י"א תשרי התשפ"ה
13.10.2024

"טאטע, חדר אטום"

העיתונאי יאיר אטינגר שהה בצפת במטר הקטיושות ומדווח מבתי הכנסת, מהרחובות השוממים וממקווה האר"י

מקום נפילת קטיושה בצפת, 13.7. "לאן נלך?" * תצלום:תומר אפלבאום/ באובאו
מקום נפילת קטיושה בצפת, 13.7. "לאן נלך?" * תצלום:תומר אפלבאום/ באובאו



ביום שישי בערב, בזמן קבלת שבת, קטעה אזעקת אמת את התפילה בבית הכנסת של חסידי צאנז בצפת. כעשרים המתפללים - המעטים מחברי הקהילה שנשארו לעשות כאן את השבת - נצמדו כאיש אחד אל הקיר הפנימי של בית הכנסת, כמה שיותר רחוק מנסראללה. אזעקות כאלה נשמעו בעיר מאז יום חמישי, אז נהרג בעיר תושב, והמתפללים הנבוכים ניהלו דיון אם להשלים את התפילה בתוך בית הכנסת או שעדיף להישמע להנחיות כוחות הביטחון.

"טאטע, חדר אטום", משך ילד בשרוול אביו ונתן את האות לוויכוח שהתנהל ביידיש משובצת מונחים עבריים מהסוג הביטחוני. "ממ"ד? נחזיק מעמד", גיחך מישהו, והתפילה התחדשה בתוך בית הכנסת הריק ברובו. חמש דקות אחר כך נשמעה שריקה במרחק. חדי אוזן ומהירי תגובה מבין המתפללים זינקו למטבחון הסמוך, מין חדר ביטחון מאולתר; אחרים, עוד בטרם הרעיד את הבניין פיצוץ קרוב של קטיושה, הספיקו להשתטח על הרצפה. בצפת משתטחים, לא רק על קברי צדיקים.

בית הכנסת 'דברי חיים' של צאנז נמצא בסמטת תרפ"ט. בכלל, רוחניות יהודית והסכסוך הישראלי-ערבי נמזגים ברחובות העיר העתיקה: 'כיכר המגינים' עם 'סמטת המשיח', מקווה האר"י עם הבית הערבי שבו גדל מחמוד עבאס.

בסמטת תרפ"ט חנה בערב שבת, מחוץ לבית הכנסת, אמבולנס של מד"א. המנוע פעל, האורות האדומים ריצדו. מקדימה ישבו שני חסידי צאנז. הם לבשו בגדי שבת, עם מעילי בקיצ'ע עשויי משי, אבל שמרו על כוננות. שניהם מתנדבי 'הצלה', ארגון שמתנדביו החרדים, חובשי מד"א, פינו מאז יום חמישי יותר ממאה נפגעים בגליל.

בזמן שחבריהם התפללו בבית הכנסת, הם ישבו קפואים באמבולנס והאזינו לרשת הקשר, נמנעים מפתיחת הדלת ומכל פעולה שסיבתה אינה פיקוח נפש. כשנשמעה הנפילה, האמבולנס נעלם. למרבה המזל, אחת הקטיושות פגעה בערב שבת בבית כנסת שלא נפתח בגלל מיעוט המתפללים.

לכל טיל יש כתובת?


צפת, על כל שכונותיה, היא עיר מוכה והלומה, העוקבת בדאגה אחרי כל שביב מידע וכל קטיושה הנוחתת בחיפה ובטבריה. הצטרפותה המפתיעה של צפת לחוג הקטיושה הביאה ביום שישי לסגירת החנויות, בתי המלון, הבנקים, שירותי הדואר ורוב רובם של בתי המרקחת. ברחובות אין כמעט נפש חיה. בעיריית צפת העריכו אתמול, ש-50%-60% מ-31 אלף תושבי העיר נטשו את בתיהם. "מי שנשאר כאן הוא מי שאין לו לאן להתפנות, או אין לו את האמצעים לכך", אמר משה מדר, גזבר העירייה וראש מטה החירום של צפת.

דומה שרבים מתושבי שכונת כנען שייכים לקטגוריה הזאת. ביום שישי בצהריים פגעה קטיושה בשיכון רכבת עלוב ומתקלף ברחוב השבעה. 11 תושבים נפצעו, שניים באורח בינוני. על המדרכה היה מוטל כלב פקינז מת. גם בעליו נפצע. אחרי שפונו הפצועים יצאו תושבים רבים לרחוב והשוטרים הנואשים קראו להם להיכנס למקלטים ולמרחבים המוגנים. מרחבים מוגנים? ממ"דים? מי שמע עליהם בשיכונים? "לאן נלך?" שאלה תושבת מבוהלת.

בקומה השלישית של הבניין שנפגע נפתחה הדלת לכדי חריץ, וממנו הציצה יפה בן-פורת אל חדר המדרגות. בעלה, אפרים, נמצא בחדר השני והיא לא ידעה את נפשה מפחד וחוסר אונים. הוא חולה כרוני המרותק למיטתו, זקוק לטיפול גם תחת מטר הקטיושות שבסופו של דבר פגע בבניין שבו הם חיים מאז עלו לישראל ממרוקו בשנות החמישים.

"אין לנו אף אחד", אמר בן פורת בן ה-62. "הילדים שלי באשדוד, אז אנחנו פה לבד. אין מי שיבוא לבקר אותנו. בבקשה אדוני, תדבר עם העירייה, תדבר עם מישהו, שידאגו לנו". דקות לאחר מכן הגיע צוות אמבולנס כדי לפנות את בן פורת ואשתו לבית החולים "זיו" עד יעבור זעם.

אולי מעטים נשארו בצפת, אבל בדרך כלל מי שנשאר בסוף השבוע השתדל להפגין מורל גבוה. דתיים וחילונים דיברו על נחישות, סבלנות, הביעו אמונה וביטחון, בצה"ל או באלוהים. שלמה זייד הוא בעליו של המלון היחיד בעיר העתיקה שפתח את שעריו בסוף השבוע. רק חדר אחד תפוס - על ידי עיתונאי. זייד הוא אתאיסט, מתוסכל מהתחרדותה של צפת, אך בשבת בבוקר, כשהשכן החרדי בא אליו לביקור ודיבר על אמונה בצל הקטיושות, שניהם הצליחו להסכים כי "לכל טיל יש כתובת". לא ברור להם למה, אבל האמירה הזאת נוסכת בהם ביטחון.

זיכרונות מתש"ח


ב-1948, מספרת האגדה, צפת החזיקה מעמד בדרך הטבע ובדרך הנס: בדרך הטבע, כי זקני צפת לא חדלו מאמירת פרקי תהילים; בדרך הנס כי כוחות הפלמ"ח הגיעו בזמן. הרב שלמה מקלב, מזקני העיר של 2006, אמר כי הוא ושכניו "מתפללים". "תאר לעצמך שלא היינו מתפללים, כל שנייה היתה נוחתת פה קטיושה", אמר.

רינה קובי, המתגוררת בעיר העתיקה, רק נולדה במלחמת העצמאות, אבל בסוף השבוע היא שלפה מהזיכרון את ארסנל הסיפורים המשפחתיים, איך אחיה הגדול היה מתרוצץ בין עמדות ההגנה והאצ"ל, ומחלק קופסאות סרדינים ללוחמים היהודים. "אני גדלתי על הסיפורים האלה של תש"ח", חייכה, "מי היה מאמין שמעל הראש שלנו יתעופפו טילים?" בשעת אחר צהריים, כשברקע רעמו קטיושות, היא ישבה על ספסל ברחוב ופיטפטה עם שכן חרדי. שלווה. "אני?" אמרה, "אין בי שום פחד. הילדים והנכדים ביקשו שאבוא להתארח אצלם במרכז הארץ, אבל מה יש לי לעזוב את הבית? בתש"ח לא עזבנו, ועכשיו אני לא עוזבת".

קרית ברסלב בעיר היתה מלאה יחסית לשכונות החרדיות של צפת; כמעט מחצית מחברי הקהילה נשארו. בבית הכנסת הגדול של ברסלב החליטו לנסות לשמור ככל האפשר על שגרת החיים. אפילו חגגו כאן ברית מילה בשבת בבוקר, ישראל קראו לרך הנולד. אחרי התפילה, שבה קראו בהפטרה "מצפון תיפתח הרעה על כל יושביה", הרב אמר בשיעור, נשען על דברי רבי נחמן, ש"מתוך העצבות באה השמחה". כמה מתפללים מצאו פורקן בבדיחות על נסראללה, אבל נחמן קליין, מנהל "הצלה" בגליל, הורה למתפללים, בטון תקיף יותר, להשגיח על ילדיהם שלא ישחקו בחוץ.

לפני כניסת השבת פגשנו את קליין במקווה האר"י. "ביום כזה, הטבילה היא דבר מאוד גבוה", אמר. "אנחנו מסירים מעלינו את כל מה שעבר עלינו במשך השבוע. היום ואתמול פינינו יותר ממאה נפגעים. אני אישית טבלתי בתקווה שקדושת השבת תשמור עלינו מכל רע. התפללתי שהשם יעזור לנו, שנראה ימים יותר טובים".

שעתיים אחר כך דהרו אמבולנסים למושב מירון, שם נהרגו יהודית איצקוביץ' ונכדה, עומר פסחוב. בצפת לא היו נפגעים.
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}