בשביל זה אין חברים

בחלל האוויר הדחוס באולם הישיבות של ממשלת ישראל, הצטברו להם לשון-הרע ודם רע, שיכולים לפרנס מדורים שלמים. בעיתונות שאינה אמונה על שמירת הלשון. הסכינים החדות שנשלפו בין ברק לרמון מחוץ, ובין רמון לדיכטר מבית, ננעצו ללא רחם. וכל זה, בשבוע בו עסקת השבויים בין ישראל לחיזבאללה יוצאת לדרך. דווקא אז, מצאה ממשלת ישראל הממלכתית, את העיתוי המתאים לנטרל את 'רמון הרסס'.

על סדר היום, עמדה הצעת שר המשפטים הלעומתי דני פרידמן, לאמץ את החלטת ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, שקראה לפעול להקמת ועדת חקירה ממשלתית בפרשת 'האזנות הסתר' שלא הועברו לידי פרקליטיו של רמון, ונודעו להם רק במהלך המשפט. בישיבת הממשלה האמורה, היה הכל, לבד מדיון ענייני. מחול החרבות בין היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, לבין השר רמון, היה הסוער מכולם. מזוז הבהיר לרמון, כי עקב מעורבותו האישית בנושא, עליו לעזוב את הישיבה ולא להביע עמדה, אולם חיים רמון, לא רק, שלא זז לשום מקום ונותר בחדר, אלא אף בחר להתעמת חזיתית עם מני מזוז.

הסיפור האמיתי, החל כמה שעות לפני כן, בשעת בוקר מוקדמת, עת יצא יו"ר ש"ס אלי ישי מחדרו של מרן הגר"ע יוסף, לאחר תפילת שחרית, עם הוראה ברורה, שלא לתמוך בעמדתם של רמון ופרידמן. את מסקנות ההחלטה, למד רמון על בשרו במהלך הישיבה, כשהבין כי הש"סניקים, שמלכתחילה חשב שהם מונחים בכיסו, עושים להם שבת משל עצמם.

"אין להם מינימום של הכרת הטוב", התבטא באוזנינו בכיר בדגל התורה. ה'הם' האמורים, הינם הש"סניקים כמובן, והסיבה: איך הם שכחו כל כך מהר שרמון, היה היחיד מבין שרי הממשלה, שעמד לצידם בסיטואציות קשות, בקדנציות עבר, כמו בקדנציה זו? כך לדוגמא, הבאה להעיד על הכלל, בסוגיית מינוי הדיינים, עמד 'חיימקה', כחומה בצורה, מול הניסיונות לעקוף את ש"ס ולמנות דיינים בעלי גוון סרוג ורפורמי (להבדיל, כמובן). "יכול להיות שהיה כאן רצון להוכיח שתם עידן דרעי, בו רמון מושך בחוטיה של ש"ס"? תמה איש הדגל והסיק: "אחרת, אני פשוט לא מבין איך ש"ס לא הלכה עד הסוף, וסייעה לרמון ולפרידמן במאבקם בחונטת בית המשפט העליון. פשוט לא מבין".

לו היה אותו איש דגל, משכים קום ומצטרף לתפילת השחרית ולפגישה שלאחריה ברחוב הקבלן 45, ייתכן שמסקנותיו היו שונות. כמו תמיד הגיע יו"ר התנועה מוכן ונכון לכל תרחיש. את שיעורי הבית, הוא עשה החל מסוף-השבוע האחרון, בשיחות אישיות שניהל, עם שרי העבודה וקדימה, על מנת למשש את הדופק ולראות לאיזו צד נוטה ההכרעה.

ישי ספר את הקולות שעברו מצד לצד. את המתנדנדים – מג'אדלה מהעבודה ואדרי ובראון מקדימה, את המתנגדים הנחרצים, ולעומתם התומכים הנלהבים, ובסופה של ספירה חוזרת ונשנית, הגיע לכדי מסקנה, כי גם אם תצטרף ש"ס לצידו של רמון, כלל לא בטוח שהתוצאה תהא משביעת רצון, מבחינתו של זה האחרון.

בש"ס לא אוהבים אף פעם להיות בצד המפסיד, על אחת כמה וכמה בנושא שכזה, בו גם ניצחון, עלול להיחשב כניצחון פירוס. פגשנו השבוע את אחד משרי קדימה שלא הביעו תמיכה בהצעתו של פרידמן ושאלנוהו, מדוע לא נהג ברמון כמנהג חבריו שנתנו לו כתף. "אין לי את הפריבילגיה שיש לפרידמן", הוא הפתיע בתשובתו: "האיש הזה צח ונקי כשלג, שום דבר לא נדבק אליו. אמרתי לפרידמן שהפרקליטות עוד תחקור מי הייתה המיילדת שלו, אבל כנראה שגם לה לא הצליחו לתפור שום דבר, אחרת היינו שומעים על זה".

אז מה הבעיה, אם כך, שאלנו כמיתממים: "פשוט מאוד", השיב השר מיניה וביה: "את התסכולים על פרידמן, הם מוציאים עלינו. הם לא יעזבו אף אחד מאיתנו, עד שיחסלו את פרידמן. אני לא מבין את אהוד אולמרט, כמה הוא מוכן להקריב בשביל זה. הוא לא מבין שמחפשים את פרידמן ולא אותו?".

ואת מה שאומר השר מקדימה, אם כי במילים מכובסות ועדינות יותר, הבינו והסבירו גם בש"ס. אוי לי מיוצרי – הפרקליטות, שאם תפסיד, לא תסתפק רק בכתב אישום נגד פקיד ש"ס בהסתדרות ותעשה סיבוב נוסף גם על גבי נציגיה הבכירים יותר של התנועה הקדושה, ואוי לי מייצרי – במקרה זה רמון, שבמידה ויפסיד, תוצג ש"ס שוב, כמי שבוגדת במיטיביה.

במצב עניינים שכזה, ולאור ההבנה, כי בכל מקרה, עלולה ש"ס לתמוך ברמון ולהפסיד, נפלה ההחלטה, להפוך לגורם המפשר, ולגרוף את כל הקופה. במהלך ישיבת הממשלה עצמה, נמנעו שרי ש"ס, בכוונת מכוון, מליטול צד בדיון הסוער, ולשמש על תקן מוכיחים בשער בלבד.

בשעה שתיים ושלושים, לאחר כמעט ארבע שעות של דיונים, הלם ישי בחבריו לשולחן הממשלה, ותיאר בפניהם, כיצד יתייחס העם לכך שישיבת הממשלה בפרשת רמון מתארכת, זמן רב יותר מאשר ישיבת הממשלה, שבוע לפני כן, שדנה בעסקת חילופי השבויים. "מה יגידו?", ניסרה השאלה בחלל האוויר, ופני הנוכחים חפו. אריאל אטיאס הצטרף למאמצי ההרגעה של היו"ר, ובחלופת צעטלא'ך עם פרידמן ורמון הסביר, כי גם עם אצבעות שרי ש"ס, סיכויי ההצלחה גבוליים ואם כך, מדוע להתבזות? בסופו של דיון, ציין פרידמן לפרוטוקול: "אני מגיש הצעה חדשה, כפי שהוצע לי ע"י השר אטיאס".

לגופו של דיון, הצטרפה ש"ס להצעת הפשרה של יו"ר העבודה ברק, להעביר את החקירה כולה, לידיו של מבקר המדינה, שידון בכך מזווית כללית, לאו דווקא בפן האישי של רמון. ברק עצמו, נהנה מכל רגע, בו נחבט יריבו הוותיק חיים רמון. בעבר הרחוק אמר רמון על ברק, כי "זוהי דרכו של האיש, שחושב שהמדינה זה הוא והמפלגה זה הוא". כעת התבונן ברק בשמחה לאיד בלתי מוסתרת, כיצד הופך רמון את ישיבת הממשלה, לזירת קרב על חפותו האישית.

לאותו שר מקדימה האמור בראשית הדברים, הייתה גם תובנה מרתקת באשר להתנהלותו של ברק. לדבריו, לא מדובר רק בנקמנות אישית, אלא גם, שלא לומר בעיקר, בהתנהלות מאולצת של ברק, לאור פרשת העמותות שצצה ועלתה בשבוע האחרון, ונתונה כעת, לשבט או לחסד, בידיה של הפרקליטות: "ברק מבין, שכל צעד לא נכון מצידו, יגרום לכך שהפרקליטות תמהר להסביר שנמצא חומר חדש בפרשת העמותות, שמחייב את פתיחת התיק. הם פשוט תופסים אותו בגרון". לשמוע זאת מפיו של שר בממשלת ישראל, ולהתפלץ.

וזה לא רק אהוד ב' מהעבודה, גם על פניו של אהוד א' מקדימה, שהעלה את הנושא לדיון, בהיותו היחיד שמוסמך לעשות כן, ניכר היה, כי הוא עושה זאת לצאת ידי חובה. "אולמרט לא יתאבד עבור רמון", הגדיר זאת באוזנינו שר בש"ס, שנכח בישיבת הממשלה וראה, כמו כולם, כי ראש הממשלה משתף פעולה, כאילו כדי לצאת ידי חובה. בשבוע בו הוא עומד לשוב ולהיחקר בפרשת טלנסקי וכשבאופק כבר נראית העדות הנגדית, בה ייאבק תדמיתית על מעמדו, החיבור בינו לבין השר המורשע רמון, בסוגיה המשפטית האמורה, רק גורם לו נזק.

הפשרה שהושגה בפרשת רמון, כאילו לקוחה מפרשת השבוע. אותה גווארדיה של מקורבי ראש הממשלה, שלא חסכה אף כינוי גנאי ממבקר המדינה, מצאה לפתע מפלט במוסד שהפכה ללעג וקלס. הקללה הפכה לברכה, או שמא לבריחה. מי שבא לקלל את חבורת שלטון החוק, מצא עצמו מברך, את מבקר המדינה, בחסותה של התנועה הקדושה.

אג'נדה נוסח קדימה

המועמדת המובילה בפריימריז לראשות קדימה בפועל, ושרת החוץ בתואר, ציפורה לבני, נראית בימים אלו מלאת חיות. היא מתרוצצת במסדרונות הכנסת וסביבה שובל של מקורבים ומקורבים למחצה, שמזהים אחוזי הובלה גבוהים בסקרים, ומיד מסתערים, כמו מחפשי נפט על אתר קידוחים. הסיכוי שמקידוחי המוח של מחפשי הג'ובים הפוליטיים, ייצאו גם דיבידנדים, שווה לסיכויי מחפשי הנפט. ספק אם יימצא נפט – היינו אם המועמד אכן יזכה, וגם אם יימצא, ספק אם שדה הנפט תהא פורייה מספיק להפקת חביות בכמות מסחרית - הוי אומר, ספק אם הזכייה תפיק טובות הנאה כדי חלוקה, לכל הסובבים.

אבל כמו קודחי הנפט, כך הקודחים במוחו של הפוליטיקאי, מזהים כל פוטנציאל ואינם מניחים עד שימצו ממנו את המירב. לבני היא עכשיו הטרנד, היכן שהיא צועדת, תמצא את הצועדים בעקבותיה. מחפשי הנפט, שהנוזל השחור הדבק בכפותיהם, אינו מפריע להם להמשיך ולחפור.

פגשנו בה השבוע, במזנון הח"כים בכנסת, מסתודדת משך שעה ארוכה, עם חבר מפלגתה, השר בעל החושים המחודדים יעקב אדרי, לשעבר (ויש האומרים שבפועל, גם בהווה), ראש עיריית אור עקיבא. אדם בעל אוריינטציה חברתית מובהקת. נטייתו ימנית והשקפת עולמו מסורתית.

מה לך ולה?, שאלנו. הרי אין מועמד טבעי יותר, שמתחבר לאג'נדה שלך, כמו שאול מופז. הקשינו ונענינו בתשובה פרקטית נוסח קדימה: מופז אומנם, חברתי יותר, ימני יותר, ומסורתי יותר, אך מה לעשות וללבני סיכויים גדולים יותר. לא שאדרי כבר הכריע, אבל גם את השיקול הזה, צריך יש לקחת בחשבון.

שעה קלה לפני כן, בחדר הישיבות של סיעת קדימה, הקריא ראש עיריית ראשון-לציון מאיר ניצן, את ההצעה שתוגש ב-10 לחודש, ביום חמישי זה, במועצת קדימה.

חברי הסיעה, שמעו את הנוסח שהקריא ניצן, והתפזרו איש איש לדרכו, אולם היה גם מי שהקשיב: "אם אין לי בעיות שמיעה, הרי שהפריימריז אינם על ראשות הממשלה", הוא אמר לאחר מכן לשרת החוץ. על פי הנוסח שהציע ניצן – יוזם הצעת הפשרה הלילית בין אולמרט לברק, שמנעה את ההצבעה על פיזור הכנסת – המועמד שייבחר בפריימריז לראשות קדימה, יהא מועמדה לראשות הממשלה בבחירות הקרובות. "את שמעת את מה שאני שמעתי?", שאל אדרי את לבני ומיהר להסביר: "זה בעצם אומר, שמי שייבחר לא יחליף את אהוד מיידית, אלא ימתין עד לבחירות הבאות". המשמעות ברורה. החמקמק, שוב מוצא את הדרך להתחמק מחרב ההדחה, הפעם של תנועתו.

לבני תיבחר, ואולמרט ימשיך להוביל. "במצב שכזה, מפלגת העבודה לא תוכל להרשות לעצמה להישאר בממשלה", מעריך אדרי. או שכן או שלא. כבר ראינו כמה תוקף יש לאיומיו של ברק. חזקה על הסלון רחב הידיים במגדלי אקירוב, שינפק תירוץ נוסף להתחמקות מהבטחות. שלום עם סוריה. תקיפה באיראן. אימת נתניהו. החייאת העמותות. מי יודע.

כבל מאריך

בינתיים, בעוד אולמרט וברק מתמרנים, מוצאת עצמה ש"ס מחוץ לתמונת המשחק. ביום שני אמור היה לעלות להצבעה סבב המינויים החדש, הכולל, את המינוי הפרובלמטי מכולם של ח"כ אבישי ברוורמן מהעבודה ליו"ר ועדת הכספים. בש"ס, עוד יכולים להרשות לעצמם איכשהו, לשמר את הסטטוס-קוו של ישיבה בממשלה, שמסרבת באופן עקרוני להקצות ולו שקל לקצבאות. אבל למנות את איש 'התנועה הלוחמת' בקצבאות, זה כבר צעד אחד יותר מידי.

בבוקר יום שני, הבהיר יו"ר ש"ס למזכיר הממשלה עובד יחזקאל, כי מבחינתה של ש"ס, העלאת מינויו של ברוורמן לדיון, תהא חציית קו אדום, ותביא לכך שש"ס תימנע בהצבעת האי-אמון ותחוש עצמה משוחררת ממחויבות קואליציונית. כאן כבר הבינו בסביבתו של ראש הממשלה, שדבר אחד הוא להתעלם מזעקותיה של השותפה שנשכבה על הכביש לפני גלגלי מרכבת הממשלה, ודבר אחר הוא, להמשיך בנסיעה, לרמוס את השותפה, ולהשפילה עד עפר.

מי שנשלח בניסיון לרכך את ההתנגדות הש"סית, הינו מזכ"ל מפלגת העבודה ח"כ איתן כבל. פגשנו בו השבוע ושמענו מפיו, כי לא רק שאינו בוש בעברו הישיבתי כחניך ישיבות 'נחלת דוד' בפתח תקווה ו'הנגב' בנתיבות, אלא שהוא אף שומר על קשר חם, עם ראשי הישיבות האמורות ובפרט, עם מי שהוא רואה בו מורו ורבו, הגר"י מאיר, שכבל, כך עושה רושם, בקיא באירועים שעברו עליו לאחרונה, כמו גם בהתאוששותו המשמחת.

ובכן, כבל, עבור היהדות החרדית בימים בהם היא נלחמת על 'חוק הישיבות הקטנות', הוא כמו מים קרים לנפש עייפה. לא פלא אם כן, שאלי ישי והוא, מוצאים שפה משותפת. בסיכומו של דו-שיח, כי ההצבעה על המינויים תידחה, והדיונים בין השניים יימשכו (בעבודה מבהירים, כי הדד-ליין הינו ביום רביעי זה. בש"ס מבטיחים להגיב בחריפות, אם יינקט צעד חד צדדי בכל שלב שהוא). או בקיצור, השניים הסכימו שלא להסכים, וגם לא לשבור את הכלים. אם תרצו, כבל מאריך, שמונע קצר מיידי.

קפץ הפיוז

"את לא תגידי לי 'די וזהו', מי את בכלל? את תשמעי עד הסוף את מה שאני אומר, אין לך טיפת הבנה במעמד שלך. אני פה המחוקק ולא את", הטיח ח"כ גפני ביועצת המשפטית של משרד החינוך, דורית מורג והשליך לעברה את הסלולרי (הכשר) שהחזיק בידיו.

לא קל לחברי-הכנסת החרדיים, לכל הפחות לאלו מביניהם ששמים את דאגת עולם התורה, ולאו דווקא את הקצבאות, בראש מעייניהם. עולם התורה עומד בפני קריסה. אברכי כוללים רבים, לא מקבלים בתקופה האחרונה את המלגות החודשיות, ומדובר גם במקומות שנחשבו למבוססים, בהם לא נרשם איחור קל בתשלום המלגות, במשך שנים. (בחלקם אף השתתפו המנהלים, כעוד חלק של נשיאה בעול, בתשלום תוכנית 'ערבים' עבור האברכים).

ירידת ערך הדולר, והמשבר הכלכלי העולמי, גורמים לכך, שתזרים המזומנים המגיע מעבר לים, אינו כתמול שלשום, וגם כשכבר מגיע סכום ירקרק מכובד, השווי הינו בגובה "הקו הירוק", הנמוך כמו מפלס הכינרת.

וכאילו לא די בצרות מחוץ, גם מבית, שעון החול הולך ואוזל. מראשית שנת הלימודים הבאה, ייפסק באחת תקצוב הישיבות הקטנות, על פי הוראת בג"ץ. רק דבר אחד נותר לעשות: לחוקק, כמה שיותר מהר, את חוק הישיבות הקטנות. ולעניין זה, רצון טוב ישנו, אבל הפעילות, כמו תמיד, לוקה בחסר.

במשך שלוש שעות, נועדו בצהרי יום שני השבוע הח"כים מוישה גפני, יענק'ל כהן ושמעלקא הלפרט, עם שרת החינוך ומנכ"לית המשרד. במהלך הפגישה הצטרף לדיונים גם השר משולם נהרי. הטונים הגבוהים שיצאו מהישיבה (על אף שהיו גם כאלה שנמנמו במהלכה), הגיעו לכדי ההתנהגות הנסערת האמורה בראשית הדברים. ולמרות שהאש הופנתה לכיוון השרה וחבורתה, יש מבין הנציגים החרדיים, מי שמפנה את האצבע המאשימה, לכיוון אחר לגמרי.

מבלי להיכנס לפרטי הפרטים, שמעניינים מן הסתם את עשרת הקוראים הנמנים על מנהלי הישיבות הקטנות, אך בעיני הציבור הרחב, כבר היו לזרא, ניתן רק לסכם ולומר, שמסתמנת הבנה בסוגיית גובה התקציב (60% לעת עתה), והפיקוח של משרד החינוך (מתוך חוק הפיקוח יושמטו הסעיפים הנוגעים לפיקוח על הנושאים הפדגוגיים). מסתמנת אמרנו, שכן חזקה על יולי תמיר המשנה את עמדותיה חדשות לבקרים, שעוד תתהפך מצד לצד, ומה שלא תעשה היא, יעשה מן הסתם השר הבריון בר-און, ש"הביטוי קונסיליירי שנכתב עליו, זו מחמאה עבורו", כך שמענו השבוע מפיו של שר בש"ס.

אם ישנן הבנות, היכן הבעיה? אז זהו, שיש גם כלב שטמון לו בין ההריסות. תן לח"כים החרדיים אצבע, והם ימשכו לך את כל היד. לא שלא מגיעים לנו סעיפים תקציביים נוספים, אבל גם על מה ומתי להילחם, צריך לדעת. בפוליטיקה קוראים לזה סדרי עדיפויות. בכביש קוראים לזה, הייה חכם, ולאו דווקא צודק.

אבל יש מי שמנסה להיות צודק ואויבער-חוכעם. כמו אחד מחברי הכנסת שבמהלך הדיון האמור, העלה על סדר היום את תלמודי התורה. מה עניין ת"תים לישיבות קטנות? שניהם זוכים לכותרות... ולמי איכפת שערבוב שני הנושאים, עלול לגרום לכך, שלשני הגופים האמורים לא ייוותר לבסוף מאום.

לא מדובר רק בחברי הכנסת. את הדברים ששמענו, לא היינו מצטטים, אלמלא שחשנו בכאב ובדחיפות של בעל המימרא: "היה צריך להעביר לחברי ועדת הרבנים לענייני חינוך, קורס בפרלמנטריזם", אומר לנו נציג בכיר, המעורה בהעברת החוק. אותו נציג, מכוון להסתייגויות הרבות שהעלו רבני הוועדה. רב רב והסתייגויותיו. הייתכן שמפיו של נציג חרדי יישמע דבר שכזה? שאלנו. בתשובה, לא נגענו: "אינני חולק על גדלותם בתורה, ועל פי הוראותיהם נלך, אבל יש דברים שההתעקשות עליהם, תגרום לכך שהחוק כולו יטורפד". לא מדובר בדברים של מה בכך, "אבל מישהו צריך להסביר שבפוליטיקה אי אפשר להשיג הכל. צריך לקבוע מהם סדרי העדיפויות ולהתמקד בדברים הקריטיים, אחרת נאבד את הכל". ודברים ששמענו מפיו של 'שר ונגיד', ציטטנו.

סוף דבר, תקוות כל הנוגעים בדבר, שביום רביעי זה (מחר, נכון לעת כתיבת השורות), יימצא רוב בוועדת החינוך להעברת החוק, על ההסתייגויות וההבנות שנוספו לו. ומי יודע, אפשר וח"כים בעלי עבר ישיבתי כמו איתן כבל, יסייעו בריכוכה של שרת החינוך. לו יהי.

שובר מסורת

שרוליק פרוש, שובר את המסורת המשפחתית. הסבא-רבא ר' מוישה, קיבל את החברות בעיריית ירושלים, ומסרה, לסב יבדלחט"א ר' מנחם, שמסרה לאב מאיר. כולם זכו לכהן פאר כחברי מועצת עיריית ירושלים, והנה הגיעה העת בה הנכד, איש ציבור בכל רמ"ח אבריו, על אף גילו הצעיר, עומד לכהן פאר כחבר עירייה. לא שהוא היה מובטל עד עתה. סיבוב קצר בן יום עם הבחור גבה הקומה ורחב הכתפיים, מלמד על ההספק והיקף הפעילות. מצודתו של פרוש ג'וניור, פרושה, מכלא 'הדרים' ו'מעשיהו' ועד לבתי החולים – בגוף ובנפש, שם מצויים חלכאים ונדכאים אותם הוא מלווה באופן צמוד במסגרת ארגונו 'חיים לנפש'. שוחחנו עם כמה מהם, שרואים בשרוליק את מי שאחראי לשיפור במצבם, יותר מהדוקטור שמלווה אותם. ועוד לא דיברנו על המועדוניות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. את כל זה הוא עושה, כשהוא מוקף בקבוצת חברים, מאנ"ש, שמטרתה אחת – לאפשר לפרוש ג'וניור למצות את מלוא פוטנציאל העשייה, שבמקרה דנן, פורץ גבולות. (על הדרך, היינו עדים לטלפונים הרבים של מסורבי ויזות ודרכונים, שהתקשרו ונושעו).

מה בוער לו להיכנס לפוליטיקה? המסורת המשפחתית, מחייבת. אבל שרוליק, בניגוד למסורת אבותיו, יעשה זאת, לא בירושלים עיר הקודש, אלא באלעד תובב"א. כן כן, דווקא בעיר הידועה בשלום ובאחווה השורים בה (גילוי נאות: כותב השורות מתגורר בה, ומשכך, השימוש במונחי סגי נהור. שהרי צריך גם לחזור הביתה בשלום, לאחר גמר הכתיבה).

המדובר, כפי שלמדנו, ברצון שעובר כחוט השני, לרוחב ציבור 'שלומי אמונים' באלעד, שרץ בבחירות המוניציפאליות האחרונות ברשימה נפרדת, והוכיח את 'כוחו' בהכנסת שני מנדטים לעירייה. דא עקא, והדרך להוצאת ה'כח' (שם הסיעה המקומית) אל הפועל, לא הייתה סוגה בשושנים, מסיבות שונות, שמרביתן, פורטו בהרחבה לא מכבר בטורו של יעקב ריבלין ב'בקהילה'. ומכאן תקוות 'שלומי אמוני אלעד', שאדם חזק בעל גב פוליטי רחב, במישור הארצי, שיקבל את תפקיד סגן ראש העיר מטעם הסיעה, יוכל להביא קבלות ולא רק הבטחות. והיה אם ייתקל בבעיות, טלפון אחד של פרוש האב, לפטרונו של ראש העיר, והעניין יוסדר. ובמילים אחרות, אלעד לא תהייה עוד קלף מיקוח לפתרון ערים נוספות, אלא ישות העומדת בפני עצמה, בבחינת: בגלל אבות, תושיע בנים, ותביא גאולה לתושבי אלעד.

אבל יש גם מסקנה נוספת, החורגת מגבולות אלעד. עם כל הכבוד והיקר לעיר השלום, הרי שהאופציה הראשונה במעלה עבור הפרושים, כצעד ראשון בפוליטיקה, הינה חברות במליאת עיריית ירושלים עיר הקודש. ואם שרוליק הבן, מביע נכונות, נכון לעכשיו, להשתקע באלעד, ולא בירושלים, אות היא כי מאיר האב, גמר אומר לרוץ לראשות עיריית הבירה. ובמקום בו האב מכהן כראש עיר, אין חולקים כבוד לבן במליאת העירייה.

בית ספר לפוליטיקה, טורו של אבי בלום, מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!