1. עמוד הבית
  2. פוליטי
  3. ערוץ הכנסת

איך שגלגל מסתובב לו

בקדימה מאשימים את לבני בעיוורון פוליטי ואת בר-און באיבוד השלטון • דיכטר מפתיע: "אני מעדיף את ש"ס, על ליברמן" • מופע הפרידה הטוב ביותר בעיר, של ראש הממשלה היוצא • טורו של אבי בלום
אבי בלום, א' אדר תשס"ט 25/02/2009 20:59

כותב השורות עם השר דיכטר. צילום: שוקי לרר כותב השורות עם השר דיכטר. צילום: שוקי לרר



בשעה שעיני האומה נישאו למלון ענבל בירושלים, שם קיימו בנימין נתניהו וציפי לבני את פגישתם הראשונה, עשה אולמרט את דרכו אשקלונה, לשמחת בר המצווה של בן השר איציק כהן. בימיו האחרונים, רגע לפני שפג תוקף הרלוונטיות שלו, הוא פורח. מחויך ומשוחרר, חף מכל מחויבות, קופץ על כל הזדמנות שנקרית בדרכו לחוש כראש ממשלה. בבוקר הוא מפטר את עמוס גלעד ובערב, הוא מעביר את אורחי בר-המצווה במסע בידוק ביטחוני מייגע, כל הדרך לאולם האשקלוני הקטן. עוד כמה ימים, ובכניסתו, ינהגו בו כאחד האדם. עד אז, מתענג ראש-הממשלה היוצא על כל רגע ורגע.

הדבר היחיד עליו הסכימו נתניהו ולבני הינו, לשוב ולהיפגש. כמו בן ישיבה ובת סמינר שהולכים לקראת הפגישה השנייה בעיניים פקוחות, ללא כל רגשות. שני הצדדים יודעים שמההצעה הזאת, לא תצא חתונה, אלא שאף אחד מהם, לא מוכן להיות זה שיצטייר כמי שטרפד את השידוך. ההורים רוצים חתונה. העם רוצה אחדות. כל אחד מבני הזוג, מנסה לצייר את הצד השני, כמי שמנע אותה.

מאשקלון הרחוקה, הנתונה בכל רגע תחת איום הגראדים, אולמרט מתבונן על המתרחש במבט משועשע משהו. המרירות שדבקה בו בתקופה שלאחר בחירתה של לבני, כמו פרחה ונעלמה לה, מרגע שהוטלה המשימה על כתפיו של ביבי. מבחינתו, הערב הזה הוא רגע השיא בנקמתו הפוליטית. אהוד ברק וציפי לבני, שני עורכי הפוטש שהביאו להדחתו מראשות הממשלה בעטיין של כמה מעטפות מזומנים, מוזמנים לשיחות קואליציוניות עם ראש הממשלה המיועד נתניהו. אין שמחה, כמו שמחה לאיד.
"אני אוהב לבוא לאשקלון", הוא אומר כשהמיקרופון ניתן לו. "הייתי פה הרבה לאחרונה, מהסיבות הפחות נכונות, באתי בתוקף תפקידי לעיר המופגזת. כעת אני כאן מתוקף אהבתי". וכשאולמרט מפרגן, הוא עושה זאת עד הסוף. נתניהו אומנם יודע להתקשר כל חצי שעה, להזכיר את נוכחותו בטרדנות מה. 'זה לא בא לו טבעי', מעידים החרדים. אולמרט לעומתו, עושה זאת בטבעיות גמורה. מחבק ומסתחבק, מרעיף דברי שבח, בדיוק במינון הנכון. לא שוכח אף פרט. אפילו את דרשתו המפולפלת של יעקב, החתן דנן, הוא זוכר לציין לשבח.

בישיבת הממשלה בבוקרו של יום, הוא שמר על ממלכתיות. דיבר על הצורך בממשלה יציבה ואיחל לביבי הצלחה, בעוד לבני זעה בכיסאה באי-נוחות גלויה. כעת, באווירה המשפחתית משהו, אולמרט בוחר לשאת נאום, רצוף הומור מושחז. אם תרצו, נאום פרידה לא רשמי, זה שלא תשמעו מפיו ביום שבו ימסור את המפתחות לידיו של ביבי. בלי מחויבות יתירה ובלי כפפות. הוא מדבר בשבחו של השר כהן, ומכוון לשבח עצמו, כמי שניהל את הממשלה היוצאת ביד רמה.

לצידו, יושב השכן האשקלוני אבי דיכטר, שברגעי האמת, האכיל את אולמרט מרורים והצטרף לכנופיית שלטון החוק שעטה, כמו חבורת צוענים, על כיסיו מלאי המעטפות של ראש הממשלה: "יושבים פה שרים בכירים" - הוא אומר לכהן ומסתכל דווקא לעברו של דיכטר – "ואני רוצה לומר לכם, שאיציק הוא ממקצרי הדיבור המובהקים שבהם. ישנם שרים, שכשהם נרשמים ביום ראשון לישיבת הממשלה, אני יודע מה הולך לקרות. כל אחד מהם יושב בבית בשבת, חוטף ביקורת על התנהלות הממשלה מהאישה, מהילדים ומהחברים, מגיע לישיבה ביום ראשון ומוציא את זה עלי". על מנת להבהיר בדיוק למי הוא מתכוון, אולמרט דואג להסביר זאת: "שלא ישתמע שיש לי קמצוץ של ביקורת על השרים הבכירים היושבים פה לצידי". דיכטר, שיושב צמוד-צמוד, משפיל מבט.

כשאולמרט תוקע סכין, הוא גם דואג לסובב אותה: "נמצאים פה ראש ממשלה וכמה מהשרים הבכירים. אבל רק שר אחד, איציק כהן, ימשיך לבטח לשבת סביב שולחן הממשלה". אתה מוכן לחתום לי על פתק מה יקרה לבסוף? שואל אותו השר זאב בוים, ואולמרט – לאחר שהוא גומר "לדבר בשבחו" של זאביק, חברו לילדות מנחלת ז'בוטינסקי, שתמיד ממהר ("שנתיים לפניי הוא נולד. תמיד אצה לו הדרך"), מבהיר כי הוא אינו חותם על פתקים שאחרים יצטרכו לפרוע. "אני לא אהיה בממשלה הבאה, וכנראה גם חבריי מקדימה שיושבים כאן, אם כי הם, בניגוד אלי, תלויים בעצמם", מסכם אולמרט. לאחר רגע של שתיקה הוא מתקן, "בעצם לא בהם. ביו"ר המפלגה שלהם". דיכטר, שומע ומזיע.

בא מאהבה. אולמרט מדבר
בא מאהבה. אולמרט מדבר


ביבי לא מזיע

אוי, כמה היה נתניהו משלם, לו רק הייתה ניתנת לו האפשרות לערוך הצרחה בין העבודה לקדימה. בתנועת פורשי הליכוד, להוטים הבכירים להיכנס, בעוד יושבת-הראש, אשת הפוליטיקה האחרת, חוסמת בגופה את הכניסה. בעבודה, המציאות הפוכה. היו"ר תאב שלטון, לא מסוגל להיפרד ממשרד הביטחון, בעוד דווקא בכירי מפלגתו, הם שדוחפים אותו לעבר ספסלי האופוזיציה. לו רק ניתן היה לסדר את הפאזל אחרת, לחבר בין היו"ר האופוזיציונרית לבכירים שוללי הקואליציה, ולהותיר מפלגה אחת לרפואה, תאבת שלטון, מראשה ועד בכיריה.

בסופו של דבר, המתמטיקה ניצחה. ארד ואדלר צדקו. המספר 28, אומנם גדול יותר מ-27, אך מניין 65, גדול משניהם גם יחד. מעולם לא נחגג הפסד ברור כל כך, במסיבות רבות כל כך. בניגוד לתדמית שמנסים לשוות לו בתקשורת, הרי שביבי, הוא שהתנהג בקור רוח ראוי לציון מרגע שנתפרסמו מדגמי הבחירות, בעוד לבני, עשתה ועודנה עושה את כל הטעויות האפשריות.

נתניהו שמר על קור רוח, הידק את הקשר עם השותפות הטבעיות, והבהיר לאיווט, בשיחות טלפוניות למינסק הרחוקה, כי אין בכוונתו להפר את הברית עם ש"ס. מי שמדבר כיום, על ספין משותף של ביבי ואיווט, לא ראה את נתניהו ברגע האמת. עד להודעתו של איווט, הוא המתין בציפייה דרוכה, התייעץ, גישש ורחרח אחר כל פיסת מידע בנוגע לתמיכתו של ליברמן. עשה הכל, חוץ מלמצמץ ראשון. לבני לעומתו, לא פספסה אף מכשול בדרכה. במו ידיה, היא הרחיקה מעליה את העבודה ומרצ והעניקה לאיווט לגיטימציה. בסופו של יום נותרה קרחת מכאן ומכאן. אחרי שנכשלה בניסיון הראשון להרכיב ממשלה, היא הוכיחה גם בהזדמנות השנייה, כי יש לה עוד הרבה מה ללמוד, ולא רק מאדלר וארד.

אחרי שנסתיימו החגיגות, היא נשארה לבדה לסדר את הבלגן שנותר באולם. בסוף-השבוע שעבר, מיהרה לשגר מסרונים למכשירים הסלולריים הלא-כשרים של מתפקדי קדימה, שם 'הצהירה אמונים' לספסלי האופוזיציה. "בשביל מה היא צריכה את זה?", תמהים בכירים במפלגתה. מצידה של לבני מסבירים, כי זהו רצון הבוחר הקדימאי. לפני שלחצה על ה'סנד' וסימסה עצמה לדעת, היא ערכה סקר בין מצביעי קדימה שהעלה, כי רובם ככולם סולדים מישיבה בממשלת נתניהו. מצביעי העבודה ומרצ, שחצו את הכביש ועברו לקדימה, שלשלו 'כן' לקלפי, כשלנגד עיניהם עומדת מטרה אחת בלבד: רק לא ביבי.

את בכירי מפלגתה זה לא ממש משכנע. דיכטר כמו מופז, שטרית כמו בוים, ממש לא בנויים להתרוצץ מוועדה לוועדה ולהגיש הצעות לסדר. את הליכוד הם עזבו עם שרון, בעיקר בגלל כיסאולוגיה. גם החברים רמון ואיציק, לא עזבו את העבודה ממניעים טהורים יותר. "היא מטפסת על העץ הכי גבוה וגוררת אותנו ביחד איתה", מסביר איש קדימה, שחושש כי לבסוף, המפלגה כולה תתרסק אל הקרקע ביחד עימה: "ככל שהיא עולה גבוה יותר, כך המכה אחר כך תהיה כואבת יותר".
בפגישתה עם נתניהו, דיברה לבני על הבעייתיות שבשותפות עם ש"ס, לה היא נוטרת טינה אישית, אבל בכירי מפלגתה, רואים זאת אחרת. "לא תהיה ממשלה משותפת לש"ס, ישראל ביתנו וקדימה", מעריך באוזנינו השר דיכטר. "אם האלטרנטיבה תהיה בין ש"ס לישראל ביתנו, אני ורבים מחבריי, נעדיף את ש"ס". למיקרופון, בכירי קדימה, לבד ממופז, מצהירים על נאמנות לעמדתה של לבני, השוללת כניסה לממשלה. מאחורי הגב, שלא לייחוס, הם נשמעים אחרת לגמרי. מכעיסה אותם השלילה האוטומטית של המשא-ומתן הפוליטי. מרתיח אותם, שהיא ננעלה על האופוזיציה ומסרבת לקבל כל דעה אחרת. למה היא עושה לכם את זה?, שאל ש"סניק בכיר את רעהו מקדימה ונענה, כדרכו של יהודי, בשאלה לא פחות טובה: "ולמה היא נתנה לעצמה לפספס ראשות ממשלה בגלל מאה מיליון לקצבאות, את זה אתה כן יכול להבין?".

רק ספינולוגיה יש כאן. לא מדובר באמת, בנימוק אידיאולוגי. הרי אנשיה, הם אלה שהסבירו, שאם רק תינתן לה ראשות הממשלה ברוטציה, ייסגרו קווי היסוד מול הליכוד תוך רגע.
הליכודניקים מעריכים, שזו רק שאלה של זמן, עד שנשמע את החברים מקדימה, מהרהרים בקול על מנהיגותה. מכחכחים בגרונם ומסבירים את חשיבותה של האחדות כל הדרך לשולחן הממשלה, עם לבני או בלעדיה.

השר כהן עם חברים
השר כהן עם חברים


מעשה שטן

אומרים שאת הכסף סופרים במדרגות, אבל גם במסדרון, מותר לערוך ספירת ביניים. לעת הזאת, מציינים בש"ס, ביבי מספק את הסחורה. ישבנו עם אלי ישי בשמחת החתונה של הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין בשבוע שלפני הבחירות. סעדנו עמו השבוע, בשמחתו של השר איציק כהן. אז הוא נראה, כאבל בין חתנים. כעת הוא נראה, כחתן בין אבלים. על מנת למנוע לזות שפתיים, יש להדגיש כי האבלים דהכא, הינם אנשי קדימה, ולא חלילה, אי מי מאנשי מפלגתו, הנוכחים בשמחה.
גם אחרי שקיבל את המנדט מהנשיא, הוא לא מפסיק להתקשר, לעדכן ולהבהיר במפורש ובעיקר במשתמע, כי יעמוד מאחורי הבטחותיו. יו"ר ש"ס, שומר עליו באישית לוחצת. לא מאמין לו כיום, יותר ממה שהאמין לו אתמול. למוד אכזבות, יודע אלי ישי, כי אחרי כל הדיבורים, בפוליטיקה, הרגע האחרון הוא הקובע, בהרכבת רשימת ש"ס, כמו גם בהרכבת הממשלה.

ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מכך, שנתניהו עמד עד כה בניסיונות לא פשוטים. הוא ניצב מול ליברמן ולא מיצמץ, קיבל מנדט מהנשיא ולא פזל. הבהיר לא אחת, כי הוא מחויב לפני הכל, לתנועה הקדושה. במוצאי הבחירות, התראיין שר הדתות, והסביר כי ש"ס אומנם איבדה מכוחה, אך משקלה הסגולי יעלה. למאזינים זה נשמע, כמו הסבריו של כהן על פועלו במשרד הדתות. רב משפחתי לירושלים אומנם לא מונה, אך חוסנו של המשרד הועצם. מקוואות ובתי כנסת נבנו.
ככל שחולף הזמן, נראים דבריו של כהן, יותר ויותר הגיוניים, לגבי משקלה הסגולי של ש"ס, כמו גם לגבי משקלו הסגולי של כהן במשרד הדתות. "שמעת מה אמר אולמרט, שמקומו של כהן בטוח?", ניסה מי שניסה לחמם את ישי עם בואו והוסיף, "לידך, הוא לא היה אומר זאת". ישי שמע וחייך: "אל תהיה בטוח שהייתי משסה אותו, ואל תהיה בטוח שהוא לא צודק".

בינתיים, ביבי עומד במילתו. לא שערכה של המילה השתנה, כמו שהמציאות מכתיבה. תוצאות הבחירות, הפכו אותו לחסר לגיטימציה בסיסית. בקרב ראש בראש מול לבני, הוא נחות ממנה במנדט. הבסיס היחיד שלו, הינו הגוש. בכל קונסטלציה שתיווצר, בממשלת אחדות כמו בממשלה צרה, תזוזת החרדים מצד לצד, תשמוט ממנו את הלגיטימיות עצמה. הוא יודע זאת ומתנהל כמי שמהלך על ביצים. עם גפני, הוא דיבר השבוע על חשיבות "חידוש הברית", ביודעו כי בהרכב הכנסת הנוכחי, כפי שקבע הבוחר, החרדים הם 'הסנדק'. ברצונם ימליכוהו וברצותם יפילוהו.

הצרה מבחינתו ומבחינתנו הינה, שהכוח הזה נתון גם בידיו של ליברמן. אבוי לקואליציה שכזאת.
בעוד ביבי ולבני נפגשים וחושבים על אחרים, ח"כי המפלגות החרדיות מנהלים מגעים בינם לבין עצמם. נייר העמדה המשותף שהוכן בנושאים העקרוניים, מבורך לכשעצמו. אבל עוד לפני שיבש הדיו, נשמעים קלקולים. בש"ס מבהירים, כי בנוגע ל'ברית הזוגיות', הם חופשיים להציג את המתווה שהציע בשעתו הראשל"צ הגרש"מ עמאר, שנדחה על ידי פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב. צחוק הגורל. עם גפני, שדעותיו קיצוניות משל ישי, ליברמן נפגש ועוד ייפגש (ככל הנראה, בהמשך השבוע), עם ישי, שמחזיק בידיו פתרון הלכתי שכבר הוצע, ליברמן מנתק מגע. ממש, מעשה שטן. לא שבש"ס מצטערים על המהלך שטרף לליברמן את הקלפים: "תאר לעצמך איפה היינו כעת, אם היינו בוחרים להתעלם מהעלייה המטורפת שלו בסקרים. ליברמן היה מסיים את הבחירות עם עשרים מנדטים ואנחנו עם תשעה. כל המציאות הפוליטית, הייתה שונה". אחרי שנודעו התוצאות, ונתבררה מידת ההשפעה הקריטית של דברי מרן הגר"ע יוסף על מצביעי ישראל ביתנו, התבטא נשיא מועצת החכמים באוזני בני ביתו: "הקב"ה שם את המילים הנכונות בפי".

שיתוף פעולה בין ש"ס ליהדות התורה קיים. לא יותר מידי. "בגדול, היינו שמחים לשתף פעולה עם יהדות התורה, אבל אנחנו פשוט לא יודעים עם מי", מסביר לנו בכיר בש"ס: "כל אחד שם מחכה לשני בפינה. סגרת עם גפני, הסתבכת עם ליצמן. הסתדרת עם שניהם, פתחת חזית מול פרוש. למי יש כוח לזה ומדוע אנחנו צריכים להתערב במאבקים שלהם?".

באשר לסוגיית הכופתאות, בש"ס בטוחים, כי בממשלה צרה, תיקי הפנים, השיכון והדתות, ייוותרו בידיהם. לפחות בינתיים, נותן ביבי את הרושם, כי הדברים נכונים גם לממשלה רחבה. ספק אם הדברים אכן ייושמו, אם יועמדו במבחן המציאות.

ביהדות התורה, חולמים על מינהל מקרקעי ישראל. בש"ס מבהירים, כי מדובר בחלומות באספמיא: "תרשום לפניך, נקבל שיכון מלא, עם מינהל", אומר לנו שר בכיר בש"ס, שאינו חושש למעמדו היצוק בבטון. הוויכוח יינטש על סגנות שר החינוך. בש"ס, יש מי שמנסה לסדר את הג'וב לנהרי, ולפתות את יהדות התורה בכך שיסייעו להם לקבל סגן שר במשרד הרווחה במעמד שר. בדגל התורה לא ממהרים להשתכנע. הם לא יכולים להפקיד את עולם התורה, לקדנציה נוספת, בחזקתם של הש"סניקים. יש מי שמבקש להזכיר לנתניהו, כי בממשלה צרה, ש"ס לבדה, ללא יהדות התורה, לא תספיק לו להשגת רוב של 61 במליאה.

הכתיר את שונאו. רוני בר און
הכתיר את שונאו. רוני בר און


ותודה לרוני הקברן

בקדימה, נמצא השבוע השעיר לעזאזל: "רוני בר-און הוא זה שזרק מהממשלה גם את אולמרט וגם את לבני", אמר השבוע אחד משרי הממשלה היוצאת, במפגש עם ראשי ש"ס. להלן ההסבר המפורט: "אם שר האוצר היה מוותר במקצת ומודיע שהוא מוכן להגדיל במשהו את הקצבאות, ש"ס לא הייתה תומכת בחוק לפיזור הכנסת ואהוד ברק לא היה מצליח, לכפות על אולמרט את התפטרותו והקדמת הבחירות לראשות קדימה". את אהוד הוא קבר, גם את ציפי: היא כבר הסכימה להיענות לדרישותיה הכספיות של ש"ס, אבל בר-און לא נתן לה להפנות את מלוא הסכום לקצבאות הילדים. "אז למה אומרים שרוני שונא את ביבי בכל רמ"ח אבריו?" סיכם זאת הבכיר הקדימאי: "הרי הוא זה שהגיש ל'גוזר הקצבאות', על מגש של 'כסף-הקצבאות', את ראשות הממשלה".

או או, איך שגלגל הקצבאות מסתובב לו.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ביטויים חילוניים גסים  

    רבקי

  2. ביבי הלוזרית החדשה של הפוליטיקה הישראלית  

    יוסי

  3. עוד יתגעגעו לאולמרט  

    סטיב

  4. איציק כהן  

    שליימה

  5. בחור מוכשר  

    יוסי אייזבך

  6. מרן פאר הדור שליט"א  

    שסניק

  7. גועל נפש  

    יחיאל

  8. ל-1  

    חיים

  9. ביטויים וכתיבה נהדרת  

    יוספי

  10. החרדים חושבים רק על עצמם  

    יהודי

  11. למה צריך להביא לקוראים חרדיים כאלו מילים  

    בוש ונכלם

  12. אחלה ניסוחים, כישרון שמהנה את כולנו  (ל”ת)

    חיים

  13. כשאת אומרת לו למה את מתכוונת  

    שמוליק

  14. כשאטיאס עושה סיבוב הגלגל מסתובב  

    דוד

  15. 11 בלום כתב מטפורה מאוד אמיתית, אין פה שום רמז לא כשר והפוסל במומו פוסל  (ל”ת)

    ראובן פחמיה בן מכלוף

  16. רק לפני שבוע בלום כתבת על ''העדינות'' של דגל שלא להלחיץ/להרגיז את הפריץ?  

    מסעוד בן כמוס השסניק

  17. מה שאצל הספרדים נקרא ''מתוקן'' אצל האשכנזים נקרא ''מסוכן''  

    הרבי משס

  18. גאוות אישה  

    אבינועם

  19. אין מה לומר,הבחור יודע את המלאכה.  

    דוד

  20. אבי, שכחת את השדכן  

    יוי גליק

  21. שר השיכון אריאל אטיאס  

    אשכנזי שסניק

  22. העולם כגלגל  

    גלי גל

  23. בזכות הנכד בעל השמונה עיניים תרבה המחלוקת  

    דני דין

  24. ל-3  

    אהוד אולמרט

  25. שים פס ותמשיך לעשות עיתונות טובה  (ל”ת)

    שלום