1. עמוד הבית
  2. פוליטי
  3. ערוץ הכנסת

ברית חברתית בלי תועלת חרדית

הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין מסביר מדוע יש להתנער מהברית החברתית המזויפת עם עמיר פרץ וחבריו
יעקב ריבלין, י"א ניסן תשס"ו 09/04/2006 00:00

ליהודי טוב אחד תהיה חסרה פרנסה? על זה לא יוצאים למלחמת-עולם שנייה. ריבלין



כשעתיים לערך לפני כניסת השבת, לפי שעון קיץ, התקשר אדם אחד עם שפם למעונו של סגן השר הרב אברהם רביץ. הנושא היה הקמת הקואליציה הבאה ולמשופם הייתה הצעה שקשה לסרב לה. הוא היה מוכן לתת הרבה יותר מעמיתו המגולח למשעי. גם בתיקים, גם בתקציבים, והכול בשם התפיסה החברתית החדשה שלדעתו ניצחה בבחירות האחרונות.

רביץ האזין בקשב רב, אבל משום מה לא גילה שמץ מההתלהבות שגילו כמה נציגים חרדים, שרק יום קודם לכן נפגשו עם עמיר פרץ ויצאו מוקסמים. הייתה לו תחושה שבן שיחו כמו מרחף בעולם אחר לחלוטין. עולם שבו ניתן להושיב יחד עם מפלגת העבודה עם אביגדור ליברמן ואת בני אלון יחד עם יוסי ביילין. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ.

אבל החזון הנבואי הזה מתייחס לימות המשיח ולעולם שלעמיר פרץ וחבריו ספק גדול מאוד אם יהיה בו חלק ונחלה. מי בכלל ייתן לך להקים קואליציה עם סיעות הימין רק כדי לעצור את אולמרט מלהגיע לראשות הממשלה, שאל רביץ את בן שיחו הנלהב. הרי בתוך המפלגה שלך לא תצליח להעביר את הרעיון הזה. במפלגה שלי אני קובע, כך פרץ. חכה עד שמתן וילנאי יפתח עליך את פיו הגדול - השיב רביץ לאלתר.

רוח הקודש עדיין איננה מתכונותיו הבולטות של רביץ אבל כדי להכיר את זאבי מפלגת העבודה אין צורך בתכונות שמעל הטבע. ואכן. יומיים לאחר השיחה האמורה, החל העליהום הפנימי בתוך המפלגה האמורה נגד התכנית ההזויה של עמיר פרץ. תחילה בהדלפות לעיתונות בשם 'גורמים בכירים' והמשך ישיר בראיונות שנתן אחד מבכירי המפלגה בשמו המלא לכלי התקשורת. ואיך קוראים לבכיר אמיץ הלב שאומר תמיד את מה שחושבים האחרים? מתן וילנאי כמובן.

פרץ מצדו סיים את השיחה עם רביץ בתחושה של אכזבה. יום קודם לכן הוא שוחח עם יו"ר ש"ס ח"כ אלי ישי וסיכם עמו על הקמת חזית חברתית משותפת. ההודעה הרשמית דיברה על תיאום בהצגת הדרישות החברתיות כלפי שמי שיוטל עליו להרכיב את הממשלה. בפועל נעשה ניסיון בפגישה זו להקים ממשלה עוקפת קדימה בה תהיה שותפות כל המפלגות החרדיות יחד עם סיעות השמאל וכמה מסיעות הימין, אפילו הליכוד המוכה והפצוע. העיקר לא אולמרט בראשות הממשלה.

בזמן שישי ופרץ ישבו וחלמו חלומות מתוקים על ממשלה שלא תקום ולא תהיה, נכח בבית מפלגת העבודה העסקן החרדי הידוע הרב מרדכי אלבוים. האם הוא עצמו נכח בפגישה המדוברת? על כך חלוקות הגרסאות. אלי ישי טוען בתוקף שלא. אלבוים עצמו, בשיחה שהתקיימה בצהרי יום שישי עם כתב לענייני חרדים בעיתון חילוני, טען שהוא לא ממש היה בפגישה.

אפס כי בראיון שנתן ל'קול החרדי' (הטרנד המוביל של התקשורת החרדית האלקטרונית. יוזמה מעניינת של האחים ביכלר שהפכו מספר טלפון למכונה להדפסת מזומנים), אישר הנ"ל כי נפגש עם אלי ישי ועמיר פרץ והוא פועל במרץ להקמת חזית חברתית של העבודה והחרדים. לאיזה גרסה בדיוק להאמין, יחליטו נא הקוראים.

יהיה חלקו של אלבוים אשר יהיה, אין ספק שהרעיון של הקמת ממשלה בראשות מפלגת העבודה אכן בער בעצמותיו. במהלך הימים האחרונים הוא קיים שיחות עם כל מי שהסכים לשמוע על נחיצות המהלך לטובת האינטרסים החרדי.

אחד מנמעני השיחות היה סגן השר הרב שמואל הלפרט. אלבוים פרש בפניו את מפת השיחות שקיים עם עמיתיו ליהדות התורה ממנה עלה כי לא רק רביץ סקפטי לחלוטין כלפי הרעיון. גם גפני וליצמן, כך עלה מתוכן השיחה, כבר רואים את עצמם כחלק מקואליציית אולמרט הבאה. את הלפרט ניסה אלבוים לשכנע לחלוק על עמיתיו המלומדים ולנסות בכל זאת לתמוך במהלך של הברית החדשה בין העבודה והחרדים.

אלבוים ידוע כמי שלא אומר נואש גם במהלכים אבודים. פעמים שהוא מצליח (עיין פרשת הסלולריים הכשרים) ופעמים שהוא דופק את הראש בקיר (עיין פרשת המו"מ בין אגו"י ובעלזא). הפעם כבר ידוע שזה נגמר בדרך השנייה. יום לאחר שמתן וילנאי יצא בהתקפתו המוחצת על פרץ בסיוע מאסיבי של התקשורת הכללית (והפעם בצדק), הודיע פרץ עצמו שהוא יורד מהסיפור של הקמת הממשלה החברתית החלופית עם סיעות הימין.

פתאום התברר לו שאין מצע משותף בין מפלגת העבודה וליברמן. הממשלה האידיאלית במצב הנוכחי היא, לדעתו, צירוף של קדימה העבודה הגמלאים, מרצ, ש"ס ויהדות התורה. בראשות אולמרט כמובן.

אבל עד שההארה הזאת הבליחה בראשו של פרץ הספיקה סיעת האיחוד הלאומי ליפול בפח הדמיוני הזה ולספוג בזיונות. ביום ראשון הם הודיעו שימליצו לנשיא להטיל על פרץ להקים את הממשלה, וביום שני כבר נאלצו לבקש אורכה של יומיים לגיבוש המלצה אחרת לאחר שפרץ הודיע מה שהודיע. מהחרדים, שהוזמנו מראש רק ליום שלישי, נחסכה מראש השותפות במיזם הדמיוני והמופרך מלכתחילה.

פרץ יפסיד את האוצר


ההתנהלות המוזרה של פרץ עוד תעלה לו במחיר יקר במהלך המו"מ הקואליציוני עם אולמרט וקדימה. לאחר שהאופציה של ממשלה חלופית התאדתה, האפשרות של פרץ לגבור על אולמרט ולהציב אולטימטום לקבלת תיק האוצר היא כבר לא באותה עוצמה. ירצה - יצטרף. לא ירצה - ליברמן ואחד-עשר המנדטים שלו ממתינים כבר בפינה.

האם באמת קיימת הסתברות אמיתי להצטרפותה של 'ישראל ביתנו' לקואליציה של אולמרט בעל חזון תכנית ההתכנסות. למי שחושב שגם במקרה זה מדובר בספקולציה לצרכי משא ומתן כדאי מאוד להאזין לקולות שמשמיעה ש"ס לקראת ההצטרפות הוודאית שלה לקואליציה.

ההצהרות של אלי ישי וההנהגה הרוחנית של ש"ס נגד תכנית ההינתקות היו לא פחות תקיפות מאשר אלה שהשמיע ליברמן, ואם לש"סניקים יש פחות או יותר את הנוסחה הגואלת (ראו בהרחבה בעמודי החדשות), ליברמן יוכל אף הוא לאמץ אותה בלי למצמץ בעיניים במבוכה.

וזה אומר, שאם אולמרט יחליט להתעקש ולא להעניק לפרץ את תיק האוצר, ייאלץ האחרון לבחור בין קבלת תיקים אחרים ובין ישיבה ממושכת באופוזיציה. כמו שהספקנו להכיר את עמיר פרץ הנ"ל עם האגו המנופח שלו ועם התכניות העתידיות שלו להסתער ברצינות על ראשות הממשלה בעוד מספר שנים - הוא אישית עשוי בהחלט לבחור באפשרות השנייה.

אבל בדיוק כמו שקרה בפרשת הקמת הממשלה החברתית החלופית, גם כאן יתברר לפרץ מהר מאוד שתשעה-עשר המנדטים שהביא לא נותנים לו כוח בתוך מפלגתו הוא לעשות ככל העולה על רוחו. כאשר יתברר לבנימין בן אליעזר, יולי תמיר ושלי יחימוביץ שפרץ מקריב את התיקים המובטחים להם תמורת החזון האישי העתידי שלו, הם יבהירו לו את מה שהם חושבים בנחרצות המיוחסת לבכירי מפלגת העבודה. ואת מתן וילנאי כבר הזכרנו.

האם האפשרות המסתמנת (נכון לעכשיו) שתיק האוצר יופקד בידי השר הירשזון או בכיר אחר מקדימה ולא בידיו של עמיר פרץ, צריכה לנסוך קורטוב של צער בשמחת ההצטרפות הצפויה של המפלגות החרדיות? לכאורה כן. בשמונת החודשים שבילה במשרד האוצר לא הפגין אהוד אולמרט שמץ של סטיה ממשנתו הידועה של קודמו, מר בנימין נתניהו, שהפך את חייהן של מאות אלפי משפחות לתהום של סבל ועוני.

כמו נתניהו גם אולמרט משתייך בדיוק למיליה החברתית והתרבותית של השכבות החזקות והמבוססות. הוא מתחכך במחיצתם של עשירי הארץ ואוהב מאוד את החיים הטובים. לזה יש דירת פאר ברחביה ווילה בקיסריה ולזה יש טירת חלומות בשכונת היוקרה מספר אחת בירושלים. מה להם ולסבלו של המובטל מירוחם או דימונה או למצוקותיה של המשפחה ברוכת הילדים ומעוטת ההכנסות.
לעומת שני הנלבבים האלה פרץ הוא לכאורה 'דיאלנה', אחד משלנו בתחום הסוציו אקונומי. אדם שמצטנע בקוטג' צנוע של שישה חדרים בשדרות (מחיר של דירת שני חדרים בנווה יעקב בירושלים). לא מעשן סיגרים יקרים, לא שותה ויסקי וכמובן שלא מחזיק את אוסף העטים היוקרתי, שלפי השמועה מוחזק אצל המועמד לראשות הממשלה. כפו פרושה לעני וידיו שלוחות לאביון. שר אוצר כזה - וכל מצוקותינו נפתרות כמו מעצמן.

הסוציאליזם לא בשבילנו


אלא שבחינת הרקורד האישי והציבורי של פרץ עשויה להוביל למסקנות בדיוק הפוכות. ממש כשם שהכרה מעמיקה יותר עם האיש אולמרט, שיחו ושיגו עשויה ללמד כי דווקא עמו יהיה קל לנו, החרדים, לסגור עניינים בנושאים תקציביים הנוגעים אלינו במשרין.

אני נמצא כבר שנה במשרד הרווחה, אומר סגן הרווחה ח"כ רביץ, ולא מצאתי בגנזך המשרד אף הצעת חוק סוציאלית עליה חתום ח"כ עמיר פרץ. אני יודע שהוא ניהל הרבה מאבקים לטובת חברי ההסתדרות הכללית ובמיוחד של הוועדים הגדולים, אבל אני ממש לא זוכר ממנו שום פעולה נחרצת אמיתית למען השכבות החלשות. למעט, כמובן, הדרישה להעלאת שכר המינימום שהועלתה בתקופת היותו חבר כנסת לוחם באופוזיציה.

גם חברי-כנסת חרדים אחרים עמם שוחחנו מתקשים להיזכר בפעילות יוצאת דופן של פרץ לטובת החלכאים והנדכאים. לעומת זאת, כולם זוכרים היטב את הסכם קרנות הפנסיה המפורסם בו ויתרה ההסתדרות הכללית על זכויות רבות של המבוטחים הקטנים לטובת הזכויות של הגופים הגדולים והמאורגנים שקיבלו בקרנות אלו הטבות חסרות תקדים.

אף אחד גם לא זוכר היכן היה עמיר פרץ בזמן המאבקים הגדולים נגד הקיצוצים בקצבאות הילדים. לא ראינו אותו באוהל המחאה של ח"כ פרוש וגם לא בהפגנות שנערכו פה ושם נגד העושק הגדול. אכן שמענו וראינו אותו בהפגנות החד-הוריות נגד הקיצוצים בקצבאותיהן ושמענו כמה נאומים חוצבי להבות שלו בנושא קצבאות הזקנים. אבל קצבאות ילדים - זו כבר מבחינתו כנראה, פונקציה של חרדים וערבים בלבד.

על מי הגן עמיר פרץ


תשאלו כל כתב כלכלי בעיתון רציני על הפוזה החברתית-סוציאלית של מנהיג ההסתדרות ותקבלו חיוך של ביטול וגם העוויית פנים. ובאמת, לא צריך להיות סבר פלוצקר כדי לדעת שההסתדרות בהנהגתו של עמיר פרץ התמקדה בעיקר בשלומם ורווחתם של העובדים המבוססים והחזקים ביותר במעמד השכירים הישראלי. עובדי חברת החשמל, מקורות, הבנקים, הנמלים, רשות שדות התעופה וכל שמנת המגזר הציבורי שהצד המשותף היחיד שלה הוא משכורות ממוצעות של עשרת אלפים שקל ומעלה.

לא בכדי חמקה כל שכבת השמנת הזאת מגזירות הקיצוצים הגדולות של נתניהו וקודמו סילבן שלום. אף שקל בודד לא נגרע ממשכורותיהם המדושנות המעיקות על תקציב המדינה יותר מכל סעיפי ההקצבות גם יחד. אבל כל אימת שהעז נתניהו לדבר על קיצוצים בשכרם המנופח או על רפורמה שתשחרר את המשק מעולם המונפולים של הוועדים הגדולים - איים עמיר פרץ להשבית את המשק ונתניהו נאלץ לסגת לאחור.

בהעדר יכולת לקצץ בשמנת של המדינה, זו המוגנת על ידי ההסתדרות הכללית, פנה נתניהו למשכנות הדלים כדי לגבות מהם את מחיר הצלת המשק מקריסה.

פרץ לא איים להשבית את המשק כאשר קוצצו באכזריות דמי האבטלה למחוסרי העבודה, גם לא כאשר נחתכו קצבאות הבטחת ההכנסה לחולים מחוסרי יכולת עבודה. הוא ועמיתיו נלחמו וניצחו רק כאשר הקרב היה על זכויותיהם של העובדים השבעים והמדושנים. ברגע שהשיג את מבוקשו זכה נתניהו בתמורה ליד חופשית למדיניותו האנטי חברתית.

עמיר פרץ הוא לא צ'ה גווארה מבוליביה או לך ואלנסה מפולין, ובטח שלא ממשיך דרכם של מרקס ואנגלס. אלה לחמו למען זכויות הפועל העשוק והמנוצל ולא שמעו מימיהם על פועלים עשירים המשתכרים פי שלושה וארבעה מהשכר הממוצע. עמיר פרץ מבחינה זו הוא לא סוציאליסט ולא מנהיג חברתי, לפחות לפי הרקורד המעשי שלו עד עתה (עזבו את ההצהרות בזמן הבחירות). ולכן אין לתלות בו תקוות מיותרות. לא אם בכל זאת יהיה שר האוצר בממשלה הבאה, ולא בכל תפקיד אחר שיקבל.

כמנהיג השכירים המדושנים, אין לצפות מפרץ לשום הבנה למצוקות האברכים שאינם עובדים ומתקיימים מתמיכות ממשלתיות יותר ממה שניתן לצפות מאנשים כמו אולמרט והירשזון (שר האוצר המיועד). אולי הוא ינסה לשפר תדמית ולהגן גם על הפועלים מעוטי ההכנסה, אבל בתפיסת העולם שלו אין מקום מיוחד לאנשים שאינם עובדים לפרנסתם, וגם לא למשפחות ברוכות ילדים.

מזווית ראייה חרדית, זו המודדת את העולם דרך התמיכות לישיבות והקצבאות לאברכי הכוללים, עדיף שאנשים חסרי אג'נדה לחלוטין, כמו אולמרט והירשזון, הם שישבו ליד ההגה הכלכלי.

אולמרט, כמו שכבר הספקנו להכיר אותו מעיריית ירושלים, הוא אדם שהאג'נדה היחידה שלו היא הרצון והיכולת לשלטון. אם הוא צריך את החרדים, הוא פותח את הארנק הציבורי כשם שעשה בקדנציה הראשונה שלו. כאשר הוא יכול להסתדר בלעדיהם, הוא סוגר את הברז. בדיוק כמו שעשה בקדנציה השנייה שלו בעירייה.

המסקנה המתבקשת היא שיש צורך להתנער מהר ככל שאפשר מהברית החברתית המזויפת עם עמיר פרץ וחבריו. הם בדידם ואנו בדידן. שפרץ ימשיך לעסוק במה שהתמחה עד עתה: הבטחת זכויות השכירים העשירים, ושהמפלגות החרדיות ידאגו ישירות לנזקקים החרדים. וכל הממהר לסגור עם אולמרט במחיר הגבוה ביותר, הרי זה משובח.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. הלא אמרו חז"ל :הוו זהירים ברשות"  

    מוטיצביאלי

  2. סוף סוף יודעים מי זה אלבוים  

    בעלזער

  3. בהיותו יו"ר ההסתדרות, פרץ היה צריך לדאוג לבוחריו.  

    קורא

  4. רדוד  

    רפאל הלוי מב"ב