קינת המחלוקת: האמנם איש על מחנהו?
מבלי להתערב בעמדותיהם של גדולי ישראל, עצם הפילוג מסכן את הציבור החרדי בפרט ואת המשך לימוד התורה בכלל
- עו''ד משה יצחק אוסדיטשר, בחדרי חרדים
- ט' טבת התשע"ד
- 10 תגובות
במהלך הימים האחרונים מתחוללת סערה במגזר החרדי, בעקבות מעצרו של בחור ישיבה מדרום הארץ, אשר התעלם מזימונים שנשלחו אליו, והורו להתייצב בלשכת הגיוס באזור מגוריו.
יש לציין כי דרישת ההתייצבות בלשכת הגיוס נשלחת לכל אדם בגיר בישראל, כאשר לא אחת נעצרים אלו אשר מוצאים לנכון שלא להיענות לדרישת ההתייצבות, מטעמים השמורים עימם.
ניתן להניח כי לולא העיסוק הרב שנעשה בתקופה האחרונה סביב שאלת גיוס בחורי הישיבות, סביר כי מקרה זה אף הוא לא היה זוכה לכל תהודה, והיה נטמע בין שלל המקרים הדומים.
אולם, במקרה זה, לאור היותו כמעין מקרה מבחן לכלל הנוגעים בדבר (רשויות המדינה מחד, והמגזר החרדי מאידך), התגלה מצב מעורר דאגה, הנוגע להתנהלות המגזר החרדי ביחס לאירוע זה.
באופן בלתי נתפס, התחלק הציבור החרדי לשני מחנות, האחד, תומך באותו בחור ומפגין בראש חוצות את תמיכתו המוראלית בבחור הישיבה ובמעשה שעשה, כאשר, אף לאחרונה הגיעו מספר רבני העדה החרדית לבקרו בכלא 6 הצבאי, שם הוא נמצא.
מאידך, במחנה השני, קיימת כמעין "שמחה לאיד" על כך שאותו בחור ישיבה נעצר, מאחר ועל פי שיטתו של מגזר זה, ולאור הנחיית הרבנים כי על בחורי הישיבה להתייצב לזימון, אולם עליהם לסרב לחתום על מסמכים המוצגים בפניהם. הרי שבשל התעלמותו של בחור הישיבה מהנחיה זו, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
אין בכוונתי לתת דעתי לשאלה מהי הגישה הנכונה, או במילים אחרות, איזה מחנה צודק בעמדתו, מאחר ולטעמי, עצם קיומם של מחנות במגזר החרדי, המשקפים עמדות שונות ביחס לסוגיות גיוס בחורי הישיבות, היא זו אשר צריכה להדאיג, ובמה דברים אמורים.
ניתן לומר כי אין ולא יכולה להיות כל מחלוקת, כי נכון לימים אלו, עומד המגזר החרדי, בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר אשר עמדו בפניו מאז ומעולם, אתגר אותו ניתן להגדיר כמאבק על המשך קיומו של העם היהודי, כאשר, כריתת עץ לימוד התורה, המושתת על בחורי הישיבות העושים לילות כימים במשכן הלימוד, הוא הבסיס לקיומו של העם היהודי.
למרות האתגר הרם העומד בפני המגזר החרדי, תחת איחוד השורות, ומאבק בגזירה המתרגשת ובאה עלינו, כגוף אחד. נמצא לנכון על ידי גורמים כאלו ואחרים, להפוך מאבק זה, על קידוש שם שמים, למאבק פוליטי.
כזכור במהלך מערכת הבחירות האחרונה, העלו על נס מספר לא מבוטל של מפלגות את סוגית ה'שוויון בנטל', תוך הפיכת נושא גיוס בחורי הישיבות לרכיב מרכזי בסוגיה זו, מתוך רצון לשנות את הסטטוס קוו לאורו חי הציבור החרדי, במהלך שנות קיומה של המדינה. למותר להזכיר כי נושא הלימוד נקבע בהסכם בין ראש ממשלת ישראל לחזון איש זצ"ל. מתוך מטרה לשמר את צביון העם היהודי.
כיום, מבקשים גורמים כאלו ואחרים מן המגזר החילוני לשנות את אותו סטטוס קוו, כאשר המגזר החילוני, סיגל דווקא את אותם העקרונות המזוהים עם המגזר החרדי, מקום בו רצונו להגיע להישג כלשהו, כגון:הבעת עמדה אחידה, דיבור בקול אחד, התאחדות ותמיכה במובילי המאבק, ועוד.
לצערי, אנו כציבור, בחרנו לזנוח את הדרך אשר ייצגה אותנו לאורך השנים, דרך אשר העמידה את דרך התורה, מעל לכל מחלוקת אישית או חברתית.
אותו חילוני הנשמע למנהגיו, אינו מבחין בין חסיד לליטאי. לדידו של החילוני, "כל החרדים הם אותו הדבר", ומשכך יש לגייס את כולם, ובדרך זו להפחית מן הנטל הרובץ על המגזר החילוני.
אולם, אותו חילוני אינו מבין ואינו מודע כלל לכך, כי לימוד התורה של בני הישיבות נועד לעם היהודי כולו, הציבור החילוני אינו מבחין ואינו מבין את החשיבות הרבה הגלומה בלימוד התורה, ולצערי אנו כציבור, תחת פעולה כנגד הגזירות בחזית אחת וכגוף אחד, אנו מניחים ומאפשרים לשיקולים זרים להשפיע על אחדותנו, בשעה קשה זו.
צו השעה מחייב את כולנו, חסיד או ליטאי, תלמיד חכם או איש כפיים. לעמוד מנגד ולהתמודד באמצעות אותם כלים ששימשו אותנו במשך שנים רבות, להתמודדות והסרת גזירות אשר ביקשו לפגוע בעם היהודי.
יש לציין כי דרישת ההתייצבות בלשכת הגיוס נשלחת לכל אדם בגיר בישראל, כאשר לא אחת נעצרים אלו אשר מוצאים לנכון שלא להיענות לדרישת ההתייצבות, מטעמים השמורים עימם.
ניתן להניח כי לולא העיסוק הרב שנעשה בתקופה האחרונה סביב שאלת גיוס בחורי הישיבות, סביר כי מקרה זה אף הוא לא היה זוכה לכל תהודה, והיה נטמע בין שלל המקרים הדומים.
אולם, במקרה זה, לאור היותו כמעין מקרה מבחן לכלל הנוגעים בדבר (רשויות המדינה מחד, והמגזר החרדי מאידך), התגלה מצב מעורר דאגה, הנוגע להתנהלות המגזר החרדי ביחס לאירוע זה.
באופן בלתי נתפס, התחלק הציבור החרדי לשני מחנות, האחד, תומך באותו בחור ומפגין בראש חוצות את תמיכתו המוראלית בבחור הישיבה ובמעשה שעשה, כאשר, אף לאחרונה הגיעו מספר רבני העדה החרדית לבקרו בכלא 6 הצבאי, שם הוא נמצא.
מאידך, במחנה השני, קיימת כמעין "שמחה לאיד" על כך שאותו בחור ישיבה נעצר, מאחר ועל פי שיטתו של מגזר זה, ולאור הנחיית הרבנים כי על בחורי הישיבה להתייצב לזימון, אולם עליהם לסרב לחתום על מסמכים המוצגים בפניהם. הרי שבשל התעלמותו של בחור הישיבה מהנחיה זו, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
אין בכוונתי לתת דעתי לשאלה מהי הגישה הנכונה, או במילים אחרות, איזה מחנה צודק בעמדתו, מאחר ולטעמי, עצם קיומם של מחנות במגזר החרדי, המשקפים עמדות שונות ביחס לסוגיות גיוס בחורי הישיבות, היא זו אשר צריכה להדאיג, ובמה דברים אמורים.
ניתן לומר כי אין ולא יכולה להיות כל מחלוקת, כי נכון לימים אלו, עומד המגזר החרדי, בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר אשר עמדו בפניו מאז ומעולם, אתגר אותו ניתן להגדיר כמאבק על המשך קיומו של העם היהודי, כאשר, כריתת עץ לימוד התורה, המושתת על בחורי הישיבות העושים לילות כימים במשכן הלימוד, הוא הבסיס לקיומו של העם היהודי.
למרות האתגר הרם העומד בפני המגזר החרדי, תחת איחוד השורות, ומאבק בגזירה המתרגשת ובאה עלינו, כגוף אחד. נמצא לנכון על ידי גורמים כאלו ואחרים, להפוך מאבק זה, על קידוש שם שמים, למאבק פוליטי.
כזכור במהלך מערכת הבחירות האחרונה, העלו על נס מספר לא מבוטל של מפלגות את סוגית ה'שוויון בנטל', תוך הפיכת נושא גיוס בחורי הישיבות לרכיב מרכזי בסוגיה זו, מתוך רצון לשנות את הסטטוס קוו לאורו חי הציבור החרדי, במהלך שנות קיומה של המדינה. למותר להזכיר כי נושא הלימוד נקבע בהסכם בין ראש ממשלת ישראל לחזון איש זצ"ל. מתוך מטרה לשמר את צביון העם היהודי.
כיום, מבקשים גורמים כאלו ואחרים מן המגזר החילוני לשנות את אותו סטטוס קוו, כאשר המגזר החילוני, סיגל דווקא את אותם העקרונות המזוהים עם המגזר החרדי, מקום בו רצונו להגיע להישג כלשהו, כגון:הבעת עמדה אחידה, דיבור בקול אחד, התאחדות ותמיכה במובילי המאבק, ועוד.
לצערי, אנו כציבור, בחרנו לזנוח את הדרך אשר ייצגה אותנו לאורך השנים, דרך אשר העמידה את דרך התורה, מעל לכל מחלוקת אישית או חברתית.
אותו חילוני הנשמע למנהגיו, אינו מבחין בין חסיד לליטאי. לדידו של החילוני, "כל החרדים הם אותו הדבר", ומשכך יש לגייס את כולם, ובדרך זו להפחית מן הנטל הרובץ על המגזר החילוני.
אולם, אותו חילוני אינו מבין ואינו מודע כלל לכך, כי לימוד התורה של בני הישיבות נועד לעם היהודי כולו, הציבור החילוני אינו מבחין ואינו מבין את החשיבות הרבה הגלומה בלימוד התורה, ולצערי אנו כציבור, תחת פעולה כנגד הגזירות בחזית אחת וכגוף אחד, אנו מניחים ומאפשרים לשיקולים זרים להשפיע על אחדותנו, בשעה קשה זו.
צו השעה מחייב את כולנו, חסיד או ליטאי, תלמיד חכם או איש כפיים. לעמוד מנגד ולהתמודד באמצעות אותם כלים ששימשו אותנו במשך שנים רבות, להתמודדות והסרת גזירות אשר ביקשו לפגוע בעם היהודי.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות