1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. עיתונות ותקשורת

'בין השורות' בודק תחזיות

א. מור בודק מי חוזה ומי הוזה, מברר מה קורה בחצר האחורית של עיתוני סוף השבוע ומחלק צל"שים
א. מור, כ' אב תשס"ו 14/08/2006 02:47

קורא עיתון



ארבעה שבועות של קרב, ועל אף שבזירה הצבאית-מדינית מסתמנת הפוגה, בזירה העיתונאית לעומת זאת, הלחימה נמשכת במלוא עוזה.

מעטים המקרים בהן ניתנות הערכותיהם של פרשנים לבחינה מציאותית מדוקדקת, כמו שזימנו מאורעות סוף השבוע החולף, ובנפול מקרה שכזה לידינו כפרי בשל, חזקה שלא נניח עד שנפריד כהפרד מוץ מתבן, בין חוזי תחזיות, להוזי הזיות.

טובי הפרשנים בעיתונות החרדית, ולא רק בה, הפליגו בתחזיותיהם ארוכות הטווח באשר לתוצאות המלחמה ומועד סיומה, אלא שההתפתחויות הדרמטיות והפסקת האש העומדת בפתח מאפשרות באופן נדיר לבחון את התחזיות לא בפרספקטיבה ארוכת מועד, אלא בסופו הקצר של אותו שבוע בו הועלו הפרשנויות על גבי הכתב.

שלא כמו במלחמה העקובה מדם, בה יוצאים כל הצדדים וידם על התחתונה, במלחמה העיתונאית, לשם שינוי, ההכרעה בין מנצחים למפסידים, ברורה למדי.

יעקב ריבלין, זוכה, זה השבוע השלישי ברציפות, לתואר 'יקיר המדור', כשתחזיתו קצרת הטווח מתבררת בסופו של שבוע, כקולעת ביותר למטרה. וכך כותב ריבלין, ביום שלפני: "השאלה שנותרה ללא מענה הייתה מה יכולה להיות תגובת ישראל לכל החלטה שמועצת הביטחון עשויה לקבל. בין אם תהיה זו החלטה הנוחה לישראל בטווח הארוך ובין אם לאו, אין ספק כי היא תכלול קריאה להפסקת אש שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה. רק התפתחות צבאית או מדינית מפתיעה בחריגותה, תמנע את הפסקת האש ואת חגיגות הניצחון של החיזבאללה. עוד ארבעה חמישה ימים, עוד שבוע, ופרצופו המבחיל בחיוכו של נסראללה ירצד מעל המסכים".

וכאילו כדי שלא לצאת 'נביא' של ממש, על כל המשתמע מכך לאחר חורבן בית מקדשנו אותו ביכינו לא מכבר, מפספס ריבלין 'בשוליים' כשהוא קובע כי רק אם תידחה ההצבעה במועצת הביטחון לשבוע הבא "רק אז, אם בכלל יצא המבצע הצבאי הנרחב יותר לפועל", כשהוא אינו לוקח בחשבון את הרחבת הפעולה הצבאית הקרקעית, בשעות שעוד נותרו עד להפסקת האש.

לסיום הערכתו ה'אופטימית', מניח החזאי ריבלין כ'תחזית מוגמרת', כי ועדת חקירה בוא תבוא, תיכף לאחר סיום הלוחמה. רשמנו לפנינו מר ריבלין, בלה בנעימים בחופשתך, וכשתשוב בכוחות רעננים, נהיה כאן כדי להזכיר ולבדוק...

לעומת פרשנותו של ריבלין מלאת הביטחון העצמי, יש שיאמרו המופרז, נוקט אליטוב בגישה זהירה ומדודה. בדרך של 'ללכת עם ולהרגיש בלי', נזהר אליטוב מלספק תחזית מדויקת ומותיר את שתי האופציות, קרי, הרחבת הלוחמה מחד והפסקת האש מאידך, פתוחות ושקולות, כשבסיכומו של היסוס הוא מכריע כי "ליל חמישי הוא הלילה הקריטי לסיום המלחמה או להאצתה". לגישת ה'פרווה' של אליטוב מצטרף גם הסופר המדיני 'עלום השם' של 'המודיע', שאמנם נמנע מלהעריך את הצפוי, אך מביא לידי ביטוי, בסיקור נרחב וממצה, את המגעים המתנהלים בדרך להפסקת האש.

לעומת תחזיותיהם של שלוש הקולגות, קובע בצלאל קאהן מ'יתד נאמן': "הקבינט המדיני שהתכנס ביום רביעי בצהריים החליט כידוע להרחיב את הפעולה הקרקעית ללא הגבלת זמן, בצבא מעריכים כי יש צורך בשבוע של לחימה להגיע לליטני ועוד כחודש כדי לשלוט שליטה מוחלטת בכל דרום לבנון".
את דבריו מקנח קאהן בזלזול תמוה בכוחה של החלטתה הצפויה של מועצת הביטחון ש"איננה מחייבת והיא החלטה הצהרתית בלבד". אלא ששוב מסתבר, כי ה"כידוע" של 'יתד נאמן' לא ידוע, משום מה, לשאר פרשני השבועונים, כמו גם לעמיתיהם ב'תקשורת הכללית', שבמקרה זה פירשו את החלטת הקבינט כ"מתן אור ירוק חלקי, כדי לתת הזדמנות למהלך המדיני המתגבש במועצת הביטחון", תוך שהם מייחסים משקל רב להחלטת מועצת הביטחון.

מה נאמר ומה נדבר, על כוחה "ההצהרתי בלבד" של החלטת הפסקת האש של מועצת הביטחון, אנו הולכים ולמדים מרגע הכרזתה בליל שבת, לתפארת פרשני 'יתד נאמן'...


לבלרי האג'נדה


תרבות ה"אמרנו לכם" של לבלרי העיתונות החרדית שוברת השבוע שיאים חדשים. הגיעו הדברים לידי כך, שזר כי יזדמן לידיו טורו השבועי של יעקב ריבלין, עוד עלול לטעות ולסבור כי שלום הבית המעורער בביתם הפוליטי המשותף של בני הזוג 'אולמרט-ליבני', תפס השבוע את מרכז ההוויה הישראלית.

לכל אורך הטור, דוחף ריבלין, לעיתים בהקשר נסיבתי בלבד, את הטענות והמענות שיש להם לבני הזוג, זה על זו. אלא שריבלין, כדרכו, אינו מותיר דבר ליד הדמיון, וכאילו כדי לחסוך למי מהקוראים המעטים שפספס את קריאת הטור 'בין השורות' מהשבוע שעבר, מבהיר ריבלין את הסיבה להתמקדות היתירה במערכת היחסים המעורערת של השניים כשהוא מציין בדוגריות ראויה להערכה: "בשבוע שעבר סקרנו כאן את ההפתעה שהייתה מנת חלקה כאשר שמעה על הפסקת ההפצצות האוויריות לארבעים ושמונה שעות רק משידורי הרדיו. היו מעמיתינו שסברו אחרת וטענו כי אדרבה, ליבני היא שידעה ופרץ הוא שהופתע. הפעם, כמדומנו, כבר אי אפשר לפרש אחרת את העדר התקשורת בין ראש הממשלה והשרה הנכבדה. וכמש"נ" (סוף ציטוט).

אלא שמסתבר, 'כמדומנו', כי גם אם לפרש אחרת אי אפשר, הרי שלא לפרש כלל, אפשר גם אפשר, וטורו של הקולגה מהשבועון המתחרה, יוכיח. בניגוד לריבלין, אליבא דאליטוב, לנושא המתיחות בין בני הזוג אין מקום לאזכור מעבר לציון העובדה ש"נפשו של אולמרט הייתה חצויה בין החרפת המלחמה – כפי שתבעו פרץ וחלוץ, לבין אכסולת פרס וליבני שממליצה בחום על הורדת מתג המלחמה".


בצד ההתעלמות המוחלטת מהנושא המרכזי בטורו של הקולגה, בוחר אליטוב, שלא באקראי, להתמקד ב"קרב רווי היצרים" שהתנהל סביב הדחתו בפועל של אודי אדם, אלוף פיקוד צפון. בניגוד לקולגה שמקדיש לידיעה לא יותר ממשפט בן תשע מילים, וגם הוא מוקף בסוגריים ולא במסגרת הטור המרכזי השבועי, הרי שאליטוב מקדיש לידיעה פרק נרחב, כשגם לעניין זה הסיבה "המקצועית" גרידא, שלקוראי מדור זה ידועה, נרמזת מ'בין השורות' של אליטוב שאינו מתאפק מלציין כי דבר ההדחה "פורסם כאן לראשונה בשבוע שעבר"...

אם בענייני "אמרנו לכם" עסקינן, אי אפשר להימנע מלספק "חומר להוכחה" לשבוע הבא.

בעוד שריבלין, לאחר שהוא מתפנה מלעסוק בענייני ליבני-אולמרט, עובר לתאר, בשולי הטור הלוחמני, את מערכת היחסים המעורערת של פרץ-אולמרט, הרי ש'שרות המודיע' מתאר מציאות שונה בתכלית ולפיה "בסביבתו של אולמרט רוצים לעשות הכל כדי לקדם את פרץ"...

לכותב השורות לא נותר אלא לקוות שהיעדרותו הקרובה של ריבלין, בצירוף העובדה כי הפעם לא עומדת מנגד פרשנותו הסותרת של 'הקולגה המוערך', תועיל להעלאת נושאים חדשים "על סדר הטור", בשבוע שלאחר מכן.

מה טובו אוהליך...


שני כתבים יצאו לדרך. לא בדיוק, אבל בערך.

כתבי העיתונים יצאו לדווח מאותם ערי אוהלים ובתי תבשיל, אך המסלול הזהה, לא מנע מהכותבים לתאר בדרכם חזרה למערכות העיתונים, מציאות שונה. איש-איש וקולמוסו.

אריאל אייזנברג מ'בקהילה', משה גוטמן מ'משפחה, ומאיר גולד מ'המודיע', יצאו אל 'מחוץ למחנה', לתאר את הסבל העובר על תושבי הצפון הנודדים, כשאייזנברג מדווח מעיר האוהלים הגאידמקית בניצנים, גוטמן ממחנה הפליטים בבני-ברק, וגולד משני המקומות גם יחד.

את המקום הראשון לוקח אריאל אייזנברג, ולא רק בגלל הכותרת המקורית והשימושית (לכל הפחות בטור זה), אלא בעיקר בגלל התיאור הקולח, המרתק והנרחב שלמרות הכותרת 'המטעה', נותן לקורא תחושה של הימצאות 'בתוך המחנה' ממש.

לעומת אייזנברג, מתאר מאיר גולד מ'המודיע', תחת הכותרת "ושוב קלטה ניצנים את המפונים", את סיפורה של עיר האוהלים בניצנים, בצורה פחות מקיפה ופחות מרתקת, אך למרות הנחיתות היחסית מול דיווח עמיתו מ'בקהילה', הרי שבכל הנוגע להתמודדות מול משה גוטמן מ'משפחה' על סיפורו של מחנה הפליטים הבני-ברקי, מוביל גולד ולו בגלל הדיווח הרחב והמקיף, שתחת הכותרת "לא איבדו את הצפון", מביא באריכות את סיפורם של פליטי הצפון שנחתו על העיר החרדית הצפופה, כשרק שמו של ח"כ יעקב כהן שמשורבב בכל כמה שורות, מפריע קלות לרצף התיאור. לגוטמן לעומתו, העניקה מערכת 'משפחה' לא יותר מעמוד וקצת, כולל הכותרת "מוקפים ברחמים ומתגעגעים הביתה" שמרוחה על פני כחצי עמוד, כשקוצר היריעה, מביא את הבחור ל'נחיתות מספרית', ביחס לעמיתיו אייזנברג וגולד שקיבלו מהמערכת לא פחות מארבעה עמודים בלנקו, כל אחד. ומכאן עצתנו לעורכי 'משפחה': תנו לו לגוטמן קצת יותר מעמוד לפליטה, ובטוחנו כי בהתמודדות הבאה, ייצא האיש וידו על העליונה...

אפרופו 'מחוץ למחנה', מסתבר שהכותרת קולעת גם במישור הרחב יותר. שכן, בניגוד לשבועות עברו בהם התמקדו כתבי 'בקהילה' בנושאים פנים-מגזריים, הרי שהשבוע ממוקדות הכתבות בעיקר בנושאים כלליים, בעוד שב'משפחה', בניגוד למגמה ששלטה עד כה, ניכרת התמקדות יתירה דווקא בנושאים פנים-מגזריים. ארבע כתבות (ספק מאמרים), לא פחות, מוקדשות לענייני 'עולם הישיבות', כשדווקא המישור הכללי יותר של תיאור המלחמה, נותר יתום.

מישהו שכח שם ב'משפחה', שהמושג 'זמן מלחמה', אינו רק כותרת טובה לסדרת כתבות בנושא ישיבות בין הזמנים, אלא גם, שלא לומר בעיקר, תיאור של מציאות בשטח, שמשום מה, קצת פוספסה...

בשולי המלחמה


על משקל אמרתו המפורסמת של אולמרט "עייפנו מלנצח", ניכרת גם השבוע, כמעט בכל העיתונים, בריחה מהאווירה המלחמתית, לעברה של מציאות מנותקת, מלחיצה פחות.

וכך, בחצר האחורית של עיתוני סוף השבוע, ניתן למצוא כתבות שכל קשר בינם לבין המציאות המלחמתית, מקרי לחלוטין.

במזגין 'משפחה', כחלק ממדיניות דיווחי גיליון 'זמן מלחמה', במובנו הישיבתי דווקא, מוקדשת כתבה שלמה וארוכה, ל"מטבח"... ולא למטבחון המדיני, אלא לזה הישיבתי, כשטבחים מגלים 'סודות' מהמטבחים הישיבתיים, ששמם כמספקי "תחמושת בלתי קונבנציונאלית" יצא כידוע, לשם ולתהילה. גם כתבתו (המעניינת) של אהרון גרנות על עידן הגז החשמלי מנותקת לחלוטין ממאורעות השבוע החולף, כשהחיבור שנעשה בין הגז הטבעי לבין הסכנה מפני פגיעת טילים אפשרית, אינו טבעי בעליל, לאור תוכן הכתבה.

גם במוסף השבועי 'יתד השבוע', ייתכן במסגרת מדיניות ש"לא לפתוח פה לשטן", מוגשת כתבה מקיפה בנושא... פתרונות חדשים לבעיות השיניים, כשהביטאון המפלגתי המתחרה 'המודיע' מרחיק נדוד אף הוא למחוזות אנרגיית החשמל, כאילו בשיעור 'טבע הבריאה' עסקינן...

חריג לניתוק היחסי, הוא מוסף 'קולות' של בקהילה, שאינו מתנתק לחלוטין מרוח התקופה. אריאל אייזנברג מוצא את האיזון הנכון ותחת הכותרת 'המקום בו התותחים מחלידים', מעלה רשמים מביקורו ב'בית אבות לכלי נשק', כשהקורא, אמנם מתנתק לרגע מסדרת דיווחי המלחמה המלחיצה, אך למרות זאת, נותר באווירה הנכונה.

פינת הצל"ש השבועי


בסיכומו של חודש למלחמה, מצאו לנכון במערכת 'בקהילה' להתחיל לדווח משטח הלוחמה. אחרי שבשבוע שעבר תהינו האם ייאלצו קוראי 'בקהילה' ללמוד על מהלכי המלחמה רק במוספי השנה הבאה, בא הגיליון השבועי ובשני דפים ריכז את דיווחי החודש כולו, בבחינת מוטב השתא הכא ובקצרה, מאשר באריכות ובשנה הבאה...

ל'יתד נאמן' לעומת זאת, מגיע קרדיט בכפליים. אחרי שעד עתה סמכו עורכי מערכת העיתון על 'חוש ההתמצאות' של הקורא הנאמן במפת ארץ הארזים, נפרסת השבוע בפני הקוראים, לראשונה, מפת טווח טילי החיזבאללה, במלוא היקפה.

במקביל, גם אם לא בעיתה ובזמנה, מקיימים עורכי העיתון, בכתבתה של ט. כץ על מפוני גוש קטיף, תחת הכותרת 'צרות החדשות משכחות את הישנות', את מצוות 'לא נשכח לא נסלח' "עובר לביקורתה"...

ואם לא בא טור זה לעולם אלא בשביל שיזכו קוראי העיתון החרדי הנפוץ בעולם להתוודע למצוות ה"יזכור" החשובה, דיינו...

קישורים:
לטורים קודמים של 'בין השורות' - לחץ כאן




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. כמה שנון ככה הגון  

    אלי

  2. התחזית של בין השורות השבוע סוערת מהרגיל  

    יחזקאל שלומוביץ

  3. אלעד מור אתה המתאים ביותר להכניס כמו שצריך לתקשורת  

    תיכנס גם באמנון אברמוביץ ושות'

  4. הקטע האחרון קרע אותי מצחוק  

    מגיב מספר 1

  5. נפילה  

    בני ברקי

  6. יש תחילף לריבלין בשבועיים הקרובים ...  

    חיין

  7. סוף סוף קצת פירגון ליתד נאמן  

    אביגדור קצבורג

  8. הולך ומתדרדר  

    משה

  9. איך פיסתסת את התמונה בשער המודיע  

    יצחק

  10. תגובה ל-1  

    הסנה

  11. הפעם פישלת  

    מושי רבינוביץ

  12. הטור המוצלח  

    יוסי ורד

  13. לו הייתי רואה  

    מור עובר

  14. תגובה ל-5  

    אבי

  15. מי שמבקר צריך לדעת לקבל גם כן ביקורת  

    נעמה תגובה ל13

  16. ביקורת עיתונאית במיטבה  

    משה רבנו

  17. יפה מאוד אבל מה עם שעה טובה?  

    אפליות?

  18. א. מור כנראה קלעת למטרה יותר מידי...  

    בנצ

  19. 4 נקודות  

    עיתונאי

  20. ארוך וקולע...  

    מיכאל

  21. בצלאל קאהן בחור טוב אבל פרשן צבאי הוא לא!  

    קורא יתד

  22. אלעד מור צודק. אייזנברג מספר 1  

    אלי

  23. קונספירצית אלעד מור - ריבלין  

    הרשל

  24. קונספירציית ריבלין - אליטוב  

    אלי, תגובה להרשל

  25. תגובה לאלי  

    הרשל

  26. יתד נאמן זה בעיקר עלון השקפתי  

    יוסף

  27. למה המחיר של משפחה כמעט פי שלוש מבקהילה?  

    יוחנן

  28. ראיתם את מה שכתב יעקב אייכלר בקול העיר?  

    יוספי

  29. מה לעשות, אני אוהב רק את אליטוב וריבלין  

    בני

  30. תגובה ל29  

    קורא

;