מצלמות המהירות – עלילות ומציאות
לאחרונה מתעורר דיון ציבורי בנוגע לפריסה הארצית של מצלמות הרמזור והמהירות. במסגרת הדיון, ממפה העיתונות את המצלמות, ומזהירה את הנהגים מפניה
- שמואל אבואב
- ט"ז כסלו התשע"ד
עד כאן – טוב ויפה ומשתלב היטב בתוכנית המאבק בתאונות, שבמסגרתה הוצבו המצלמות. אלא שבשולי הדיון, צצות ועולות טענות המתארות את המצלמות כ"מסחטות כסף" מנהגים תמימים, שנופלים קורבן למארביהן הלא הגונים של המצלמות. כיוון שטענות אלה שבות ועולות, הגיע הזמן לעשות סדר ולהביא דברים על דיוקם.
הסיבה – ("הם סתם רוצים לסחוט מאיתנו עוד כסף"). לאחר שחלף כבר עשור מאז הוחלט על הפרויקט, מוציאה אותו המדינה סוף סוף אל הפועל. המדינה עושה זאת בגלל היעילות המוכחת שלו בהצלת חיי אדם ובמניעת נזקים ופציעות קשות. בצרפת, למשל, הצבת המצלמות הפחיתה את מספר התאונות הקטלניות ב- 75% אחוזים. אין פלא בנתון זה, לאור קביעת המחקר, לפיה נהיגה במהירות שעולה על המהירות המותרת בעשרה קמ"ש בלבד, מגדילה את הסיכון להיקלע לתאונה פי ארבעה. בישראל, לפי הערכות המומחים, הפריסה הארצית של מצלמות הרמזור והמהירות, נושאת פוטנציאל הפחתה של 40% במספר ההרוגים, נתון שמשמעותו הצלת חייהם של מאות ישראלים מידי שנה. לפיכך, מי שלא רוצה לראות את המצלמות האלה מוצבות, מצפה מהממשלה למעול במחויבותה הראשונה והבסיסית ביותר כלפי האזרחים.
המיקום – ("הם מציבים את המצלמות בכבישים נוחים ובטוחים כדי לתפוס כמה שיותר נהגים"). מצלמות המהירות חייבות להיות מוצבות רק בצמתים ובקטעי כביש שבהם מתקיים קשר מובהק בין נהיגה במהירות לבין תאונות קטלניות, כמו גם במקומות שבהם חציית צומת באדום או נהיגה במהירות מופרזת, כבר גרמו בעבר לתאונות ולאסונות רבים יחסית. מסיבה זו חשיפת מיקומן אינה מזיקה למאבק בתאונות אלא דווקא תומכת בו. ידעו הנהגים היכן הן מוצבות וידעו להיזהר מהן ולנהוג בזהירות. לאחר שהמצלמות יהיו בולטות, ומשולטות וכל נהג ידע שהוא מתקרב למקום שנהיגה במהירות גבוהה גבתה את חייהם של אנשים אחרים.
התעמולה – ("הציבור כועס על המצלמות ומתנגד להצבתן"). סקרים שנערכו כדי לבחון באופן מקצועי ואובייקטיבי את עמדות הציבור בנושא, העלו שגם טענה זו חסרת שחר. 87% מהציבור דווקא תומך בהצבת מצלמות רמזור ומצלמות מהירות, מתוך מודעות לערכן הרב בריסונם של נהגים פראיים שחוצים צומת באור אדום, נוסעים במהירות מופרזת ומהמרים על החיים שלנו. הציבור גם מבין בקלות את הנתונים החד משמעיים, בדבר מידת היעילות של המצלמות במניעת תאונות, ולכן תומך בהצבתן ברוב עצום. בדיקת האפקטיביות של המצלמות אשר מוצבות בכבישי ישראל הוכיחה, כי באותם צמתים וכבישים שבהן הוצבו המצלמות ירד מספר תאונות הדרכים ב-26%!.
יעוד כספי הקנסות – ("המדינה מצאה דרך נוספת להעשיר את קופתה על חשבון האזרח"). זו דווקא טענה בהחלט מוצדקת מצד הציבור. עשרות מיליוני השקלים שתגבה המדינה מנהגים עבריינים שיצולמו כשהם מסכנים את שאר משתמשי הדרך, חייבים להיות מושקעים בחזרה במאבק הלאומי בתאונות הדרכים, כך, לפי הסקרים, חושבים גם 91% מהציבור. את הכסף יש להשקיע בפרויקטים מצילי חיים נוספים, ובכך לחסוך את מותם הטראגי של ישראלים רבים נוספים.
*הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק
הסיבה – ("הם סתם רוצים לסחוט מאיתנו עוד כסף"). לאחר שחלף כבר עשור מאז הוחלט על הפרויקט, מוציאה אותו המדינה סוף סוף אל הפועל. המדינה עושה זאת בגלל היעילות המוכחת שלו בהצלת חיי אדם ובמניעת נזקים ופציעות קשות. בצרפת, למשל, הצבת המצלמות הפחיתה את מספר התאונות הקטלניות ב- 75% אחוזים. אין פלא בנתון זה, לאור קביעת המחקר, לפיה נהיגה במהירות שעולה על המהירות המותרת בעשרה קמ"ש בלבד, מגדילה את הסיכון להיקלע לתאונה פי ארבעה. בישראל, לפי הערכות המומחים, הפריסה הארצית של מצלמות הרמזור והמהירות, נושאת פוטנציאל הפחתה של 40% במספר ההרוגים, נתון שמשמעותו הצלת חייהם של מאות ישראלים מידי שנה. לפיכך, מי שלא רוצה לראות את המצלמות האלה מוצבות, מצפה מהממשלה למעול במחויבותה הראשונה והבסיסית ביותר כלפי האזרחים.
המיקום – ("הם מציבים את המצלמות בכבישים נוחים ובטוחים כדי לתפוס כמה שיותר נהגים"). מצלמות המהירות חייבות להיות מוצבות רק בצמתים ובקטעי כביש שבהם מתקיים קשר מובהק בין נהיגה במהירות לבין תאונות קטלניות, כמו גם במקומות שבהם חציית צומת באדום או נהיגה במהירות מופרזת, כבר גרמו בעבר לתאונות ולאסונות רבים יחסית. מסיבה זו חשיפת מיקומן אינה מזיקה למאבק בתאונות אלא דווקא תומכת בו. ידעו הנהגים היכן הן מוצבות וידעו להיזהר מהן ולנהוג בזהירות. לאחר שהמצלמות יהיו בולטות, ומשולטות וכל נהג ידע שהוא מתקרב למקום שנהיגה במהירות גבוהה גבתה את חייהם של אנשים אחרים.
התעמולה – ("הציבור כועס על המצלמות ומתנגד להצבתן"). סקרים שנערכו כדי לבחון באופן מקצועי ואובייקטיבי את עמדות הציבור בנושא, העלו שגם טענה זו חסרת שחר. 87% מהציבור דווקא תומך בהצבת מצלמות רמזור ומצלמות מהירות, מתוך מודעות לערכן הרב בריסונם של נהגים פראיים שחוצים צומת באור אדום, נוסעים במהירות מופרזת ומהמרים על החיים שלנו. הציבור גם מבין בקלות את הנתונים החד משמעיים, בדבר מידת היעילות של המצלמות במניעת תאונות, ולכן תומך בהצבתן ברוב עצום. בדיקת האפקטיביות של המצלמות אשר מוצבות בכבישי ישראל הוכיחה, כי באותם צמתים וכבישים שבהן הוצבו המצלמות ירד מספר תאונות הדרכים ב-26%!.
יעוד כספי הקנסות – ("המדינה מצאה דרך נוספת להעשיר את קופתה על חשבון האזרח"). זו דווקא טענה בהחלט מוצדקת מצד הציבור. עשרות מיליוני השקלים שתגבה המדינה מנהגים עבריינים שיצולמו כשהם מסכנים את שאר משתמשי הדרך, חייבים להיות מושקעים בחזרה במאבק הלאומי בתאונות הדרכים, כך, לפי הסקרים, חושבים גם 91% מהציבור. את הכסף יש להשקיע בפרויקטים מצילי חיים נוספים, ובכך לחסוך את מותם הטראגי של ישראלים רבים נוספים.
*הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות