בס"ד
תבלין לשבת ויקרא
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לד' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"
הקדוש ברוך הוא מצווה למשה לפנות אל בני ישראל ולדבר עמם על עניין הקרבנות. משה מדבר אליהם ומכנה כל בן ישראל, בתואר – 'אדם'.
עוד אנו רואים בפסוק את השורש ק.ר.ב מובא בכל זוויותיו, יקריב, קרבן, תקריבו, קרבנכם.
האדם מקריב את הקרבן הקרב, ועדיין, הוא נקרא 'קרבנכם'. למרות שהקרבתם אותו לד'ף הרי הוא שלכם. ממכם.
***
כפיות הטובה, היא התחושה המרכזית המלווה בדרך כלל הורים אשר חווים קשיים רבים על ילדיהם. ברוב הפגישות, נשמעת אותה שאלה על גבול הטענה: "איך הוא עשה לנו את זה אחרי כל מה שאנו עושים בשבילו?"
בעת קריאת פרשת השבוע העוסקת בקרבנות, לא יכולתי שלא להיזכר, ב'הקרבה' ההיא שפגשתי לפני יותר משנה. הם היו זוג הורים מודאגים, במשך שעה ארוכה סיפרו לי כמה הם נתנו והשקיעו בבנם בן ה19, כמה שהוא כפוי טובה ולא יודע להעריך את שקיבל. ואז, האבא אמר את משפט המפתח. "רק שתדע, אני ואישתי חיים ביחד נטו בגלל הילדים, אחרת היינו מפרקים את החבילה ממזמן"
את דבריו סיים בשאלה רטורית: "עכשיו אתה מבין כמה שאנו מקריבים למען הילדים???"
האמא סיפרה שגם היא כל השנים רצתה לצאת לעבוד במקצוע מסוים שהיה חלום חייה, אבל בגלל הילדים ובעיקר בגלל הילד הנוכחי היא וויתרה וניפצה לעצמה את כל השאיפות.
אחרי דקה של דומיה, לא נותר אלא לתהות, אם הם לא חושבים שהם מקריבים את ילדיהם למען המצפון הנקי, מתוך רצון לכסות את חוסר שהאהבה והקשר בניהם, נוסף לזה הפחד שלהם לשפר את מערכת היחסים, או חלילה להתגרש בגלל ש"מה יאמרו החברים?"
הזוג הסתכל אחד על השני ויכולתם לראות על פניהם את ההסכמה המהולה בבושה.
אנו יכולים ללמוד מהפרשה כמה חוקי חינוך חשובים ביותר
א. אדם - כדי להקריב קורבן אנחנו קודם כל חייבים להיות בני אדם, להקשיב כמו בני אדם למה שאומרים לנו ילדינו, הסביבה והסיטואציה. לא חלילה לקחת הכל בדרך שנוחה לנו ו'להקריב' משהו מאיתנו בגלל שבכל זאת זה יהיה לנו מאוד נוח לבכות עליו, או לבוא בתלונות לשני, בטענת ה"הקרבה " שלנו.
ב. קרבנכם - אנו חייבים לזכור, שכאשר אנו עושים משהו למען השני אז תמיד תמיד הדבר הזה, ההקרבה, נעשתה מתוך בחירה שלנו, והיא תישאר כזו לעולם. כי קורבן, גם אם הקדשתם אותו לאחר, הוא לעולם "קרבנכם". כאשר אנו "מקריבים" משהו למען ילדינו, אין לנו שום זכות לבוא אחרי זה ולדרוש מהם תמורה עבור ההקרבה.
שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:
א. מה גורם לך לדרוש מילדך דברים בתמורה למה שהשקעת בהם, ולא בגלל הסיבה הפשוטה, שאתם...ההורים?
ב. האם אתם מאמינים שאתם יכולים ליצור עם ילדכם יחסים שבהם תקבלו מה שאתם רוצים, גם ללא הזכרת העבר?
בברכה
יוסף חיים בולטון
מאמן בכיר בקאוצ'ינג
[email protected]
ג.
תבלין לשבת ויקרא
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לד' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"
הקדוש ברוך הוא מצווה למשה לפנות אל בני ישראל ולדבר עמם על עניין הקרבנות. משה מדבר אליהם ומכנה כל בן ישראל, בתואר – 'אדם'.
עוד אנו רואים בפסוק את השורש ק.ר.ב מובא בכל זוויותיו, יקריב, קרבן, תקריבו, קרבנכם.
האדם מקריב את הקרבן הקרב, ועדיין, הוא נקרא 'קרבנכם'. למרות שהקרבתם אותו לד'ף הרי הוא שלכם. ממכם.
***
כפיות הטובה, היא התחושה המרכזית המלווה בדרך כלל הורים אשר חווים קשיים רבים על ילדיהם. ברוב הפגישות, נשמעת אותה שאלה על גבול הטענה: "איך הוא עשה לנו את זה אחרי כל מה שאנו עושים בשבילו?"
בעת קריאת פרשת השבוע העוסקת בקרבנות, לא יכולתי שלא להיזכר, ב'הקרבה' ההיא שפגשתי לפני יותר משנה. הם היו זוג הורים מודאגים, במשך שעה ארוכה סיפרו לי כמה הם נתנו והשקיעו בבנם בן ה19, כמה שהוא כפוי טובה ולא יודע להעריך את שקיבל. ואז, האבא אמר את משפט המפתח. "רק שתדע, אני ואישתי חיים ביחד נטו בגלל הילדים, אחרת היינו מפרקים את החבילה ממזמן"
את דבריו סיים בשאלה רטורית: "עכשיו אתה מבין כמה שאנו מקריבים למען הילדים???"
האמא סיפרה שגם היא כל השנים רצתה לצאת לעבוד במקצוע מסוים שהיה חלום חייה, אבל בגלל הילדים ובעיקר בגלל הילד הנוכחי היא וויתרה וניפצה לעצמה את כל השאיפות.
אחרי דקה של דומיה, לא נותר אלא לתהות, אם הם לא חושבים שהם מקריבים את ילדיהם למען המצפון הנקי, מתוך רצון לכסות את חוסר שהאהבה והקשר בניהם, נוסף לזה הפחד שלהם לשפר את מערכת היחסים, או חלילה להתגרש בגלל ש"מה יאמרו החברים?"
הזוג הסתכל אחד על השני ויכולתם לראות על פניהם את ההסכמה המהולה בבושה.
אנו יכולים ללמוד מהפרשה כמה חוקי חינוך חשובים ביותר
א. אדם - כדי להקריב קורבן אנחנו קודם כל חייבים להיות בני אדם, להקשיב כמו בני אדם למה שאומרים לנו ילדינו, הסביבה והסיטואציה. לא חלילה לקחת הכל בדרך שנוחה לנו ו'להקריב' משהו מאיתנו בגלל שבכל זאת זה יהיה לנו מאוד נוח לבכות עליו, או לבוא בתלונות לשני, בטענת ה"הקרבה " שלנו.
ב. קרבנכם - אנו חייבים לזכור, שכאשר אנו עושים משהו למען השני אז תמיד תמיד הדבר הזה, ההקרבה, נעשתה מתוך בחירה שלנו, והיא תישאר כזו לעולם. כי קורבן, גם אם הקדשתם אותו לאחר, הוא לעולם "קרבנכם". כאשר אנו "מקריבים" משהו למען ילדינו, אין לנו שום זכות לבוא אחרי זה ולדרוש מהם תמורה עבור ההקרבה.
שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:
א. מה גורם לך לדרוש מילדך דברים בתמורה למה שהשקעת בהם, ולא בגלל הסיבה הפשוטה, שאתם...ההורים?
ב. האם אתם מאמינים שאתם יכולים ליצור עם ילדכם יחסים שבהם תקבלו מה שאתם רוצים, גם ללא הזכרת העבר?
בברכה
יוסף חיים בולטון
מאמן בכיר בקאוצ'ינג
[email protected]
ג.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות