י"ב סיון התשפ"ד
18.06.2024

ויינשטיין vs וינרוט – סיבוב נוסף ומכריע

היועץ המשפטי נטול ההילה ינסה לגבור הפעם בגיבוי תקשורתי על הפרקליט החרדי המשופשף • יעקב ריבלין בטורו השבועי

ויינשטיין vs וינרוט – סיבוב נוסף ומכריע



פלא שזה יועץ

מבעד לחלון האח"מים בגלריית בית המדרש הגדול במתחם שנלר בירושלים, נשקפה השבוע דמותו של כבוד היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. במשך דקות ארוכות הביט היועץ בשש השלהבות (כולל השמש) המרצדות בחנוכייה הגדולה, ופניו - הקפואים דרך כלל - היו להבים.

האמת. קשה לדעת ממה התרשם ויינשטיין יותר, מקדושת המעמד הניכרת גם לעין זרה, או מהלכידות והעוצמה שמשדרת הקהילה החסידית הגדולה בישראל - כאשר היא מתקבצת יחד, בסדר מופתי ובמשמעת פנימית שהייתה גורמת גם למפקדי יחידות המארינס האמריקני להוריק מקנאה. אצל רוב האורחים הפוקדים את החלון מדי יום בימות החנוכה זה גם וגם. אצל צנון יבש כויינשטיין, סביר להניח שהאופציה השנייה נכונה.

יום למחרת ניבט מבעד לאותו חלון היו"ר החדש של מפלגת העבודה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג. אם הבחור הזה עוד זוכר משהו מההדלקה, הרי זה רק מבית סבו הדגול, הגרי"א הרצוג זצ"ל (הגאון האשכנזי האחרון בתולדות הרבנות הראשית), אצל האבא, הנשיא חיים הרצוג, הוא קלט כנראה דברים אחרים. אי לכך, גם אותו הפעימה בעיקר העוצמה העולה מהקהל. "עכשיו אני מבין", הוא פנה בבדיחותא לח"כ יעקב ליצמן, "מדוע ניר ברקת ניצח בירושלים".

עם ויינשטיין היה לליצמן 'סמול טוק' קצת יותר רציני. על הפרק: בית שמש. הסובבים אותם לא הצליחו להאזין לדו שיח, שהתנהל בלחישות על גבול המלמול. מסבר פניו של המארח ניתן היה ללמוד שהוא שמע משהו שהניח את דעתו. מאחר וליצמן, כמו כל פוליטיקאי חרדי שפוי, אינו חפץ בבחירות חוזרות בבית שמש (בניגוד לשמועות המופצות אודותיו) כנראה שגם לאבוטבול ולשאר הסיעות החרדיות בעיר יש סיבה להיות קצת פחות לחוצים.

לא שבקשת הערעור על הבחירות הולכת להימשך, אין חיה כזו במערכת המשפטית. אבל אם מי שבעצמו הגיש את הערעור לא ממש בטוח שבית המשפט יפסול את כל הקלפיות, ומניח שסביר שהוא יורה רק לערוך בחירות חוזרות בקלפיות בהן קיים חשש זיוף – זה בהחלט אומר משהו. הרבה יותר ממשהו.

בזמן שווינשטיין וליצמן עמדו והזינו את עיניהם במעמד הקדוש, התאספו שניים מעמיתיו של האחרון במקום פרוזאי הרבה פחות. היו אלה חברי הכנסת גפני ופרוש, הנוהגים להדליק מאוחר יותר (ושמא לרגל חשיבות הפגישה 'הדליקו עליהם בבית'), ולפיכך התאפשר להם להתרווח במשרדו של עו"ד יעקב וינרוט בתל אביב, ולטכס עצה נגד ויינשטיין ופרקליטיו.

הדחיפות שבמפגש היא פועל יוצא של לוח הזמנים הצפוף שכופה חוק הבחירות המקומיות בסעיף העוסק בערעורי בחירות. מאחר והעותרים הגישו את הערעור יום לפני המועד האחרון בו ניתן לערער, לא נותר למשיבים אלא שבוע אחד לספק תשובה מקיפה לבית המשפט. אותה יש להגיש עד יום חמישי זה, לקראת הדיון שיתקיים ביום שלישי הבא. פסק הדין אמור להינתן שבועיים לאחר מכן, אלא אם כן יחליט בית המשפט כי חומר הראיות שהגישה המשטרה אינו מספק ויש צורך בהמשך החקירה. במקרה כזה, רשאי בית המשפט לפסוק בנושא בתוך שנה מהגשת הערעור.

האם היה זה מהלך מחוכם של העותרים, כדי לצמצם את זמן התגובה של הנעתרים? סביר להניח שאינם חכמים עד כדי כך. את ההסבר האמיתי מסר לנו פעיל מרכזי בבית היהודי המעורה בפרשה. לדבריו, קודם להגשת העתירה התקיימו התייעצויות עם משפטנים המתמחים בנושאי בחירות, ואלה הביעו דעה ספקנית מאוד באשר לסיכויי ההצלחה. רק כאשר הודלף להם, לראשי הבית היהודי והעותרים, כי ויינשטיין עומד להצטרף לעתירה ולהגדיל את סיכוייה, הם החליטו להגיש אותה. ראיה לדבר: ההדלפה על החלטתו של ויינשטיין פורסמה ביום שני השבוע. ביום רביעי בשעה עשר בבוקר הוגשה העתירה, ושעתיים לאחר מכן עשה זאת גם ויינשטיין. לו"ז שאפילו לא אומר דרשני, כי הדברים ברורים מצד עצמם.

המידע האמור לא היה על שולחנם של משתתפי הפגישה התל אביבית (אל דאגה, לליצמן היה ייצוג בדמותו של אברהם ברגר מבית שמש. גם דרעי, שהתארח באותו לילה במתחם שנלר, יוצג על ידי היועץ המשפטי של ש"ס, נדב עשהאל), אבל גם כך האווירה בהחלט לא הייתה פסימית. בשבוע שעבר, כאשר נוהלו המגעים הראשונים עם ויינרוט, הוא נתן הערכה ראשונית מעוררת חרדה, כנראה לאור האווירה התקשורתית העוינת והצטרפותו של היועץ המשפטי, בהם ראה סימנים מעוררי דאגה. קריאה מדוקדקת יותר של תוכן העתירה, גרמה לו להעריך כי יש סיכוי טוב שהרכב שופטים שאינו פוזל לתקשורת - עשוי לדחות אותן או לקבל אותן רק באופן חלקי.

למרות הלו"ז הצפוף, החליט וינרוט שלא לבקש אורכה מבית המשפט. הגשת בקשה כזו, הסביר לאורחיו, עשויה להתפרש כחולשה. תחת זאת הוא העמיד את אנשי משרדו על הרגליים (אפילו הוא עצמו שוחח ארוכות עם פעילי בחירות מבית שמש, כדי לשמוע ממקור ראשון מה בדיוק קרה שם) ובתוך שלושה ימים העמיד כתב הגנה, שעיקריו יוגשו לבית המשפט ביום חמישי.

ליברמן ווינרוט. צילום: פלאש 90צילום: ליברמן ווינרוט. צילום: פלאש 90
ליברמן ווינרוט. צילום: פלאש 90


וינרוט נגד ויינשטיין: הסיבוב השני.

בין אם היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו יופיע לדיון ביום שלישי הבא, ובין אם הוא יסתפק במשלוח אחד מנושאי כליו - הכותרת היא אחת: סיבוב נוסף של וינרוט נגד ויינשטיין ולהיפך.

תזכורת: לפני פחות מחודש הנחיל וינרוט לויינשטיין את ההפסד הצורב ביותר שלו מאז שנכנס לתפקיד, ובקהילייה המשפטית יש המעריכים שהוא עלול לשלם על כך בכיסא המובטח ליועצים המשפטיים לדורותיהם בבית המשפט שבגבעת רם. זה לא היה עוד פסק דין בו התקבלה לבסוף עמדת הסנגוריה, אלא גלגול מביש מכל המדרגות, כמעט נו קייס טו אנסר. הזוכה המאושר, ח"כ אביגדור ליברמן, יצא מבית המשפט היישר לכותל המערבי. ומי שנותר להסביר לעיתונאים היה עורך דינו המאושר לא פחות, יעקב וינרוט, שטען כי מלכתחילה לא חשב שתהיה כאן הרשעה.

מבחינתו של וינרוט, היה זה הניצחון השני בחשיבותו מול המערכת המשפטית הממלכתית. לפני כשנתיים בדיוק הוא יצא בזיכוי מהדהד מבית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שנתיים של משפט קשה - במהלכו הואשם בקבלת שוחד מפקיד השומה שוקי ויטה. ההאשמה התבססה על המחיר המופחת שגבה וינרוט מויטה כאשר ייצג אותו. וינרוט העלה לדוכן רשימה מרשימה של עובדי מדינה ואנשים שאינם עתירי הון שקיבלו ממנו עזרה משפטית בהתאם ליכולותיהם בלבד. השופט גלעד קיבל את עמדתו במלואה, ומתח ביקורת - יותר ממרומזת - על עצם הגשת כתב התביעה.

מעבר לרצון הטבעי ללמד לקח נוסף את היריב המושבע, לוינרוט יש כנראה 'דרייב' נוסף בתיק בית שמש: לאחר הזיכוי המהדהד של ליברמן, שלווה בנזיפות השופטים על כתב האישום הקלוש, פקע משהו בהילה המיוחדת האופפת את כובד משקלו של יועץ משפטי לממשלה המוטל למערכה. היועצים המשפטיים בעבר נחלו לא אחת הפסדים, אבל השופטים התפתלו כדי לתת להם בכל זאת את הכבוד המגיע להם. בפסק הדין של ליברמן ננזפה הפרקליטות והעומד בראשה משל הייתה משרד זוטר של עורך דין מתחיל מקרית גת - ולא המוסד המשפטי-ממלכתי החשוב ביותר במדינה.

הסיבה לכך ברורה. חולשתו של ויינשטיין מוקרנת כמעט בכל מהלך שעשה בשנים האחרונות. שרי הממשלה כבר יודעים שפנייה ללשכת היועהמ"ש מתוך רצון לקבל אינדיקציה משפטית למהלכים שונים - תיענה באיחור רב של מספר חודשים, וגם אז היא לא תצטיין בבהירות רבה. אפילו מני מזוז, שגם הוא לא היה בדיוק 'מאור הגולה', זכה להערכה גבוהה יותר בממשלה ובקהילייה המשפטית.

גם בפרקליטות המדינה ויינשטיין רחוק מלהיחשב העיפרון המחודד בקלמר. ההחלטה לסגור את התיקים הכבדים נגד ליברמן (העברות המיליונים לחברות על שם בתו) מחוסר ראיות, מול ההתעקשות ללכת נגדו דווקא בתיק שולי כמינוי שגריר - לא זיכתה אותו במחיאות כפיים. גם כאן, ההערכה היא שויינשטיין רצה לסגור כליל את פרשת ליברמן, אך לנוכח הביקורת התקשורתית על סגירת התיקים הכבדים, ניסה להיאחז בקש השגריר, תיק חלש ומצומצם ראיות, שלא נסחב שבע עשרה שנה.

גם חברי כנסת חרדיים, שבדרך כלל מקפידים לשמור על יחסים סבירים עם מי שבהינף קולמוס יכול לאשר או לפסול קריטריונים להקצבות שהנשמה תלויה בהם, כבר לא חוששים להשתלח בו בגלוי. "אדם חלש שמקבל החלטות לפי הכותרות בעיתונים", קובע בבוז לא מוסתר ח"כ גפני. האחרים, בקצת פחות תעוזה, אומרים דברים דומים - אך לא לציטוט ויחוס. "התחושה שלי", אומר לנו ח"כ מיהדות התורה, "שויינשטיין הצטרף לעתירה בבית שמש רק בעקבות הכישלון הנחרץ שלו בתיק ליברמן, בתקווה להתרומם מהשפל התקשורתי והציבורי אליו נקלע".

כך כנראה חושבים גם העותרים מבית שמש, שניהלו עד לרגע זה מערכה נטולת שגיאות. ההחלטה לצאת להפגנות פרועות ברחובות העיר ולהעלות את הנושא לכותרות הארציות הוכיחה את עצמה עד כה כמבריקה. בלי ההפגנות הנושא לא היה מגיע לוועדת הפנים של הח"כית הצעקנית מירי רגב, ולבטח לא היה ממלא עשרות עמודים ומאמרי מערכת בכלי התקשורת. ללא רעשי הרקע, היה סופה של העתירה להתמוסס, כמו עתירות רבות מסוגה המוגשות לאחר כל מערכת בחירות.

ותיקי בית שמש יודעים לספר על מערכת הבחירות המרה שהתנהלה בעיר לפני עשר שנים, בין ראש העיר דאז דני ועקנין למועמד שנתמך על ידי החרדים נתן שטרית. האחרון הפסיד בהפרש של חמש מאות קולות (!) ורץ לבית המשפט עם טונות של חומרים על זיופים לכאורה בהיקף נרחב ומתן שוחד למצביעים, שוב לכאורה, על ידי המתחרה. העתירה נדונה בבית המשפט לעניינים מנהליים בשתיקה גמורה, ללא תקשורת ויועץ משפטי. בדיון הראשון שמע שטרית מכבוד השופטים כי בקשות לפסילת קלפיות ו/או בחירות חוזרות - מחייבות ראיות המגובות בהוכחות שאין למעלה מהן, או בכתבי אישום שהגישה המשטרה נגד המזייפים.

היו ימים בבית שמש. היו ימים.

שטרן. צילום: פלאש 90צילום: שטרן. צילום: פלאש 90
שטרן. צילום: פלאש 90


עשה לך רב. אחד.

ביום ראשון השבוע אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של ח"כ אליעזר שטרן (התנועה), שעניינה בחירת רב ראשי אחד לכל עיר. הצעה דומה המתייחסת לרבנים הראשיים לישראל עברה לפני מספר שבועות מבלי לעורר רעש. גם בחוגי האופוזיציה החרדית הבינו כי הגיע הזמן לשים קץ למצב האנומלי של כפל התפקידים ברבנות הראשית.

עם כל הכבוד לגלימות המוזהבות מחד גיסא, ולכובעי ההמבורג מאידך גיסא, אין צורך בשניהם גם יחד בכס הרבנות הראשית. השולחן ערוך והמפה עליו פרושה. כל יודע דת ודין בישראל מכיר את הבדלי השיטות והמנהגים בין העדות השונות, ויכול לפסוק בשופי לכולם. מי שלא יכול לעשות זאת – לא אמור לקבל תעודת 'יורה יורה' ממחלקת הבחינות ברבנות הראשית, בראשותו של הרב רפאל מזרחי.

הצעת החוק החדשה של שטרן, שכמובן אין לחשוד בה שהוגשה לשם שמיים, זכתה לתגובות נזעמות של הסיעות החרדיות ואנשי הבית היהודי גם יחד. אלו ואלו ראו בה חורבן לעולם הרבנות, והבטיחו לצאת נגדה במלחמת קודש. הגדיל לעשות סגן שר הדתות אלי בן דהן, שהגדיר את ההצעה כחוק ריאליטי (ונא לא לבקש הסברים) וקבע כי בשום אופן היא לא תעבור את משוכות החקיקה הבאות. ערר כבר הוגש בנושא למליאת הממשלה.

ראוי להזכיר, זהו אותו בן דהן שעמד לפני מספר שבועות על במת הכנסת והגן בחירוף נפש על פתיחת אזורי רישום הנישואין, צעד שהוגדר על ידי רבני ישראל כמסוכן לקדושת ישראל. זהו גם אותו האיש שלא נלחם בהצעת החוק של רב ראשי אחד לישראל. ומה ההבדל?

בצמצום רב ראשי אחד מפסידים משרה בודדת, שגם היא לא מגיעה בדרך כלל לרבנים שבן דהן חפץ ביקרם. ביטול כפל הרבנויות העירוניות, זה הפסד נטו של עשרות משרות שבעבודה נכונה אפשר לנתב אותן למפלגה השלטת. לדוגמא, השבוע פנה בן דהן לראש העיר ירושלים ניר ברקת, וביקש להחיש את ההליכים לבחירת רבני העיר. אם היה רב אחד, הסיכוי שלו למנות לתפקיד את בן טיפוחיו הרב אריה שטרן, היו שקולים לסיכויי איחוד בין הבית היהודי ומפלגת בני תורה.

אבל אין חדש תחת השמש. אם ח"כ שטרן היה בודק בארכיון הלא ממוחשב של הכנסת, הוא היה מוצא כי כבר קדמוהו אחרים ברעיון הנפלא: בשנת תש"ן הגיש ח"כ צעיר ומבטיח למליאת הכנסת הצעת חוק שעניינה ביטול המועצות הדתיות בישראל ובחירת רב ראשי אחד. הצעת החוק התמוססה זמן לא רב לאחר שהוגשה. הסיבה: גפני מונה כסגן שר הדתות תחת כבוד השר אבנר שאקי מהמפד"ל, ומה שראה בתקופת עבודתו הקצרה שם, גרם לו להכיר מחדש את עולם הרבנות, ובפרט את יכולותיו של השוכן במשרד לתעל את מינוי הרבנים לכיוון הרצוי לו...

ממרומי עשרות שנות כהונתו בכנסת, משקיף גפני על הצעת החוק של שטרן כאסון לתקומת העם היהודי בארצו המתחדשת. "הצעת החוק שלי", כך גפני, "לא השאירה את כל עומס העבודה על כתפיו של רב אחד בלבד. הייתה שם חלוקה ברורה בין מה שעושה הרב הנבחר לבין מה שיעשו הרבנים האחרים שיישארו במערכת (רבני שכונות י.ר.)". גפני גם מחלק בין הצעת החוק לרב ראשי אחד לישראל - נגדה לא עלה על בריקדות, לבין ההצעה לרב אחד לכל עיר. "ברבנות הראשית ממילא קיימות שתי פונקציות המתחלקות ברוטציה בין שני הרבנים - הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני. ברבנות הערים הכול מוטל על כתפיו של הרב המקומי בלבד", נאום ח"כ גפני.

גם הרה"ר החדש לישראל, הגר"ד לאו, סבור כך. בישיבת מועצת הרבנות הראשית שהתקיימה השבוע הוא מתח ביקורת חריפה על הצעת החוק, וקבע כי היא מכילה פגיעה קשה מאוד בעולם הרבנות. גם יתר חברי המועצה (שבמקרה גם הם נבחרים על בסיס מכפלה עדתית) הביעו מחאה נמרצת נגד המזימה הנוראה.

אחרי בקשת ההורמנא ממועצת חכמי הרה"ר, וכתלמיד הדן בפני רבותיו, יורשה לנו להציע להם לערוך סקר פנימי חסוי בין רבני הערים בישראל. שאלת המפתח תהיה: האם כבודו מרוצה מכך שיש לצידו רב ראשי נוסף, או שמא הוא סבור כי ניתן להסתפק ברב אחד בלבד?

בטוחנו שאם הסקר יהיה אנונימי כמו בחירות בקלפי (לא בבית שמש) - התשובות שיקבל הרב הראשי תהיינה מפתיעות. גם בלי רוח הקודש הצופה פני עתיד, ניתן לדעת בוודאות שכמעט כל הרבנים הראשיים המכהנים 'סינגל' בעירם, רווים מכך רוב נחת ותענוג דקדושה. לא שמענו מעולם את רבה הראשי של תל אביב הגרי"מ לאו, אביו של הרב הראשי הנוכחי, מוחה נמרצות נגד מועצת עיריית תל אביב שקבעה כי בתחום שיפוטה יכהן רק רב ראשי אחד. גם לא שמענו תלונות מיוחדות על עומס עבודה שלא ניתן לעמוד בו. שיחה משפחתית קצרה בנושא זה, כמדומני שיכולה רק לעזור.

אין גם ספק בכך שרבה הראשי של רחובות ומחשובי הרבנים בישראל, הגר"ש קוק, לא נמנה על המתנגדים המרכזיים להצעת החוק של שטרן. במשך עשרות שנות כהונתו ברבנות רחובות המעטירה ניהל הגר"ש קוק מספר מערכות נגד ראשי הערים שבאו והלכו, כאשר לאחדים מהם הייתה כוונה למנות לצדו רב ראשי ספרדי. לא מטעמי גזענות חלילה - אלא מתוך הכרה וידיעה ברורה מהנעשה בערים אחרות בהם מכהנים שני רבני עיר זה לצד זה. הניסיון מלמד שאך בודדים מהם מתפקדים זה לצד זה בשלום, בשלווה ובאחדות. הרוב המכריע נתון במתיחות בלתי פוסקת ובמלחמת סמכויות, שפעמים נותרת בין כותלי הרבנות פנימה, ופעמים אף יוצאת לתקשורת.

הרמוניה מלאה אין כמעט באף עיר - אומרים לנו ראשי מועצות דתיות עמם אנו נפגשים בכינוסים החצי שנתיים של אריאל. ניתן לקבוע קטגורית שלא מצאנו יו"ר מועצה דתית אחד שבאמתחתו סיפורים על תפקוד מלא של שני מלכים המכהנים בכתר אחד.

רצוי לאזכר בהקשר לכך כי בכל תפוצות ישראל לא כיהנו מעולם שני רבני עיר זה לצד זה. בקהילות הגדולות והמפורסמות היו דיינים, מוצי"ם ושובי"ם, שעל גבם עמד בעל בית אחד ויחיד בדמותו של רב העיר הנבחר. בקהילות קטנות מילא הרב הנבחר את כל התפקידים גם יחד...

המסקנה: עד כמה שהדבר נשמע מוזר בכל הקשור לח"כ האנטי דתי הזה - הרי שדווקא הצעת החוק החדשה שלו עשויה להחזיר את עטרת הרבנות בישראל ליושנה.

חזק ואמץ ח"כ שטרן. חזק וחוקק.



טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'


בית שמש רב ראשי בן דהן וינשטיין וינרוט

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד