מי לקח את המוח?

רובי ריבלין כבר ראה כמה דברים בחייו. הוא עמד בראש מחנהו של דוד לוי בליכוד לפני עשרים שנה. נאבק על מקום בכנסת נגד כל הסיכויים וכששרון נבחר לראשות הממשלה הייתה לו עדנה בתפקיד המשפיע של יו"ר הכנסת. לאחר שהכנסת התדרדרה לתהומות, ונפלאות חזן-גורולובסקי הבאישו את ריחה, הפך ריבלין לנביא זעם שקינותיו שזורות בתוך דברי ימי הכנסת. ללא רחמים הוא צלף ביריבים ובידידים. 'קצת כבוד לתפקיד', תבע מהחברים הסוררים שלעגו לו בפנים ולא הבינו מה האיש המוזר הזה, שכמו הגיע מדור אחר, רוצה מחייהם.

הדיון הסהרורי על לקיחת הפאנלים של ההצבעה ממרתפי הכנסת, הפך את ריבלין לפקעת עצבים מהלכת. לא לקחתי את המוח, הכריז אז הח"כ יחיאל חזן לאחר שנצפה במצלמות הכנסת כשהוא יוצא והפאנלים של ההצבעה בידו. ההתנהלות המשונה והמעט מטרידה של ממשלת אולמרט, מאז התפרסמו תוצאות הבחירות, מעלה מחשבות כי ייתכן שחזן נטל לא רק את ההדר מהבית הזה אלא גם את המוח.

מאיפה שרק לא מסתכלים, משהו משובש בתוכנת ההפעלה של הממשלה. במשק עם עודפים של שלושים מיליארד שקל, זה יהיה לא רציני לתלות את החלטה של ייקור הלחם ברוע ובאטימות. אחרי שלוש שנים של התעמרות בשכבות החלשות, זה הרבה יותר מרשעות צרופה. אם ביום שבו ישראל השבעה מתעשרת במיליארד דולר, הולכים ומהדקים את טבעת החנק סביב ראשם של העניים שכבר ספגו פגיעה ישירה בשלוש השנים האחרונות, אז כנראה משהו רקוב בממלכת אולמרט.

השבוע,כאשר התברר כי כבר ביומה הראשון של הממשלה, מוסד המורדים, בשתי המפלגות הגדולות, חי ובועט, העריך ריבלין שעוד נתגעגע לכנסת הקודמת על תחלואיה ומגרעותיה, לחזנים ולגורולובסקים, לאפללויים ולאברהמים. "אמרו שהכנסת הקודמת מושחתת ולא יעילה", קרא ריבלין בצחוק גדול. "טענו שאין משמעת בקואליציה והכול מסביב מתפורר. חכו-חכו, כמה נתגעגע לתקופה ההיא. לא בכדי הצעתי כבר לפני כמה חודשיים לחבריי בליכוד לבחור את מועמדי המפלגה לכנסת ה-17, ה-18 וה-19. אנחנו עוד נשבור את השיא של ממשלת ברק".

והריקבון נראה לאורך כל הציר. מי שמציע לש"ס תפקיד של שר במשרד האוצר האחראי על שוק ההון ולא מצליח לבצע עבודת מודיעין מתחילה אצל רבני יהדות התורה בטרם הוא פונה לשבת עם נציגיה; מי שמשפיל לשווא את אביגדור ליברמן ומעדיף על פניו במשרד הפנים את רוני בראון; מי שמבטל את מוסד סגני השרים בקואליציה כה רעועה ומותיר את ש"ס ללא ראשי ועדות ואת גפני בלי משרה ביצועית;

מי שבימים המשוגעים של אחמדינג'אד מפקיד את הביטחון בידיו של פרץ (אבא, אני מפחד, אמר לי השבוע ילדי בן החמש כשהתוודע לקולו הרועם של שר הביטחון פרץ בשערי הקריה בתל-אביב) ואת שינוע הרכבות אצל מופז ושולח את נהרי לחפש סמכויות;

מי שמצליח להקים שורות של מורדים בתוך מפלגתו המצומקת עוד לפני שנאמרה מילה אחת על פינוי שילה ועלי; מי שחתם על כל מסכת העובדות הנפלאה הזאת, בהכרה ובזחיחות – כנראה לא יגיע רחוק.

בפינה צדדית במזנון הכנסת, התנצחו ליצמן והשר שטרית על תוחלת חייה של הממשלה. "שנתיים", קבע שטרית. "אתה אופטימי", אמר ליצמן. אם מבטיחים להם שנה, שישמחו.

תגיד, שאלתי את שטרית איש קדימה. אולמרט הוא איש חכם. איך הוא הגיע לכל התסבוכת הזאת?

שטרית שנמנה על הפוליטיקאים שאצלם השיחות לציטוט והשיחות שלא לציטוט ממוקמות בדיוק בשתי קצוות הקשת, פנה אנה ואנה ושחרר את חרצובות לשונו. "יש חכם ויש חכם", אמר. "תגיד לי אתה, הייתה לי ממנו הבטחה ברורה להתמנות לתפקיד שר האוצר. למה הוא היפר אותה ועוד בשביל מי?

"ונניח שהוא היה חייב לנהוג כן", המשיך שטרית במונולוג מולו עיניו המשתאות של ליצמן, "למה הוא לא השאיר אותי במשרד התחבורה, משרד שאותו בניתי בשנים האחרונות. מה ההיגיון להוציא אותי משם ולהביא שר שאינו מכיר את המערכת?"

להחיות את פר הקצבאות

ביום שישי האחרון, כשרכבו של ליצמן נטש את חניון משרד התעשייה והמסחר, התגנבה בליבו לראשונה תחושה מסוימת של אופטימיות. באחד על אחד ישבו שני הקודקודים. ליצמן הציג מדרג של אינטרסים: יש קצבאות ילדים ויש את כל השאר. אין לי מנדט לוותר על חבילה מרשימה של תוספת לקצבאות, ובסיטואציה מסוימת אהיה מוכן להניח לכם את ראשות ועדת הכספים והעיקר, בואו לקראת הילדים.

בשיחה מקדימה שקיימו יועציו של אולמרט עם בכירים ביהדות התורה, נחשפה תוכנית העבודה. הנושאים ונותנים מטעם קדימה, מסתבר, קיבלו הנחיה שמקורה במוחו של אייל ארד, להפעיל את כל השטיקים המוכרים יותר ופחות ולמכור התחייבויות אווריריות ובלתי מחייבות, והעיקר שלא להקים לתחייה את פר קצבאות הילדים אותו שחטו בחדווה לפיד ואולמרט.

הקטסטרופה שעמה מאיימים 'חובבי הדת' במעגל הקרוב לראש ממשלה, היא ברמה של רעידת אדמה פוליטית. אנשים ייצאו לרחובות, מזהירים המקורבים, החילונים יתקוממו אם תזין מחדש את סעיף הקצבאות. אסור לחזור לשם.

האופטימיות שקרנה מפניו של ליצמן, הולידה מחשבות שאולי הגיע רגע המפנה. קולו של אהוד ניגן לו במוח. נבוא לקראתכם, אתם תראו. רוצו במשא ומתן. 48 שעות לאחר מכן יבין ליצמן שפחד החילונים גבר עליו. אנשי קדימה המשיכו לנסוע בנתיבים צדדים וסירבו בתוקף לעלות על מסלול קצבאות הילדים. הם התפלספו על עקרונות, החליפו מונחים וטרחו להשקיע מאה אחוזים של מאמץ על האקלים ואפס אחוז על עסקים.

הטעות הבסיסית של אותם היועצים מקורה בחוסר מידע בסיסי שאמור היה לזרום אל שולחנם. כל נער מתחיל צריך היה לדעת שיש מנהיג לחסידות הגדולה גור שגילה את דעתו, ובלקסיקון של החצר הגדולה לא קיים מושג של דרך חזרה.

אלו הם התנאים. זהו סלע המחלוקת.

אם תמצא נוסחה שתזין את סעיף הקצבאות, יוכלו הצדדים אולי להיפגש באמצע הדרך, בין המיליארדים של ליצמן לבין העיקרון המקודש של לא-חוזרים-לקצבאות. ולא, גם אם ח"כ יעקב כהן ימונה לשר במשרד הביטחון האחראי על יישום חוק טל, חתונה לא תצא מהשיחות הללו.

וכאן אנו מגיעים לפרט שמעיד על הכלל. מעבר לקושי האמיתי הקשור למבנה הנוכחי של הכנסת, יש תחושה באוויר שהאולמרטים אינם מצליחים להחזיק במושכות כבר בשלב הראשון והנוח. מהרגע הראשון לא נעשתה עבודת מטה סבירה לגבי ההתנהלות הנכונה מול המפלגות השותפות. לא הוצבו יעדים, לא סומנו בעלי הברית והיריבים המסוכנים. איש לא הרכיב את רשימת הקווים האדומים שלעולם לא תחצה.

לדוגמא, לעולם אל תשלה יריב מתוחכם ומסוכן החרד לכבודו שעומד בראש מפלגה המייצגת קרוב למיליון אזרחים. הוא לא ישכח ולא יסלח. אזהרה נוספת: ליו"ר של יהדות התורה יש תכונה מרתקת. ביכולתו להיות בעל ברית נאמן, אבל ברגע שאתה בוחר לשטות בו ולנהל עמו משא ומתן שלא בתום לב, כל האנרגיות החיוביות הופכות לאש להבה גדולה.

נאמנות למה?

הדרך מלשכת שר התמ"ת למשרד ראש הממשלה, רצופה במוקשים מיותרים שמקורם בטעויות למתחילים. למשל חוסר ההבנה הבסיסי שבניגוד לשרון ופרס, שני היו"רים הקודמים, חברי הכנסת של שתי המפלגות אינם חשים כל הערכה ומורא לעומד בראש הפירמידה. מבחינתם, אולמרט הוא אינו בן גוריון. אפילו לא שמיר.

ופרץ? הוא מרחף עליהם כחלום רע שממאן לבוא אל קיצו. לפחות מחצית מהחברים, בטוחים כי הם ראויים לא פחות מאהוד ועמיר לשבת על כס הראשות. אולמרט היה לבר המזל שעמד במקום הנכון בשעה הנכונה, ועם כל הכבוד לאיש עם המזל, יש גבול למחויבות לאנשים שבעצמם אינם מודעים לדרכם.

נאמנות לדרך ולערכים? אולמרט בעצמו לא עודכן עד כה מהי הדרך אותה הוא מבקש להוליך.

וזהו אולי המאפיין הבולט ביותר של ממשלת אולמרט: ה"יתנו יקבלו, לא יתנו, לא יקבלו", נהיה לקו היסוד הבולט של הממשלה. ברגעי משבר, יוכל אולמרט להתייחס ברצינות רק לקבוצת בעלי התפקידים: כל מי שהתמנה לשר או ליו"ר ועדה בכנסת, יעמוד לצידו. האחרים? הכל תלוי במצב הרוח.

השינוי החד בין אולמרט, היועץ הערמומי של שרון, לאולמרט ראש הממשלה, בא לידי ביטוי גם בהחלטה על ביטול סגני השרים. ממשלה כה שברירית, שמבוססת על יסודות כה רעועים ובחוץ מתהלכים זאבים טורפים, אינה מוותרת במחי יד על האפשרות לכבול את רגליהם של כתריסר חברים ולמסמרם בתוך הקואליציה.

במה דברים אמורים: בכנסת מן המניין כשהאידיאות ומנעמי השלטון מתנצחים אלו עם אלו ובכדי להבטיח את יציבות השלטון, משקים את החברים המתנדנדים בסם המשכר של הכבוד המדומה בדמות סגן שר הכל יכול.

אם עקרון זה נכון בכנסת מן המניין על אחת כמה וכמה בכנסת כמו זו הנוכחית, שאין בה דין ואין בה דיין והדבר האחרון שאפשר לומר עליה הוא שגלגלי האידיאולוגיה הם אלו שמניעים אותה.

לפחות חמישים חברי כנסת מקדימה, ישראל ביתנו וגימלאים, נבחרו על בסיס מקום פנוי, כשאיש לא תבע מהם מחויבות לעיקרון כלשהו, מעבר לקבוצה של סיסמאות ערטילאיות ובלתי מחייבות.

הצעתו של חבר הכנסת משה שרוני מהגימלאים לירות לתוך כפרים של ערבים מובילה אותנו לפרק הבא במערכה הנעלמת של אולמרט. קבוצת הזוכים בפיס שנבחרו לכנסת, בעיקר במסגרת שלוש המפלגות הללו, היא נעלם אחד גדול מבחינה רעיונית ואישית. אף אחד אינו יודע מה הרקע של כל אחד מהחברים, מזגו האישי, מהי תפיסתו המדינית, החברתית או היהודית, ומהו הדבק שיכול לחבר בין כל הטרמפיסטים שבאמצע חייהם קפצו על העגלה.

ועוד לא דיברנו על עמיר פרץ היו"ר הבלתי מפוענח של מפלגת עבודה. מכל הקווים ששורטטו לדמותו מאז הפציע בעולמנו, למדנו לדעת שהתכונה המרכזית באישיותו היא הבלתי נודע. אחרון אנשי המחקר במועצה לביטחון לאומי אינו יכול להעריך את הצעד הבא של האיש המוזר הזה, מהסיבה הפשוטה: פרץ עצמו לא סגור עדיין על יום המחר.

אדם שמסוגל להכריז בישיבת המטכ"ל הראשונה כי בדעתו להילחם נגד הקיצוץ בתקציב הביטחון, יממה אחת בלבד לאחר שהודיע כי הוא רואה את עצמו גנרל חברתי – הנעלם היא התכונה הגלויה ביותר שלו.

דבר אחד ברור: ברגע שיגיע למסקנה כי בכוחו להפיל את הממשלה ולזכות במקומו של אולמרט, הוא ישליך את המזוודה הגרעינית בגינת הקריה ויפרק את השותפות עם קדימה.

שנינו מאותו הבניין


סדרני הכנסת הרגישו בהם מיד. הם חצו את המסדרונות הלוך ושוב ונדו בשלום נימוסי לבאים ממולם כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם ומבושמים כיאה ליום חג. ואכן, יום השבעת הממשלה הינו יום חג עבורם. הגיעה העת להגשים חלום.

בשלוש וחצי השנים האחרונות הם התכוננו נפשית לרגע שבו יצלצל הטלפון בדימונה ובקריית גת וקול חיבוטי הנפש יישמע עד ללשכת השר בירושלים. יועץ לפניות ציבור, דווקא מתאים להם. גם יועץ כללי בא בחשבון. הם גם לא שוללים את תפקיד העוזר לשר ללא תיק. בעונה שחונה, יתפשרו על תפקיד הצל. והעיקר להשתחל פנימה.

תגיד, שאלתי את אחד הנהגים מצי הרכב של משרד הדתות מהמאה הקודמת (תשנ"ט), אתה חושב להתברג מחדש באחד המשרדים? הפעיל הש"סי בחר ליישר את עניבתו. "האמת היא שאין לי שאיפות גדולות".

לאן פני כבודו? הוספתי לשאול.

"הייתה לי סבתא חכמה שאמרה לי פעם: סופו של הבורג להתברג והעיקר להראות את הפנים. אז הנני כאן".

מבעד ליציע העיתונאים אני עוקב אחרי שני השרים החדשים של ש"ס שמעולם לא כיהנו בממשלות ישראל, שר התקשורת החדש אריאל אטיאס והשר ללא תיק משולם נהרי. השניים מתגוררים באותו בניין בשכונת הר נוף הירושלמית. בוקר אחד הם פתחו את תריס חלונם וגילו את עמדת הביטחון עם הזקיף הגאה. רבות כבר נכתב על מדגרת השרים של ש"ס ועדיין אין שום אירוע מכונן בחיים שיכול להקל על הנחיתה בלשכת השר, לקום בוקר אחד עם מאבטח צמוד שמפלס דרך לשבעת העוזרים והיועצים בדרכם אל השר החדש.

בשורות שלידי נראית נציגות מצומצמת של שתי המשפחות המפוארות הללו, שהפוליטיקה זרה לחייהם. משפחת אטיאס היא משפחה של מחנכים ודיינים. צעיר הבנים נשלח מהכולל לבנות את מערכת הכשרות של בד"צ בית יוסף ומשם נשלף על-ידי מרן הגר"ע יוסף לזירה הציבורית. איש ברוך כשרונות שנמשח לשרת את הציבור באלפי שעות שעשה במחיצת רבו בשנים האחרונות.

ביום השבעת הממשלה, כשהחמולות המשפחתיות גדשו את מבואות הכנסת והתהלכו בגאווה, משפחת אטיאס יוצגה על-ידי אחד האחים שמלמל כמה פרקי תהלים להצלחת האח-השר. "אני עושה את מצוות אבי", הסביר לי האח. הוא ביקש מאיתנו לומר בשבילו כמה פרקי תהלים. שתהיה סייעתא דשמיא. מיותר לציין שהאב, מעמודי החינוך של מוסד 'אור החיים' בבני-ברק, לא נכח במקום.

כמה כיסאות לידי יושבים בני משפחת נהרי. משפחה תימנית ושורשית שאף היא בחרה יעוד אחר לבנם, אבל ההשגחה חשבה אחרת. נהרי, שר החינוך של ש"ס, נחשב לשר נישה, עילוי של ממש במספרים ובתקציבים: אף אחד לא יכול להתמודד איתו על המשבצת החינוכית של המפלגה. בשנים שש"ס הייתה באופוזיציה, נהרי הרעיש עולמות וליקט תקציבים ממשרדי ממשלה ומתורמים בחו"ל כדי להניע את גלגלי המערכת של ש"ס. "רק בשמים יודעים מה עשה נהרי למוסדות החינוך", אומר לנו הרה"ג רבי יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק והשתיקה יפה.

הסטטיסטיקה מלמדת כי קשים הם חייו של השר הש"סי. הציפיות הן ללא גבול, התיאבון הוא גדול והפעילים חגים מעל ראשם כאותם ברגים שממתינים להתברג אל מקומם.

ועדיין יש מקום להאמין ששני השרים הללו, כמו האחרים, ינצחו את הנתונים היבשים ויוכיחו כי טבילת האש בפוליטיקה לא תמיד שורפת.

'המטבחון', טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!