לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב ש'מיר' היא שם של שכונת מגורים

• איפה אתה גר?

"במיר".

לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב ש'מיר' היא שם של שכונת מגורים. בחורים נוקבים בשמה כתשובה לשאלה היכן הם מתגוררים. ואכן, מעבר להיותה ישיבה, מיר של היום הולכת ומתגבשת כבירת הצעירים החרדית.

בכמה דירות מדובר? ובכן, אין דרך לדעת. אך סצנת הדירות בסביבה פורחת ומושכת אליה המוני בחורי-ישיבה-שלא-לומדים-בשום-ישיבה.

כי ככה, זה בדיוק מה שהם: בחורי ישיבה. העובדה השולית שלא הופיעו בבית המדרש כבר חודשים ושנים, אינה נוגעת כלל לעניין. בחברה החרדית, או שאתה בחור ישיבה או שאתה נוער שוליים. והחבר'ה של מיר שייכים ללא ספק לקבוצה הראשונה: הסביבה החברתית, אופן החשיבה, החולצה הלבנה, סגנון הדיבור; עזבו, אלו ישיבישערים. אין שום שאלה בדבר.

ודווקא לכן התופעה הזו כל-כך מעניינת. כי על הנושרים כולם מדברים, תמיד, כל היום ובכל מקום. ברור גם למה. כך תוחמים את הבעיה בתוך גבולות, מכמתים אותה במספרים: 'אנו לא מכחישים כי יש אחוז מסוים של בחורים שלא מתאימים לישיבה', אומרים, 'אבל כל השאר בסדר'.

מקימים אוהלם סביב ישיבה

אז זהו, ש'כל השאר' אכן בסדר. צעירים נורמטיביים הממוקמים במרכז המיינסטרים. העבר שלהם לא מכיל בעיות חברתיות קשות או סכסוכים עם ההורים, הרב יעקב ב. פרידמן לא ימצא כאן עבודה, הם סתם הגיעו לגיל 21 והוויות אביי ורבא הפסיקו לעניין אותם. לפחות לא במידה שישקיעו בהן את כל היום כולו. לשוב הביתה לא בא בחשבון, להתגייס לצבא זה ספאסט נישט, אז הולכים למיר. לשכונה, לא לישיבה. מגבשים קבוצה של שותפים ושוכרים דירה בסביבה.

כך מתפתחת לה סוג של תל-אביב חרדית. הוויה של צעירים המצטופפים בדירות שותפים ומנהלים את חייהם לבדם. אך בעוד אחינו נטולי הכיפה מתרכזים סביב בתי קפה ואוניברסיטה, צעירינו בוחרים להקים את אוהלם סביב ישיבה.

את זאת אף אחד לא ייקח מהם. כי מעבר להיותה מקום לימוד, ישיבה היא מוסד תרבותי. תו תקן חברתי. ירושלים גדולה, אך רוב מוחלט של הבחורים קובעים את מושבם במרחק סביר מבתי המדרש של מיר.

המעטפת הישיבתית מניחה את דעתם של ההורים, של השדכנים, ולמען האמת, גם את דעתם שלהם.

"בשלב הזה בחיים, נוח לי עם עצמי ככה", אומר אחד הבחורים הוותיקים, בן 24. "איפה אני אגור? סתם באיזו שכונה? אין עניין. כך יש לי תחושת שייכות. אני במיר. מרגיש לי טוב".

בזק נאלצת להרחיב תשתית

הסצנה הצעירה מנהלת את חייה במנותק מכל הנורמות החרדיות המקובלות. סיבוב קצר בדירות מגלה את הפער הגדול בין דור ההורים לדור הבנים.

האם מדובר במשובת נעורים או שכך תיראה החברה החרדית בעתיד? אין לדעת. אולם נראה כי צריכת התרבות והטכנולוגיה מוטבעת בהם באופן עמוק. יהודים תמיד חטאו ולאחר מכן מיררו בבכי, אך הצעירים הללו לא חווים את הדברים כנפילה חד-פעמית, עליה יש להכות על חטא.

הגבולות עצמם נמתחים. מחשבים ניידים וחיבור לאינטרנט הם תנאי בסיסי בחלק גדול מהדירות. יש האומרים כי בזק נאלצה להרחיב את תשתית האינטרנט שלה באיזור בכדי לעמוד בביקוש שצמח לו באופן חריג בשכונות חרדיות שכאלה.

התופעה ההולכת ורווחת בשנים האחרונות שינתה את פני האזור כולו. חנויות רבות פתוחות עד שעות מאוחרות, חלקן אף שוקקות חיים לאורך כל הלילה, ומהוות מרכזי מפגש לצעירי הסביבה.
חיי לילה של ממש.

הדיירים המקוריים לא תמיד שמחים עם החינגה שמתנהלת להם מתחת לאף, דירות הרווקים הליטאיים לא מתיישבות עם האופי של תושבי היישוב הישן, אבל מסתדרים.

כל הסוגים מצטופפים תחתיה

בואו נעשה סדר: מדובר באלפי בחורים המתגוררים בדירות בשכונות בית ישראל, מאה שערים, גאולה, ועוד. עד עתה, בשל הצורך בקבלת דיחוי משירות צבאי, ניסו רבים להירשם באופן רשמי בישיבה, אולם כיום חלק גדול מעדיף דווקא להימנע מכך ולנהל לבדו את חיי היום-יום המתאימים לו.

"אני לומד סדר א', קבוע. זה החלק שלי", אומר אחד, וחברו מצהיר: "על החברותא בסדר ג' לא אוותר".

מידת ההשתתפות של הבחור בסדרי הלימוד משתנה מאחד לאחד. יש, כמובן, מי שרשומים בישיבה ומקדישים את כל ימיהם ללימוד, כאלה שקובעים עיתים לתורה ומקפידים לבקר בבית המדרש, ועד לאלו שכבר תקופה ארוכה לא פסעו אל תוך אחד המבנים של הגדולה שבישיבות.

גם הדירות עצמן ממוקמות על הרצף: מדירות המוכרות להנהלה ונתונות לפיקוח, עבור דרך דירות בהן מתגוררים במשותף לומדים וכאלה שאינם, ועד לדירות עצמאיות לחלוטין המנהלות את חייהן ללא שום קשר לישיבה.

שלא תטעו, גם האחרונות נחשבות בעיני הציבור ל'דירות של מיר'. כולם היו בניה. מיר, מסתבר, היא מטרייה רחבה דיה בכדי להכיל את כל הסוגים המצטופפים תחתיה.

המרחק בין הדירה לבית המדרש

באופן לא מפתיע, המרחק בין הדירה לבין בית המדרש מלמד, במידה רבה, על אופייה. אמור לי היכן ממוקמת דירתך ואומר לך מי אתה. הדירות הקרובות, בדרך כלל, מקיימות קשר הדוק יותר עם הישיבה, לעומת אלו באזורים המרוחקים.

מטבע הדברים, שותפים לדירה מתגבשים לפי תחומי עניין ואורח חיים דומה. "יש, למשל, דירה שכל השותפים בה עוסקים במוזיקה", מספרים המצויים בהוויה, "רואים גם דברים כאלה". כאמור, אין דירה דומה לחברתה, אך כולן ממוקמות איפשהו על הרצף.

הבחורים, כמעט כולם, עובדים בצורה כזו או אחרת. אבל חשוב להדגיש: הם אינם "בחורים עובדים", הם פשוט עובדים. וזוהי, אולי, ההגדרה המאפיינת אותם במדויק. חלקם מפרנסים את עצמם בצורה מלאה, אחרים נסמכים במידה רבה על ההורים, אך כולם בהחלט זקוקים לעבודה בכדי לכלכל את חייהם העצמאיים.

"אני עובד, אבל בקטע טוב", מגדיר את עצמו אחד הבחורים. מה זאת אומרת בקטע טוב? "אני טבח בישיבה".

בשידוכים, אגב, הוא משווק את עצמו כ"משגיח כשרות. נשמע יותר טוב מטבח, לא? לפחות משהו שקשור לקודש".

אין ספק: מקורי ויעיל.

לבושים כבני ישיבה קלאסיים

סוגי העבודה נעים החל מתפקידי עוזרים אישיים לרבנים, טלפנים בעמותות צדקה, משגיחי כשרות ועד לאנשי מכירות בספקיות סלולר וסוכנים של חברות שונות.

ככל שהבחור מחובר יותר לישיבה, יבחר לעבוד במשרה זמנית ולא מחייבת. בדרך כלל הוא גם ירצה להינשא בהקדם האפשרי ויהיה פעיל יותר בענייני שידוכים. אלו שמרגישים בנוח יותר עם מצבם, בונים לעצמם קריירה, ומבחינתם, חתונה בשלב הזה היא אפשרות, אך דבר לא בוער להם.

בחורים לא מעטים המתגוררים בדירות מיר נמצאים במסלול של לימודים אקדמיים. גם הם חלק בלתי נפרד מהתופעה הכללית המסוקרת בשורות הללו, משום שבדירה אחת יכולים להתגורר בחורים שמעבירים את כל ימיהם בישיבה, לצד כאלו שלומדים לקראת תואר.

גם האחרונים לבושים כבני ישיבה קלאסיים ואינם נושאים אף סממן המעיד על היותם שונים מכולם. כי סיבוב קצר בדירות של מיר מגלה: אין דבר כזה "חרדים חדשים", יש פשוט כל מיני סוגים של חרדים.

הבהרה: הדירות בהן עוסקת הכתבה אינן שייכות לישיבת 'מיר' עצמה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!