י"ד אייר התשפ"ד
22.05.2024

על חומותייך

מסין הרחוקה עשה אלי ישי הכל כדי לחזק את ביצורי הקואליציה. לחומות ירושלים הוא ידאג בהזדמנות אחרת, כשנוסחת הקסם היא: "נפרוש מהממשלה, אך לא במועד שליברמן יקבע" * אבי בלום עם 'בית ספר לפוליטיקה'

על חומותייך



מרחק נסיעה הפריד בין הילולת הבבא-סאלי בנתיבות לבין חינגת בוש בירושלים. מרחק נסיעה שהוא בעצם מרחק של שמיים וארץ, בין עמך ישראל לבין מנהיגיו המנותקים, מהעם ומההוויה הישראלית.

יו"ר ש"ס, עשה את המרחק, וקפץ מהילולה לחינגה. בנתיבות הוא הרגיש טוב יותר. בירושלים, הוא חש מחוזר יותר. בפעם השנייה תוך יומיים, שימש הנשיא בוש כמצליף הקואליציה, כשהוא מדבר אל השותפים הקואליציוניים, ומתבונן בעיניו של אלי ישי. בפעם הראשונה, על השטיח האדום ראינו את בוש מתעכב יתר על המידה מול יו"ר התנועה הקדושה. לומר שישי גנב את ההצגה - יהיה מוגזם. אך הוא בהחלט ניצב במרכז הבמה ובניגוד ליתר חבריו לממשלה – כולל שר הביטחון ברק שניצב לצידו, לא שימש כשחקן משנה בלבד.

אם לרגע קט, העדיפו ביציע העיתונאים הלא מפרגנים, לתלות את השהייה היתירה, בקשיי השפה, בא העדכון ברגע שאחרי והעיד כי הנשיא בוש, עשה שיעורי בית באולפן לפוליטיקה עברית, בטרם שצעד מעדנות לעברו של ישי. זה האחרון, במחווה של רצון טוב, הפסיק לשעה קלה את שיחת הפלאפון שלא מש מאוזנו, כמנהגו של החרדי האותנטי, (תשאלו את הצלמים שניסו נואשות לתפוס את היו"ר ברגע של אי-זמינות, ללא הצלחה יתירה), והשיב לחיזוריו של בוש: "אנחנו עוד נדבר".

והם דיברו. יומיים אחרי, הגיע המנהיג המסוחבק, מ'הילולת המונים' בנתיבות ל'סעודת נשיאים' בירושלים. ככל שזה נוגע להשתתפות פעילה בסעודה, נאלץ יו"ר התנועה הקדושה לפרוש מן הציבור ובעוד עמיתיו לשולחן נהנים מארוחה מפנקת שהכינה חברת הקייטרינג 'מזל טלה' וכללה, כמנות פתיחה, נתחי טונה אדומה צרובה עם ירקות בתחמיץ לימון ומרק קרם ארטישוק ירושלמי עם טורטליני עוף מעושן (ועוד לא הגענו למנה העיקרית), הרי שסגן ראש הממשלה החרדי, נאלץ להסתפק במנות פשוטות בהרבה, שהוזמנו במיוחד עבורו בהכשר בד"ץ בית יוסף. אם תשאלו אותו, ברגע של כנות, המנגל בהילולת הבבא-סאלי, עדיף בעיניו עשרת מונים על תפריט סעודת המלכים.

אלא שישי בא על בטן מלאה, ולאו דווקא בגלל הסעודה המקדימה בעיירה הדרומית. עוד בטרם שהחלה הארוחה, הוא נקלע לעימות חזיתי מול ראש הממשלה שאת ההיבדלות בנוגע לשירותי ההסעדה עוד בלע איכשהו, אך עם האג'נדה ששמה לנגד עיניה, לפני הכול, את מצוות 'פדיון שבויים' לא היה מסוגל להסכין.

לארוחה, הוא הגיע כשבכיסו מכתב מאת מרן הגר"ע יוסף עבור הנשיא בוש. גם לנשיא ארצות-הברית מורה הגר"ע את דבר ההלכה הנכון לעשותו, כשאחר הפתיחה בכבודו של אורח הוא כותב:"אינני בא לפנות לכבודו אלא מכוח התורה כמנהיג דתי שמרגיש אחריות כלפי כלל ישראל וכלפי כל יחיד מבני העם היהודי.. חובה על כל בן תמותה, ובוודאי אם זכה לתפקיד בכיר שמעניק לו את היכולת, לא להפנות עורף מול אנקת אסיר ששוועתו עולה ומהדהדת".

את המכתב מסיים הגר"ע בהבטחה: "אנא, עשו בקשתי.. ותזכה אתה ובני ביתך לבריאות איתנה, לאורך ימים ושנות חיים".

בצעד שאי אפשר שלא לראות בו התרסה, הבהיר יו"ר ש"ס לראש-הממשלה, כי בכוונתו להעביר את המכתב ליעדו. אולמרט שמע וזעם, הוא חש שישי עושה ספין תקשורתי מבריק על גבו: "אתה לא תעביר לו את זה" הוא סינן לעבר סגנו שהעלה את חמתו. "את המכתב שמסר לי הרב, אמסור לבוש", הבהיר נציג נשיא מועצת החכמים נחרצות. את מאמר חז"ל "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", הוא לא התכוון לקיים לרגע. (בנוגע לסיפא של המאמר: "חוץ מצא", עוד ידובר...) אולמרט ניסה לנקוט בטקטיקה שונה: "הרי אם תגיש את זה לבוש כאן, הוא ייפגע וזה רק יזיק לעניינו של פולארד". ישי לא וויתר והבהיר כי המכתב שנכתב בידי נשיא מועצת-החכמים, ימצא את עצמו בסופה של סעודה בכיסו של נשיא המעצמה-הגדולה.

לאולמרט לא נותרה ברירה, ובסופו של דבר הוא נאלץ לחזות כיצד בטרקלינו נמסר המכתב לידי בוש, שאף פתח את המעטפה והצטלם כשהמכתב בידו.

פולארד לא ישוחרר כתוצאה מהעברת המכתב, אך מהסיטואציה, לפחות יצא יו"ר התנועה, עם תמונה נוספת של בוש לאלבום, וחיוך מנצח, אחרי שהוכיח, לאולמרט וגם לעצמו, כי הוא אומנם מכהן כסגנו, אך לא עובד אצלו.

בסעודה עצמה, לא היה זה איווט ליברמן, אלא ישי, שביקש להוריד את הנוכחים אל קרקע המציאות, בוש כיוון אליו כשאמר: "אני מכיר את הדיבורים שנשמעים פה, גם מצד אנשים שנמצאים כאן בחדר. לא אתערב, אבל לדעתי ראש הממשלה אולמרט הוא מנהיג חשוב וצריך לעזור לו. זו תקופה חשובה וגורלית. אסור לנו לפספס את ההזדמנות לשלום. אם לא נעשה את זה עכשיו נהיה אחר כך בבעיה קשה", ישי התבונן בעיניו של אולמרט, כשהשיב לבוש: "אי אפשר לעשות שלום עם חצי עם. ראינו מה קרה כתוצאה מההתנתקות החד צדדית, זה הוביל למה שקורה היום בשדרות. מכל מקום שאנו יוצאים, החמאס נכנס ומתחזק. גם בימי הביקור שלך נפלו קאסמים על שדרות".

מהסעודה, הוא יצא מתוסכל, ולא בגלל המאכלים, שעיניו ראו ולחיכו לא באו. לפני הכול חרה לו שחבריו הישראליים, בחרו לייצג את תושבי רצועת עזה, במקום את תושבי שדרות ונתיב העשרה: "אם חיים רמון מסביר לנשיא בוש שהבעיה שלנו זה הכיבוש ולא השלום, איך ניתן לצפות שבוש יבין את המצוקה של תושבי שדרות. זה הרי בלתי מתקבל על הדעת, שבמפגש עם שרי ממשלת ישראל בוש שומע על המצוקות של הפלסטינאים, זה פשוט לא ייאמן". ואם תרצו, נקודת המבט השונה, טמונה במקום ממנו הגיעו משתתפי הסעודה. ישי הגיע מביקור בשדרות המופגזת, והשתטחות על קבר הצדיק בנתיבות, תוך חיבוק ההמונים, רמון כמו שאר מדברי הגבוהה גבוהה, לא מחובר ומחובק לעמך מן הסוג הזה. בעיניו, מדובר ביושבי ארץ אחרת, ומה פלא אם כן, שמצוקת העזתיים מדברת אליו יותר מזעקות הישראלים סופגי מטחי הקאסמים.

עבודה ערבית


מנמל התעופה בן גוריון, הוא המריא רגוע. הוא סמך על אולמרט שיעשה עבורו את העבודה, וליתר ביטחון אף הותיר איש 'פרויקטור' שידאג לאינטרסים.

למרות הפתיח המטעה, ה'הוא' האמור אינו הנשיא בוש, אלא השר אלי ישי שיצא במוצאי שבת את ארץ הקודש בואכה סין. מנתב"ג הוא נשמע רגוע, בטוח בכך שמינויו של איציק כהן כשר הדתות יאושר. מנתב"ג הוא מספר על התיאום מול איווט ליברמן, שנכון לעת כתיבת השורות דואג לנוע באי נוחות בכורסת המיניסטר, וכשבעל מידות כליברמן נע וזע, אין מי שמפספס את קולות החריקה.

נאומה של שרת החוץ מעל דוכן הכנסת שכלל הצהרה מתריסה על דיון מיידי גם בתוכניות הליבה, נראה יותר כמו נאום השלמה עם פרישתו של איווט ופזילה לעברן של השותפה הנוכחית העבודה, והשותפה הפוטנציאלית מרץ, שעבור תהליך מדיני הכולל התפרקות מנכסי דלא ניידי, תהיה מוכנה (אולי) גם ללבוש שטריימל, ואם על הדרך תצליח לדחוק את הדב הרוסי מהממשלה, אף תרקוד עמו ברחובה של עיר. עדות נוספת להשלמת מקורבי אולמרט עם פרישתו הצפויה של ליברמן, ניתנה, כשלטענת גורם בכיר ביהדות התורה, גיששו גורמים בלשכת ראש הממשלה בסביבתו בסוגיית ההצטרפות לקואליציה. ולמתקשים בחשבון שבינינו, רק נזכיר, שפרישת ישראל ביתנו מהממשלה, מייתמת את ועדת הכספים מיושב הראש הנוכחי, בן העלייה הרוסית.

בכל הנוגע לגזרת ש"ס, בסביבתו של ליברמן, מעריכים, כי פניו של ישי, על אף הצהרותיו, אינם לפרישה מהקואליציה. אחרי תור הזהב של יהדות ספרד בהעברת תקציב הישיבות, משרד הדתות, וככל שתגדל המצוקה, מי יודע, אולי גם הקצבאות, ניתן להבין את התובנה העומדת מאחורי ההיצמדות הקואליציונית. מסין הרחוקה, רואה זאת ישי אחרת: "אנחנו מתואמים עם איווט בנוגע לפרישה תכף עם העלאת סוגיית הליבה, אך את המועד, אנחנו נקבע".

בחזרה לשר הדתות, הוא הסיק מסקנות מן השבוע שעבר, והחליף גרדרובה, לא עוד אותה עניבה, המקורבים סיפרו שאפילו החליפה הוחלפה, כדי לשבור את ה'מנחוס' מן השבוע שעבר. מעבר לאמונות הטפלות, בעיקר, נעשתה עבודת שטח קואליציונית – בקרב השותפות, ואמוציונאלית – בקרב החברים מהאופוזיציה, כמו סילבן שלום, שנעדר מהמליאה, ולא רק משום שביבי נכח בה באותה שעה...

הפעם לא לקחו בש"ס סיכונים, ומול הלחץ המאסיבי של מאיר שפיגלר, מנהל הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה, שהתקשר מח"כ לח"כ, וניסה, בכוחותיו האחרונים, להעביר את רוע הגזירה, התגייס אפילו יו"ר התנועה הקדושה, שמסין הרחוקה, ניווט את פילוח הקולות, בעיקר באמצעות ראש לשכתו דוד שטרית משם, והפרויקטור יהודה אבידן מכאן. (לשם שינוי, בנושא זה, עשה אבידן לובי למען המפלגה שהוא משתייך אליה). בצד מלאכת "הקבלן הסיני" בדמותו של ישי, הייתה כאן גם מלאכת כפיים של "עבודה ערבית", כשחברי הכנסת הערבים נעדרו במופגן מהמליאה ולא הצביעו נגד, כאקט של סולידריות בין מגזרי המיעוטים.

בסופו של ערב, עברה ההצבעה ברוב גדול של חמישים ואחד תומכים מול שלושים ושבעה מתנגדים. למרות זאת, לא נחפז איציק כהן להרים כוסית. הכותרות הבומבסטיות והבלתי מחמיאות בעליל שליוו את המינוי והגיעו לשיאם בכתבת תחקיר שפורסמה בסוף השבוע בגיליון מעריב, מהווים רק קדימון לכותרות שייאלץ השר לספוג בחודשים הקרובים. כעת ינשפו בעורפו של השר, לא רק היו"ר המודח של המועצה הדתית בירושלים, אלא אף המנהל המתוסכל של הרשות הארצית לשירותי דת, את הפרטים המלאים, נקרא מן הסתם, בתחקירי העיתונים, בחודשים הקרובים.

נהר דינור


הוא יושב בלשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט, אך האג'נדה שהוא מוביל, נשמעת לפעמים כמו זו של נתניהו. הוא מדבר על צמצום מצבת האדם במגזר הציבורי בחמישים אחוזים, והפיכתו למגזר יעיל ואפקטיבי יותר – ונשמע כמו ביבי, אך אז הוא עובר לפרק הנוגע להעברת מוקדי הכוח במשרדי הממשלה מידי פקידי האוצר, לידיהם של המנכ"לים, ואתה מבין, שבן דמותו של אולמרט ניצב לפניך. לדידו של המגזר החרדי, אם תצא התוכנית מן הכוח אל הפועל, מדובר בבשורה של ממש. לא עוד קרב בלתי נגמר של הורדת ידיים מול נערי האוצר שרואים בתקציבי החרדים, בעיקר, מקור בלתי נדלה לקיצוצים בלתי פוסקים, גם במהלך שנת התקציב, אלא מגע ישיר וענייני הרבה יותר, מול מנכ"לי המשרדים, שלרוב, בקיאים ומבינים יותר את הצרכים הספציפיים של התקציבים, לא כמספרים בעלמא, אלא כצרכים אמיתיים הדורשים מענה.

אתה יושב מול מנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור, ושומע מפיו על התוכניות ארוכות הטווח, מבחין בעיניים הבורקות ומתבונן במצגות המבטיחות, רק לעובדה שהזמן המשוער להעברת מרבית התוכניות חורג בהרבה מתוחלת ימיה המשוערת של הממשלה, ואף בעיניהם של החזאים האופטימיים ביותר, אין כל התייחסות, משום מה.

דינור מדבר על מודלים דוגמת ניו זילנד, שבדיה פינלנד ואירלנד (שפת נתניהו. כבר אמרנו?), אך גם הוא מבין, שכל השוואה למדינה כלשהי על מפת הגלובוס, חוטאת לאמת. אין דומה למדינת ישראל, לא רק בסדר יומה הפוליטי, אלא אף בהיקף מצוקותיה החברתיות.

כאשר דינור, נדרש לנושא ההעדפה המתקנת לאוכלוסיית המיעוטים, הוא פותח במונולוג נרחב. הממשלה בהחלט פועלת, הן למען שילובם של בני המיעוטים במקצועות ההולמים את כישוריהם, והן בהעדפתם בחברות ודירקטוריונים במטרה להביא לשילובם בהתאם לחלקם היחסי באוכלוסייה.

שמענו ושפשפנו עיניים בתדהמה, אולם אז הבהיר דינור כי הוא מכוון לבני המיעוטים – המוסלמים, הנוצרים, הצ'רקסים, וכן, גם האתיופים. להם יש מי שדואג לייצוג הולם, עבורם יש מי שמוביל מהפכות חברתיות. את ציבור המיעוט החרדי, לעומת זאת, הס מלהזכיר.

ניסינו להפר את המונולוג ולנהל דיאלוג. שאלנו על מה ולמה נפקד חלקו של הציבור החרדי מרשימת הציבורים המופלים לרעה. מדוע מה שמגיע לבני המיעוט הערבי, לא מגיע לבני המיעוט החרדי וכיצד זה שלכל רוחב השדרה, היחיד בממשלת ישראל, שמבין כי הציבור החרדי מופלה לרעה ואומר כי יפעל לשינוי המצב בתחומו, הינו השר הערבי ראלב מג'אדלה, שהתבטא בשעתו, באומץ, באכסניה זאת ('מאידיש ועד לאדינו') והצהיר על הנהגת העדפה מתקנת במשרדו כלפי הציבור החרדי, ומה שמבין השר הערבי, נבצר משום מה מבינתם של עמיתיו היהודים.

רענן דינור משיב: "זה לא נכון לומר שאנו לא דואגים לציבור החרדי, הנה, רק בשנה האחרונה, עלה מדד התעסוקה במגזר זה בשלוש נקודות האחוז". גלגל ההצלה במצבים כגון אלו, מגיע תמיד מעבר לקו הירוק, מלשכתו של ראש מועצת מודיעין עילית הפעלתן יענק'ל גוטרמן: "קחו לדוגמא את פארק התעשייה במודיעין עילית", אומר דינור. דוגמא, באה לרוב, כדי להעיד על הכלל, כאן מדובר בדוגמא שאין שני לה, אין זו דוגמא אלא מקרה בודד, אנו מעירים. דינור בשלו: "יש התקדמות, לא רק במודיעין עילית".

גם אם בנושא התעסוקה להמונים, ניכרת תזוזה, לטענת דינור, הרי שבסוגיית הייצוג ההולם בדרגים הבכירים, בדירקטוריונים, בחברות ממשלתיות וגם במשרות פשוטות יותר בשירות הציבורי, לא נעשה דבר. את הערבים דוחפים פנימה, החרדים נשארים בחוץ. דינור חולק גם על הקביעה הזאת: הוא מסביר שתקרת הזכוכית שמונעת ייצוג הולם מהציבור החרדי, לא קיימת, על פי הנתונים שבידיו, ככל שזה נוגע למגזר החרדי, וכשאנו מעירים בסרקזם ושואלים האם כוונתו לג'ובים במשרד הדתות הוא מחייך: "לא רק, בכל הענפים, הנתונים שבידינו אינם מעידים על אפליית המגזר החרדי".

לו היה נוכח דינור בדיוני ועדת חוקה של הכנסת הדנה בימים אלו, בהסתייגותם של חברי הכנסת משה גפני ויצחק לוי, שעניינה, הנהגת העדפה מתקנת וייצוג הולם למגזר החרדי במערך השירות הציבורי, היה נוכח לדעת כי ישנה אפליה ועוד איך, יש גם דרך חוקית לטפל בה. השאלה, אם הרצון ישנו, וכפי שביטא זאת בלשונו הפרובוקטיבית, הלוחם הפרלמנטרי: "אל תחששו מהחרדים, אפילו שיש לנו זקן עבות כזה ופאות מגולגלות כאלה וחליפה שחורה, לא צבע העור שחור, אלא צבע הבגדים".

תשובה עוקפת ועדה


אם עד היום הכרנו את המושג 'חוק עוקף בג"ץ', בא השבוע מונח חדש לעולם 'תשובה עוקפת ועדת רבנים'. באופן מפתיע, מי שאמונים על המהלך ומייצרים אג'נדה משל עצמם, הם בעלי זכויות היוצרים בביטאון 'המודיע', של מונח אחר, הפוך בתכלית, שעל פניו, היה עד כה מאחד ומחייב. הדברים אמורים, כלפי המושג שבא לעולם בהקשר של קבלת ההחלטות בנוגע לחוק החינוך החרדי, שתתקבלנה – כך הובטח בשעתו - מתוך תיאום מוחלט שיזכה לתמיכתם של "מרנן ורבנן גדולי ישראל מכל החוגים".

על רגל וחצי: בעוד 'ועדת הרבנים לענייני חינוך' שהכפילה עצמה – בהוספת רבני ה'אגודה' על רבני 'דגל', ולאחר מכן שילשה את שורותיה, בהוספת רבני ש"ס, שוקטת, פחות או יותר על שמריה, יש מי שפועל מאחורי הקלעים, לאו דווקא בהתאם לקו אותו מובילה הועדה.

ואל יהי הדבר קל בעיניכם, שכן לכאורה, מדובר בהכרעה ברורה ונחרצת ובהוראה חד משמעית של גדולי, שלא להשיב לבג"ץ הרפורמים, אלא באמצעותם של חברי הכנסת החרדיים. רק לכאורה, שכן בפועל, בה בשעה שהח"כים החרדיים נאבקו ביניהם מי (לא) יחתום על הבקשה לבג"ץ, היו גם כאלה שהכינו בחשאי תשובה עצמאית לבג"ץ, בשם המוסדות.

החלטת בג"ץ מראשית החודש, שפורסמה בשבוע שעבר עסקה בשני נושאים: האחד, דחיית הדיון בעניין ההכרה בחברי הכנסת החרדיים כמשיבים בבג"ץ הרפורמים. השנייה, הכרה ב'מוסדות נטעי תורה בארה"ק' כמשיבים בעתירה וקביעת מועד לדיון בתשובתם. בשים לב לכך שהדיון בבקשתם של חברי הכנסת החרדיים להיחשב כמשיבים יעלה על סדר היום רק בעוד כחודש, בעוד ''מוסדות נטעי תורה' נחשבים כבר בשלב זה כמשיבים לכל דבר ועניין, מדובר דה-פקטו, בהפיכת תשובותיהם של חברי הכנסת החרדיים לבלתי רלוונטיות, שכן עוד בטרם יוכרו כמשיבים, כבר ידון בג"ץ בתשובת המשיב שהוכר: 'נטעי תורה'.

מיהם המוסדות שעטו על עצמם את כסות "נטעי תורה"? גיחה, אל מעבר לקווי האויב, מעלה כי מדובר במוסד שנהנה מתקציב 07 (חינוך מיוחד), שמנהלו אומנם מזוהה עם סיעת שלומי אמונים, אולם כל ניסיון לייחס לכך משמעות פוליטית ואולי עצמאות רוחנית, לוקה בחסר, שכן המהלך המפתיע, של עקיפת הח"כים נציגי ועדת הרבנים, והגשת תשובות באמצעות מוסדות פרטיים, על כל צרה שלא תבוא, מגובה בהסכמתו של ח"כ בכיר באגודת ישראל, ולא זה הנמנה על סיעת שלומי אמונים.

מה עומד מאחורי ההליכה הנפרדת? בעיקר התובנה כי מאחורי המענה השלילי העקרוני, לכך שמוסדות תורה ישיבו עצמאית בבג"ץ הישיבות הקטנות, יש גם משמעות מעשית לא מבוטלת, של עצירת תקציבים ומצוקה בלתי נסבלת עבור הישיבות הקטנות, ובעיקר עבור המוסדות הנהנים מתקציבי החינוך המיוחד. רבני הועדה, שאינה מתכנסת דבר יום ביומו, גם לא מידי שבוע, מדברים בעיקר על דברים העומדים ברומו של עולם, בעוד שאת מנהלי המוסדות (הגרסה הרשמית מחייבת לשוב ולציין: המוסדות האמונים על החינוך המיוחד. תחי הרשמיות), מעניין בעיקר מצב חשבון הבנק והחור בכיס, שרק הולך וגדל.

יש גם מי שמותח ביקורת מרומזת ואומר, כי עצם העובדה שחברי הכנסת יזדקקו לקבלת לגיטימציה מבג"ץ מחלישה את טיעוני הצד החרדי בפרשה. והמתמטיקה פשוטה: אם יחליט בג"ץ שלא לקבל את בקשתם, ימצאו עצמם המוסדות בפני שוקת שבורה, אך גם בתרחיש האופטימי יותר, במידה ובג"ץ יקבל את חברי הכנסת כמשיבים, גם אז, ייפגע הצד החרדי ויעמוד בפני שוקת סדוקה, שכן שופטי בג"ץ יחושו כמי שכבר נתנו לחרדים את ליטרת הבשר בעצם הסכמתם לראות בח"כים משיבים ציבוריים וכשיגיע הדיון לפסים המעשיים ולגופו של דיון, יחושו עצמם השופטים מחויבים הרבה פחות לאזן לחיוב כלפי הצד החרדי.

מן הצד השני, יש שמנופפים בשאלות הקשות שהעבירו הרפורמים ל"נטעי תורה" כהוכחה לכך שאסור היה להגיש תשובה עצמאית מטעם המוסדות, כפי שחששו גדולי ישראל. הנטועים התורניים מצידם, דוחים זאת ומחווים על השאלות שאין בהם אף לא רמז לתוכנית הליבה אלא אך ורק שאלות ענייניות, הנוגעות ברובן לנתונים שהגיש בא כוח המוסד עו"ד ינובסקי (ולמי שלא הבין עד כה במי המדובר, ילך נא ויבדוק את מי ייצג עו"ד ינובסקי בסיבוב הקודם. ודו"ק ותשכח).

כך או כך, ההתפתחות מעוררת הסערה, ובעיקר שתיקת חברי ועדת הרבנים, אם מכוח ברכת הדרך של חבר-הכנסת המקורב לאחד מגדולי ישראל, ואם מחמת המבוכה לנוכח המעקף הבלתי צפוי, מעידות על כך שמאחורי החזית האחידה, שוררת בעיקר אי וודאות ומבוכה.

ב'איגוד' בכל מקרה, שבים ומדגישים כי אין בכוונתם לסור ימין ושמאל מהוראות ועדת הרבנים מטעם גדולי ישראל.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד