האחים ממזרים או לא?
פרשיה חדשה של 'התרת ממזרים' גורמת לסערה גדולה. גדולי הפוסקים התבקשו לחוות את דעתם
- אהרן זילבר
- י"ט אדר התשס"ו
- 16 תגובות
הרבנים ישראל מאיר לאו ואליהו בקשי דורון. צילום ארכיון
העיתון 'מעריב' חשף היום פרשיה חדשה של 'התרת ממזרים' בבית הדין הרבני בחיפה. תחת הכותרת 'ששת האחים כבר לא ממזרים' סוקר העיתון את הפרשה, בה היו מעורבים הרבנים הראשיים לשעבר, הרב אליהו בקשי-דורון והרב ישראל מאיר לאו, וכן רבה של ירושלים הרב שלום משאש זצ"ל.
לדברי העיתון, בהתערבותם של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין והרב לאו, הוקם בית דין רבני מיוחד בחיפה בהרכב הדיינים הרב שלמה שלוש, הרב אוריאל לביא והרב אפרים כהן, אשר נענו לבקשת האם, ובניגוד לפסיקת בית הדין הרבני בירושלים, פסקו כי יש להתיר את הילדים מכל חשש של ממזרות.
הפרשיה החדשה, גרמה לסערה גדולה בקרב גדולי הפוסקים.
פרשיית היתר הממזרים, עוסקת בשלושה בנים ושלוש בנות בשנות השלושים והעשרים המאוחרות לחייהם – עליהם הכריז בית הדין הרבני האזורי בירושלים כעל כממזרים לפני כעשר שנים, וזאת לבקשת בעלה של אמם, שדיווח כי הם לא ילדיו. זאת, אחרי שאשתו עזבה את הבית בשנת 1980 ועברה להתגורר עם גבר אחר בלא שקיבלה ממנו גט.
הבעל ביקש להכריז על האישה כמורדת, לכפות עליה גט ולקבוע כי הוא אינו אביהם החוקי של הילדים. באופן מפתיע, האישה עצמה אמרה בבית הדין כי ילדיה הם מהגבר השני, ועקב כך קבעו הדיינים כי הילדים ממזרים.
לאחר שהבינה האישה את התוצאה החמורה של הכרזת ילדיה כממזרים, חרב עליה עולמה והיא ערערה לבית הדין הרבני הגדול, בבקשה שיחלץ אותם מהסבך הנורא. כאמור, הפרשה העסיקה את הראשון-לציון, הרב בקשי דורון, את הרב הראשי לישראל הרב ישראל מאיר לאו, ואת הרב הראשי לירושלים, הרב שלום משאש זצ"ל - אך הם הרימו ידיים בשל העובדות הברורות של המקרה.
ברוב יאושה פנתה האישה שוב לבית הדין הרבני בירושלים וטענה כי הנישואים נכפו עליה על-ידי בעלה שאותו הגדירה "אלים ונוכל". היא ביקשה לבטל את הנישואים, וכך להביא באופן אוטומטי לביטול הכרזת ילדיה כממזרים. התיק הועבר לבית הדין הרבני בחיפה, שהחליט בשנת 2000 לדחות את בקשתה. "זעקתה נוגעת לליבנו", ציינו הדיינים, "אך אין בידינו להושיע אותה".
אלא שאז, בהתערבותם של היועץ המשפטי לממשלה והרב לאו, הוקם בית דין רבני מיוחד בחיפה, בהרכב הדיינים - הרב שלמה שלוש, הרב אוריאל לביא והרב אפרים כהן. הרכב זה נענו לבקשת האם והם פסקו, כי הילדים אינם ממזרים, וכי טענתו של הבעל שהילדים אינם שלו, התערערה מכמה סיבות.
כך, למשל, טען הבעל, כי מקום מגוריו היחיד במשך כל השנים היה במרכז הארץ וכי לא התגורר באזור חיפה, שם גרו האם והילדים. אך מהמסמכים הרשמיים של משרד הפנים התברר, כי במשך 11 שנה, בתקופה שבה נולדו ששת הילדים, הוא רשם עצמו ברישומי מרשם האוכלוסין באזור חיפה.
עוד התברר, שהאיש קיבל את קצבת הילדים מהביטוח הלאומי עבור ששת הילדים במשך תקופה ממושכת, כפי שאכן טענה אשתו. "התנהגות זו", קבעו הדיינים, "יכולה להתפרש בשתי דרכים: או שהוא לא התנער מאבהותו על הילדים במשך תקופה זו, או שכל חודש נטל לעצמו בגניבה ממון שאינו שלו. מאחר שכל אדם הוא בחזקת כשרות, יש להעדיף את האפשרות הראשונה".
לבסוף, פוסקים הדיינים, כי גם אם עדיין נותר ספק שמא האב הוא אכן אבי חמשת הילדים (מלבד הבת שהוכשרה קודם לכן), לאור הספק שהוא ואשתו היו מסוכסכים ולא גרו ביחד משנת 1981, ולאור הקשר הרצוף של האישה עם הגבר השני, יש להתיר את הילדים מהממזרות בשל הספק שהבעל הוא אכן אביהם. כן העלו הדיינים ספק ספק נוסף, שמא הבעל אינו יהודי כלל, ולכן נישואיו אינם נישואין, וכפועל יוצא מכך, אין כל חשש ממזרות של הילדים.
כאמור, הפרשה מעוררת סערה גדולה, וגדולי הפוסקים התבקשו לחוות את דעתם בפרשה.
לדברי העיתון, בהתערבותם של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין והרב לאו, הוקם בית דין רבני מיוחד בחיפה בהרכב הדיינים הרב שלמה שלוש, הרב אוריאל לביא והרב אפרים כהן, אשר נענו לבקשת האם, ובניגוד לפסיקת בית הדין הרבני בירושלים, פסקו כי יש להתיר את הילדים מכל חשש של ממזרות.
הפרשיה החדשה, גרמה לסערה גדולה בקרב גדולי הפוסקים.
פרשיית היתר הממזרים, עוסקת בשלושה בנים ושלוש בנות בשנות השלושים והעשרים המאוחרות לחייהם – עליהם הכריז בית הדין הרבני האזורי בירושלים כעל כממזרים לפני כעשר שנים, וזאת לבקשת בעלה של אמם, שדיווח כי הם לא ילדיו. זאת, אחרי שאשתו עזבה את הבית בשנת 1980 ועברה להתגורר עם גבר אחר בלא שקיבלה ממנו גט.
הבעל ביקש להכריז על האישה כמורדת, לכפות עליה גט ולקבוע כי הוא אינו אביהם החוקי של הילדים. באופן מפתיע, האישה עצמה אמרה בבית הדין כי ילדיה הם מהגבר השני, ועקב כך קבעו הדיינים כי הילדים ממזרים.
לאחר שהבינה האישה את התוצאה החמורה של הכרזת ילדיה כממזרים, חרב עליה עולמה והיא ערערה לבית הדין הרבני הגדול, בבקשה שיחלץ אותם מהסבך הנורא. כאמור, הפרשה העסיקה את הראשון-לציון, הרב בקשי דורון, את הרב הראשי לישראל הרב ישראל מאיר לאו, ואת הרב הראשי לירושלים, הרב שלום משאש זצ"ל - אך הם הרימו ידיים בשל העובדות הברורות של המקרה.
ברוב יאושה פנתה האישה שוב לבית הדין הרבני בירושלים וטענה כי הנישואים נכפו עליה על-ידי בעלה שאותו הגדירה "אלים ונוכל". היא ביקשה לבטל את הנישואים, וכך להביא באופן אוטומטי לביטול הכרזת ילדיה כממזרים. התיק הועבר לבית הדין הרבני בחיפה, שהחליט בשנת 2000 לדחות את בקשתה. "זעקתה נוגעת לליבנו", ציינו הדיינים, "אך אין בידינו להושיע אותה".
אלא שאז, בהתערבותם של היועץ המשפטי לממשלה והרב לאו, הוקם בית דין רבני מיוחד בחיפה, בהרכב הדיינים - הרב שלמה שלוש, הרב אוריאל לביא והרב אפרים כהן. הרכב זה נענו לבקשת האם והם פסקו, כי הילדים אינם ממזרים, וכי טענתו של הבעל שהילדים אינם שלו, התערערה מכמה סיבות.
כך, למשל, טען הבעל, כי מקום מגוריו היחיד במשך כל השנים היה במרכז הארץ וכי לא התגורר באזור חיפה, שם גרו האם והילדים. אך מהמסמכים הרשמיים של משרד הפנים התברר, כי במשך 11 שנה, בתקופה שבה נולדו ששת הילדים, הוא רשם עצמו ברישומי מרשם האוכלוסין באזור חיפה.
עוד התברר, שהאיש קיבל את קצבת הילדים מהביטוח הלאומי עבור ששת הילדים במשך תקופה ממושכת, כפי שאכן טענה אשתו. "התנהגות זו", קבעו הדיינים, "יכולה להתפרש בשתי דרכים: או שהוא לא התנער מאבהותו על הילדים במשך תקופה זו, או שכל חודש נטל לעצמו בגניבה ממון שאינו שלו. מאחר שכל אדם הוא בחזקת כשרות, יש להעדיף את האפשרות הראשונה".
לבסוף, פוסקים הדיינים, כי גם אם עדיין נותר ספק שמא האב הוא אכן אבי חמשת הילדים (מלבד הבת שהוכשרה קודם לכן), לאור הספק שהוא ואשתו היו מסוכסכים ולא גרו ביחד משנת 1981, ולאור הקשר הרצוף של האישה עם הגבר השני, יש להתיר את הילדים מהממזרות בשל הספק שהבעל הוא אכן אביהם. כן העלו הדיינים ספק ספק נוסף, שמא הבעל אינו יהודי כלל, ולכן נישואיו אינם נישואין, וכפועל יוצא מכך, אין כל חשש ממזרות של הילדים.
כאמור, הפרשה מעוררת סערה גדולה, וגדולי הפוסקים התבקשו לחוות את דעתם בפרשה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות