ה"מלחמה על הבית" ברחוב חנן...

את הסחורה הזאת, גם הסומכים על היתר מכירה, יתקשו לקנות.

כנחתום המעיד על עיסתו, נילושים להם יחד, כותרת הזויה, טור צדקני, ופתיתי אי דיוקים, לעיסה 'קהילתית' דביקה, נוטפת אינטרסים ומדיפת ריח רע. "אנו מתירים להיכלל עם הספינולוגים, על דעת הקהילה"...

"מיימון הבטיח – המימון הגיע", זועקת, באותיות קידוש לבנה, הכותרת הראשית של 'בקהילה'. באותיות קטנות יותר מהכותרת (וגדולות כשלעצמן), מדווח יעקב ריבלין: "בלעדי: מזכיר הממשלה נפגש עם מרן הגרי"ש אלישיב ומקורביו. בעקבות הפגישה המתפרסמת בזאת לראשונה, הועבר תשלום ראשוני של שמונה מיליון שקל להסעות החינוך העצמאי".

זה שבוע שני ברציפות בו הופך ריבלין אירועים שוליים יחסית, לכותרת ראשית. הצד השווה שבהן (בכותרות) - מקורותיהן - מקורבים/נהגים/ספינולוגים (מחק את המיותר/הוסף את החסר), שותפים נאמנים ל"מלחמה על הבית" ברחוב חנן...

בשבוע שעבר דיווח ריבלין, בכותרת ראשית (וב"פרסום ראשון", תמיד ראשון!) על "השליחות": "ביקור חשאי של הגר"י אפרתי בבית נשיא מועצת החכמים הגר"ע יוסף במסגרת פעילותו של מרן הגרי"ש אלישיב נגד 'היתר המכירה' בשביעית". השבוע, מפיהם ומפי כתבם של אותם מקורבים, שב ומספק ריבלין את התמורה.

אלא שאם בשבוע שעבר, עוד ניתן היה לתלות זאת באווירת "ונהפוך הוא", הרי שהפעם, דומה שגם על הסומכים על "היתר מכירה" רח"ל, יקשה לקנות את "הסחורה"...

אין מוקדם ומאוחר ב'בקהילה'. כשמערכת העיתון מדלגת בין גיליונות, מאינטרס פנים-עיתוני, מה תימה שעורך החדשות, עושה שבת לעצמו, ומיישם את הגישה, והפעם מאינטרס חיצוני.

העובדות מדברות בעד עצמן. מסתבר, כי פגישתו של מזכיר הממשלה עם הגרי"ש אלישיב, היא בגדרה של חדשה שאבד עליה הכלח. על אף הכותרת הבומבסטית, הפגישה האמורה כלל לא התקיימה השבוע, גם לא בשבוע שלפניו, ואף לא בזה שלפני פניו (וכן הלאה, על זו הדרך...). במושגים עיתונאיים חלף עבר לו נצח מאז שנתרצו הצדדים ונפגשו. וריבלין?! הפלא ופלא, מלהטט בכותרתו. לא העובדות הן אלו שיבלבלו אותו.

ובצדה של ידיעה "היסטורית/היסטרית", עיקרה של ספינולוגיה פנים-חצרית, חסרה משום מה מן הספר. מאחורי הקלעים התנהל לו (בשעתו, אז כהיום), מאבק איתנים בין מקורבים, ח"כים ועסקנים. מעין "מלחמה על הבית" - בזעיר אנפין.

ח"כ משה גפני שלא שותף בסודם ובקהלם של המקורבים שיזמו את הפגישה, הודיע לאחריה כי הוא מנתק מגע עם לשכת ראש הממשלה, עד להתחייבות שתצא מפיו של מזכיר הממשלה, שלא לשתף פעולה עם מהלכים שייעשו מאחורי גבו.

כשמדובר באישים אחרים, ואף בתוככי דגל התורה, שש ריבלין על ידיעה כמוצא שלל רב, ראה ערך מלחמת דגל בדגל, בין רביץ לגפני, שפורסמה על ידו השבוע, אך כנהוג בקהילותינו, גם בקרבם של 'דגלנים', יש שווים יותר ויש שווים פחות.

כך או כך, ריבלין חוטא לקוראיו, לא פחות, בהביאו ידיעה שכשלעצמה אין בה כדי להתגדר בכותרת ראשית. למפקפקים בדבר קיומן של חדשות מעבר להעברה תקציבית חסרת תקדים בת שמונה מיליון ₪, לא נותר אלא לקרוא את כותרות השבועונים המתחרים ולגלות כי לא פסו מאורעות מקרב המגזר, גם אם לא מפיהם של מקורבים.

על אחת כמה וכמה, חמורים הדברים שבעתיים, כשהידיעה, כמו תקרובת שאינה מזינה, אף מוגשת לאחר שפג תוקפה.

טול קולמוס


יבקרך זר, ולא פיך - - -

בטור שראוי לו שיתנוסס בחדר העריכה של 'בקהילה', לא חוסך איש המוסר והרוח צביקה יעקבזון את שבט ביקורתו מנוהגם הקלוקל של עיתונאים חרדים - - - להבדיל מלב טועים, בטרם יסיק מי מהקוראים מסקנה חפוזה ומוטעית, נדגיש, כי יעקבזון אף לרגע אינו מכוון לעצמו או לעמיתו. "אמת מצביקה תצמח":

"על אותם דיוקים שלא מדעת, שלעיתים גרועים הם משקר מודע, מאמרנו זה. עליהם ועל שורשם", פותח יעקבזון את מאמרו. את עיקר טורו הוא מקדיש --- כנהוג במחוזותיו --- למתקפת מחץ מוסרית על גנני הדשא של השכן – כתבי העיתונות הכללית, הם ושקריהם, תוך שהוא נוקב בשמותיהם של בכירי העיתונות הכללית. "במאמר מוסגר", וללא אזכור שמי פרטני, גם הקולגות המגזריות, לא זוכות להנחה יתירה.

"במאמר מוסגר יש להודות שגם אנו לוקים מעט באותה מידה רעה. העיתונות החרדית לא חדלה בחודשים האחרונים מלדווח על השינויים הצפויים. מעבר לכך שתפקיד יו"ר וועדת הכספים הפך לנושא המצדיק – שלא בצדק – כותרות ראשיות שבוע אחר שבוע, הרי קראנו יותר מדי על התפתחויות דרמטיות ופגישות חשאיות, על סיכומים פנימיים והצטרפות לאלתר לקואליציה.... מעבר לדרמטיזציה המיותרת והצגת מצגת שהופכת טפל לעיקר, היה כאן סל של הימורים מיותרים".

כדוגמא שיש בה כדי להעיד על הכלל, מביא יעקבזון ממרחק לחמו – ממאפיית 'משפחה' המתחרה, כשהוא מצטט את שכתב בתחילת שבט אחד העיתונאים החרדיים ("לא משנה איזה", כותב יעקבזון – ומכוון לכך שלא מבין שורות 'בקהילה' יצאה הידיעה. תשאלו את יוסי אליטוב, איש 'משפחה') "על פי ההערכות האחרונות", העריך אותו עיתונאי (לא משנה איזה, כבר אמרנו?) "אולמרט יעניק את תיק המשפטים לשר רוני בר-און, אלי ישי יקבל את תיק הפנים ואילו משרדי התמ"ת והרווחה יוצעו לעמיר פרץ. בתנאי שיסכים לעזוב את תיק הביטחון. כמו כן הוזכר שמו של יעקב אדרי כמועמד לתיק המשפטים או השיכון. הידיעה הבומבסטית הזו – שהיא ספק הימור ספק הומור – זכתה לכותרת מרחיקת לכת לא פחות: במהלך השבועיים הקרובים: סבב תיקים מחודש".

המסקנה, לדידו של יעקבזון, חודרת מקלדת ועט --- משגיח בבית המוסר לא היה מנסח זאת טוב יותר: "מה שמטריד הוא התרבות. הנורמה. הגישה. הקלילות הבלתי נסבלת. הקלות [ראש] המבולבלת. אם דין פרוטה כדין מאה, אז עיגול פינה כמוהו כרמאות 'הגונה'. זאת ועוד: אם עיתונאי מרשה לעצמו לכזב מעט, מי לידינו יתקע שלא יכזב הרבה? מי שמרגיל את עטו רמייה, אינו יודע להבחין בין אמת לשקר, ולעתים כבר אינו מסוגל להימנע מלמעוד".

נאה דורש (אם כי יש שיחלקו גם על הנחה זו), ולא נאה מקיים. לא רק עמיתו לשולחן המערכת --- גם יעקבזון עצמו חוטא בפתיתי אי דיוקים. פתיתי אמרנו, שכן על רקע הכותרת הריבלניאית האמורה, הכל מתגמד לכדי פתיתה.

על תקן "כתב בקהילה, ניו-יורק", מדווח יעקבזון על רשמי הביקור המשותף, שלו ושל המיניסטר נהרי ("נהרי ואני") בניו-יורק. נהירים לו ליעקבזון שבילי באר יעקב כשבילי גבעת שאול. את שביליה של אמריקה, הוא מכיר קצת פחות. שאם-לא-כן אין הסבר לשורה המגוחכת שיצאה תחת מקלדתו: "'אליט-'היי-סקול' (המוסד בו ביקרו – א.מ.) הפך למוסד ה'קירוב' הגדול ביותר בניו-יורק, ואולי היחיד באמריקה כולה", נאום צביקה קולומבוס יעקבזון.

--- לאיש הרוח וההטפות --- ראוי שייאמר --- "טול קולמוס מבין אצבעותיך" ---.

עיתונאי ציבורי


ב'קו' הזה, של דיווחים נוסח 'ספק הימור ספק הומור', נוקטים לא רק כתבי 'בקהילה'. גם יעקב אייכלר, איש 'קו עיתונות', מצטרף לחגיגה.

אפשר והעורך, המכלכל בימים אלו את צעדיו (ראה ידיעה נפרדת), לא נתן את הדעת כדבעי לפשר הקלקול. כך יצא, ששלושת הטורים המרכזיים בעיתון סבבו סביב אותו נושא: מבקר המדינה ומאבקיו בראש הממשלה.

מוטי זפט, יינון פלח ויעקב אייכלר, שלושתם יחד וכל אחד לחוד, התבוססו בביצת הביקורת, אלא שבעוד שפלח וזפט, כותבי הטורים הזהים, נצמדו לכל הפחות לקרקע המציאות, הרי שלאייכלר פרשנות משלו – ואל נא תדברו אליו בעובדות.

"למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס כבר לא יעזור מאומר. בקרב על דעת הקהל בין משרדו, לבין לשכת ראש הממשלה, הציבור מקבל את טענת אנשי הלשכה כי המבקר מחפש את ראשו של אולמרט", כותב אייכלר. דא עקא, ובסקרי אמצע וסווף השבוע אמר "הציבור" את דברו ובצורה נחרצת. הוא קיבל את הטענות – בהחלט - אך לא של אולמרט, אלא, שומו שמיים, דווקא את אלו של מבקר המדינה.

בהקשר אחר, שוב משמש אייכלר כשופרו של ציבור, ושלא מדעתו (של הציבור, כמובן): "בסך הכל, חלק גדול מהציבור ("לא אלה המצביעים באמצעות התקשורת הממוחשבת" – סתם ולא פירש, א.מ.), לא חשב שטרטמן אינה ראויה לכהן כשרה בממשלת אולמרט", כותב אייכלר - שופרו של ציבור. מה לעשות, ואף במקרה זה, העידו סקרים שפורסמו בעיצומו של טירטמון כי אף מצביעיה של 'מפלגת האם - ישראל ביתנו', תומכים ברובם המכריע בהדחתה של טרטמן, שלא לדבר על כלל "הציבור"...

אייכלר, כמו ריבלין, יעקבזון ושות' - לא נותנים לעובדות לבלבלם, כשהם מניחים מן הסתם, כי ציבור הקוראים ממילא לא יוכל לתקנם.

את העיתונים, הספינים והרהורי הלב, יוסיף "הציבור" לרכוש במיטב כספו, וכמאמר המשורר: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם".

התחקיר הזועק


ובעוד שעיתונאינו הבכירים מדייקים לחצאין, בא תחקיר עיתונאי ראוי, מן הצד השני של המחיצה, וכאילו מוכיח שאפשר גם אחרת. העיתונאית שרה גל, במחקר מעמיק ומקיף, מביאה את תמונת המציאות המזעזעת של חולים המופקרים ל"רצח שקט", בין כותלי בתי החולים:

"הוא סובל, יקבע הרופא, מתבונן בחולה ופוסק בזה הרגע את מותו הצפוי. לתת מורפיום, יורה כלאחר יד לאחות, המתורגלת בהוראות מן הסוג הזה. הסם הקשה יוחדר אל מתחת לעור, עושה את דרכו פנימה ומטיל את האיש למשך ימים ספורים אל עולם שכולו שלווה ואדישות. הוא יפסיק לבקש אוכל או שתייה, לדבר ואפילו לחשוב. גופו וחייו נכנסו זה עתה למסלול הסופני, מסלול המוות. עוד כמה ימים יחלפו ולאנשי החברה קדישא לא יהיה אלא לטמון אותו בין רגבי עפר".

התיאור המצמרר הפותח את הכתבה, לא נכתב מהרהורי לב. עלילות האימה שמתארות משפחות החולים ועדויות הרופאים, מקוממות. התחמקויות הגורמים האחראיים משאלותיה הנוקבות של הכתבת, מדאיגות, לא פחות.

על האתיקה הרפואית, מוטל צל כבד. האתיקה העיתונאית לעומת זאת, מקבלת כבוד. הכותרת אומנם מדברת על "הרצח השקט". התחקיר גופו, בניגוד לכך, זועק!

קצרים:


• "כל המוסיף"... - התוספת השבועית של עיתון 'המודיע' נחלקה השבוע לשניים ולא בפעם הראשונה. הפיצול מיותר ומוזר, ולא פחות מכך, שיקולי המערכת, ששמה למול עיניה את 'תוספת' הפרסום בעמודים הקדמיים, על פני 'תוספת' נוחות לקוראים. כך או כך, מוצא 'בין השורות' לנכון להסב את תשומת לב "המערכת המשכפלת" לטרחנות היתירה שבהקצאת שנים עשר עמודים, מידי שבוע, לטוריהם השבועיים של א. פאר ומ. כרמלי. אין ספק כי הטורים ראויים, הכותבים מוכשרים, אלא שעודף המלל מעייף וטרחני. טוב יעשה כרמלי אם יתמצת ולא יצטט - את טוריהם של נחום ברנע, דן מרגלית ואחרים. עמיתו א. פאר, גם הוא לא מוכרח להקליד את מלוא המידע הצבאי המסווג שהגיע לאוזניו משך כל השבוע. לא הציטוט עיקר, אלא התמצות. וכל המוסיף, גורע.

• ופרצת - אם בהסבת תשומת לב עסקינן, בשם האיזון הקדוש, גם בביטאון המתחרה, יש מה לשפר והרבה. המדור 'פוליטיקה' במוסף 'יתד השבוע', משווע נואשות לשינוי ולו ויזואלי. הפינה הפוליטית, שבאורח קבע חפה מכל תמונה ושינוי, יבשה ומשמימה. המידע המתפרסם בה, מופיע לרוב בכתבות מקבילות במוסף, ובמצגת יפה וטובה יותר. כך, לדוגמא, הדיווח על קרב הראשים במפלגת העבודה המדווח ביבשושיות במדור 'פוליטיקה' מתפרסם במקביל בטור 'מקור נאמן' בססגוניות יתירה. 'פוליטיקה', כמו התוכנית בעלת השם הזהה בערוץ הממלכתי, נראית כפרומו חיוור ומיותר לכתבות מרכזיות יותר ומעניינות יותר. אפרופו זיסמן, זה האחרון, הבריק השבוע בכותרתו: "יש פרץ ויש צווחה". 'בין השורות' לא עומד בפרץ, ומצל"ש.

• חדשות הפרסום - יותר משבועיים אחרי המאורע, ובאקראיות מעוררת השתאות נמצאה הבמה, הן ב'משפחה' והן ב'קו עיתונות' להבאת דבריו של מנכ"ל 'רייסדור' יקי רייסנר, בפני באי ועידת הדיור "שהתקיימה באחרונה" (מכבסת מילים לאירוע שהתרחש וכבר דווח) ומהן ההמלצות? זה הזמן לרכוש דירה ובמרכז בלבד. רובריקה מתבקשת של 'מדור פרסומי' לא ניתנה לכתבת השיווק העצמית. ויש שיאמרו – אוי לבושה – במחוזותינו, דווקא את החדשות יש לתחם. וכל השאר, הלא דבר המפרסם...

• עד דלא ידע – דיווחי פורים בשבועונים החרדיים, פסחו משום מה על שהתרחש בחדרי האוכל ובאולמות הישיבות הליטאיות. עם כל הכבוד (ויש כבוד) לגזיזת הבלוריות בסאטמר, גם ללקוחות הליטאיים, מגיע מעבר לדיווחי ה'סדרים' שהתקיימו בהיכלי הישיבות, שכן היו גם "הצגות" פורימיות מרתקות. את הקורא הליטאי מן היישוב, בוגר הישיבות, הן מעניינות לא פחות. אך עורכי העיתונים, לא מצאו לנכון, משום מה, להקדיש לנושא אף לא שורה תמימה. אם תרצו זהו פן נוסף בקיום מצוות "עד דלא ידע".

• כבוד המשפחה - במחוזותיה של העיתונות המגזרית, נדיר להיתקל בכתב אמיץ החושף קבל עם ו'משפחה', יותר מטפח מחייו האישיים. אהרון גרנות, כך דומה, נוטל אומץ - ובמישרין צל"ש - כנגד כולם. השבוע הוא משתפך בגילוי לב ומספר ברגש על בנו בעל הצרכים המיוחדים. לא רק ל'משפחה' המצומצמת, גם לזו המורחבת והעיתונאית, מוסיף גרנות כבוד וצילו"ש.

• תוכו כברו – המוסף 'בתוך המשפחה' מעוצב ומעצב כיאות. באווירת הפסח וסידרו ניתן הדגש על עיצוב "הבית הייעודי", המגזין עשוי היטב - עיתונאות משובחת בכלי נאה. אם במוקדם, מאוחר ובמה שביניהם עסקינן, הרי שגם המגזין המעוצב לוקה באי-סדר ובכפל תאריכים. בצד הכריכה מופיע התאריך ה"אותנטי": ינואר 2007 – טבת תשס"ז. אין מוקדם ומאוחר, בעיתונות המגזרית כולה...

קישורים:
לטורים קודמים של 'בין השורות' - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!