25 הרוגים בשנה במעברי חציה
האם מעבר החציה עשוי להיות מלכודת מוות? • 25 איש מוצאים את מותם בשנה במעברי החציה • מהם הגורמים לכך? מי האוכלוסיות הרגישות? ומה ניתן לעשות?
- שמואל אבואב, מנכ''ל 'אור ירוק'
- ט"ו אב התשע"ב
צילום: יעקב נחומי
מנתוני אור ירוק, המבוססים על דיווחי הלמ"ס, עולה תמונת קטל קשה על מעברי החציה בישראל: כ-25 הולכי רגל נהרגים מדי שנה בממוצע, במעבר חציה.
האירוניה מרה: יותר משמעבר החציה הוא מקום בטוח לחציה, לעיתים היא מלכודת מוות. מבין הנפגעים בעת חציית כביש, 60% נפגעים דווקא על מעבר החציה, ו 40% נפגעים בחציה שלא במעבר חציה.
באשמה שותפים שני הצדדים, הולכי הרגל והנהגים:
הולכי הרגל שוגים באי ציות לתמרורים ולרמזורים וחציה ברמזור הולכי רגל אדום, בחציה איטית (קשישים במיוחד), בהתפרצות לכביש ללא קשר למצב התנועה, מתוך כוונה לאלץ את המכוניות לתת את זכות הקדימה להולכי הרגל, ובחציה באלכסון או בהיסח דעת (למשל תוך דיבור בטלפון).
הולכי רגל הם אוכלוסייה פגיעה בשל חוסר ההגנה שיש להם. בניגוד לנהגי המכוניות אין להם את שילדת הברזל, כריות האוויר וחגורות הבטיחות שיגנו עליהם.
קשישים וילדים הן אוכלוסיות פגיעות במיוחד כהולכי רגל.
55% מההרוגים בקרב הקשישים הם הולכי רגל. זמן חציית הכביש שלהם ארוך יותר מאשר של צעירים בשל היכולות המוטוריות.
לילדים אין את היכולת לקשר בין רעש המכונית למיקומה במרחב ואין להם את היכולת להעריך נכונה את המרחק בין המכונית לבין מעבר החצייה.
לכן יש ליצור תנאי דרך בטוחים במקומות שבהם יש ריכוז אוכלוסיות של קשישים וילדים.
בקרבת בתי אבות, מועדוני קשישים ומוסדות חינוך לילדים יש להתקין רמזורים עם מופע אור ירוק ארוך מהרגיל. התקנת רמזורים תמנע את החיכוך בין הולכי הרגל שחוצים מעבר חציה לבין המכוניות ותבטיח את שלומם של החוצים בכביש.
הנהגים שוגים אף הם, בגניבת זכותם של הולכי הרגל. מתוך המכונית הכבדה והחדישה, בחסות מערכות הגנה מתוחכמות ושלדת ברזל מאסיבית, לא מותיר הנהג המתפרץ כמעט שום סיכוי להולך הרגל, תיק ומעיל לגופו, והוא חוצה את הפסים.
הדרך להתמודד עם הסכנה על מעברי החציה, משלבת הסברה לנהגים וטיפול בתשתית.
עבור הגורם האנושי – לערוך מסעי הסברה, חינוך והכשרה, הן לאוכלוסיית הנהגים והן להולכי הרגל. לנהגים - הדגשת היות מעבר החציה מרחב מוגן ומועדף להולכי רגל, ולחוצים – הימנעות מחציה במקרה של סיכוי להתפתחות סכנה. בנוסף - אשרור וריענון האיסור המוחלט על חציית ילדים מתחת לגיל 9 לבד, ועריכת מבצעי אכיפה ממוקדים במעברי חציה, כדי להשיג אפקט הרתעתי – הן כלפי נהגים שלא נותנים זכות קדימה והן כלפי הולכי רגל שמתעלמים מהאור האדום וחוצים.
מבחינת התשתית – עלינו להזניק את תשתיות מעברי החציה דור אחד קדימה: להתקין תאורה חכמה ובעוצמה גבוהה מעל מעברי החציה, הנדלקת על ידי חיישן המזהה הולך רגל המתכוון לחצות, להדגיש בצבע פסי עצירה לפני המעברים, שעליהם יעצרו כלי הרכב, ולהתקין גם גלאי הולכי רגל, שיאריכו את מופע הרמזור הירוק, כל עוד חוצה את הכביש הולך רגל. את מהירות התנועה ניתן למתן על ידי הנחת פסי האטה וגבשושיות, והתקנת פנס ספירה לאחור, המסמן בהבהובו את הזמן שנותר להשלמת החציה בבטחה. אם היו במעבר החציה באופקים רק מעט ממערכות אלה, היה אריק עופר ממשיך לרכוב על אופניו.
האירוניה מרה: יותר משמעבר החציה הוא מקום בטוח לחציה, לעיתים היא מלכודת מוות. מבין הנפגעים בעת חציית כביש, 60% נפגעים דווקא על מעבר החציה, ו 40% נפגעים בחציה שלא במעבר חציה.
באשמה שותפים שני הצדדים, הולכי הרגל והנהגים:
הולכי הרגל שוגים באי ציות לתמרורים ולרמזורים וחציה ברמזור הולכי רגל אדום, בחציה איטית (קשישים במיוחד), בהתפרצות לכביש ללא קשר למצב התנועה, מתוך כוונה לאלץ את המכוניות לתת את זכות הקדימה להולכי הרגל, ובחציה באלכסון או בהיסח דעת (למשל תוך דיבור בטלפון).
הולכי רגל הם אוכלוסייה פגיעה בשל חוסר ההגנה שיש להם. בניגוד לנהגי המכוניות אין להם את שילדת הברזל, כריות האוויר וחגורות הבטיחות שיגנו עליהם.
קשישים וילדים הן אוכלוסיות פגיעות במיוחד כהולכי רגל.
55% מההרוגים בקרב הקשישים הם הולכי רגל. זמן חציית הכביש שלהם ארוך יותר מאשר של צעירים בשל היכולות המוטוריות.
לילדים אין את היכולת לקשר בין רעש המכונית למיקומה במרחב ואין להם את היכולת להעריך נכונה את המרחק בין המכונית לבין מעבר החצייה.
לכן יש ליצור תנאי דרך בטוחים במקומות שבהם יש ריכוז אוכלוסיות של קשישים וילדים.
בקרבת בתי אבות, מועדוני קשישים ומוסדות חינוך לילדים יש להתקין רמזורים עם מופע אור ירוק ארוך מהרגיל. התקנת רמזורים תמנע את החיכוך בין הולכי הרגל שחוצים מעבר חציה לבין המכוניות ותבטיח את שלומם של החוצים בכביש.
הנהגים שוגים אף הם, בגניבת זכותם של הולכי הרגל. מתוך המכונית הכבדה והחדישה, בחסות מערכות הגנה מתוחכמות ושלדת ברזל מאסיבית, לא מותיר הנהג המתפרץ כמעט שום סיכוי להולך הרגל, תיק ומעיל לגופו, והוא חוצה את הפסים.
הדרך להתמודד עם הסכנה על מעברי החציה, משלבת הסברה לנהגים וטיפול בתשתית.
עבור הגורם האנושי – לערוך מסעי הסברה, חינוך והכשרה, הן לאוכלוסיית הנהגים והן להולכי הרגל. לנהגים - הדגשת היות מעבר החציה מרחב מוגן ומועדף להולכי רגל, ולחוצים – הימנעות מחציה במקרה של סיכוי להתפתחות סכנה. בנוסף - אשרור וריענון האיסור המוחלט על חציית ילדים מתחת לגיל 9 לבד, ועריכת מבצעי אכיפה ממוקדים במעברי חציה, כדי להשיג אפקט הרתעתי – הן כלפי נהגים שלא נותנים זכות קדימה והן כלפי הולכי רגל שמתעלמים מהאור האדום וחוצים.
מבחינת התשתית – עלינו להזניק את תשתיות מעברי החציה דור אחד קדימה: להתקין תאורה חכמה ובעוצמה גבוהה מעל מעברי החציה, הנדלקת על ידי חיישן המזהה הולך רגל המתכוון לחצות, להדגיש בצבע פסי עצירה לפני המעברים, שעליהם יעצרו כלי הרכב, ולהתקין גם גלאי הולכי רגל, שיאריכו את מופע הרמזור הירוק, כל עוד חוצה את הכביש הולך רגל. את מהירות התנועה ניתן למתן על ידי הנחת פסי האטה וגבשושיות, והתקנת פנס ספירה לאחור, המסמן בהבהובו את הזמן שנותר להשלמת החציה בבטחה. אם היו במעבר החציה באופקים רק מעט ממערכות אלה, היה אריק עופר ממשיך לרכוב על אופניו.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות