1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. עיתונות ותקשורת

מצוות 'לא נשכח לא נסלח'

א. מור חוזר לעלעל 'בין השורות' של המודיע, יתד נאמן, משפחה, בקהילה, יום ליום, שעה טובה וקו עיתונות דתית
א. מור, י"ב אב תשס"ו 06/08/2006 21:52

קורא עיתון



שנה אחרי, ואת מצוות 'לא נשכח לא נסלח', מקיימת כמעט כל עיתונות המגזר. מי בהידור ומי באזכור. כמעט אמרנו, יען ובעיתון אחד, צפוי למדי, אחזה השכחה, שלא לומר ההכחשה...

אחרי הראיון המיוחד עם האדמו"ר מבוסטון שזיכה אותו בתואר 'העיתונאי המקורי של השבוע', מצליח יעקב ריבלין לגנוב גם השבוע את ההצגה. בטור שנון במיוחד, באמת המידה הריבלינאית, המחודדת גם כך, מגיש ריבלין לפני הקורא את סיפור 'החטא ועונשו' בהתגלמותו. אף לא אחד מהשותפים לתוכנית העקירה, מצליח 'להתנתק' משבט קולמוסו של העיתונאי השנון, כשלקורא צמא הנקם לא נותר אלא להתענג על כל תג ותג. כמו הפסוקים במגילת אסתר הנקראים במנגינת 'איכה', כך גם קינת ה'איכה' של ריבלין אינה יכולה שלא להיקרא בנעימה פורימית מלאת שמחה לאיד, של מגילת אסתר...

טורו של ריבלין, פותח את 'פסטיבל ההתנתקות' אותו מובילים 'יום ליום' ו'בקהילה' המקדישים לנושא מוסף שלם בעל קווי דמיון משותפים. אך לא רק. אמנם בשני המוספים המגורשים התקועים הם אותם מגורשים והעיתונאים המכים על חטא - מקירנשבוים ועד מרגלית - הם אותם עיתונאים, אלא שהביקור מעורר הצמרמורת בחורבות בתי הכנסת בגוש, המסוקר בלעדית על-ידי אהרון מיכאלי ב'יום ליום', מרגש ומכאיב עד דמעות. ובכל זאת, דומה שבסיכום הכללי, הפתיח הייחודי של ריבלין, מאפיל על תוכן המוסף המקביל.

בסדר יורד, לא דווקא באיכות ההתייחסות אלא בעיקר בהיקפה, זוכים המנותקים למקום של כבוד גם על דפי נייר הכרומו של מגזין 'משפחה', שבתיאור צפוי למדי, אם כי מרגש, מציג לפני הקוראים בהרחבה את מצבם הנואש של המפונים כיום.

גם 'שעה טובה', כצפוי, לא מפספס את ההזדמנות ומצטרף ל'חגיגת יום השנה'. בדרכו הייחודית, שלא לומר המוזרה, בוחר משום מה צוקרמן להכות לא רק על חזה המגרשים אלא גם, שלא לומר בעיקר, על חזה המגורשים שלטעמו לא השכילו להשיב למגרשיהם מנה אחת אפיים. כשהוא מתאר את 'שנת ליקוק הפצעים', דואג צוקרמן, כדרכו, לזרות מלח גם על הפצעים שטרם לוקקו...

ובעוד שלושת העיתונים דלעיל מקיימים את מצוות היום בהידור, ברשת 'קו עיתונות דתית' ובעיתון 'המודיע', לא זוכה יום השנה אלא ל'איזכור'. ברשת 'קו עיתונות דתית' עושים זאת ינון פלח ויעקב אייכלר, שמסתפקים באזכור שולי בלבד, כשאייכלר מצידו "מקטין לעשות" ודואג להקיף זאת בסוגריים. גם ב'המודיע' תופס הנושא את שולי ה'תוספת', תוך כדי הסבר על גבול ההצטדקות כי "כאשר התותחים רועמים וחיילים נהרגים ונפצעים, נדחק יום הזיכרון הראשון להתנתקות, לשוליים"...

רק בעיתון בודד, זה המתיימר להיחשב כעיתון המגזרי הנפוץ ביותר, נקבר סיפורו של הגוש קבורת חמור. אף לא מילה של אזכור, לטוב או לרע, מופיעה בדפי גיליון סופהשבוע של 'יתד נאמן'. שנה אחרי ועורכי העיתון, כדרכם בקודש, נאמנים לקו הזיכרון הסלקטיבי ומוכנים לשכוח הכל, מלבד את האידיאל המקודש של 'אהבת מתנחלים'...

דיווחי השנה הבאה

שלושה שבועות של לוחמה ומאום לא השתנה. את יומני המלחמה של העיתונים היומיים מוביל בבטחה הסופר הצבאי הבלתי מעורער של 'המודיע', ישראל קצובר, שמגדיל לעשות לא רק בהבאת דיווחים עדכניים, אלא אף בהגשת מפות המאפשרות לחרד מן השורה לערוך 'פגישת היכרות' עם שטח הלוחמה. בשבועונים ממשיך להוביל 'משפחה', שאינו פוסח מלתאר, שבוע אחר שבוע, את מאורעות המלחמה. השבוע עושים זאת אהרון גרנות, יחד עם כתב עלום שם, ייתכן ובהוראת הצנזורה, כשעל כולם מנצח יוסי אליטוב בטור מצוין וראיון חזק לא פחות עם פואד בן אליעזר, שקטעים ממנו הודלפו ל...'מעריב' של סופשבוע.

ב'בקהילה', לעומת זאת, 'עסקים כרגיל'. מעבר לפרשנויות ואנקדוטות, דוגמת סיפורו של סגן עמיחי מרחביה ולא מהפן של תיאור הקרב בו נפל, כמו גם סיפורו של ה'טבח' בכפר קנא ומצידו הלבנוני דווקא, נמנע השבועון 'כמיטב המסורת' מלתאר את מעללי הקרבות.

לקורא 'בקהילה' הנאמן שלא פזל למחוזות שכנים וטרם נחשף לעלילות המלחמה נותר רק לקוות כי גם אם לא בשעת מעשה, לפחות בשנה הבאה, יוכל להתעדכן ב'סיפורי המלחמה' במסגרת מוסף 'יום השנה'...

פרשנים על המוקד

כמעט לאיש מפרשני העיתונות החרדית אין ספק, כי ככל שחולף הזמן מתמעטים והולכים הסיכויים להכתרתה של המערכה בניצחון ישראלי. גם לעניין זה, כמו קודמו, ה'כמעט' האמור, יותר משהוא מעיד על הכלל, מעיד הוא על היוצאים מן הכלל.

את הקו הכללי מוביל הפרשן הצבאי ישראל קצובר, שלאור הישגי המערכה הדלים כלשונו, בעיקר על רקע בחינת יעדי הפתיחה שהציבה הממשלה, אינו מהסס לקבוע כבר כעת כי בניגוד לשמו היומרני של המבצע, 'שכר הולם' לא יהיה כאן! להערכה פסימית זו שותפים גם שאר הפרשנים, החל מהפרשן המוערך, על-ידי הקולגה, אך לא רק, יוסי אליטוב, שבפרשנות סטייל נחום ברנע, משתף את הקוראים באווירת הנכאים ותחושת חוסר האונים שהשתלטה על חדר הישיבות במשרד הביטחון, ואללי לי רק אל תשאלו מיהו 'המדליף הביטחוני האלמוני', עבור ל'קולגה המעריכה' יעקב ריבלין המפליא לתאר את צהלת הניצחון הצפוי של החיזבאללה המרוחה על פניהם של הח"כים הערבים במשכן הכנסת, וכלה בהערכתו של יעקב אייכלר פרשן 'קו עיתונות', הקורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית מיד עם תום המלחמה הנוכחית.

ורק ב'יתד נאמן', כמיטב המסורת של דעת תורה בהירה וצלולה, מתקשים הקוראים לקבל תמונת מצב פרשנית מסודרת, כאילו הכליל מאנדהו את העיתון במסגרת ההסברה הישראלית הכושלת. בעוד שהפרשן המדיני של העיתון, אריה זיסמן, מסתפק ב'פרשנות פרווה' ומציג את חצי הכוס המלאה, לעומת זו הריקה, הרי ש'כתב יומני המלחמה' בצלאל קאהן, הפעם במסגרת 'מילון מלחמה', אינו נמנע מלשבח הן את תפקודו של ראש הממשלה והן את זה של רמטכ"ל מחושי הבטן ש"הוכיח את יכולותיו בלחימה הנוכחית".

אלא שלפרשנות הסולידית על גבול האופטימית העולה מ'בין השורות' של כתבי העיתון אין אחיזה ב'מוקד' הכוח האמיתי של הגיליון. תחת הכותרת "להאיר באור האמת" קובע יצחק רוט, כי "כל הצהרות ההתרברבות והגאווה של קברניטי המדינה של הניצחון הצפוי ועל ההצלחות הצבאיות הכבירות, אינן אלא מס שפתיים לצורכי תעמולת פנים וחוץ. אין להן כיסוי במציאות המרה". באורח פרדוקסאלי מסתבר, כי במציאות המרה, לכל הפחות מנקודת המבט של פרשני שאר עיתוני המגזר, אכן אין להצהרות כיסוי, אך דווקא ב'עיתון הבית' בו נכתבים הדברים, יש ויש...

אחוות הקולגות

אחרי היעדרות בת שבוע, חוזר הגנרל והמדינאי אלי ישי לככב בראש מדורי המלחמה של השבועונים, כשההיעדרות, כך נדמה, לא הייתה אלא "ירידה לצורך עליה", שכן הפעם מתמקדים כולם בסיפור עלילותיו של המפקד הנערץ.

יוסי אליטוב, יעקב ריבלין, יעקב אייכלר ואפילו אשר צוקרמן, מתארים, איש-איש בסגנונו, את סיפור הימנעותו של ישי בהצבעה שנערכה בקבינט בעניין הרחבת המבצע, כשכולם, מלבד צוקרמן שנסחף למחוזות של "משחק בחיי יהודים למען מטרה פוליטית", מציינים את אווירת ימי בין המיצרים כשיקול מרכזי שעמד בבסיס הימנעותו של ישי. אך בעוד שאייכלר וצוקרמן תוחמים את הידיעה במסגרת הראויה לה, הרי שאליטוב וריבלין מתארים בפרוטרוט את התנהלותו של ישי לפני ובמהלך הישיבה, על אף "המשקל המכריע" שניתן לדעתו על-ידי חבריו לקבינט...

וראו זה פלא, דווקא בביטאון המפלגתי אין אזכור ולו ברמז למעללי יו"ר התנועה הקדושה, עד שלכותב השורות לא נותר אלא לחרוג ממנהגו ולייעץ לקורא הנאמן ר' אלי ישי לצרף בפעם הבאה ל'שיחת הקולגות', גם את כתב הביטאון המפלגתי, יהיה מוערך על-ידי שותפיו לשיחה, ככל שיהיה...

אין מוקדם ומאוחר

'המסר האחיד' שיצא מ'שולחנו' של יו"ר התנועה הקדושה, הצליח, כך מסתבר, לבלבל אף את טובי העיתונאים. בעוד שריבלין הליטאי מיטיב לתאר את ההיוועצות המוקדמת של ישי טרם ישיבת הקבינט עם האדמו"ר מבעלזא, ואת תרומתה ל"נחישות שגילה ישי לעמוד כיחיד מול רבים נגד כל חברי הקבינט", ממעיט דווקא אייכלר איש החסידות, מערכה של הפגישה שלדידו לא הייתה מעבר לפגישת עדכון שנערכה... לאחר ישיבת הקבינט!

ואם בעניינים של מוקדם ומאוחר עסקינן, גם הכיתוב שתחת התמונה של צמד הלוחמים 'ישי את אולמרט' המובאת ב'משפחה' וב'קו עיתונות' מתאר מציאות שונה. באחת מדובר בצעידה משותפת בדרך לישיבה, ובשניה מתארת התמונה את 'יציאת השניים', מאותה ישיבה...

ואין מדובר ב'אירועים נקודתיים' סביב ענייניו של השר ישי בלבד, שכן גם בשאלת מעורבות השרים הבכירים ב'הפסקת האש' בת ארבעים ושמונה השעות עליה הכריז אולמרט, חלוקות הגרסאות, עד כדי עיוות העובדות.

בעוד ריבלין מתאר בציניות מושחזת כיצד נוטרלה ליבני על ידי 'אולמרט את פרץ', שהעניקו לה את הזכות להיחשף לידיעה על הפסקת האש יחד עם המוני בית ישראל מעל גלי האתר, מתאר אליטוב מן הצד השני, מציאות שונה בתכלית, לפיה, פרץ הוא שלא ידע על הסיכום, בעוד שדווקא ליבני היא זו שהצליחה לסייע לאולמרט לתקן את רושם נטרולו של שר הבטחון.

חילופי גרסאות אלו עוברים כחוט השני גם בדיווחי הביטאונים המפלגתיים. בעוד זיסמן ב'יתד' מצדד כבדרך אגב, תוך כדי תיאור נרחב וממצה, בעמדתו של ריבלין ולפיה פרץ ידע, הרי שב'יום ליום' מתוארת תמונת מצב ולפיה דווקא ליבני 'המצונזרת', לא רק שידעה אלא אף הייתה שותפה מלאה להשתלשלות המהלך.

אך אם על חילוקי הגרסאות שבין שני הביטאונים עוד ניתן לעבור לסדר היום, את אלו של 'מעתיקי השמועה המוערכים', שישבו סביב שולחנה של אותה אישיות רמת דרג, הדעת לא סובלת...

בין דיווחי בין הזמנים ללוח זמנים

כותרות שני השבועונים המובילים 'גויסו' לסוגיית בין הזמנים כבדת המשקל. על שיקול הדעת שעמד מאחורי ההחלטה להעלות את הנושא החשוב 'על ראש שמחתנו' לא באנו לערער, אולם בכל הנוגע לבדיקת התוכן שמאחורי הכותרות הבומבסטיות, הרשות לבקר נתונה, ומסתבר שיש גם את מה.

בעוד שיואב כהן מ'בקהילה' יוצק תוכן לכותרת בדמותה של כתבה עשויה כדבעי, המציגה בפני הקורא את השתלשלות האירועים לא כאוסף נתונים יבש, אלא כחלק מתיאור מעניין למדי השוזר זה בזה, את התלבטויות ראשי הישיבות ומשלבם לכדי מקשה אחת של כתבה סבירה, הרי שב'משפחה' מהווה כתבתם של נתן וייס ואיתמר אדלר מעין אוסף של ידיעות מהיכלי הישיבות הקדושות. אם תרצו עוד 'לוח זמנים' של מועד סיום הזמן בישיבות השונות, בדומה לכתבות מקבילות ב'שעה טובה' וב'יום ליום', התופסות את המדורים ש'מאחורי הכותרות'. לא משהו לצאת איתו ב'כותרת ראשית'...

דיווחי תשעת הימים

אחרי סצנת התמונה המשוחזרת ב'בקהילה', הגיעה תורה של מערכת 'משפחה'. תחת הכותרת "ליצמן במחוזות הקטיושות", מתאר מוישה גוטמן את "הביקור הארוך והמאלף" של חברי ועדת הכספים ביישובי הצפון. כאמונים על קריאת (כמעט) כל עיתוני המגזר היה נראה לנו הקטע קצת מוכר, ודווקא מן השבוע שעבר.

לא התעצלנו, הלכנו נברנו וגם הפעם, לא טעינו... בשניים מהעיתונים של השבוע שעבר הופיעה הידיעה על סיור הוועדה ביישובי הצפון. ריבלין ב'בקהילה' ציין זאת בחצי פה, תוך צירוף תמונה, בעוד אשר צוקרמן הגדיל לעשות וצירף לידיעה לא פחות מארבע תמונות, אחת מהן של חברי הוועדה במקלט בחצור. והנה, הפלא ופלא, שבוע אחרי והידיעה מופיעה כמידע חדשותי טרי בגיליון 'משפחה'. וכאילו לא די בכך, גם התמונה מחצור משנה את פניה והופכת לתמונת הוועדה בביקור ב...מקלט בכרמיאל.

באווירת ימי בין המיצרים, לא נותר לנו אלא לדון את גוטמן לכף זכות. מי יודע. אפשר ותחת דיווחי שבוע שחל בו, עבר הוא לסקר את אירועי תשעת הימים...

קישורים:
לטורים קודמים של 'בין השורות' - לחץ כאן




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מור, הביקורת הטובה והמקיפה ביותר עד כה  

    ישראל

  2. בזכות הטוב הבנתי מה היא עיתונות  

    יוני יהב

  3. ללקק את השפתיים  

    חיים

  4. שוב, טור מוצלח!!  

    א חרדים ספרדים

  5. איזה טור מקיף - יותר מזה אנחנו לא צריכים  

    יחזקאל שלומוביץ

  6. א. מור כנראה לא קרא יום ליום  

    מוטי

  7. אלעד מור, איך אתה קולט כל פעם את כל הניאונסים הדקים?  

    התרשמתי

  8. טור יפה מאוד  

    יוספי

  9. יוסי אליטוב התעלה על עצמו השבוע  

    שוב יוספי

  10. הביקורת המקיפה יפה אבל...  

    המבקרת

  11. ל-6, אתה טועה ומטעה...  

    קורא יום ליום מעמיק

  12. מילא יוסי אליטוב כבר התרגלנו לזה שהוא שופר של ישי...  

    אויי ויי

  13. טור מצויין ואיכותי. איך אתה שם לב להבדלים הדקים ביותר?  

    עו"ד של שלום

  14. מדד חדש בדירוג העיתונות החרדית  

    עתיד ורוד

  15. מה עם ארבע כנפות?  

    גרשון רינדר

  16. אליטוב הוא רמה אחת מעל כולם  

    שלומי

  17. מה דעתם על טור משותף אליטוב - ריבלין?  

    שרול

  18. מישהו דואג לך שם למעלה  

    קורא מן השורה...

  19. יפה מאד!  

    האשה

  20. איזו קטנה למשה גוטמן  

    אלי

  21. איכס....  

    יהויקים

  22. הפרצוף האמיתי של יתד נאמן  

    עיתונאי

  23. ל-21, דבר אחד לא הבנתי, מהי האג'נדה?  

    איפכא מסתברא

  24. עיתונאי (המודיע?) : יתד עשו עבודה לא רעה בכלל במלחמה הזאת  

    גם כן "עיתונאי"...

  25. ביתד קיימו את מצוות כסיל מחריש לחכם יחשב  

    מושקה

  26. יציאות חמודות יש לך מור  

    שירה

  27. אבי הכריש מאלעד  

    אבי

  28. למה שלא תעשו טור גם במהלך השבוע על העיתונים היומיים?  

    חיים סויסה

  29. תגובה לשלומי  

    יוסי

  30. מור, שכחת העתקה של המודיע ל"יומן המלחמה"  

    ברוך

  31. גם אני לא הבנתי מה הקטע להפוך את בין הזמנים למרכז החדשות  

    חימק'ה

  32. 27, טוב לדעת שאלעד יכולה להוציא מתוכה גם דברים טובים  

    בני ברקי

  33. אחד הדברים החזקים שנראו כאן  

    גלששון

  34. לא אוהבת ביקורת אבל בכל זאת נהניתי מהשנינות  

    יעלי

  35. כל הקטע על בין הזמנים במשפחה היה חארטה  

    ישיבע-בוחער

  36. טור טוב, חבל לבזבז אותו על שעה טובה  

    שאול

  37. האתר הזה פשוט מיוחד  

    מפרגנת

  38. מור טועה  

    דוד

  39. משפחה איכזב מאוד לעומת בקהילה  

    אברהם

  40. כתבה קטנה על האנשים הזרוקים עד עצם היום הזה לא יכלו לתת?  

    38 - אתה טועה בגדול!

  41. מסכים עם מור ועם 40  

    בושה וחרפה

  42. התגובות יותר ארוכות מהטור עצמו  

    שוקי

  43. מגמתי  

    אביגדור קצבורג

;