ההשראה של אובמה והתנ"ך של מפקד גולני

מיליוני האנשים שעמדו בקור המקפיא בוושיגטון, ומיליארדים נוספים בכל מדינות העולם, שאולי ציפו לשמוע נאום מרטיט בנוסח מרטין לותר קינג – התאכזבו. במקום אמירות ומטבעות לשון שיכנסו לפנתאון ההיסטוריה - אובמה, רטוריקן בחסד עליון, העניק נאום שאוזניים יהודיות שמעו בו הד חוזר למקורות הקדומים שלו.

הנאום היה שיעור מוסר לארה"ב של היום, ותזכורת להשפעה האדירה של היהדות והתנ"ך על ערש הדמוקרטיה. אובמה שילב בנאומו מוטיבים נסתרים מן העבר. הוא דיבר על ה"אידיאלים של אבות האומה האמריקנית", שהם מצד אחד "הרעיון האצילי שעבר מדור לדור: ההבטחה האלוקית שכולם שווים, כולם חופשיים וכולם ראויים להזדמנות להגשים את חלומם", ומצד שני מוטיב ה"אחריות" - אחריות הממשל והאדם הפרטי כלפי הזולת. נגד תאוות הבצע ואורח חיים בזבזני, ואחריות כלפי תושבי המדינות העניות והנרדפות. "אנחנו גם לא יכולים לצרוך את משאבי העולם ללא התייחסות להשפעה. העולם השתנה, ועלינו להשתנות עמו; כשעינינו היו מכוונות לעבר האופק וחסד האל היה עלינו, אז נשאנו קדימה את המתנה הנפלאה של חירות והעברנו אותה בזהירות לדורות הבאים", וסיים - איך אפשר שלא – בברכת: "אלוהים יברך אתכם ואת ארצות הברית של אמריקה".

מרתק, אפוא, לגלות כי עקרון מרכזי זה, של אחריות ושיוויון - אותו הציג אובמה בנאומו - נשאב ישירות ממקורות היהדות, וכי עקרונות היהדות יצרו, הלכה למעשה, את הדמוקרטיה הגדולה בעולם.

על מנת להבין זאת, יש לחזור אחורנית, לתקופת שלטונו של צ'ארלס הראשון באנגליה. מלך זה, שהיה בעל מחויבות ל"כנסייה הגבוהה הקתולית", העלים עין מהרדיפה אחר הכתות של הפוריטנים. בתקופה זו, התחילו לכנות את הפוריטנים Dissenters (ה"חולקים" על דעת הכנסייה). בשלב מסוים היגרו רבים מחברי הכתות לצפון אמריקה, כדי לייסד מושבות חדשות שיתבססו על עקרונות דתיים תנ"כיים. אחת הדוגמאות הבולטות הינה "ברית מייפלאואר", שעליה חתמו נוסעי הספינה "מייפלאואר", שהעבירה בשנת 1620 מתיישבים מאנגליה לארץ החדשה. הברית שעליה חתמו המתיישבים החדשים התבססה על דגם הברית הת"נכי שבין עם ישראל לאלוקים, ובה נקבע כי השלטון במושבה שתקום ינוהל על פי הכרעות הרוב.

הם הקימו "ירושלים חדשה", והם ביססו את החברה החדשה על רעיונות שנשאבו מהתנ"ך. הם גם התייחסו להגירה לאמריקה כמסע להקמת "הארץ המובטחת", בה יקימו חברת מופת דתית, תחת כנפי האלוקים. אחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר היה תומס פיין.

פיין פרסם בינואר 1776, תחת שם בדוי, את הספרון "שכל ישר" (Common Sense), שהכיל למעשה את רעיונות העצמאות האמריקנית, וזכה להצלחה מסחררת: כחצי מיליון עותקים הופצו ברחבי הקולוניות, כאשר גודל האוכלוסייה עצמה היה כשלושה מיליון איש בלבד. החוברת פותחת בסקירת תולדותיהם של גדעון ושמואל הנביא, כדי להצביע על העריצות שממנה הזהירו הנביאים היהודים הקדומים, והיותה פסולה משום שהיא נוגדת את האמונה הדתית. בהשראת אידיאל השופטים, ראה פיין את השלטון כרע הכרחי שיש לצמצמו, ודרש תרגומן של הזכויות הטבעיות לזכויות פוליטיות מפורטות המגבילות של השלטון.

השפעת פיין הייתה גדולה מאוד. ב-4 ביולי, כשישה חודשים בלבד לאחר פרסום הספרון, נולדה הכרזת העצמאות של ארצות-הברית. פיין, אגב, היה האדם שהציע את השם "ארצות הברית של אמריקה" למדינה העתידית.

ב-1780 התפרסמה 'חוקת מסצ'וסטס', שהקדימה את חוקת ארה"ב, וציינה כי הצורך לשמור על יתרונות החירות וקיום ממשל חופשי הוא "דבקות במידות של יראת שמיים, צדק, מתינות, כיבוש היצר". החוקה קבעה שבעת מינוי אנשי הרשויות המדיניות, יש לתת את הדעת על עקרונות אלו ויש לדרוש מהרשויות הקפדה על מידות אלו.

ג'ורג' וושינגטון, "אבי האומה" האמריקנית, והנשיא הראשון של ארה"ב ,היה רחוק מהנצרות וחדור אמונה תנ"כית. הוא זה שהוסיף בטקס ההשבעה שלו את המשפט "כה יעזור לי האלוקים", והנשיאים מאז השתמשו בביטוי זה בטקס השבעתם. נשיאי ארה"ב תמיד נשבעו על התנ"ך במתכונתו המקורית, ללא על גרסתו הקתולית (הברית החדשה).

השפעת התנ"ך על העולם הינו משום אור לגויים, וכדברי הרמב"ם הכשרת הדרך לעתיד. הנה מה שכותב גוי - פרופ' תומס קהיל בספרו 'מתת היהודים': "אלמלא היהודים, היינו רואים את העולם בעיניים שונות, שומעים את הדברים באוזניים שונות ואפילו הרגשות שלנו היו שונים. גם צורת החשיבה שלנו היתה שונה, היינו מפרשים את כל ההתנסויות שלנו באופן שונה, היינו מסיקים מסקנות שונות מכל מה שקורה לנו, והיינו מתווים נתיב שונה לחיים שלנו".

קהיל מציין, כי "למעשה רוב המושגים החיוביים - חדש; הרפתקה; הפתעה; מיוחד; אישי; אדם; ייעוד; זמן; היסטוריה; עתיד; חופש; קדמה; רוח; אמונה; תקווה; צדק - הם מתת היהודים".

הוא מוסיף בספרו: "איננו יכולים לתאר לעצמנו את תנועות השחרור הגדולות בהיסטוריה המודרנית ללא התייחסות לתנ"ך. ללא התנ"ך לא היינו זוכים לתנועת שחרור העבדים, לתנועת שיפור בתי הסוהר, לתנועה נגד המלחמה, לתנועות הפועלים, לתנועות לזכויות האזרח, לתנועות של עמים עניים וחסרי כל. אף אחת מהאידיאולוגיות האלה, לא היתה יכולה להיוולד במזרח המעגלי, בהינדואיזם, בבודהיזם, בטאואיזם או בשינטו (...) הדמוקרטיה (...) צומחת היישר מתוך החזון היהודי של הפרט: לכל האנשים יש ערך, מפני שהם עשויים בצלם אלוקים ולכל אחד גורל אישי משלו, יחיד במינו. ומכיוון שהזמן אינו יותר מעגלי אלא חד כיווני ובלתי הפיך, תולדות הפרט אפשריים מעתה, ולחיי הפרט יש ערך".

לאור כל זאת, כמה עצוב לראות את המנהיגים בישראל של היום. דלים בידע, דלים בהבנה, רחוקים מזרח ומערב מגישה מושכלת ומעשירה למקורות שמהם יונקים כל התרבויות.

כמה כואב הלב לקרוא באחד מעיתוני סוף השבוע כתבת פרופיל על אבי פלד, מח"ט גולני המוערך. בין בליל המילים, מתוארת פגישה במהלך תקופת הגירוש מגוש קטיף. אל"מ אבי פלד, שניהל את המבצע כמפקד החטיבה הדרומית בעזה, ישב במטבחו של אחד מרבני היישובים בגוש קטיף. פלד, מספר הרב, שמע ברוב קשב דברי תורה, וציין כי הפעם הראשונה שבה הוא נתקל בתנ"ך, היתה בשנת השתלמות בבריטניה, שאליה נשלח שנה קודם מטעם הצבא.

אולי ראשי ממשלות, נשיאים ושרים ישראלים ילמדו מהגוי את מה שהוא למד מהיהודים: ענווה, להכיר בחסד אלוקים, לדעת את כוחנו המוגבל ולשאוף לערכים נעלים של מוסר, אחריות, צדק ותקווה בדרך אבות האומה היהודית – שהעניקו לעולם כולו דרך, תקווה ואור.

לטור קודם של שי הורוויץ:

• 'קרן הרכש' שתציל את עולם התורה

הכותב הינו יועץ אסטרטגי ושיווקי ומנכ"ל פרסום נטו [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!