הוצאת ספרים יקרה

המוכר בחנות הספרים הקיש במכשיר החישוב שלפניו, מסכם את מחירם של הספרים שבערימה. "ילדותנו - 40 שקלים, אנגלית - 47 שקלים, הבנת הנקרא - 47 שקלים, הנדסה - 22 שקלים, גיאוגרפיה חלק א' - 28 שקלים, חלק ב' - 28 שקלים, אטלס - 100 שקלים, טבע - 47 שקלים, חוברת השלמה טבע - 7 שקלים, חשבון חוברות א' וב' - 56 שקלים".

"זהו, גברת?".

"זהו לחנות הזו. עוד מעט ממשיכים לחנות ספרי הקודש", אמרה הגברת, תוך שהיא פולטת אנחה.
"422 שקלים, גברת", נשמע קולו של האיש שמאחורי הקופה.

"תגידי תודה, שיש לך רק בת אחת", התערבה גברת נוספת. מן הסתם חשה בהלם שאחז בקונה שלצדה.

מסע קניות יקר

בכל שנה מחדש חוזר הריטואל. מלאכת רכישת ספרי הלימוד עבור הצאצאים הפכה זה מכבר למסע קניות יקר ביותר, ומה שהסתכם בשנים עברו בספרים סטנדרטיים, השתנה עם השנים לבלי הכר. היום כוללות רשימות ספרי הלימוד ספרים המודפסים על נייר משובח, חלקם אף נייר כרומו, אחרים צבעוניים. לא עוד ספרי שחור-לבן פשוטים וזולים. הקדמה לא פסחה גם על התחום הזה.

האם פעם למדו פחות?! היום יודעים יותר?! האם ספר צבעוני מכיל חומר רציני יותר?! ומי באמת עומד מאחורי הכנת רשימות ספרי הלימוד?!

אין זה רק בספרי החול. גם בספרי הקודש וגם בת"תים כבר אין מסתפקים במשניות וחומשים רגילים. המוסדות מחייבים משניות המבוארות דווקא וחומש מהוצאה פלונית ופלמונית, יקרה על דרך כלל.

מתברר כי שוק ספרי הלימוד רחוק מלהיות תמים. מאחורי השורות המכילות 'רשימת מכולת' של הספרים לשנה הבאה עומד שוק רווי כוחות ואינטריגות.

וההורים, שנה אחרי שנה, ימשיכו כל הדרך אל חנויות הספרים בייאוש. החכמים שבהם כבר החליפו אותם זה מכבר בחנויות יד-שנייה. אפילו גמ"חים כבר יש, והם מתרבים משנה לשנה, כפטריות אחר הצורך המתבקש וגשם ההוצאות.

יציב על המדף

רק מספר חודשים חלפו מאז התגלה השקר הגדול.

כמיליון שקלים השקיע משרד החינוך כדי לערוך מחקר לבירור שיטת לימוד המתמטיקה הטובה ביותר עבור התלמידים. במהלך המחקר נבדקו 36 בתי ספר יסודיים ו-6 שיטות. בסופו של דבר התברר כי שיטת 'משתלם בטבעיים' היא הזוכה. אלא מה? את השיטה הזו המציאו שתי מורות חרדיות, חנה מן וחיה ברג, שכל פשען היה כי 'העזו' להתחרות בשיטה 'מחוברת' ו'מקושרת' יותר למשרד החינוך, שיטת מט"ח. לימים התברר כי משרד החינוך עשה הכול כדי להסתיר את תוצאות המחקר מהציבור.

העניין הגיע עד לבית המשפט המחוזי, ובסופם של דיונים החליטה נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, לקנוס בגובה 13.5 אלף ש"ח את משרד החינוך, על שנהג בניגוד לחוק חופש המידע בהסתירו את תוצאות המחקר. אנשי משרד החינוך שיקרו בבית המשפט כשטענו כי אין ברשותם תוצאות המבחנים.

אבל אם סבור אי מי כי מעשי התרמית מקורם רק בחינוך הכללי, שם יש אינטרסים, אצלם יש טריקים, ואצלנו הכול בסדר, הרי שטעות מרה בידו. גירוד קל של פני השטח חושף ממצאים קשים. מטבע הדברים קשה לתת דוגמאות המלוות בפרטים מלאים, אם כי יש כאלו באמתחתנו. כדי שלא לפגוע בנפשות הפועלות טשטשנו את הפרטים, אך התמונה ברורה וקשה.

"מזה שנים רבות נלמד בבתי הספר ספר מסוים", מתנה בפניי טובה, אם לכמה בנות בבית ספר ירושלמי ידוע שם. "אין לי טענות נגד זה שלא מחליפים את הספר, אדרבה, מדובר בספר כמעט בודד שהוא 'יציב על המדף', וטוב שכך. ככה אפשר להעביר משנה לשנה, מבת לבת. אלא שמחבר הספר הוא אדם בעל השפעה רבה במערכת החינוך החרדית. לפי דעתי מדובר במעשה שבמקרה הטוב ביש בו טעם לפגם ובמקרה הגרוע הוא מנוגד לחוק".

בדיקה מעמיקה מעלה כי ספר זה אינו היחיד. לא מעטים ואולי אף רוב ספרי הלימוד במגזר החרדי הנם פרי עטם של פרוטקציונרים מהמערכת, חלקם הגדול מפקחים במערכת החינוכית או אנשים בעלי השפעה, אשר עצם העלאת שמם כ'שם המחבר' מחייב את מנהלי בתי הספר לרכוש באופן גורף את הספרים. טובים או רעים, יקרים או זולים, הכרחיים או לא.

"רוב ההורים אינם מבינים בזה, הם קונים על פי הרשימה בלי לחקור ולשאול שאלות רבות מדי. המנהלים, שכן קולטים במה מדובר, לא יסכנו את מעמדם ואת מקום עבודתם ומשתתפים בעל כורחם במחול השדים הזה".

מנהל בית ספר ידע לספר על 'דילים' הנרקמים בין מוציאי הספרים לבין מקבלי ההחלטות בדרג הגבוה יותר. "אני לא חושב שההחלטה נתונה למנהלים, בכל אופן לא ברוב הגורף של המקרים. מי שמוציא ספר ורוצה שהוא ייכלל ברשימת ספרי הלימוד הכללית פונה ישירות ל'צינורות הגבוהים' ואני אישית מכיר כמה וכמה מקרים שכאלו. זה לא חייב להיות הצעה של סכום כסף או אחוזים, זו יכולה להיות גם טובת הנאה אחרת".

לעתים, כמו במקרה דלעיל, אותה אישיות עושה חסד עם הציבור ואינה מחליפה את ספר הלימוד חדשות לבקרים, אבל בפעמים אחרות כשחשקה נפשו בגריפת רווחים נוספים יוצאת מהדורה חדשה ואזי אנו, ההורים, נאלצים לממן את חתונת בתו של אותו בעל קשרים.

למה דפי גזירה?

"צריך להבין שבשוק הזה יש הרבה מאד טריקים", אומרת לי מנהלת נוספת שגם היא אינה שבעת רצון מהמצב, אך דואגת למשרתה ולכן לא תיחשף. "היום מחברי הספרים הללו היו למחוכמים. הם מעדיפים הדפסת חוברות עבודה, שיש למלא בתוכן את התשובות, על פני הדפסתם של ספרים.

"פעם היו ספרי 'חיבור וסגנון' מכילים שורות לכתיבה, אבל עדיין הייתה אפשרות להעתיק למחברות ולא לכתוב בתוך הספר. כנ"ל ספרי הדקדוק, העברית, החשבון והאנגלית, שבתקופה בה אני הייתי תלמידה (לפני כ-30 שנה) עברו אליי בירושה מאחותי הגדולה. היום הכול מלא בחוברות עבודה, ססגוניות ומרשימות, אך כאלו שחובה לכתוב בתוכן. אין ספק ש'נוח' למחברי הספרים לעשות זאת בדרך הזאת, כי כך הם משלשלים לכיסם את הכסף בכל שנה מחדש.

"בעבר הלא רחוק היו המורים והמורות מתנגדים להרשות לתלמיד להשתמש בספר שעבר מחיקות. "אולי עמד מאחורי איסור זה החשש שמא התשובות עדיין ניכרות וזה ימנע מהתלמיד את החשיבה העצמית, ואולי סיבות נוספות שאין מספרים עליהן.

"כיום, בבתי ספר רבים, בעיקר חרדיים, מרשה ההנהלה למחוק מהחוברת את מה שכבר מילאו בתוכה, ולהעביר הלאה לשימוש חוזר. זה התחיל לקרות בעיקר לקול זעקת ההורים, שהתקשו לעמוד בהוצאות, אבל חשוב לציין כי לא מדובר בכל בתי הספר, וצריך גם לקחת בחשבון את העובדה שיש ילדים רבים המתביישים לבוא עם ספר כזה.

"אך, אם מישהו חשב שהיכולת להשתמש בספר מחוק השאירה את מחברי הספרים שאננים, הרי שהוא טועה. מוחם עבד שעות נוספות ומצא 'פתרון' גם לכך. רבים מהם 'שותלים' בין דפי החוברת דף או שניים לגזירה. עכשיו, כשחסר בספר עמוד שנגזר, מה יעשה האח הקטן עם החוברת?! אנשים לא רוצים לצלם את הדפים הללו, כי יש בכך בעיה הלכתית. יש המתקשרים למוציא לאור ומבקשים רשות, אבל רבים מהאנשים פשוט רוכשים ספר חדש. מה גם שהמוציאים לאור לא תמיד ממהרים לתת רשות לצלם את הדפים, שהרי כל 'ייעודם' של דפי הגזירה הוא לגרום קנייה מחודשת של הספר.

"ובכלל", היא אומרת, "נראה כי מחברי הספרים שוברים את ראשם בכל שנה מחדש, איך לשמור על המכירות שלהם ואיך לא לאפשר להעביר ספר מאח לאח. לא פעם הספר נשאר אותו ספר, רק משנים את מספרי העמודים מעט. ואז כבר אי אפשר להשתמש בו, כי הילד יתבלבל ויתקשה לזכור באיזה עמוד נמצאים. עבור המחבר זוהי חגיגה, שוב לא יכולים להעביר את הספר שלו מילד לילד".

הבעיה הכאובה פוקדת את בתי המשפחות ברוכות הילדים, שנה אחר שנה, במועד מוסכם, החופש הגדול. הילדים מביאים רשימה, ההורים מקווים כי הספרים של האח הגדול יתאימו, אבל מהר מאד עומדים על טעותם. הספרים הוחלפו ב'טובים מהם'. ההוצאה הזו, כמה עצוב, מצטרפת לרשימה ארוכה של הוצאות למשפחות ברוכות הילדים.

זה זועק לשמים

הזעקה הגיע גם אל מסדרונות הכנסת, שניסתה לעשות מעשה, אם כי לא בהצלחה מרובה. כבר בכנסת ה-16 עבר חוק על פיו לא יוחלפו ספרי לימוד בטרם חלפו 5 שנים מאז נכנסו לרשימה, מלבד מקרים יוצאי דופן נדירים ורק לאחר קבלת אישור מהגורמים המוסמכים לכך.

"למרות שהשרים לדורותיהם הצהירו שאין להחליף ספרי לימוד אלא אחת ל-5 שנים, זה קורה שנה אחר שנה", אמר ח"כ יעקב מרגי מש"ס בדבריו בפני הוועדה. "אני הדפסתי ספר, ואני יודע כמה כסף זה עולה. חוברות שלא שוות 10 שקלים נמכרות ב-45 שקלים. כל שנה 450 שקלים הולכים להחלפת ספרי לימוד לילד. הצעת החוק מבוססת על תלונות הורים. בתקופתי למדתי בספר, שאחי בכיתה ח' למד בו כאשר אני הייתי בכיתה א'. בכל שנתון היה לנו נציג. היום כאשר הורים כאלה פונים אליי ואומרים לי שהם יכולים להעביר מתוך 10 ספרים רק 2 ספרים לבן השני, זה זועק לשמים".

חשוב לציין כי חוזרי מנכ"לים שונים, שהופצו בקרב מנהלי בתי הספר, חזרו והדגישו את החובה לפיה "לא יוחלף ספר לימוד ברשימת ספרי הלימוד של בית הספר מוקדם מחמש שנים ממועד קביעתו כספר לימוד, או כעבור שלוש שנים אם חלו תמורות מהותיות המחייבות שינוי בספר" וכן "התלמידים לא יידרשו לרכוש ספר מן ההדפסה האחרונה, אלא אם כן נפסלה ההדפסה הקודמת של הספר משום שאיננה קריאה".

אבל בבתי הספר החרדיים לא ממש שמעו על החוק הזה האוסר החלפת ספר בפרק זמן של פחות מ-5 שנים, והעובדה שאין על כך מערכת אכיפה מסודרת רק מוסיפה שמן למדורה.

"אינני יודעת האם שומרים על החוק או לא, מעידה אחת המנהלות אני רק יודעת שהיום אנשים כמעט ולא יכולים להעביר ספר מבת לבת. מה שברור הוא שמחירי הספרים הפכו לבלתי נסבלים. אנחנו מוכרים ספרים בחצי מחיר, לפעמים כשמצב הספר לא משהו אנחנו עושים עוד הנחה. זה משמעותי מבחינת הסכום הסופי".

בשנת 2000 התכנסה הכנסת כדי לארגן את מפעל השאלת הספרים בידי בתי הספר. "הבעייתיות מתחילה בכך שלדעתי לא יכול להיות שהיום, בהתקרבנו לשנת ה-2000, ייווצר מצב שילד לא הגיע לבית ספר עם ספרי לימוד כי להוריו לא היה כסף לקנות", אמרה אז ח"כ יהודית נאור. 9 שנים חלפו, והמצב נותר כמעט כפי שהיה.

לפני מספר שנים ניסתה ועדת החינוך והתרבות 'לכנס' את עצמה בשנית. "הנושא שבו נדון היום עולה לדיון משום שמשרד החינוך והתרבות איננו משיב למכתבים שלי", פתח ח"כ אילן שלגי, אז יו"ר הוועדה, את הישיבה. "אמרתי שנקיים דיון כדי שיבואו אנשי משרד החינוך ונוכל לשמוע את עמדת המשרד". וטענתו בפיו: "שמעתי לאחרונה מכמה מורים, כי מפקחי משרד החינוך מחייבים אותם ללמד לפי ספרי לימוד שחוברו על ידי אותם מפקחים עצמם. הדבר נשמע לי בלתי סביר, ובכל מקרה שלא על פי הוראות המשרד.

"למפקח יש יכולת לפגוע במורה, שנתון לאחריותו", חידד בנימין לוי, מנהל היחידה לאישור ספרי לימוד, את הטענה. "אם המורה יבחר שלא ללמד מהספר של המפקח אלא מספר מתחרה, המפקח יכול לבוא אתו חשבון. הוא לא יגיד לו שזה משום שהוא בחר ללמד מספר מתחרה שלו, אלא משום שהוא לא אוהב את שיטת ההוראה שלו. הוא ימצא כבר דרך לפסול את המורה".

מאז ועד היום לא השתנה הרבה. חוקים חוקקו, דפים נשלחו, הוראות ניתנו, אולם המצב נותר כמעט כפי שהוא. ובפרט אצלנו.

קשר השתיקה

סבב טלפונים יותר מעמיק בקרב מנהלות בתי הספר העלה תמונה מצערת של חומת שתיקה. התחמקויות שונות, חלקן אלגנטיות יותר ואחרות מתוחכמות קצת פחות, ליוו את הסירוב להשיב, אולם התופעה חזרה על עצמה. אחת מהן, ברגע של גילוי לב, אמרה לי "מה את רוצה שנעשה. ודאי שמופעלים לחצים, אבל את מצפה שגם נספר לך עליהם?!".

מנהלת אחרת הסכימה לשחרר תשובה קצרה, לא לפני שהיא מדגישה את בקשתה שלא לרמז על זהותה. "גם לי יש ילדים ואני יודעת במה מדובר. אל תחיו באשליות, כתבה בנושא לא תחולל שינוי. זהו שוק פורח וותיק ואין סיכוי לעשות בו סדר". יחד עם זה היא הודפת את הטענות בדבר רשימות ספרי לימוד שמאחוריהן אינטרסים כאלו ואחרים. "אני מכירה את תלונות ההורים, הם הרי מגיעות גם אל חדרי. אבל צריך להבין שבשנים האחרונות נחתו עלינו דרישות שונות מצד משרד החינוך, וכדי לעמוד בהן עלינו לעמוד ברמה גבוהה של לימודים".

אלא שתופעת החוברות 'נולדה' הרבה לפני השינויים של משרד החינוך. תחילתה כבר 20 שנה לאחור. מדובר במגמה חדשה של מורות, מנוסות ככל שתהיינה, העורכות חשבון בינן לבין עצמן ומחליטות כי 'אם המערכים שבמחברותיי טובים לתלמידות שלי, למה לא להפיץ אותם לקהל הרחב וגם לעשות 'קופה' יפה לחתן בעזרתה את הילדים? קשה לעמוד על טיבה של הדרך, המוליכה מצאת החוברות ממכבש הדפוס ועד להכללתן ברשימות ספרי הלימוד של בתי הספר. אולי נדנודים בלתי פוסקים למנהלות בתי הספר, המעדיפות 'לענות בחיוב רק כדי להתפטר מהנודניקית' ואולי שיטות אחרות.

על דרך כלל אצל מנהלי בתי הספר לבנים וחיידרים אין הרבה יצירתיות בכל הקשור ברשימת ספרי הלימוד. הספרים די סטנדרטיים, חוזרים על עצמם כמעט בכל שנה ושנה. אך בשנים האחרונות חדרו תופעות ה'משניות המבוארות' וה'אורחות צדיקים המפורש' גם למערכת הזו.

באחד מהת"תים בהם כן אוהבים 'לגוון' אמר לי המנהל כי "אם לומר את האמת, אני נותן למורים שלי להחליט. בכל סיומה של שנה מגיעים למשרדי חוברות וספרים שונים ויפים, אני עובר עליהם, אחר כך מעביר למורים, והם מחליטים". כשהתחלתי לשאול על ההחלפה המהירה מדי של ספרים, העלולה להתרחש באופן זה, מיהר לבקש שלא להזכיר את שמו.

נלחמים גם בגמ"חים

המצב הקשה הביא לפריחתם של גמ"חים ממוסדים, שכל מטרתם היא להשאיל ספרי לימוד לתלמידים, אבל הוצאות הספרים נלחמות בהם.

מנהלת אחד מהגמ"חים היותר גדולים בתחום סיפרה ל'בקהילה' על ימי הבראשית של העסק, שקרם עם השנים עור וגידים והפך למציאות בשטח. "באחד הימים הגיעה אם והביאה אל הכלה שלנו, מורה באחד מבתי הספר הירושלמיים, ערמת ספרים בה למדו ילדיה בשנה הקודמת. 'קחי ותנסי לעשות עם זה חסד', אמרה. המחווה הזו הביאה לרעיון של פתיחת גמ"ח, לזכרה של בתנו, מיכל פריימן ע"ה. הכול התחיל בקטן. מצאנו מחסנון, פרסמנו מפה לאוזן, השגנו מעט ספרים, גייסנו כמתנדבות את הבנות שלי, ויצאנו לדרך. וכך, בכל שנה, עם תחילת החופש היינו פותחים את הגמ"ח. אולם בכל שנה הוא הופעל במקום שונה. היה קשה מאד להשיג מקום, ולכן מצאנו את עצמנו נודדים יחד עם הספרים, מה שלא הקל עלינו במיוחד. בשנים הראשונות היו לנו רק מעט ספרים, ביקשנו מההורים בשכונה בה אנו מתגוררים, שכונת הר נוף, להירתם, וחלקם תרמו ספרים בעין יפה. לפני כשנתיים החלטתי להרחיב את הגמ"ח, לו קראנו בשם 'יד מיכל'. שכרנו דירת 3 חדרים, מלאנו אותה באלפי ספרים ואפילו הצלחנו לפתוח בשנה האחרונה סניף במודיעין עילית".

מן הראוי לציין כי יוזמות מן הסוג הזה זוכות בדרך כלל להיענות מצד הרשות המקומית. כך היה בירושלים, בה זכה הגמ"ח לשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם העירייה, וכך גם במודיעין עילית, כאשר העירייה נתנה מקום מתאים במבנה הפיס המקומי.

"מה שנפתח מרעיון קטן ועם כמעט כלום, הפך לגמ"ח של אלפי ספרים. רק השנה השאלנו ספרים למאות משפחות, כל משפחה לוקחת לפחות כמה ספרים, יש שלקחו גם 27 ספרים. אם ניקח בחשבון שמחירו של כל ספר הוא כ-30-40 שקלים בממוצע, הרי שנקבל חסכון של סכומים רציניים. פרסמנו לוח זמנים לפתיחת הגמ"ח, אבל מהר מאד נאלצנו להוסיף עוד ימים לא לפי התוכנית המקורית.

יש ערים בהן פועל פרויקט מקומי של השאלת ספרים. "ועדיין יש לנו מקום נרחב לפעולה", היא אומרת בחיוך. "קודם כול זה לא פועל בכל הערים. לא לכל עירייה יש כסף כדי להשקיע בכך. שנית, זה לא מגיע לכל הציבור בערים בהן הפרויקט מופעל. הציבור צריך אותנו כמו אוויר לנשימה. צריך לזכור שיש גם את החוברות בהם משלימים בפנים ואשר אינן כלולות בפרויקטים הללו. בפרוספקטים כתוב שהם ניתנות במחיר מסובסד, אבל מבדיקה שערכתי עולה כי המחיר 'המסובסד' זהה במקרים רבים למחיר בחנות, אולי בהפרש קטן בלבד, כך שתמיד יהיה צורך בגמ"חים, בהם טורחים למחוק את הכתוב ולהשאיל. מלבד זה, לא בכל השכונות הצליח הפרויקט. יש בתי ספר שהצטרפו אליו, יש שלא. כדי להפעילו יש צורך בכוח אדם, ולא בכל בית ספר ערוכים לכך. מה שברור הוא שהחיידרים אינם כלולים בפרויקט, כך שהם תמיד יצטרכו את הגמ"ח שלנו.

"אני חייבת לומר שבניגוד למחשבה הקיימת, הרי שמי שמגיע אלינו לגמ"ח אינו דווקא ממשפחות של עוני. מגיעים גם אנשים עם אפשרות כלכלית טובה, רק שהם לא חושבים שיש טעם בהשקעה בספר לשנה בלבד. מה גם שיש בלקיחה מגמ"ח חינוך לערכים של הסתפקות במועט. מה שברור הוא שהאנשים המגיעים אלינו מלאי תשבחות, וכולם מקטרים על המחירים הגבוהים של ספרי הלימוד הנמכרים בחנויות. אני לא מבינה למה עושים את זה. את מי סוחטים?!".

אבל זה לא ממש עוזר תמיד. שכן החלפת הספרים באופן תמידי מקשה ביותר על פעילות הגמ"ח שלהם. "אחרי שהצלחנו להשיג סוג מסוים של ספר, אנחנו פתאום מופתעים לגלות שהוא איננו ברשימה לשנת הלימודים הבאה ונשארנו תקועים עם כל הסטוק. למרבה המזל בחיידרים משתמשים בדרך כלל במהדורות ישנות, כך שלפעמים הספר יכול להתאים לבנים. אבל גם זה לא תמיד קורה, ולא פשוט לדאוג בכל שנה מחדש למלאי ספרים עדכני.

הוצאות הספרים אינן אוהבות, בלשון המעטה, את הגמ"חים שקמו עליהן. "בתחילה שיתפה אתנו פעולה אחת מהוצאות הספרים החרדיות הגדולה בארץ. הם היו מעבירים אלינו ספרים עם כריכות הפוכות או פגמים אחרים, במחשבה כי ממילא אינם יכולים למכור אותם. אנחנו היינו נותנים את הספרים לכורך, שסידר אותם כמו שצריך. הכול זרם כשורה ושמחנו על כי אנחנו מצליחים להרחיב את הגמ"ח שלנו, אבל אז החלו בהוצאת הספרים לקלוט שהתרומה שלהם מפחיתה את מספר הקונים, ולאחר שנתיים הם החליטו כי בעצם גם הם יכולים לקחת כורך ולסדר את הספרים".

יעקב, מנהלו של אחד מהגמ"חים השכונתיים הקטנים בבני-ברק, מוסיף. "אצלנו התחיל הגמ"ח עם הספרים של הילדים של עצמם, אחר כך הביאו גם שכנים, וכך התרחב העסק. אני לא יכול להגיד שיש אצלנו להשיג את כל הספרים, אבל גם מה שיש עוזר למשפחות רבות".

הוא קורא להורים "לתרום ספרים ולהעבירם לגמ"חים, כדי לעזור להורים אחרים להתמודד עם ההוצאה הכבדה של ספרי לימוד", אבל מודה ש"זה לא פשוט" וכי "הורים מעדיפים להעביר את הספרים למכירה מסודרת, בה משלמים עבורם סכום כלשהו.

אצל משפחת מאיר ברח' הר סיני שבבני-ברק פועלת שנים מכירה מהסוג הזה. "מפעם לפעם מקננת בי המחשבה להפוך לגמ"ח", מספרת ל'בקהילה' הגב' מאיר, אך מסבירה כי הדבר אינו פשוט. "אנשים רוצים להרוויח כסף על הספרים, אותם רכשו בכסף מלא. גם אם אני אישית הייתי מחליטה לוותר על ההכנסה החד-שנתית הזו ולעשות חסד, אני לא בטוחה שהייתי מצליחה להשיג את כמות הספרים הדרושה לי חינם אין כסף".

ואכן, יעקב מודה בפניי כי הדבר אינו פשוט. "אשתי התקשרה לאחד מבתי הספר כדי לבקש להעביר חוזר בין התלמידות ולבקש לתרום ספרים. המזכירה לא התביישה ושאלה אותה 'למה שתלמידות תיתנה ספרים אם הן יכולות למכור אותם ביד-שנייה ולהרוויח כסף?!'".

מוסיפה הגב' מאיר: "מי שיכול להשיג ספרים בגמ"ח, זה ודאי עדיף, אבל לא תמיד יש לגמ"חים את כל סוגי הספרים. הנה למשל ספרי החשבון. היום יש שיטות שונות שמתחלפות חדשות לבקרים, כך שגם ספרי הלימוד מתחלפים די הרבה. אולי אשמות בכך גם תוכניות הלימודים של משרד החינוך ומבחני המיצ"ב, המחייבים רף גבוה של שיטות לימוד".

אין תגובה

צוות עיתונאי 'בקהילה' פנה למספר חברות ספרי לימוד בשאלות קשות המופיעות בתחקיר, אך הללו סירבו להגיב. ואנו נותרנו עם שאלה מרחפת בחלל: אם הכול כל כך מובן ותקין, למה הן אינן מוכנות לדבר?!

כך גם, הטענות החמורות לפיהן קיים ניצול ערל לב של משפחות ברוכות ילדים בתחום ספרי הלימוד, מופנות קודם כול למערכת רשת החינוך העצמאי. בין שורותיו מצויות בכירים ומפקחים אשר שמותיהם מצויים בידינו ואשר תומכים בספרי לימוד מסוימים מסיבות אינטרסנטיות. בחלק מן המקרים, המדובר בעיקר במפקחות, אף אחראי הגורם המפקח לכתיבת הספרים בפועל.

לפי הטענות הקשות, הנהלת החינוך העצמאי מעלימה עין ברוב המקרים מהמתרחש תחת אפה או אף משתפת פעולה עם התופעה הפסולה שחוקיותה מוטלת בספק.

פנינו לקבל תגובה מההנהלה, אך ברוח ימים אלו, למרות מאמצינו, נוכחנו כי אין סיכוי לקבל תגובה מהנהלת החינוך העצמאי, שנראה שאחרונת דאגותיה כיום הנה רווחת ההורים והתלמידים.

הכתבה פורסמה בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!