י"ח ניסן התשפ"ד
26.04.2024

סדרת חינוך

'רוטציה-שמוטציה': השמאל בשירות נתניהו • לא עם ביבי, אלא עם ברק, שוחח ישי בדרך לכפר המכביה • יהדות התורה נאבקת על השליטה בחינוך החרדי וזוכה לגיבויים של בכירי הליכוד • טורו של אבי בלום

סדרת חינוך



בדרך לכפר המכביה, כשהוא נחוש לגמור את המו"מ בו ביום, קיבל יו"ר ש"ס ישי, שיחת טלפון מיו"ר העבודה ברק. מי שסבור שהדיבורים של ישי, על נחיצות האחדות, הינם מהשפה ולחוץ, לא התוודע לערוצים התת-קרקעיים שהוא היה שותף להם עד לרגע האחרון. נחיצותה של ממשלה רחבה, הוא מסביר, היא אינטרס לאומי וחרדי כאחד. בסיומה של השיחה, בבוקרו של יום שני, הבין אלי ישי, כי אהוד ברק, מותיר כדי סדק, כשהוא מסביר כי בקונסטלציה מסוימת, יעלה בידו לשכנע את מוסדות המפלגה. כשאהוד פוזל, ביבי עוצם עיניים. כל עוד הדלת לא נטרקה וננעלה, ינסה נתניהו לעבור דרכה. החרדים? שיחכו, בין כך אין להם אלטרנטיבה.

"אפשר לסגור כבר היום, אדבר עם ביבי ואחזור אליכם", אמר גדעון סער מאוחר יותר, לש"סניקים. השעות נקפו, בכירי ש"ס, הסתובבו במתחם כפר המכביה ונראו כאותם שאמורים 'לסגור שידוך', אך ממתינים עד בוש לסגירת המו"מ הכספי בין ההורים. הפרקליט הבכיר מטעמה של ש"ס, נטה ללון באחד מחדרי המלון. כעו"ד שמודע למשמעות המונח 'שכר טרחה', טרחת סחיבת הזמן, הייתה לו לזרא. אבל התשובה מנתניהו בוששה להגיע. ישי, כמי שמודע מקרוב למגעים הנואשים שמנהל ביבי מול העבודה, הבין על אתר במה מדובר. בעוד הם מדברים עם נציגיו של נתניהו, עשה ראש-הממשלה המיועד בכבודו ובעצמו, את הדרך למעונו של 'הנשיא שימון'. מנסה לגייסו ברגע האחרון למלאכת הרכבת ממשלה רחבה.

נתניהו קיווה מהרגע הראשון, כפי שהורחבה היריעה באכסניה זו לפני שבועיים, כי רגע לפני תום המועד להרכבת הממשלה, תבוא לו הישועה. בדרך למטרה, הוא דאג ליחצן את חמדנות השותפים הקואליציוניים, לנפק בכל בוקר כותרת אחרת על דרישה הזויה אחרת, של אחת מהשותפות הצרות.
החשבון של ביבי היה פשוט: ככל שיהיה רע, כן ייטב. ככל שישחיר את התמונה, כך תגביר התקשורת את לחציה. "כותבי הטורים כבר החלו ועוד ימשיכו להלום, לדרוש מקדימה להיכנס לממשלה ולהציל את המדינה", כתבנו אז. השבוע, בדקה התשעים, חזינו בכותרות המתעצמות על דרישותיהן המופרזות של השותפות הקואליציוניות, ובתגובה אינטואיטיבית מפוחדת של כותבי הטורים, שהשחיזו את מקלדותיהם וקראו לציפי ליבני להיכנס, בכל מחיר.

תחת הכותרת "פנייה של הרגע האחרון", כתב יואל מרקוס ב'הארץ', את הטקסט שכאילו נכתב על פי תסריט שהוכן מראש בלשכת נתניהו, כבר מראשית הדרך: "זו פנייה של הרגע האחרון של אזרח מודאג לציפי לבני: הרימי את הטלפון לביבי ותאמרי לו שאת מוכנה להצטרף לממשלת אחדות בראשותו. אני יודע שמרתיחה אותך העובדה שאף שקדימה ניצחה ביתרון של מנדט אחד, ביבי יהיה ראש הממשלה, ויש פה גם גורם מובן של אגו.

"איך שלא מסתכלים על המצב, ציפי לבני, ממשלת ביבי במתכונתה היא לא התשובה לבעיותיה החמורות של המדינה בשעה זו. ועל ידי כך שהחלטת להישאר בחוץ, או התנית את הצטרפות קדימה ב'רוטציה', נטלת על עצמך סיכון כפול. גם הסכנה שקדימה באופוזיציה תתפורר, וגם בכך שהממשלה תוביל את המדינה למקומות שאליהם אנו לא רוצים להגיע".

בזה אחר זה, מונה מרקוס את הסכנות הגלומות בממשלה הצרה, תוך שהוא כמעט מצטט את 'כותרות ההפחדה' שהתפרסמו בשבועיים האחרונים, ויצאו היישר מלשכת נתניהו. הסיומת, כמו ברורה מאליה: "הרי עקרונית את מוכנה לממשלת אחדות. ה'רוטציה' היא בסך הכל חתיכת נייר, שעל כמותו השיב פעם שמיר לפוליטיקאי ששאל מה יעשה במחויבות הכתובה שלא כובדה. תתלה אותה על הקיר, השיב שמיר. ובכן, רוטציה-שמוטציה, אל תשימי על כף המאזניים את האגו שלך, מול האינטרס הלאומי. עכשיו המפתח לעתידה של המדינה: הרימי טלפון לביבי".

ליבני לא זמינה. נכון לעת כתיבת השורות, הסיכויים אפסיים. נכון לעת קריאת השורות, הרעיון מן הסתם, כבר לא רלוונטי. כך או כך, טועה מי שחושב, כי נתניהו פזל לעברן של העבודה וקדימה, כטקטיקה בלבד. כשוט מאיים, מפני דרישות קואליציוניות מופרזות של שותפיו לממשלה הצרה. מבחינתו של ביבי, מדובר באסטרטגיה. לא לממשלה הזאת הוא ייחל במשך עשר שנות גלות. הסיוט הגדול ביותר מבחינתו, קורם עור וגידים. "גם בדוד לוי זלזלו בתחילה ולבסוף הוא הצליח כשר חוץ", אמר השבוע הגרש"מ עמאר לאיווט ליברמן. את ביבי זה לא משכנע. הוא לא מעוניין, לא באיווט ולא בבתו של לוי, נציגת ישראל ביתנו. את לבני וברק הוא רוצה לצידו. לדידו, גם כשחרב חדה מונחת על צווארו, הוא אינו מתייאש מלבקש רחמים, מהעבודה, כמו גם מקדימה.

פנייתו לליבני, הושבה ריקם, אך נתניהו לפחות, מוצג תדמיתית, כמי שעשה הכל כדי להביא אחדות, בעוד לבני, היא היא סרבנית השלום. גם זה משהו. משב רוח תקשורתי מרענן, רגע לפני שהוא מתחיל לצעוד במסלול המכשולים הצר. ואולי הברק, הוא זה שיכה, ברגע האחרון.

'ישיבה' משותפת

"עכשיו מתחיל המו"מ האמיתי", אמר פרקליט הבית עו"ד גלס בראשית השבוע. המו"מ האמיתי, הפך למלחמת התשה המתנהלת, נכון לעת כתיבת השורות, בעיקר בסוגיית תקציב הישיבות. בשעות אחר הצהריים של יום שני, לאחר שעות של סחיבת זמן מול צוות המו"מ של ש"ס, הוזעקו ח"כי יהדות התורה, היישר מהכנסת, למתחם כפר המכביה.

רגע לפני, שמעו גפני ומקלב, ליצמן ופרוש – לא ביחד כמובן - את זעקתם של ראשי ישיבות שהגיעו ללשכות הח"כים וביכו על מר גורלם. רגע אחרי, הם עשו את דרכם לכפר המכביה, נחושים שלא לוותר בסוגיה שהם החליטו להציב בראש סולם העדיפויות, הרבה לפני הקצבאות. איך שגלגל מסתובב לו.

איה מלחמת הקצבאות שעל חללה נפלה יהדות התורה באופוזיציה? מסבירים לנו לפתע, שהסדר שיעמוד על פחות מחמש מאות שקלים למשפחה, וגם זה בפריסה תלת-שנתית, הוא חיובי. "הליכוד סינדל אותנו בדרישתו שמענקי המשפחה יועברו כבר מהילד השני", מודה אחד מח"כי יהדות התורה, שמתנחם בחצי הכוס המלאה: "יש בכך יתרון, היות ובמצב כזה כמעט כל האוכלוסייה במדינה תקבל תוספת ואיש לא יוכל לדבר על סחטנות חרדית". הכל טוב ויפה. אלא שאם כך, עולה השאלה המתבקשת, להיכן נעלם אותו היגיון בעת ניהול המו"מ מול ממשלת אולמרט?. מדוע על מה שניתן להתפשר כיום, לא היה ניתן להגיע להבנות, כבר אז.

בדרך הם תמהו לפשר הזימון הדחוף. יום לפני, סגר איווט ליברמן עם הליכוד, אחרי שנפגש עם הגרש"מ עמאר, שנתבקש על ידי מרן הגר"ע יוסף לבחון את הסוגיות השנויות במחלוקת (ראה ידיעה נפרדת בעמודי החדשות). לוועדת הרבנים של יהדות התורה לא המתינו. "אני מניח שידברו איתנו גם על זה", אמר לנו בדרך אחד מח"כי יהדות התורה, ונתבדה. בהגיעם למקום, נסחפו גפני, ליצמן ופרוש, ללהט הוויכוח על תקציב הישיבות. שאר הנושאים, גם אלו השנויים במחלוקת עזה בין יהדות התורה לש"ס, כמעט ולא עלו על שולחן הדיונים.

קטני אמונה שתהו לפשר הזמנתם של ח"כי יהדות התורה בעיצומו של המו"מ מול ש"ס, הסבירו כי התנועה הקדושה חוששת לחתום על הסכם קואליציוני ולגלות לאחר מכן, שיהדות התורה שסגרה באיחור, השיגה יותר. בש"ס שומעים, ומבקשים להזכיר, כי את הדרישה הראשונית להגדלת מלגת האברכים לסך של אלף שקלים, הציב אריאל אטיאס, עוד במהלך מערכת הבחירות. גם על הדרישה לקיבוע תקציב הישיבות הגדולות בחוק, חוזר שר הבינוי המיועד חזור ושנה, בניסיון לסיים את הסאגה המתנהלת בכל שנה, ולהפוך את תקציב התמיכה במוסדות התורה, לבטון יצוק.

אלו ואלו דברי פוליטיקאים חיים. הוויכוח האמור, שהוא הקטן שבחיכוכים בין ש"ס ליהדות התורה, אינו מפחית מעוצמת איחוד הכוחות בקרב על עולם התורה. לראות את ישי, גפני, ליצמן, נהרי ופרוש מתיישבים סביב שולחן אחד ומעלים דרישה משותפת מול נציגי הליכוד ולהבין, כי האחדות כבר כאן. לא בשיא תפארתה, ולא בהכרח מהסיבות הנכונות, אך לאחר מה שעברנו בקדנציה הקודמת, גם בכך דיינו.

"אין פה שום הישג", הטיח אחד מהנושאים-ונותנים מטעם ש"ס, באורי יוגב, ראש הצוות הכלכלי מטעם הליכוד. בבוקרו של יום, בפגישה שהתקיימה עמו, שמעו מפיו שלושת ראשי הסיעות ביהדות התורה: ליצמן, גפני ופרוש, כי הפתרון הסופי לסוגיית תקציב הישיבות, עומד על מלגת 800 שקלים לאברך. השלושה כאחד, הבהירו, כי אם כך הם פני הדברים, אין על מה לדבר.

"אתה מציג לנו מצג שווא, כשאתה מדבר על מיליארד שקל לישיבות", הסביר לו מאוחר יותר הנציג הש"סי. "הרי תקציב של 720 שקלים לאברך מועבר כסדרו זה שנים. החידוש היחיד שהנכם מסכימים להכניס הינו, שהסכום ייכלל בבסיס התקציב. מהותית, אינכם מוסיפים שקל".

בש"ס התעקשו, וביהדות התורה חשבו על פתרון יצירתי. הגדלת התקציב בשלושה שלבים, כאשר בשלב הראשון, עד להעברת תקציב המדינה בכנסת, יישאר התקציב במתכונתו, בשלב השני, עד לתום שנת הכספים 2009, יגדל הסכום בלמעלה ממאה שקלים לאברך. רק בשלב השלישי, בתקציב 2010, שאמור לעבור בכנסת בחדא-מחתא עם תקציב 2009, יקבל כל אברך כאלף שקלים. פעימות, זהו שם המשחק.
ההצעה נשמעה, גדעון סער הבטיח לחזור עם תשובות, ולנוכחים במקום נראה היה, כי ניתן להגיע להבנות כבר באותו ערב. שעה רדפה שעה, החברים העייפים התפזרו בחדרים השונים, ורק שר השיכון המיועד, מצא את הזמן לעשות לביתו. בחדר צדדי, הסתגר אריאל אטיאס עם גדעון סער, על מנת לסגור עוד כמה זוויות הנוגעות למהפכת הבינוי שהוא מתכנן. אטיאס יודע, שבסופה של קדנציה, הוא ייבחן על פי הדירות והערים החדשות שייבנו בשטח. לא לחינם, בכל הנוגע למלאכת האדריכלות הקואליציונית בסוגיית הבינוי, הוא אינו סומך על איש, מלבדו.

רגע לפני ששערי המלון ייסגרו, קם ליצמן ונטל את כובעו. "חיים, הביתה", הוא קרא ליועצו המסור חיים יוסטמן ועזב את המקום. דקות ספורות אחר לכתו, התרוקן המקום מנושאיו-ונותניו. בדרך הביתה, הם שמעו בחדשות על פגישת ביבי-פרס והבינו, כי הפתרון לשאלת הסחבת, נמצא בכלל במגדלי אקירוב.

מאבק חינוכי

"זה לא חוקתי. אני מתנגד לזה בכל תוקף", התפרץ סער וסירב לשמוע על ההצעה למנות שר במשרד החינוך. 'המדינה זה אני', כבר נאמר. המדינה, על חוקיותה. ראש צוות המו"מ מטעם הליכוד, שעומד לקבל את תיק החינוך, נחרד מהמחשבה, שהסמכויות הנוגעות לחינוך החרדי, יינטלו ממנו ויועברו לנהרי. "הוא עוד יעשה לך, את מה שעשה בזמנו לשריד", לחש אי-מי על אוזנו וגרם להתבצרות כמעט אובססיבית.

סער אינו היחיד שמתנגד באופן נחרץ להעברת הסמכויות בחינוך, לשר מטעם ש"ס. את המכשול הליכודי, יכולים הש"סניקים לעבור איכשהו. גמישות היא שם המשחק. גם כשמדובר בעניינים "חוקתיים"... אפרופו 'חוקתיות', גם יהדות התורה שהטילה ווטו על נוכחותו של יעקב נאמן בעת הדיונים עימה, עקב עמדותיו בסוגיות החוקתיות של דת ומדינה, הבהירה השבוע, כי מבחינתה, הפרופ' שלא היה רצוי בחדר הדיונים, אינו רצוי גם במשרד המשפטים. דרשה ונענתה בשלילה.

בעניינו של נהרי, לא החוקתיות של סער היא המכשול האמיתי, אלא המגזריות של יהדות התורה. המצב שנוצר, מבחינתה של הסיעה האשכנזית, הוא בלתי אפשרי. את כל שלושת התיקים הנוגעים לנושאי הליבה הפנים-חרדיים, דורשת ש"ס לעצמה.

השיכון, שבימים עברו היה נחלתה של יהדות התורה, כבר נפל בידי ש"ס. "הרי כשמדברים על מצוקת הדיור, מתכוונים בעיקר להורים מהציבור שלנו, שמתחייבים על דירות לילדים וכורעים תחת הנטל", מבקש אחד מח"כי יהדות התורה להזכיר. חרה להם שאטיאס סירב בכל תוקף להתפשר על העברת מינהל מקרקעי ישראל, הם השלימו איכשהו עם העובדה שמדובר בהבטחה מוקדמת של נתניהו, הגם שבפניהם, התבטא נתניהו כי לא התחייב דבר.

לוותר על המינהל שהיה בידיהם זה דבר אחד. אבל להיוותר בתחום הממשלתי עם משרד רווחה חסר משמעות, בעוד ש"ס הופכת לנסיכת המגזר החרדי? זה כבר יותר מידי. "אתם אומנם גדולים מאיתנו, אך לא פי שלוש", אמר פרוש לישי, שזימן אותו, כמו את ליצמן, לשיחת ריכוך בעניין. "ביבי הבטיח לכם? אז מה? גם לאיווט הוא הבטיח את פרידמן במשפטים, והבין שלא יוכל לעמוד בזה", אמר מי שאמר.
בתוככי יהדות התורה, יש מי שעושה חשבון נפש, בניסיון להבין כיצד זה קרה. היאך התנועה שנחשבה לאימת הנושאים-ונותנים, נופלת כך שדודה מול ש"ס? "בשלנו בא הסער", אומר לנו בכיר בסיעה. "המריבות הפנימיות גרמו לכך שמהצד השני מזלזלים בנו, יודעים שאפשר לסגור עם אחד מאחורי גבו של השני, והיחס בהתאם".

בעין הסערה, עומד מאיר פרוש. גפני כמו ליצמן, כבר הבהירו, כי לא יטלו את תפקיד סגן שר החינוך בכל קונסטלציה, ומשכך, פרוש הוא הכתובת הבאה בתור לקבלת הג'וב הנכסף. כנגדו של זה האחרון, יש לש"ס מסילות משל עצמה. איזכור התמיכה בביתר ובירושלים, וחזרה כמו מנטרה, על רצונה של ש"ס, לראות את נהרי בתיק החינוך.

לפרוש מצידו, תשובה לא פחות טובה. "אין לנו בעיה לוותר על החינוך, אם תתנו לפרוש סגן בשיכון האחראי על המינהל", אומר בכיר בשלומי אמונים ומסביר, כי גם אם ירצה, לא יינתן לו 'היתר מאה אדמו"רים' לוויתור כה חד-צדדי. ההכרעה, לכאן או לכאן, תקבע האם יהדות התורה יוצאת מהמשא-ומתן בצורה מכובדת, או שמא כסרח עודף.

בליכוד שומעים את הקולות ומושכים ידיים: יהדות התורה מעלה טענה נכונה, תסתדרו ביניכם לבין עצמכם, הבהירו בכירים בליכוד לבכירי ש"ס. בעת שהעיתון יחולק בתיבות הדואר, ייתכן שההכרעה כבר תיפול. אם תשמעו אי מי מח"כי יהדות התורה מסביר אז, את חשיבותו הכבירה של תיק הרווחה, דעו אל נכון, שרגע לפני הוא אמר אחרת. שמענו זאת מפיהם של כל ח"כי יהדות התורה השותפים למו"מ: פחות מסגנות בתיק החינוך שתועבר באופן בלעדי לסיעה האשכנזית, ייחשב לכישלון.

הלוחם הפרלמנטרי מוישה גפני, הוא הנחרץ מכולם. "אם אפילו את זה לא נותנים לנו, למה לנו להיכנס לקואליציה? נתמוך מבחוץ, לגופו של עניין". רשמנו לפנינו.

הכסף יענה את הקול

"למה נזכרים בזה תמיד, אחרי שמדלגים עלי?", שאל פרוש את ליצמן, כשנתבקש לתמוך בו לראשות ועדת הכספים, כאיש אגודת ישראל. יומו הגדול הגיע. נציג שלומי אמונים מצא את הזמן להיפרע מאירועי ירושלים. לכאורה, ההזדמנות המושלמת להשיב לליצמן כגמולו ולתמוך בגפני, יריבו הגדול בקרב על ראשות הוועדה.

אבל פרוש, שומר את הקלפים צמוד לחזה. כל כך צמוד, שבשני הצדדים בטוחים, כי יתמוך לבסוף בהם. המידור בסביבתו, מזכיר רק את זה שמתנהל בסוגיית גלעד שליט. בינתיים, נהנה פרוש מכל העולמות. לא לחינם, גפני כמו ליצמן, נלחמים למענו מול נהרי. לפתע פתאום, סמכויותיו של פרוש בחינוך, הן ליבת הכל.

ליצמן כבר הבהיר, כי לא יטול שום תפקיד מלבד ראשות ועדת הכספים. השבוע, היה זה תורו של גפני. "לא אקבל תפקיד ממשלתי, אשאר בבניין הכנסת", הוא אומר. מצד אחד, כבר שמענו הצהרות שלא עמדו במבחן המציאות, ברגע האמת. גדולי ישראל תמיד יכולים, להורות לו להיכנס למשרד למרות הכל.

מצד שני, זהו קרב חייו של גפני. ניצחון בוועדת הכספים, יהפוך גם את הוויתור ערב הבחירות, על אף כל הצהרות המלחמה המוקדמות, לטקטיקה מחוייבת המציאות בדרך לניצחון. כישלון, כמוהו כריסוק. וישנו גם החשבון האישי. "עם מה הוא יבוא אחרי ארבע שנים במשרד הרווחה?", אומר גורם בסביבתו: "הרי כמעט ואין מה לעשות שם. אטיאס יוביל מהלכים במשרד השיכון, ישי יחגוג במשרד הפנים, ורק גפני יקבל את התיק הקשה ביותר, שלא ניתן לעשות בו דבר".

התוצאות, ייוודעו בקרוב ממש. המציאות מחייבת. אין מבחן משקף יותר, מעימות בין הפוליטיקאים לבין דיברתם שלהם. אלו היעדים שהצבתם לעצמכם ברגע האמת. כעת הגיע הזמן להיווכח האם עמדתם בהם. המסקנות, על דיברתכם.
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד