מפלגה שכזאת

מפוצץ באנטיביוטיקה ומשככי כאבים התייצב השבוע יו"ר ש"ס השר אלי ישי בפני שלוש מאות נציגיו המקומיים, שהתכנסו להם לימי עיון והשתלמות במלון 'עדן אין' אשר בזכרון יעקב. בדרך לשם, ואולי עוד קודם לכן, הוא בוודאי פשפש במעשיו על מה ולמה נגזר עליו, אדם שלא בילה יום אחד במיטה מאז שנבחר לראשות התנועה, לחטוף את הדלקת הזאת דווקא בעיצומה של ועידת המפלגה. האם היה זה בגלל המפגש עם הצעירים הישראלים הזרוקים בחופי הודו. שמא בגלל החזרה ארצה בטיסת אלעל אחרי כל מה שקרה, או, שבאמת אין כל סיבה למעט חוסר זהירות במעבר מחום לקור, שאינו בכלל עונשי שמיים כמבואר בגמרא.

בכל מקרה את המפגש החשוב הזה הוא לא התכונן להחמיץ גם המחיר יהיה לבלוע חצי בית מרקחת. גם אחרי הכדורים הוא הגיע למלון כמו מנוע ששפך לאגר באמצע כביש שש. חצי שעה בלבד הוא דיבר בפני הפעילים. עוד שעה קלה בילה במחיצתם בארוחת הערב שנערכה מיד לאחר הדרשה, והופה למכונית שעטה במהירות על חוקית בואכה המיטה החמה בבית בירושלים.

אבל המאמץ בהחלט היה כדאי. הנציגים של ש"ס, שלא כאחיהם האשכנזים הקרים של יהדות התורה, יודעים להחצין רגשות של תודה והערכה . ישי התקבל שם כמו קינג. הרבה מעבר ליו"ר תנועה שבא לעשות את המתבקש ממנו וללכת הביתה. אולי באמת אין לו את הכריזמה המגנטית של קודמו לתפקיד אבל כל מי שהיה ראה שאין אפס. החבר'ה של ש"ס רוחשים לו רספקט עמוק ואמיתי.

אין ספק שיחס כזה לא מקבלים רק בגלל מאמץ חד פעמי להגיע לכינוס פעילים. הקשר בין ישי לפעיליו מלמד שהסתכלות חיצונית של פרשנים פוליטיים לפעמים מחטיאה את הנעשה בתוככי מפלגה פנימה. בעוד שהאחרונים רעי הלב בודקים לו דרך קבע ביצועים מול ראשי מפלגות אחרות, וסופרים קצבאות וסעיפים קואליציוניים לא ממומשים, מסתבר שבתנועה אמוציונלית כמו ש"ס יש עוד פרמטרים שכינוס כזה מאפשר לעמוד עליהם מקרוב.

אחד מהם הוא הדיבור הישיר בגובה העיניים בו מתקשר ישי עם פעיליו. בלי פוזות של מנהיג שעושה טובה כשהוא מקדיש דקה וחצי מזמנו היקר לפעיל שטח עם בעיה מסוימת, ובלי משחקים של הארד- טו- גט. כל כך מתאים למפלגה עממית כמו ש"ס שקשה להבין איך פעם זה היה אחרתובכל זאת העסק התנהל מאוד יפה. כנראה שלהולכים בשיטת הב"י קיים הכלל של יו"ר יו"ר ופשטיה.

הלום מכאבים ועייפות לא חידש ישי שום דבר של ממש למאזיניו. אנחנו עומדים בערב ימי החנוכה בהם נצחו מעטים את הרבים. גם היום אנחנו במצב כזה מול הרשעות של החילוניות הרוצה לעקור הכל מהשורש ובעזרת השם עוד נעלה ונצליח.

החלק האופרטיבי היחיד בנאום היה בהתייחסות לעיתון התנועה הזקוק , כנראה, למנויים כמו לפח שמן טהור בימי היוונים. שאלמלי כן קשה להבין מדוע דווקא בתחום זה קיבלו הנציגים הוראות ביצוע ולא בתחומים אחרים. בכל עיר ומקום שהיו"ר יגיע,בעזרת השם, לסיור ופגישות הוא יבקש קודם לדעת כמה מנויים יש במקום הזה לעיתון המפיץ דעת תורה. הנציג המצטיין יקבל צל"ש, הנכשל יקבל טר"ש. חלוקת האותות תעשה בסמוך למועד הרכבת הרשימות המקומיות. והמבין יבין.

מה בין כינוס לוועידה


ועידת מפלגה אמרנו? כנראה שטרם השתחררנו סופית ההרושם של אירוע מפלגתי אחר שנערך באותו מקום לפני פחות משנה. כאן ההגדרה היתה אחרת. המארגנים , ובראשם יו"ר הסיעה ח"כ יעקב מרגי( שאפו על הסדר והארגון המופתי. לש"ס אין הרבה אנשים כאלה. חבל מאוד שבגלל טלפון בהול אחד, שלוש שעות לפני סגירת הרשימות, של באבא מפוצץ כסף בדרום הארץ, הועברה ההבטחה למשרת שר למישהו אחר.) טרחו להבהיר כבר בכותרת של הכינוס שאין בו אלא ימי עיון והשתלמות מקצועית לפעילי המפלגה. הרצאות של גורמים מקצועיים במגוון תחומים( אפילו פרופסור מנחם בן ששון הוזמן להרצות שם על חיי היהודים בארצות האיסלם באלף השנים האחרונות) וגם גיבוש חברים בלוויתם של גדולי הפייטנים המזרחיים. אחרי שהפייטנים הלכו נשאר הקהל לשבת ולשיר בלובי עד השעות הקטנות של הלילה. נגילה הללוי-ה נגילה.

הכותרת של ימי עיון והשתלמות אפשרה למארגנים שלא להכליל בסדר היום את הדבר הראשון והמתבקש בכינוס של פעילי מפלגה: דיון עמוק ורציני בשאלה " דרכה של התנועה לאן". בכינוס שערכה במקום זה תנועת דגל התורה. התפלפלו הנוכחים אודות הקשר הגורדי עם אגודת ישראל ואפילו סוגית רענון השורות הועלתה עם כל רגישותה. לוא נערכה במקום ועידה של ש"ס אין ספק שהיה להם נושאים רבים לדיון פנימי ורציני. בין היתר בשאלה המתבקשת על אופיה של התנועה. האם מדובר במהדורה נוסח ספרד של יהדות התורה הותיקה ,עם הגררות קבועה אחריה בכל הנושאים העולים על הפרק , מהטלפונים עד ההשתלמויות. או בתנועה שלא חוששת להביע עמדות עצמאיות בשאלות אידאולוגיות רגישות. אין ספק שדיון כזה היה מרים שם את התקרה.

דיון עירני ומרתק היה מתקיים, לו זכו הפעילים ונערכה שם ועידה, בחיזוק הקשר בין הנציגים בשטח להנהלת התנועה. אפרופו ההשוואה עם ועידת דגל התורה. מי שלא ראה את הרב מרדכי בלוי והרב אליעזר רוטר תוקפים בכינון ישיר את חברי הכנסת רביץ וגפני, וכיצד השניים משיבים להם מנה אחת אפיים , לא ראה ביקורת פנים מפלגתית חריפה מימיו. בש"ס מתונת ההליכות ופעיליה המלומדים בדרך ארץ לצמרת ההנהגה דיאלוג כזה לא היה מתפתח בין יושבי שולחן הכבוד והקהל באודיטוריום, אבל עדיין היה לנציגים מה לומר, וגם מה לשמוע.

אפס כי בש"ס חושבים שהשעה טרם בשלה לפתיחות מסוכנת מסוג זה. יש מועצת חכמים שמחליטה בנושאים רוחניים. יש את יו"ר התנועה שמקבל את ההנחיות ומוריד אותם לשרים ולחברי הכנסת, ויש את נציגי השטח. איש איש לפי כבודו ומעלתו, ואל יתערב אדם בנעשה בדרג שמעליו.

איזו שיטה עדיפה? תלוי למי ולמה. אי אפשר שלא להעריך את הפתיחות של יהדות התורה ואת אומץ הלב לעמוד חשופים בצריח מול פעילים שתמיד יהיו להם טענות קשות . מצד שני, כשבוחנים את הפירות המעשים של הפתיחות לא רואים תוצאות של ממש. האם משהו השתנה בדגל התורה בעקבות הועידה האמורה? . שום כלום מה היה נותר כשהיה. הצד השווה הוא שבשתי התנועות הצמרת עושה מה שהיא רוצה ומקבלת דעות מלמטה רק עד גבול מסוים שהיא קבעה מראש לעצמה. ההבדל הוא במתן האפשרות לפעילים לשחרר קיטור ולומר לקודקודים מה הם באמת חושבים. מי שמחכה לועידות מפלגתיות שמקבלות החלטות יאלץ להפליג למחוזות רחוקים.

כה אמר שר התקשורת


עקב התקפת הוירוסים הבלתי צפויה נבצר מישי להשתתף, כמתוכנן מראש בליל הועידה הראשון והוא הגיע רק למחרת. בבחינת אין רע שאין בו גם שמץ של טוב, ההעדרות חסכה ממנו פגישה מתוקשרת עם עמיתו שר התקשורת אריאל אטיאס. זה מצדו הגיע רק ביום הראשון ובו בערב כבר עזב מסיבות משפחתיות שמן הסתם יהיו יתפרסמו בשעות או בימים שלאחר כתיבת השורות.

ולא שהיה צפוי חלילה פיצוץ בין השניים שיודעים גם לעבוד זה מול זה בימים כתיקונם וגם להפגין פני פוקר בימים שלא כל כך. מה שנחסך מהם זה רק הצורך לעמוד מול שלוש מאות זוגות עיניים בוחנות ולחייך חיוכים שיש להם כיסוי כמו הצ'יקים של עופר מקסימוב לאחר תפיסת המעילה הגדולה.

וכל כך למה. מפני שאתרע המזל, או שמא היתה כאן חוסר מחשבה תחילה, ויומים קודם פתיחת ימי העיון, התפרסמה בעיתון מעריב כתבת פרופיל גדולה וראיון מקיף עם השר אטיאס. ראיונות עם הנ"ל התפרסמו בעבר בעיתון זה ובאחרים, אבל בכולם הקפיד המרואיין להתמקד בנושא משרדו ונזהר כמו אש מחשיפת תחושות וסיפורים אישיים.

הפעם החליט אטיאס שהגיע הזמן לראיון אישי מקיף למען ידע העם היושב בציון מיהו שר התקשורת. מדוע נבחר דווקא הוא לתפקיד הרם בעקיפה חדה של כל הצמרת הותיקה, וכיצד נוצרו הקשרים העמוקים בינו לבין נשיא מועצת החכמים. התשובה לשאלה האחרונה עומדת בלב ליבה של הכתבה כשרוח הדברים היא הגר"ע יוסף ואני.

וכשמדברים על מערכת הקשרים עם נשיא מועצת החכמים כמו מאיליה מתבקשת השאלה : ומה קורה עם האחרים. האם מדובר בבן טיפוחים יחיד או שישנם גם נוספים. ובכלל איפוא נמצא בתמונה יו"ר המפלגה שאף הוא עשה את כל הקריירה רק על בסיס אותם קשרים.

אלא שהשאלה לא נשאלה בראיון וממילא גם לא היתה תשובה. גורמים המקורבים לעמוד השער של המוסף אומרים שקודם לעריכת הראיון הושגה הסכמה על כמה נושאים שלא יטופלו , ובמיוחד אלה הנוגעים ליו"ר ש"ס הקודם הרב אריה דרעי והיו"ר הנוכחי הר"ר אלי ישי. אטיאס כנראה ידע שנושאים אלו הם שדה מוקשים שאי אפשר לצאת ממנו בלי לאבד יד או רגל.

הכוונה היתה איפוא לטובה אבל לפעמים חוסר התייחסות הוא בעיה קשה בפני עצמה. יען כי מה חושב הקורא התמים, או הלא כל כך תמים לעצמו? שבחצר מרן הגר"ע יוסף יש רק אדם אחד המקושר אליו באופן מיוחד. איש סגולה שכזה שרק עליו סומך המנהיג הרוחני של התנועה. לאמיתו של דבר זו הפרשנות היחידה למי שלא יודע שהיו הסכמות מוקדמות שבגינן לא היתה התייחסות לבני חצר אחרים.

אבל פה ושם לא נזהר המרואיין ובטעות כנראה הכניס "קטנות" לחברים אחרים. לא לאלי ישי כמובן אלא לחכ"י ושרי ש"ס האחרים שאת חלקם הגדיר ככאלה שלא מגיעים למודעות ברמה של לוח מודעות. יש לו מזל, אומר לנו בימי העיון אחד הנפגעים, שבגלל הכינוס לא התקיימה השבוע ישיבת סיעה .או אז, לדבריו, היו באים איתו חשבון על ההתבטאות האמורה. אטיאס, הוא אומר, הוא עדיין לא אלי ישי והיינו אומרים לו את הדברים ישר בפנים. או שכן או שלא.

יהיו ההסברים אשר יהיו אין ספק שעצם קיום הראיון הוא בגדר חדשות ונצורות בש"ס. מאז הווסדה של התנועה הקדושה להחזרת העטרה ליושנה היה מקובל שרק היו"ר בכבודו ועצמו נותן ראיונות אישיים מקיפים ונחשף לאור הזרקורים. רק בתקופת של מרד ומשברים( והיו גם כאלה) כמי בימי התפר בין היו"ר הנכנס והיוצא היו יוצאים מן הכלל שלא באו ללמד על הכלל.

אבל בימים כתיקונם אף אחד לא גונב ליו"ר את ההצגה, ובטח שלא בתחום המאוד רגיש של היחסים המיוחדים עם נשיא מועצת החכמים. מי שיפנה היום לשרים האחרים של ש"ס, כמו השר יצחק כהן או משולם נהרי ויציע להם ראיון מרכזי באחד העיתונים הגדולים יקבל בו במקום תשובה שלילית נחרצת. הסיבה האמיתית לא תאמר אלא ינתנו תירוצים אחרים, אבל בשורה התחתונה הבכירים האמורים לא מתראיינים אלא כאשר הם נשאלים ספציפית על תחומי עיסוקיהם המוגדרים.

האם זה אומר שאטיאס הפעיל וינקר לפני שהוא עוקף בסבוב את יו"ר התנועה? ממש לא. אטיאס יודע שמעמדו של ישי בבית הגר"ע יוסף יצוק בבטון. אי אפשר לגעת וגם אין סיבה לנסות ולעשות זאת. גם האנלוגיה המתבקשת בין מה שישי עשה בשעתו לדרעי ובין מה שאטיאס מנסה, כאילו לעשות לישי בבחינת על דאפת אטפוך היא חגיגה פרשנית אבל רחוקה מהמציאות. לחוגגים יש להזכיר שהטריגר להדחת דרעי היה עונש המאסר שהרחיק אותו שנתיים מהנהגת התנועה ורק אז הוא הוחלף במי שנמצא בתפקיד זה עד היום. ( העובדה שלא החזירו אותו לאחר ריצוי המאסר היא סיפור רלוונטי לאנלוגיה האמורה) . לאמור: הגר"ע יוסף לא מבצע חילופין בראשות התנועה, וגם בין חברי הכנסת, אלא אם כן ישנה סיבה במשקל של שני טון המחייבת לדעתו לעשות זאת. ומי כמו אריאל אטיאס לדעת זאת.

סביר להניח שאטיאס מודע גם לכך שבטווח של ארבעת השנים הקרובות הוא לא יצליח לפתח את רמת החיבורים לשטח והנסיון בהנהגת תנועה שישי צבר במשך עשרים שנות פעילותו בש"ס. מהיום בו החל כעוזרו הפרלמנטרי של חבר מועצת עירית ירושלים ניסים זאב, דרך ניהול אל המעיין, שר העבודה והרווחה , וקבלת ראשות התנועה. לכן הוא אפילו לא חולם על זה גם בלילות שלפני הגרלת חמישים מיליוני השקלים.

אבל עצם קיום הראיון משדר מסר מסוים. לא של קריאת תיגר אלא של הפגנת עצמאות וביצור מעמד של מספר שתיים בתנועה. כזה שאינו מחוייב למוסכמות ישנות ומרשה גם לעצמו להשתזף באור הזרקורים. מכאן גם החופש שנתן לעצמו לחלק ציונים לחברים האחרים בהסתכלות של מלמטה ללמעלה. בכל זאת הוא קפץ ביום בהיר אחד למשרת השר השני בחשיבותו בתנועה והוא נהנה מקשרים מיוחדים עם נשיא מועצת החכמים. אלי ישי גם. אבל הם לא.

במובן יותר ממסוים יש כאן שבירת המבנה המונוליטי הותיק של התנועה. מבנה שבראשו עומד אדם אחד וכל היתר הם לוחצי כפתורי הצבעה במליאת הכנסת או שרים שמקבלים הוראות ביצוע. היו"ר נשאר יו"ר אבל הכל יודעים שיש לו מספר שתיים שמעמדו הוא מעל יתר החברים האחרים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!