קטסטרופה בלבן: ברקת, הממשלה וחברת החשמל

פתגם ישן מסביר, כי כאשר משהו רע קורה לשני זהו אסון, אך כאשר זה קורה אצלך - זו טרגדיה. על פי אותה אנלוגיה, ניתן להגדיר משהו רע הקורה גם אצלך וגם אצל השני - קטסטרופה.

מה שהתרחש בירושלים בימים האחרונים, הוא בלי שום ספק קטסטרופה ומחדל ענק:חוסר היערכות קיצוני של כלל הרשויות, אלפים - כולל תינוקות וילדים - שנותרו תקועים במשך שעות ארוכות מאוד על אם הדרך, ללא חימום ומזון, רבבות שנאלצו להעביר את השבת - חלקם את כל סוף השבוע - ללא חשמל, בקור מקפיא, בלי מזון חם ותאורה ובמקרים רבים גם עם נזק כלכלי.

בשורות שלפניכם איני מתיימר לבצע 'תחקיר' מקיף, אני כן מתכוון להציב את האצבע על אלו שזקוקים לבדק בית, חשבון נפש או הפקת לקחים.

1. ניר ברקת

ראש העיר ירושלים ניר ברקת למד היטב את הסיטואציה, ומיהר להפיק דיבידנד תקשורתי: כבר בערב הראשון לסופה הוא דאג לסייע בג'יפ האישי שלו לזקנים וחולים. אך נדמה שברקת שכח לרגע את תפקידו, ואולי בשל תקשורת אוהדת ומחבקת - הוא לא נשאל את השאלות הנכונות.

הנה כמה מהן:
1. לאור התחזית החמורה, מדוע לא גויסו עוד ועוד מפלסות וטרקטורים? [על פי הפרסומים עמדו לרשות העירייה כמאה רכבים כאלה, לשם השוואה, בשלג אשתקד, שהיה חלש בהרבה, דווח על מספר דומה].

2. מדוע לא נחסמו הכבישים לירושלים מוקדם יותר? וכשאלת המשך, מדוע לא הוכנו מבעוד יום מרכזי חירום בנקודות מפתח לקליטת ההמונים?

3. בבוקרה הראשון של הסופה, יצאה הודעה בשעות הבוקר המוקדמות על קיום לימודים כרגיל. האם מתישהו יפיק מישהו את הלקח הקבוע, כשיש בירושלים שלג - אפילו מזערי יחסית - אין טעם או יכולת לקיים לימודים מבלי לסכן אלפי ילדים? מדוע העקשנות להמתין לרגע האחרון ולבטל את ההודעה שיצאה אך שעות אחדות קודם לכן, ובכך לסבך את ההורים ולעתים 'לאחר את הרכבת'?

4. אם כבר נעשתה פניה לצבא, מדוע לא התבקשה עזרה גדולה יותר, כגון סיוע לחברת החשמל בשיקום קווי המתח, פינוי עצים, ואפילו חלוקת מזון ברחובות מסוימים?

סביר להניח שברקת ויועציו ימצאו תשובות מפולפלות לכל השאלות הללו, אך כראש עיר בתחילת קדנציה שניה, אשר אינו זכאי למאה ימי חסד, והיה באפשרותו לקבל החלטות לא פופולאריות במיוחד מבלי לחשוש מהשלכות לכהונתו, זוכה ברקת לציון נכשל.

2. חברת החשמל:

אי אפשר להאשים את חברת החשמל בתקלות, אך אפשר לחלוטין להאשים אותה בחוסר היערכות, בטיפול איטי במיוחד ובכשל מערכתי.

חשוב לבצע הפרדה בין עובדי החברה המסורים, שכיתתו רגליהם בבוץ וסיכנו את חייהם בכדי להחזיר את הזרם בהקדם, לבין הנהלת החברה, שבהחלט נדרש ממנה 'לעשות חושבים'.

אולי זה נובע מעודף זחיחות, אבל רשימת הבעיות שהתגלתה ארוכה מספור. די אם ניקח את מצבו של היישוב החרדי טלז-סטון כדוגמה, יישוב שגם נכון לכתיבת שורות אלו עדיין סובל מהפסקות חשמל חוזרות ונשנות. או את הנפילות החוזרות באזורים אחרים - גם לאחר שפסק השלג.

נכון, החברה התמודדה עם שיא כל הזמנים בביקוש חשמל בחורף, קשיי תעבורה גבוהים ועומס פניות. אבל בדיוק בשביל זה היא שומרת על מונופול בתחום, אזרחי ישראל מוכנים לוותר [גם אם לא מרצון] על תחרות, כדי לאפשר לחברה למקסם היערכות למקרה חירום. היכולת לספק חשמל ביומיום אינה הישג, המבחן הוא דווקא בעיתות משבר - ובו כשלה החברה לחלוטין.

אני מצפה מהחברה, ולו כצעד ראשון של הפנמה והתנצלות בפני האזרחים, להעניק 'פיצוי' לכל מי שנותק מהזרם בשבוע האחרון, בדמות החזר משמעותי בחשבון החשמל הקרוב, ולו כפיצוי על הנזקים הכלכליים שנלוו לניתוק.

גילוי נאות: כותב השורות היה מנותק מחשמל כ-43 שעות.

3. מדינת ישראל

כבר שנים מפמפמים לנו שוב ושוב את הנזקים העצומים הצפויים במקרה של רעידת אדמה חזקה במיוחד, תוכניות ומשאבים לאין ספור הוקצו לשם כך. חשבתם שהכול בסדר? תחשבו שוב.

בעוד ראש הממשלה מצחקק מול המצלמות מביתו שבירושלים [שם סביר להניח שהוא לא סבל ממחסור בחשמל או במזון], גילו אזרחי המדינה שוב כי אפילו מול סופה 'קטנה' במונחי אסון טבע - ישראל בקושי מצליחה להתמודד.

הקמת ועדת חקירה/עריפת ראשים או סדרת ראיונות בטלוויזיה לא יועילו לאיש, אולי אף יעמיקו את הבעיה. הפתרון היחיד הוא להתחיל באמת לקדם את הפתרונות שכבר הוצעו - מבחינה תקציבית ומעשית, ולא להמשיך ו'לדבר' על זה.

למרבה הצער, פוליטיקאים מתמחים בדיבורים, הרבה פחות מכך במעשים.

4. נקודת האור

בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, ידיד טוב שלי מבני ברק היה בדרכו ל'ביקור שלג' עם ג'יפ ה-4X4 שלו. הוא לא הספיק לסיים את כוס התה הראשונה, וכבר הוזעק על ידי חבר שלישי ל'משימת חילוץ' של משפחה ושלושה ילדים שנתקעו הרחק מביתם. 5 דקות אחר כך הוא התחבר לאחד ממוקדי הסיוע, ואת הביקור הוא השלים רק בשעות הבוקר המאוחרות, מותש מנהיגה קשה ומסוכנת - אך מלא סיפוק מעשרות מעשי חסד והצלת חיים בהם היה מעורב.

דומה כי ככל שעליבותם של המוסדות הרשמיים האמורים לטפל בבעיות השונות נגלית לעין, מתבלט הפן החיובי הנגדי - היחלצותם של אלפי רבבות עמך בית ישראל לסייע זה לזה.

תקצר היריעה מלתאר את מעשי החסד בהמוניהם. כמעט ואין תושב בירושלים שלא היה מעורב באחד מאלו - מהצד המסייע או מהצד המקבל, ולעתים בשתי הצדדים יחד.

מי כעמך ישראל!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!