הילד ירד מהדרך? הוא עדיין חי • תבלין לשבת

"הסבל שלנו גדול מסבלם של הורים שכולים לא עלינו", הוא מתנסח בהטעמה מול רב היישוב, "כי הורים שכולים יודעים שנשמת ילדיהם נמצאת בגן עדן, אבל נשמתו של בננו, מי יודע מקומה ומצבה, השם ישמור וירחם". הרב עמד שם המום, ניסה לעזור למשפחה שבנה ירד מן הדרך. מי כמותו יודע כי אותו אב איבד את בתו לפני שנים, כך שאת סבלה של משפחה שכולה הוא מכיר גם מכיר. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, הדברים היו קשים, קשים מדי.

"נכון", שמעתי את עצמי מסכים עם האב, "אכן הכאב יכול להיות בלתי נתפס, אבל כאשר הקדוש ברוך הוא לוקח בחזרה את מה שנתן, לא נותר לנו אלא להגיד 'השם נתן השם לקח'. פה זה אחרת. פה, נשמת בנך זועק אליך שתציל אותו!"

הרבה שליחים שלח לו ד' על מנת שיסייעו לו להשיב את בנו. מה הוא נדרש לעשות? לא לוותר על ילד שיכול לשוב אליו בכל כוחו, אפילו טוב יותר ממה שיצא. זה הכל.

וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר

ויקם, לשון קימה. אין כאן לשון וילך מעל פני מתו. אברהם אבינו כביכול צריך לקום מן המצב בו הוא נמצא, כאילו נפילה של כאב הייתה כאן. והוא קם, לא מן האבל על מתו, אלא מדויק יותר הלשון 'על פני מתו'.

אחד הדברים שמקשים על הורים לתפקד מול ילד שמראה סימני התדרדרות, או נוטש את דרך התורה לגמרי, זאת ההתעסקות הגדולה והמיותרת בבושה מתוך תחושת הכישלון.

לא פעם הורים מעדיפים "לקבור" את המצב, לפעמים אפילו ביחד עם הילד, להעמיד פנים שלא קרה דבר - מאשר לפתור את המצב.

כמובן שלא כאן המקום לשפוט או להאשים. אבל בואו נלמד משהו מהפרשה.

לא כתוב כמובן שאברהם ישב או נפל, אבל כאשר אדם חש שאיבד משהו קרוב לו, הוא במצב שעל מנת לפרוש ממנו הוא צריך לאסוף את עצמו - ולקום. הורים יקרים, אין איש בעולם שיכול להתווכח עם תחושת האובדן שלכם בעקבות מצב ילדכם. אבל אם כל אדם יכול לקום מעל פני מתו ממש, אז אתם שמצב ילדכם נמצא אצלכם בידיים, קומו, אל תתייאשו! אל תאבדו תקווה!

פעמים רבות, הורים לילדים מרדניים וקשי משמעת, אומרים בפה מלא "אל תצפה לראות מישהו רע. אם תראה אותו, תראה פנים של מלאך". נכון. על פי פניו של אדם אפשר לראות מיהו ומה תוכנו. ואולי זה רעיון טוב, לפני שאתם קובעים והופכים את מצב ילדיכם למצב של הפך החיים חס ושלום, תסתכלו טוב על פניו או פניה ותזכרו היטב, שאת הנשמה שיש בהם נתן להם הקדוש ברוך הוא בשותפות אתכם. כמו שאומר בעל התניא (פרק ל"ב) "והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי' חיים".

ואחרי קימה זו, ישנה מטרה, למצוא כל דרך אפשרית של אהבה עמה תוכלו למצוא את ילדיכם. בלשון רכה, בהבנה. כי אתם מדברים עם מלאכים.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:
א. מה לדעתך אתה מרוויח בהגדרת מצב ילדך כ"מוות" חלילה, או חוסר תקווה?
ב. מהי נקודת האור והשמחה של ילדך שיכולה 'להחזיר' אותו חזרה?

בברכה

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!