1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. אקטואליה

נוסח ההחלטה המלא בפרשת יתד נאמן • מיוחד

"ההחלטות שהתקבלו בידי ההנהלה החדשה הן תקפות והתקבלו כדין על ידי ועד העמותה" • נוסח ההחלטה המלא של בית המשפט שניתן בדלתיים סגורות בפרשת 'יתד נאמן'
שרי רוט, בחדרי חרדים, ז' תמוז תשע"ב 27/06/2012 21:26

יעקב לבין הובס. יעקב לבין



ביום רביעי אחר הצהריים, פרסמה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, רות רונן, את החלטתה בבקשת צו המניעה במסגרת מאבק השליטה ביומון הליטאי יתד נאמן.

וכך קובעת השופטת בהחלטתה:

ראשית, היא קובעת, כי הבקשה הנוכחית נוגעת לסעדים זמניים וכי היא רק חלק מסכסוך בעיתון "יתד נאמן" ובשליטה בו. היא אף מוסיפה ואומרת כי מדובר במחלוקת בין "שני מחנות שונים, כל אחד מהם טוען כי הוא זה שזכאי לשלוט בעיתון, הן מטעמים משפטיים והן בהיותו מייצג נאמנה את רוח העיתון ומייסדיו".

מכאן לקצת רקע המהווה חלק מההחלטה.

בשנת 1985 הוקם העיתון על ידי הרב שך ז"ל. העיתון הוא בבעלות חברת יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ (המבקשת, החברה). לחברה יש בעלת מניות אחת שהיא בעלת זכות הצבעה באסיפה הכללית שלה (עמותת יתדות תשמ"ו להחדרת ערכי היהדות, המשיבה).

לצורך ייצוג העמותה באסיפות הכלליות של החברה מונה הרב ברוורמן כנציג העמותה. ההחלטה בדבר מינויו התקבלה על ידי האסיפה ביום 10.12.86. מכוח החלטה זו מונו ברוורמן והרב אייזן לפעול בשם העמותה בכל ענין הקשור בחברה (כינוס אסיפות כלליות, רגילות ומיוחדות והצבעה בשם העמותה באסיפות הללו).

המבקשת טוענת כי מכוח החלטת האסיפה הכללית מיום 1.11.92 נותר ברוורמן הנציג היחיד של העמותה באסיפה הכללית של החברה, המשיבים חולקים על כך וטוענים כי גם אייזן מוסמך עדיין לפעול בשם העמותה.

כאמור, העמותה שברוורמן היה מוסמך לייצגה, היא בעלת המניות היחידה שיש לה זכות הצבעה באסיפות הכלליות של החברה, וככזו

היא בעלת כוח ההכרעה בכל ענייני החברה, והנציג המוסמך מטעם העמותה להצביע באסיפות החברה הוא אם כן מי שבידיו הכוח לקבל החלטות ביחס לחברה וביחס לעיתון.

לטענת המבקשת החליטה העמותה, באמצעות הוועד שלה, בתאריך 6.9.2004, להחליף את ברוורמן ולמנות במקומו את רו"ח בומבך כמי שיהיה מוסמך לייצג את העמותה באסיפה הכללית של החברה. המבקשת טוענת שהחלטה זו נמסרה לחברה, אולם לפי הנחיית רב גדול בתורה הוחלט שלא למסור לברוורמן על החלפתו, לכן אין חולק כי ההחלטה לא נמסרה בפועל לידיו אם כי המבקשת טוענת כי הוא היה מודע לתוכנה. לגישתה של המבקשת חדל ברוורמן החל משנת 2004 ואילך להיות הגורם המוסמך לייצג את העמותה באסיפות החברה.

השופטת ממשיכה לגולל פרקים היסטוריים ומגיעה אל יום 'המהפך' עצמו. ביום 31.5.12 התקבלה החלטה באסיפה הכללית של החברה. ההחלטה נחתמה על ידי ברוורמן ואייזן. על פי ההחלטה הזו שונה הרכב הדירקטוריון של החברה, פוטרו דירקטורים ומונו אחרים תחתיהם. בהחלטה נקבע כי כל מי שמונה בעבר לדירקטור ואינו מצוי ברשימה שבהחלטה, כהונתו תסיים ביום קבלת ההחלטה.

המבקשת חולקת על תוקף החלטה זו.

באותו יום התקיימה ישיבת דירקטוריון החברה, כאשר הרכב הדירקטוריון בה הוא בהתאם להחלטת האסיפה הכללית שהתקבלה כאמור על ידי הרבנים אייזן וברוורמן. דירקטוריון החברה (שהמבקשת כופרת בסמכותו) החליט על מינויו של גליק (המשיב 1) כיו"ר דירקטוריון החברה. כן הוחלט על שינוי זכויות החתימה בחברה, ועל סיום ההעסקה של הרב נתן גרוסמן, שהיה עורך העיתון. כתוצאה מכל האמור לעיל, השתנה אם כך אופיו של העיתון ואופן ניהולו לעומת המצב שהיה קודם ליום ה-31.5.12.

לדברי השופטת, טענתה המרכזית של המבקשת היא כי להחלטה הנ"ל אין תוקף. המצהירים מטעמה בבקשה ובתגובה הם הרב פרידמן והרב דויטש, מי שכיהנו כדירקטורים עד להחלטה הנ"ל.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי מוסמך לייצג את החברה ואת העמותה ו"לדבר בשמן" בהליך זה, מי מוסמך למנות עורכי דין שייצגו את העמותה ואת החברה (כאשר בהליך הנוכחי יש שני משרדי עורכי דין המתיימרים לייצג את החברה ולטעון מטעמה). הבקשה והתובענה הוגשו לכאורה מטעם החברה עצמה, אולם בפועל מדובר במחנה אותו מייצגים הרבנים דויטש ופרידמן (המבקשת: המחנה המיוצג על ידי הרבנים דויטש ופרידמן) שלגישתם הם המוסמכים לייצג את החברה ו"לומר את דברה".

נטול רוב. הרב דויטש
נטול רוב. הרב דויטש


מאבק כוחני בעמותה

לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל התרחשו מספר אירועים נוספים. ראשית, התקיים מאבק כוחני על השליטה בעיתון עצמו, שבמהלכו שכרו הצדדים מאבטחים שונים כדי למנוע כניסה לעיתון של הצד השני ולאפשר כניסה לעיתון שלהם עצמם. במסגרת זו הוגשה על ידי המשיבים בקשה למניעת הטרדה מאיימת בפני בית משפט השלום בפתח תקווה (בפני כב' השופטת עינת רון). ביום 14.6.12 ניתן צו במעמד צד אחד כנגד המנכ"ל היוצא של העיתון, הרב לבין, ונגד מר דוד סגל. צו זה בוטל מאוחר יותר, ביום 20.6.12, במהלך דיון במעמד שני הצדדים.

במקביל, ניסו שני הצדדים לסכסוך לעגן, לאשרר ולחזק את עמדתם. במסגרת זו התקיימו בין היתר (כך לטענת המבקשת) שתי ישיבות של ועד העמותה, בהן נקבע לכאורה כי פעולותיו של ברוורמן הן ללא הרשאה ואין להן תוקף. הישיבה הראשונה הייתה ישיבה טלפונית שהתקיימה ביום 5.6.12. בישיבה זו הוחלט, לשיטת המבקשת, על הוספת 8 חברים חדשים לעמותה.

ביום 21.6.12 התקיימה ישיבה נוספת (אף היא טלפונית), בישיבה זו החליט הועד כי יש להמשיך בפעילותו התקינה של העיתון וכי פעולות רו"ח בומבך הן על דעת העמותה. הוועד אשרר את החלטות 5.6.12 וקבע כי פעולות ברוורמן הן ללא הרשאה ואין להן תוקף.

המבקשת טענה כי בישיבות הללו של ועד העמותה נטלו חלק 3 מארבעת חברי הוועד – הרבנים פרידמן, דויטש וקופשיץ. הרבנים פרידמן ודויטש הסכימו להחלטות הוועד, בעוד שהרב קופשיץ נמנע. עוד נטען כי חבר ועד נוסף, הרב אלינסון, הוזמן אף הוא להשתתף בישיבות אלה של ועד העמותה אולם הוא בחר שלא להשתתף בהן. לכן, לגישת המבקשת, התקבלו ההחלטות בישיבות אלה ברוב דעות. כן נטען כי ההחלטה מיום 6.9.04 התקבלה אף היא בחתימותיהם של הרבנים פרידמן, דויטש וקופשיץ.

הרב אלינסון הגיש תצהיר בתמיכה לעמדת המשיבים בתשובה לבקשה, בו הוא הצהיר כי לא ידוע לו על ישיבת הנהלה שהתקיימה ביום 5.6.12 וכי הוא לא השתתף בישיבה כזו. עוד הוא צייין כי הוא הודיע על התנגדותו לישיבה טלפונית וכי הוא ביקש כי תזומן ישיבה. הוא הצהיר כי גם ההחלטה מיום 6.9.04 אינה מוכרת לו.

גם הרב קופשיץ הגיש תצהירים בתמיכה לתשובת המשיבים לבקשה. בתצהירו הראשו, מיום 20.6.12, כפר הרב קופשיץ בכך שהוא נטל חלק בישיבת ועד העמותה יום 5.6.12.

בישיבת בית המשפט מיום 27.6.12 הוגש על ידי ב"כ המשיבים תצהיר נוסף מטעמו של הרב קופשיץ בו הצהיר כי לא השתתף גם בישיבת ועד ההנהלה של העמותה ביום 12.6.12 לא הצביע בה ולא קבל כל החלטה שהיא במסגרתה.

מהן טענות הצדדים?

עמדת המבקשת מבוססת בעיקרה על הטענה לפיה להחלטה שכתוצאה ממנה נערכו השינויים בעיתון אינה ברת תוקף. גם בשל העובדה כי לרב ברוורמן אין סמכות לקבל החלטות החל משנת 2004, והן בשל העובדה שגם אילו הייתה לו סמכות היא אינה כוללת סמכות לבצע ניסיון השתלטות על עיתון.

לדברי המשיבים לרבנים ברוורמן ואייזן הסמכות לייצג את העמותה, סמכותו של הרב ברוורמן לא הופקעה ממנו בשנת 2004, ולכן ההחלטה מיום 31.5. 12 תקפה, כמו גם הפעולות שבוצעו בהמשך מכוחה.

עוד הם טוענים כי בכל מקרה הנהלת העמותה אינה מוסמכת לקבל החלטה כמו זו השוללת את סמכותו של הרב ברוורמן, וכי ההנהלה לא יכולה לשנות החלטה של האסיפה הכללית של העמותה, שהיא שהסמיכה את הרב ברוורמן לשמש כנציגה באסיפת החברה.

בנוסף, טוענים המשיבים, 10 מתוך 14 חברי העמותה המקוריים עדיין תומכים בגליק ובעיתון ובהנהלתו החדשה. להוספת הברים, לדבריהם, אין תוקף.

המשיבים אף מוסיפים כי מצבו הכלכלי של העיתון היה כושל בתקופה האחרונה וכי בחודש האחרון לא היה די כסף בחשבון העיתון לתשלום משכורות. לדבריהם הזרים גליק לעיתון סכום של מיליון ₪ ורק אז התאפשר תשלום המשכורות לחודש מאי.

עוד טוענים המשיבים כי יש מקום לעכב את ההליכים בתובענה, ולהעביר את ההכרעה בסכסוך לבית הדין של הרב קרליץ שליט"א. לטענתם, מדובר בסכסוך בין שני מחנות בעמותה, ובין הצדדים בתקנון העמותה הוסכם כי סכסוכים כאלה דינם להתברר בפני בית הדין. 10 מחברי העמותה מבקשים כי הסכסוך יידון ויתברר בפני בית הדין. המבקשת אגב התנגדה לכך משום שלטענתה בית הדין כבר הביע את עמדתו בסכסוך, והוא לא יוכל לפסוק בו עקב ניגוד עניינים.

הצדדים אף התייחסו לשאלה מי מהם מייצג נאמנה את הרב שך ז"ל, שהקים את העיתון, ואת הרב אלישיב. לגישת המשיבים, השינויים בעיתון נעשו בהתאם למכתב של הרב שטיינמן, מנהיג הקהילה החרדית, וכי גם הרב קנייבסקי שהוא חתנו של הרב אליישיב ומהרבנים המוערכים ביותר בקהילה החרדית (כך על פי הטענה, כותבת השופטת), הביע אמון מלא בפעולות הרב שטיינמן בקשה ליתד נאמן.

איך יסתיים מאבק השליטה?

הצדדים אף העלו טענות בדבר השאלה האם צריך בית המשפט לקבל את הבקשה לסעדים זמניים וכו'.

כידוע, כך כותבת השופטת, שבמסגרת בקשה לצו מניעה זמני על בית המשפט לשקול שני שיקולים: הראשון, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה ביחס לעילת התובענה, והשני – שיקולי "מאזן הנוחות", קרי השוואה בין הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם לאדם אחר. כן צריך בית המשפט לבחון האם הבקשה הוגשה תום לב, ואם מתן הסעד צודק וראוי ואינו עולה על הנדרש.

לכן, בבקשה דנן, יש לבחון את עמדותיהם של שני הצדדים לסכסוך ואת הראיות, לכאורה,
שהם מציגים בתמיכה לעמדות אלה. במקביל, יש לבחון את שאלת מאזן הנוחות, ואת השאלה האם שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לכיוון קבלת הבקשה או דחייתה.

השופטת סבורה כי "קיימים קשיים בקבלת עמדת המבקשת לאור הראיות שהוצגו על ידיה ועל ידי הצד השני".

יתירה מזו, לדעתה שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לכיוון דחיית הבקשה, לאור מאזן הכוחות בעמותה כפי שהוא עולה מהחומר שהוצג לה.

בנוסף, לדברי השופטת הסכסוך נושא הבקשה הוא סכסוך בין שני מחנות שונים ויריבים, על השליטה בעיתון.

מבחינה זו, הנזק שייגרם לכל אחד משני המחנות אם עמדתו של הצד השני תתקבל על ידי בית המשפט הוא נזק דומה – מבחינה זו שעד למתן פסק דין בתביעה העיקרית יוסיף העיתון להתנהל על ידי המחנה השני, שלגישת הצד שעמדתו נדחתה – אינו זכאי לשלט בו. הקבוצה השולטת בעיתון תוכל למנותאת עורך העיתון ולהשפיע – ככל שתמצא לנכון – על תוכנו. בהקשר זה ציין בא כוח המבקשת, עו"ד וילנסקי, בישיבת יום 27.6.12 כי "מדובר בעיתון בישראל ובשאה מה יהיה קו העיתון עד להכרעה בתביעה העיקרית". מובן כי שאלה זו היא רלוונטית ביחס לעמדות שני המחנות – שכל אחד מהם מבקש להיות זה שיוביל את העיתון עד להכרעה בתביעה העיקרית.

כפי שעולה מפעולותיה של קבוצת המשיבים, היא אכן בקשה לערוך שינויים בעיתון כאשר קיבלה את השליטה בו לידיה, ובכלל זה לפטר את העורך הראשי שלו ולשנות את זכויות החתימה בחשבונות הבנק שלו. כלומר – להכרעה בין שני המחנות אכן יש השלכה על אופן התנהלותו של העיתון עד להכרעה בתביעה העיקרית. מכאן שלכל אחת מהקבוצות היריבות ייגרם נזק אם עמדתה תידחה, ומדובר בנזק מסוג דומה.

יחד עם זה סבורה השופטת כי שיקולי מאזן הנוחות צריכים להביא בחשבון את השאלה איך סביר להניח שיסתיים מאבק השליטה הנוכחי – בהתאם למאזן הכוחות הנוכחי בעמותה, ובהתאם לדין החל על מערכת קבלת ההחלטות בה. לדבריה, היא סבורה כי אותו צד שסביר להניח שהוא בעל הכוח העודף, ויוכל בסופו של דבר לקבל החלטות במוסדות הרלוונטיים של החברה והעמותה כך שיאפשרו לו לשלוט בעיתון, הוא הצד שיש לאפשר לו לשלוט בעיתון גם לעת עתה, עד להכרעה הסופית בתובענה, מטעמים של מאזן נוחות.

השיהוי בבקשות

בהתעלם מהשאלה אלו מהפעולות שנעשו עד כה נעשו כדין ואלו הן חסרות תוקף, כותבת השופטת כי בסופו של דבר יוכלו המוסדות המתאימים בעמותה לקבל החלטות תקפות בנושאים שבמחלוקת, בהתאם לכללי ההחלטה במוסדות אלה, ובהתאם לשאלה למי מבין המחנות יש רוב שיאפרש לו להעביר את עמדתו ביחס לשליטה בעיתון. מחנה זה הוא המחנה שישלוט בסופו של דבר בעמותה, בחברה ובעיתון.

לדעת השופטת, אין טעם להעביר את השליטה למחנה שממילא לא יוכל לשלוט בעיון לאורך זמן. "הנזק שייגרם למחנה זה אם הצד השני ישלוט בעיתון באופן זמני הוא נזק גדול יותר, וכך גם הנזק לצדדים אחרים (כגון עובדי העיתון) שיעדיפו מן הסתם יציבות בשליטה בעיתון ולא חילופים תכופים של הגורמים האחראים עליו".

השופטת מציינת כי השאלה למי מבין המחנות יש סיכוי גדול יותר לשלוט בסופו של דבר בעמותה, בחברה ובעיתון, היא שאלה המערבת נושאים עובדתיים ומשפטיים.

היא מוסיפה כי הצדדים התייחסו בטיעוניהם גם לכלל לפיו בית המשפט נוטה, במסגרת בקשות לצווים זמניים, להורות על שמירת המצב הקיים ולא על שינוי. אלא שכלל זה אינו מסייע באופן משמעותי בבקשה הנוכחית, זאת משום שהמצב הקיים "דה פקטו" הוא כי המשיבים שולטים כרגע בעיתון. המבקשת טוענת כי מצב זה אינו חוקי, וכי בית המשפט איננו נוטה לשמר מצב קיים בלתי חוקי. כמו כן טוענת המבקשת כי על פי ההלכה הפסוקה, בשלב הביניים עד להכרעה בתיק העיקרי, יש להעדיף את שימור המצב המשפטי שחל ערב פרוץ הסכסוך. אלא שהשופטת סבורה כי כדי לבחון מהו המצב הקיים הראוי לשימור יש לבחון בין היתר מהו המצב החוקי הקיים, בהתאם לטענות השונות של הצדדים בהקשר זה.

השופטת אף מציינת כי יש לבחון, במסגרת הבקשה, את העובדה שהבקשה לסעדים זמניים הוגשה בשיהוי.

הבקשה תוקפת החלטה שניתנה ב-31.5.12, תוך שהיא מוגשת לבית המשפט רק בתאריך 18.6.12, שיהוי של כמעט שלושה שבועות "הוא שיהוי לפרק זמן שאינו מבוטל", מציינת השופטת ואומרת כי גם נושא השיהוי יבוא לידי ביטוי בהחלטה.

השופטת מנתחת את הסיכויים השונים, תוך שהיא מציינת כי נעשו פעולות שונות אך מה שקובע הוא "בירור עמדתה של העמותה עצמה" תוך בירור סמכויותיהם של האורגאנים השונים בעמותה.

לעמותה שני אורגאנים עיקריים: הוועד והאסיפה הכללית. המבקשים טוענים כי למחנה אותו הם מייצגים יש רוב מכריע באסיפה הכללית. המבקשת אף לא כפרה בטענה זו, "שנתמכה אף בראיות".
באשר לוועד העמותה, הכולל 4 חברים, שנים מחבריו (הרבנים פרידמן ודויטש) הם תומכי המחנה המתנגד לשינוי, והם העומדים מאחורי הגשת הבקשה הנוכחית. אלא שחבר אחד (הרב אלינסון, תומך מחנה המשיבים, הוא עצמו משיב מספר 7 בבקשה), ובאשר לחבר הרביעי, הרב קופשיץ, הרי שלפי עמדת המבקשת הוא נמנע מלצרף את קולו לקולות שני הרבנים הראשונים, הרי שעמדתו של הרב הובעה בתצהיריו.

למי יש רוב בעמותה?

חשיבות רבה רואה השופטת בשאלה לאלו מבין המחנות יש רוב בוועד העמותה. שכן ועד העמותה קיים שתי ישיבות – בימים 5.6.12 ו-21.6.12, ובהן קיבל שתי החלטות בעלות משמעות לענין הסכסוך דנן. לדברי הטענה החליט ועד העמותה לאשר את ההחלטה מיום 6.9.2004 לפיה רו"ח בומבך הוא המוסמך לייצג את העמותה באסיפה הכללית של החברה,ואז אין לפעולות שננקטו על ידי הרב ברוורמן ולהחלטות שהוא התיימר לקבל כל תוקף.

גם להחלטה השניה שהתיימר הוועד לקבל ישנה משמעות גדולה. תקנון העמותה כפי שתוקן ביום 1.11.92 קובע כי ועד העמותה הוא המוסמך לקבל חברים חדשים לעמותה, בעוד שעל פי התקנון, חברות בעמותה היא בהתאם לאישור של הנהלת העמותה או האסיפה הכללית.

לאחר תיקון התקנון נוסף למעשה להנהלת העמותה כוח משמעותי לקבל חברים חדשים, כוח שמשמעו שהוועד יכול לשנות את יחסי הכוחות באסיפה הכללית של העמותה על ידי הוספת חברים שעמדתם תואמת את זו של חברי הוועד.

הוספה של 8 חברים חדשים לעמותה משנה בהחלט את מאזן הכוחות באסיפה הכללית שלה ויכולה להשפיע על החלטות עתידיות ביחס לנציג העמותה בעיתון וביחס לאופן ניהול החברה והעיתון.

לכן, לצורך בחינת סיכויי התובענה, ובעיקר לצורך בחינת השאלה מיהו המחנה שישנו סיכוי גדול יותר לכאורה שישלוט בעתיד בעמותה, בחברה ובעיתון – יש מקום לברר את תוקפה של ההחלטה מיום 5.6.12 ושל ההחלטה מיום 21.6.12 שאשררה אותה.

ובכלל, עמדת המבקשת מבוססת על תמיכתם של שנים מחברי הועד בהחלטות, אין מחלוקת כי הרב אלינסון מתנגד להחלטות, לכן יש לבחון את השאלה האם הוכח כי הרב קופשיץ אכן השתתף בישיבות הטלפוניות הללו, האם עלו בהן הצעות ההחלטה הנטענות, והאם אכן נמנע מלהביע את דעתו ביחס להצעות אלה. רק אם התשובה לשאלות אלה היא בחיוב – אפשר יהיה לקבוע כי ההחלטות האמורות התקבלו בוועד בדעת רוב.

השופטת כותבת כי הרב קופשיץ עצמו הגיש שני תצהירים לבית המשפט. וכך כתב בתצהיר הראשון:
"לא ידוע לי על ישיבת הנהלה, טלפונית או אחרת, שהתקיימה ביום ט"ו סיוון תשע"ב 5.6.12, אני לא הוזמנתי ולא השתתפתי בישיבה כזו, וממילא גם לא ידעתי על סדר יום שלה, לא הצבעתי, לא נמנעתי, וגם לא החלטתי שום דבר אחר. אף אחד לא דיבר איתי על הוספת חברים לעמותה".
בתצהיר השני הוא טוען כי לא השתתף באף אחת מישיבות הוועד – לא בזו של 5.6.12 ולא בזו של 21.6.12 לא טלפונית ולא בדרך אחרת, הוא לא הצביע בהן ולא החליט

בהן כל החלטה. הוא אף הוסיף כי כעולה ממכתבו של בא כוחו, הוא מתנגד לקיום כל ישיבה ולקבלת החלטות בוועד ההנהלה של העמותה.

בתצהיר השני מוסיף הרב קופשיץ ומבהיר את עמדתו ביחס למחלוקת בין שני המחנות השונים המבקשים לשלוט בעיתון. הוא מצהיר:

"אני מתנגד לכל ההחלטות שכביכול התקבלו בישיבות הוועד ביום 5.6.12 וביום 21.6.12 ולכל פעולותיהם של הרב דויטש והרב פרידמן בשבועות האחרונים בענין העמותה, כולל פנייתם לערכאות. אני תומך ברב משה אהרון ברוורמן וברב שלמה אייזן בהצבעתם ביום 31.5.12 בשם העמותה באסיפת חברת יתדות ת.ש.מ.ו הוצאה לאור ופרסומים בע"מ ובכל ההחלטות שהתקבלו בה והנובעות ממנה".

כאמור, כותבת השופטת, הרב אלינסון הרי הצהיר כי הוא לא הוזמן לישיבות, לא השתתף בהן, וכי לא היה מקום לקיים ישיבה טלפונית של הוועד וכי הוא מתנגד לכל החלטות שהתיימר הוועד לקבל בישיבת הללו.

השופטת קובעת, אם כן, כי ההחלטות שהתקבלו בידי ההנהלה החדשה הן תקפות והתקבלו כדין על ידי ועד העמותה. לדבריה, אפשר לקבוע לאור האמור בתצהירו השני של הרב קופשיץ, כי גם אם תזומן אסיפה נוספת של הנהלת העמותה, וגם אם כל חברי ההנהלה יהיו נוכחים בה, היא לא תוכל להעביר את הצעת ההחלטה שהמבקשת (הרבנים דויטש ופרידמן) מבקשים להעביר, קרי, הצעה על הוספת חברים נוספים לעמותה. שכן הרב קופשיץ מתנגד לכל ההחלטות שהוועד התיימר לקבל.

לפיכך, לא הוכח כי הוחלט על צירוף חברים חדשים לעמותה, ולכן לא ניתן לקבוע כי יחסי הכוחות באסיפה הכללית של העמותה השתנו כך שלמחנה הרבנים פרידמן ודויטש יש היום רוב באסיפה.

אין חולק שהגרא"מ ש"ך ייסד

בסעיפים הבאים דנה השופטת בשאלת מיהו האורגאן המוסמך לקבל את ההחלטות, לא ניכנס לפרטים משפטיים סבוכים אלו. בהמשך היא עוברת לדון בנושא ההחלטה משנת 2004 לגבי הרב ברוורמן.
לדבריה, טוענת המבקשת כי להחלטתו של הרב ברוורמן – שהיא המקור להפיכה ולשינויים בעיתון, אין תוקף גם כי לא הוסמך לשמש נציג העמותה באסיפה במועד קבלת ההחלטה וגם כי לא היה רשאי לעשות בסמכותו זו שימוש לצורך ביצוע הפיכה בעיתון.

באשר לשאלה הראשונה, טוענת השופטת כי עמדת המבקשת נובעת מהחלטה של ועדת העמותה מיום 6.9.2004. השופטת מציינת כי טענות המשיבים בהקשר זה ביחס לסמכותו של ברוורמן הן טענות משמעותיות, המכבידות על עוצמתן היחסית של טענות המבקשת.

כן מציגה המבקשת החלטה בה נקבע כי בישיבת הנהלת העמותה שהתקיימה בתאריך 6.9.2004 הוחלט למנות את רו"ח מר נחום בומבך...לייצג את העמותה באסיפת החברה.

אלא שקשה להסיק מסקנות חד משמעיות ביחס למסמך זה רק לאור עיון בו, כך טוענת השופטת. בין השאר, המסמך אינו מציין כי רו"ח בומבך אמור להחליף את הרב ברוורמן כנציג העמותה באסיפה, שמו של הרב ברוורמן כלל לא נזכר במסמך, ולכן, יתכן לכאורה כי רו"ח בומבך מונה כנציג נוסף של העמותה באסיפת החברה וכי סמכויותיו של הרב ברוורמן כנציג העמותה באסיפה לא נשללו.

הספקות, לדברי השופטת, ביחס למסמך הנ"ל, גוברים לאור העובדה – שאינה שנויה במחלוקת, כי לא הודע לרב ברוורמן על ההחלטה. שמא לא היה מקום להודיע לו על ההחלטה משום שזכויותיו לא נשללו ממנו?

יתירה מזו, טוענת השופטת, המבקשת הרי לא טענה כי לאחר קבלת ההחלטה האמורה נעשה שינוי באופן הפעולה של העמותה באסיפה הכללית של החברה. לא ברור אם הרב ברוורמן הוסיף לייצג את העמותה באסיפת החברה, וגם לא ברור כי בפועל ייצג רו"ח בומבך את העמותה באסיפות הכלליות של החברה. לכן, המסקנה כי הרב ברוורמן הוסיף להיות מוסמך להיות נציג העמותה באסיפה גם לאחר החלטה זו, היא מסקנה סבירה.

באשר לשאלת סמכותו של הרב ברוורמן לנצל את כוחו לצורך כנציג העמותה באסיפה לצורך קבלת החלטות "מהפכניות", שאלה זו איננה נקייה מספקות. המבקשת לא הפנתה למקור לטענתה לפיה לא הייתה לו סמכות כזו. לדעת השופטת, נכון לשלב זה של הדיון,עמדתם של המשיבים בהקשר זה עדיפה על זו של המבקשת.

גם אם נניח שהרב ברוורמן לא היה רשאי לקבל החלטות כמו זו שהוחלטה ביום 31.5.12 באסיפת החברה בניגוד לעמדת העמותה – הרי שלא ניתן לקבוע כי במקרה הנוכחי עמדתו לא שיקפה את עמדת העמותה או כי ההחלטה מנוגדת לעמדה זו.

בין השאר מבקשת השופטת לקחת בחשבון את מצבו הכלכלי של העיתון, את העובדה כי לעיתון לא היו די כספים לתשלום שכר לעובדים וכי התשלום התאפשר רק לאור העובדה כי הרב גליק הזרים לחברה סכום של כמיליון שקלים. העובדה כי המשיבים מסייעים בשמירה על העיתון אף היא עובדה משמעותית שיש לקחת אותה בחשבון.

גם העובדה כי עובדי העיתון הביעו אמון ברב גליק אינה נטולת משמעות לדברי השופטת.תוך שיתוף פעולה בין העובדים לבין ההנהלה יוכל העיתון להוסיף לפעול עד שיינתן פסק דין בתובענה.

השופטת מציינת כי בדבר השאלה מי מהצדדים מייצג בצורה נאמנה את המטרות שלשמן הוקם העיתון, אין חולק כי העיתון הוקם מלכתחילה על ידי הרב שך ז"ל. המשיבים אף צירפו עותק מצוואתו ובה הוא מבקש כי יתחשבו עם דעתו של הר' יחזקאל אסחייק (משיב 6) "שהוא היה יודע איך היה דעתי נוטה". המשיבים הפנו בהקשר זה כאמור גם לעמדותיהם של הרבנים שטיינמן וקניי בסקי ולמכתבים מטעמם.

ומעל לכל מוסיפה השופטת גם את העובדה כי הבקשה הוגשה בשיהוי.

"סוף דבר – כפי שהבהרתי לעיל, אני סבורה כי דינה של הבקשה לצו מניעה זמני – להידחות", כותבת השופטת, ומוסיפה כי אין מקום בשלב זה לדון בבקשה להעברת הסכסוך לבוררות, וכי המשיבים הפנו בהקשר זה לסעיף 14 בתקנון העמותה לפיו ענייני העמותה יתנהלו על פי דין תורה.

לדבריה, חברי העמותה מקבלים על עצמם ללא עוררין את מרות פסקי הדין שיינתנו על ידי בית הדין בראשות הרב קרליץ שליט"א. לגישת המבקשת לא יכול בית הדין להכריע בסכסוך, לאור עמדה מוקדמת שהוא הביע, ולאור ניגוד עניינים שהוא מצוי בו. הבקשה לעיכוב הליכים תיבחן ותינתן בה החלטה בישיבה הבאה.

ישיבת קדם משפט נקבעה ליום 11.12.12 בשעה 10:00.

כלומר, עוד כחצי השנה.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. איזה אבסורד?!:  

    הפוך על הפוך

    • תסלח לי! מהי מורשת הרב שך? לא תורה ותורה ותורה? אז למה לא הם המורישים? (ל”ת)

      נדהם

  2. ברור שהיה פה שוחד!!  


;