י"ג אייר התשפ"ד
21.05.2024

מחשבים את קיצו

שרי 'קדימה' סופרים יחד עם הפרשן הפוליטי יוסי אליטוב את הדקות שנותרו עד לכתו של אהוד אולמרט הביתה. ואם לא ירצה ללכת? מאיר שיטרית כבר יעיף אותו

צילום: ישראל ברדוגו
צילום: ישראל ברדוגו



לכאורה, שיחק לו המזל לאולמרט. כריש פוליטי משונן, שהיה הראשון לדעת על התפטרות חלוץ. עוד לפני ילדיו. ברשותו היו ארבעה ימי פז רגועים לתכנן, לתחמן. מספיק זמן לקרוא את השטח, לסמן את הרמטכ"ל הנכון ולהתלבש עליו ביעילות, בדרך אל הניצחון הבא.

התנהלותו של ראש הממשלה מעת שקיפל לכיס חולצתו את מכתב 'מיצוי-האחריות' של חלוץ, ועד לתרועת הניצחון של עמיר פרץ במינויו של גבי אשכנזי, הביכה את אחרוני נאמניו במשכן הכנסת. השלישייה האחרונה בקדימה שעוד משחקת בשרידי נאמנות, בראון-הירשזון-בוים הוגיעה את מוחה השבוע. השרים המוכבדים תרו אחרי הסבר מניח את הדעת שיסביר את זריקת החיים התמוהה שהעניק אולמרט על מגש כסף ליריבו פרץ.

לא צריך היה להיות מפענח סתרים כדי לקרוא את הכתובת על הקיר. מועמד אחד היה בסביבה, גבי אשכנזי. מועמדותו של קפלינסקי נחשבה לפיקציה עוד לפני שנולדה. הגנרל החביב והסימפטי הזה, מה לעשות, מוכתם היטב במחדלי מלחמת לבנון השנייה. ספק רב אם תעודת ניקיון מווינוגרד, תעזור לו, אבל אפילו אותה הוא עוד לא קיבל. מימינו ומשמאלו של אשכנזי לא היה אף אחד. "מה הבעיה להתלבש עליו, להבין שפרץ לא יכול לסרב עליו, ובהפציע השחר הראשון אחרי התפטרותו הלילית של חלוץ כבר יכל אולמרט להתייצב מול פני האומה המיואשת ולהציגו כרמטכ"ל הבא?" שאלו השבוע שלושת הנאמנים התמהים לפשר החידה. "ככה היה אולמרט מצטייר יפה, כמי שהצליח להביא מועמד משלו ולהכתירו במהירות, בממלכתיות". ומי יודע, אולי גם נאסרללה היה חוגג פחות.

אולמרט החמיץ הזדמנות פז להיות חתום על מינוי טוב ולגרוף ממנו אשראי ציבורי מחודש. מי שקצר את הדיבידנדים, לשם שינוי ובהפתעה מוחלטת, הוא דווקא שר הביטחון. פתאום, חייכה לו השעה. הציפייה הציבורית מפרץ לא גירדה שחקים. האיש ברחוב הניח כי שר הביטחון המוזר, ישלוף אלוף באפסנאות וינופף בו כרמטכ"ל הכי מוכשר. רק כדי שיהיה לו מועמד משלו, מול המועמד של אולמרט, גבי אשכנזי.

האמת היא שעד לפני שבועיים סברו אזרחי ישראל כי גם משימה כמו בחירת מועמד יחיד, רחבה על כתפיו הצרות של האיש משדרות. אפילו שאינו צריך לכנס לשם כך את מרכז מפלגתו, ואפילו לא להתייעץ עם שריו הנאמנים, ההערכה הייתה שזה גדול עליו. מה גם שמולו עומד אולמרט, ציניקן מחושב וקר רוח, שמתנגדיו העזים ביותר אינם מפקפקים בחדות חושיו הפוליטיים. אבל לא. הפעם, שיחק לפרץ המזל. לראשונה בכהונתו, מחייך פרץ חיוך ניצחון. יותר משהצליח אולמרט בהימור שלו על שר ביטחון הצליח פרץ בהימור שלו על רמטכ"ל. היפוך היוצרות קוראים לזה בקדימה. ששה אחוזים עדיין נותרו בין עפולה למטולה, שמופיעים בסקרים כתומכי אולמרט. קשה להאמין שהם קנו את הניסיון הפתטי שלו לצייר את הגמגום כבגרות ממלכתית, ואת הנגררות כשמירה תמה על החוק שמקנה את הסמכות לשר הביטחון.

אז מה היה לנו פה. הציבור קיבל שר ביטחון ביצועיסט נמרץ שמציב מועמד משלו לרמטכ"לות ומצליח לגרור אחריו את ראש הממשלה המגמגם והמהסס. כן, את הערמומי ההוא שבזבז את ארבעת ימי החסד אותם קיבל להיערכות שקטה בלי ריחוף של שר הביטחון מעליו. שנשאר עם לשון בחוץ ועם רמטכ"ל מחוץ.

להתבדל ולהינצל


"אני אעיף אותו", הלם השבוע מאיר שטרית באגרופו על השולחן במזנון הכנסת. שטרית הסיר את הכפפות, "אני עובר על התקנון של 'קדימה' ומחפש שם מפרצים וסעיפים, כדי לבדוק דרך איפה אפשר להעיף את אולמרט מקדימה", התגלגל בשפתו בעלת הניב המזרחי העסיסי. באותה עת בדיוק, סעדו את לבם במזנון עוד שלשה שרים מקדימה. כל אחד ישב בשולחן לחוד משלו ועם עיתונאי חצר נפרד שלו. אבל כולם היו בפה אחד: שוצפים נגד אולמרט וסופרים את הדקות לעזיבתו.

השטח מבעבע. "זוכר את מה שדיברנו על ראשות ועדת הכספים?" שאל אולמרט השבוע את השר יעקב אדרי. אדרי הנהן, זוכר גם זוכר. "תראה, יעקב, עכשיו הכל השתנה, נחכה ונראה מה יהיה עם שר האוצר, נמתין ונחכים מה קורה בכלל, זה לא פשוט המצב". הערפל נעשה סמיך מיום ליום.

אם יתבצע סנכרון שאיפותיהם של חמשת יורשי העצר - ציפי ליבני, שאול מופז, שמעון פרס, אבי דיכטר ושטרית מהמזנון, התוצאה תהא אחידה: באביב הבא עליהם לטובה, אולמרט כבר לא בכנסת. אם בגלל מזוז אם בגלל וינוגרד אם בכוחות שניהם יחד. אצל בכירי קדימה, דחיפתו של אולמרט מחוד הצוק אל מורד העזאזל היא רק שאלה של עיתוי. השאלה הפחות חשובה היא מי יבצע אותה. השאלה היותר חשובה היא איך לנתק אותו מהמפלגה כולה כדי שלא יגרור עמו לריסוק האיברים את כל העסק בע"מ. אולמרט מתקרב לעונת הפירעון, לבדו. הוא ישלם בריבית דריבית את מחיר הסכסוכים האישיים אותם צבר בנאמנות בתוך ממשלתו שלו.

המילה המטיבה לתאר את האווירה בקדימה היא: מרד. סיעור המוחות של הקדימאים, מוקדש בימים אלו לתיאורית הבידול. איך להקים חומת הפרדה גבוהה ככל האפשר בין אולמרט למפלגה, כיצד יוצרים חיץ בין שני המותגים הללו וגורמים שכל התיעוב הציבורי יזרום לתעלת המותג אולמרט: כיצד ואיך מותירים את המותג קדימה.

הפער העצום בין שיחות האוף דה-רקורד לשיחות האון דה-רקורד הוא חסר תקדים. בשיחות הרשמיות, מובעת דאגה חסודה לתרבות קשרי הון ושלטון ולעתיד המדינה. בשיחות האמוציונאליות, נתון עיקר הדאגה לעתידה של קדימה. קמפיין "הקלקולים הגיעו למקומות שלא חלמנו", שאותו פתחה השרה לבני בנאום תמים בכנס הרצליה, מבטא היטב את הכיוון.

"אתה חייב להבין", מושך אותי השבוע הצידה אחד משרי קדימה המזרחיים, "אנחנו נמצאים בסרט שחור משחור, התחלנו לרוץ עם שרון, כעת אנחנו כבר מחכים שאולמרט יתפטר ולך תדע מי יהיה המנהיג השלישי שלנו". ההתפוררות אוכלת בסיעה. אם בשבועות הראשונים נשמעו קולות המרד בחדרי הלב, היום הם מתנגנים כמוזיקת רקע בכל חדרי קדימה, כל אחד בשפתו שלו, בנשיפתו האופיינית, אבל שיר המקהלה אחד הוא.

הם אורבים בפינה, שהמכה כבר תגיע וכבר תעבור וכבר תעיף את אולמרט, בלי לגרור אותו עימה גם יחד. מה שמעניין את הבכירים הוא איפה הם משתלבים במזרח התיכון החדש של אחרי אהוד. אם אהוד היה יודע מה לוחש דיכטר ושומע מה נואם שטרית, אם נאמניו מגלים לו מה מסננת לבני ומה רוקם מופז - היה מבקש מחלוץ שינסח לו מכתב דומה לשלו עם פשעטליך מעמיקים על נטילת אחריות ולקיחת מזוודות בדרך הביתה.

עידן המ"מים


אם יש מישהו שתופר חליפה טובה בימים אלו, הוא, לא תאמינו, שמעון פרס. האיש תופר שתי חליפות. לא מספיקה לו אחת. הוא מתלבט בין ראשות ממשלה לנשיאות. צרות של עשירים. או אולי צרות של בעלי חזון.

שמעון, מ"מ ראש הממשלה, נפגש השבוע עם פוליטיקאי ממפלגת העבודה ותיאר לו בשיא הרצינות את המסלול הטבעי שסלול עבורו בדרכו לכס ראשות הממשלה. "אולמרט לא ישרוד, הקרקע בוערת תחתיו והוא יהיה חייב ללכת. אין אחד אחר אצלנו בקדימה שהאחרים יהיו מוכנים לתת לו את הכסא המלכותי על מגש של זהב בהכתרתו כיורש. חוץ ממני כמובן. אני בגילי הכי פחות מאיים. לא מופז ולא דיכטר ולא שטרית יתכופפו תחת לבני. אני אתפקד על תקן של יו"ר זמני וכך אהפוך לראש ממשלה עוד בקדנציה הנוכחית. בכירי המפלגה יזכו לפנאי כדי לקבוע את דרכי התמודדות לראשות המפלגה. הם זקוקים למישהו לא מאיים".

פרס מתבדח המון בימים האחרונים, זקנותו נשרה ממנו. אבל בכל הקשור לראשות הממשלה, הוא רציני ביותר. ההתלבטות בין ראשות לנשיאות, טיפה מציקה אבל לא ממש נוראה. לא קל להיות שמעון פרס בימים אלו: אף פעם לא היה קל. ברוח התקופה, כשהנשיאה תהיה דליה איציק, יושבת ראש הכנסת שנכנסת כמ"מ של הנשיא הנבצר או המפוטר, ניתן לומר שהגיעה עונת הזמניים וה'מ"ם ממ"ים' גם לראשות הממשלה.

דא עקא, פרס זה רכש את התמחותו הבינלאומית בהנפקת חזונות הרואיים שמתפוצצים לרסיסים בכניסתם אל האטמוספרה. אולמרט עוד עלול להפתיע. אולמרט הוא איש של תקדימים. הוא ייצר מקסימום שגיאות במינימום של זמן. בפחות משנה אחת, רשמה ממשלתו שיאים אבסורדיים. חברי ממשלתו הנפיקו כותרות סנסציוניות שעולות בכמותן ובאיכותן על הכותרות שהנפיקו כל ממשלות ישראל לדורותיהן. תקדימון מנוסה זה, יכול ליצור גם את תקדים השרידות הנצחית. על אפם של תופרי החליפות, ועל חמתם של חולמי החלומות.

מישהו בכנסת דימה את מצבו לזה של חולה במחלה סופנית. אמת שקרובי המשפחה מסתובבים סביב חדרו על קצות הבהונות ויודעים שקיצו קרב, הרופאים כבר פוסחים על חדרו, רק מכונות ההחייאה מסכימות לתת לו חמצן. אך לחיים דינאמיקה משלהם. האיש יכול לגלות פתאום יכולת עמידה של פלדה, מול וינוגרד, מול מזוז, מול זליכה, מול כל מה שעוד לא התגלה.

כך תמצא עצמה רשימת המ"מים הנכבדה, ממשיכה לטוות חלומות במזנון בעוד השעיר לעזאזל שאת גורלו הם כבר הוציאו מהקלפי והניחו בין קרניו, יצלח בקלילות את חודש שבט, יעבור באלגנטיות את אדר, יקנח את וינוגרד בעלייה, ידרוס את הפרקליטות בירידה, ויפליג תחת שמי הים התיכון של הקיץ למעונות נופש של אילי הון במיאמי כראש ממשלתה של מדינת ישראל.

ימים יגידו.

אשכנזי כלבבם


לפני שש שנים החליט אהוד ברק על נסיגה חפוזה מלבנון. בלהט הויכוחים בעד ונגד, היו נשמעים מפעם לפעם צלצולי טלפון מנדנדים בלשכת השר ישי. המטלפן היה אלוף בצה"ל, חצי טורקי וחצי חלבי (סורי, כלומר), תושב השרון ואלוף פיקוד הצפון באותה עת. בין כתיבת פרק אחד למשנהו בתכנון הנסיגה במינימום של נזק, נדנד האלוף לש"סניקים בבקשה שיפעילו את השפעתם, כדי לשנות את אופי הנסיגה.

הטמפרמנט המזרחי האותנטי של האיש עם הדרגות, כרת ברית טבעית בינו לבין השרים. "תקשיבו טוב", הציק להם, "ראש הממשלה, ברק, מסכן את ישראל ביציאתו מלבנון. אם הוא החליט לצאת, שייצא. אבל השאלה היא איך יוצאים וזה לא טוב מה שקורה פה. לא טוב". באותה תקופה וממנה והלאה, צבר ישי עשרות שעות גבי-אשכנזיות. האלוף הכניס אותו אל רזי החשיבה הצבאית, שיתף אותו בתפיסות לוחמה ואסטרטגיות הגנה ובתיאוריות פיקודיות.

יום סיורים ארוך בגזרה הצפונית הפך את השניים לידידים קרובים. ישי, כראש סיעה לא קטנה בכנסת, זכה ברכש בטחוני. כתובת זמינה ומבינה, שניתן לטלפן אליה ולבקש עדכון. מישהו שאצלו אפשר לברר נקודה שחשובה למרן הגר"ע יוסף לצורך גיבוש עמדתו. איש צבא בכיר ומסורתי, שמכבד רבנים ומחובר למתווה המדיני-בטחוני של ש"ס. כזה שגורס מחד פראות מזרחית של תקיפת אויבים ללא חמלה, בלי שמץ של התייפייפות נפש דביקה. מאידך, מתן כבוד אמיתי לברי הפלוגתא מעבר לגבול, בניסיון לבסס הידברות עם מי שרק אפשר לדבר. הציר הבסיסי הזה חיבר את גבי אשכנזי, איש היבשה נטול ההתנשאות, לשרי ש"ס.

במלחמה האחרונה - ואת זה איש בש"ס לא יאשר לכם היום - ניכרו טביעות האצבעות של אשכנזי בקולותיהם הצלולים של שרי ש"ס, שישבו סביב שולחנות הקבינט והממשלה. כשהשרים מיאנו להיסחף אחרי ההתלהמות של אנשי הצבא, דיבר אשכנזי מתוך גרונם. כשהש"סניקים טענו שאם כבר הוחלט על מהלך צבאי, יש לעשותו בכוחות יבשתיים משמעותיים, הם היו אחרי תדרוך לא פורמאלי אצל הרמטכ"ל של היום.

השבוע כשאולמרט שוחח עם ישי אודות הרמטכ"ל. כי מה לעשות, הוא בכל זאת סגנו של ראש ממשלה שאינו מדבר עם שר בטחונו, אמר לו ישי: "תביא מישהו מקובל, אל תיצור מצב של שני מועמדים ושאתה ופרץ רבים עליהם. תביאו מועמד מוסכם שההסכמה על מינויו רחבה ועשו זאת מהר ככל האפשר. לאשכנזי", כך אמר ישי, והניסיון דיבר מתוך גרונו, "יש את זה".

גם חברי כנסת חרדיים שהכירו את אשכנזי רק לאחרונה, בבואו לוועדת הכספים על תקן מנכ"ל משרד הביטחון, מספרים על איש בעל ראייה חדה ומפוכחת ובעל רגישות חברתית. הוא לא ילחץ על לחיץ 'אנטר' או 'דילעט' כדי לסיים שיחת פלאזמות יהירה ומאופקת. אשכנזי יוריד פטישים, יהלום על השולחן בפראות. לזה צה"ל זקוק היום.

למרות החזות התמימה, שמציירת אותו כמו המוסכניק השכן, אשכנזי הוא חיית שדה מסוכנת עם חוש ריח חד. גנרל שנחון בכריזמה כובשת, אבל יודע גם להשתמש בעוצמה. אחת התחזיות הקודרות שבהן נדנד לישי, דיברה על ציוד צבאי שיופקר בנסיגה. במלחמת לבנון השנייה, הוגש החשבון. אדום בדמם של חיילים לא מועטים, זו האמת. התברר שמדינה עוינת השתמשה בציוד הטנקים שהופקרו בנסיגת לבנון, כדי לבנות טילי נ.ט. שמותאמים לטנקי המרכבה של צה"ל.

כאן חייבת לבוא ההערה הבאה: ברחובות שלנו יש המתקשים לפרגן לש"סניקים בכלל. לישי במיוחד. הקרדיט היחיד שמוכנים חלק מבינינו לתת לו, מסתכם ב"תביא תקציבים לאל המעיין ותשתוק". ליותר מכך אפילו לא מרשים לו. "נו, מה הוא כבר מבין", בפרט שהוא מזרחי. "מי הוא מול אנשי הצבא שבקבינט ובממשלה, האלופים בדימוס והקצינים בדרגות", רוחשים טובי הלב ולוחשים טובי העין. "מה הוא מכחכח שם ליד אלופים שועלי קרבות עם דרגות ואצל אסטרטגים דגולים עם קבלות", מציקים הנחיתיים הקבועים. אלו שמוכנים לעבור לדום מתוח, כל אימת שבוקע קולו העמוק בתבונה צרופה, של פואד.

עם כל הכבוד, הביצועים המרהיבים שביצעו פליטי כוחות הביטחון, בזירות הפוליטיות והמדיניות אליהן נפלו אחרי שירותיהם, אינם מצליחים להטיל את צלם הכבד על יכולתו האינטלקטואלית של שר שצבר ותק בן 11 שנות חברות בקבינט. אבל את בעלי הדעות הקדומות, לא מעניינות העובדות.

להבנתם - אין שר חרדי, ועוד ספרדי, יכול להתחרות חלילה וחס עם הבנתו הרחבה מני רוחב של פואד; מול התחכום המבריק של אמנון שחק, שהתרסק לרסיסים; עם האוטיזם הפוזלני של מתן וילנאי; עם הנאיביות מעוררת הרחמים של עמי איילון; ואפילו, כן אפילו עם המרובעות המחוספסת של ברק. כולם לוחמים דגולים. כולם פוליטיקאים נבובים. כולם נמוכי ביצוע. אבל אלי ישי לא יכול להתחרות בהם. הוא טוב רק כדי לשיר אשור אשירה לכבוד התורה. למה? ככה. כי הרטוריקה שלו דלה משהו, כי הצבע שלו עז מדי, כי הוא משלנו. או סתם כי הוא צירוף שעונה לצמד המילים: אלי ישי ולא כפיר ישי או אלי רגב.

מותר לנו, כיהודים טובים, מותר לנו לפרגן לשר שיושב בקבינט הביטחוני החל משנת 1996, רק בגלל שאין לו תואר שלישי בתעשייה האווירית. שאלות טובות יש לו. כך אומרים המפקדים. היגיון בריא של אדם מחוץ למערכת. מכל השרים שיושבים מסביב לשולחן הממשלה, חוץ מפרס ומפואד, הוא השר השלישי בעל הניסיון והוותק. בזמן שישב באופוזיציה, הוא ניצל את ההזדמנות לשבת בועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון ולהיחשף לסודות החשאיים ביותר של המדינה. כן, לפעמים נותן הניסיון חכמת חיים שלא משיגים אותה ושכמותה, בצבירת אלפי שעות ברברת במכשירי קשר צבאיים. אלו שמסדרונות הכנסת נהירים להם, ומעת לעת יכולים להחליף מילה עם קצינים, פקידים ופרשנים ותיקים, יודעים שבדברים הללו אין חדש, אבל מה לעשות שהדימוי לפעמים מביס את המציאות. כנראה שהרבה יותר קל להתפעם מקצין גאה גלוי ראש מאשר שר דתי שמדבר בחי"ת ובעי"ן.

יש הסוברים שש"סניק טוב הוא ש"סניק שמביא כסף לתלמודי תורה, מצווח בגרון ניחר בעצרות עם, מוחה זיעה מול מצלמות, ובשאר הזמן שותק. אבל כדאי להזכיר בצניעות, שהחלטותיה של ש"ס במספר סוגיות ציבוריות בשנים האחרונות, לא בהכרח מעלות מסקנה שהיא טעתה ממש לאורך כל הדרך. מה לעשות, יש בפרקטיות שלה הרבה תבונה, גם אם לא תמיד קל לפרגן לה.

שניים במחיר אחד


הגוראים, ולא רק הם, יודעים זאת מזמן. במדריכי הטלפון החדשים של אנ"ש, שחילקו להם בשטיבלעך במוצאי שבת שעברה, מתנוססים בגאון המספרים המוכרים של ינקל ושל חיים, עוזרו הצמוד של חבר הכנסת ליצמן, הלא הוא 'ינקל' בשיח הגוראי.

השבוע הוביל מנכ"ל משרד האוצר, שמואל אבוהב, פמליה נכבדה לסיור עבודה בכנסת. היו שם אנשים מהסוכנות וממשרד הקליטה. פתאום צעד מולם במסדרון הצמד הבלתי נלאה: ליצמן את יוסטמן. אבוהב חסם את דרכם, בלם לרגעים את הריצה הקבועה שלהם. "תנו לי להגיד מילה, שנייה אחת", אמר להם, ופנה אל פמלייתו, "משני האנשים האלו למדתי מהי עבדות ציבורית במלוא מובן המילה. אתם רואים את חבר הכנסת ליצמן, אם זה אתמול, אם זה לפני שבוע, אם לפני שבועיים, בכל עת שאני צריך את ליצמן, הוא בסיורי עבודה, האיש השנים עשר מחכה להיכנס אליו בתור עם הבעיות שלו, ואנחנו לא מדברים על שבועיים לפני בחירות".

עשר דקות עמד שם אבוהב, לא נותן להם לעזוב, מרביץ נאום נלהב. מלמד את בני לווייתו כמה הוא מוקסם משני החסידים הללו. "זה חיימ'קה", החווה בהערכה מופגנת על חיים יוסטמן, "אחד המוכשרים ביותר מבין אלו המתהלכים כאן, הוא מהווה דוגמא חיה לחברי כנסת איך צריך לעבוד".

חברי הכנסת של יהדות התורה מכנים את יוסטמן "הח"כ השביעי שלנו". בפורום מצומצם יותר יגדירו אותו - "הח"כ השני של חסידי גור בכנסת, אחרי ליצמן". אפילו ח"כ גפני לא מכחיש את הקביעה. היא נרכשה ביושר.

הצמד החרוץ מתנייד במשרדי הממשלה. הם מסדרים בעיות, קריות למגורים, פתרונות לתעסוקה. סוג של פאנצ'ר מאכערים. "תלמדו מחיימ'קה", מתלהב אבוהב, "תביא את הביפר שלך, תביא, תביא גם את הנייד", פוקד עליו אבוהב ומראה לחבריו המצטופפים. "תראו, תראו כמה פניות הם מקבלים, ותראו כמה טלפונים. וזו לא עונת בחירות, אלו עובדי ציבור כפשוטו".

'המטבחון', טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד