"אסור לכפות גיוס על המגזר החרדי" • טור אישי
ראש הישיבה לאמנויות, הרב בני פרל, מתגייס להגנת הציבור החרדי • "הרבה רבנים מהציבור הדתי לאומי - דעתם כדעתי"
- הרב בני פרל, בחדרי חרדים
- כ' אדר א' התשע"ד
- 1 תגובות
את הדברים הבאים אכתוב כמי שלמד, לומד ומלמד תורה וגם שירת בצבא. גם בני למד תורה בישיבה גבוהה וכעת משרת בצבא. שנינו ביחידות קרביות. בני ביחידה מובחרת. ואחרי כל זה דעתי נחרצת: אין לגייס לצבא לומדי תורה שחפצים אך בתלמוד תורה, ולא רק לומדי תורה, אלא כל אדם שמגיע מתרבות חרדית ואין ביכולתו לעמוד בחשיפה לתרבות אחרת שמאיימת עליו - צריך לזכות בפטור, למרות חוסר השוויון בסכנה שאליה הוא מכניס עצמו.
יש הרבה רבנים מהציבור הדתי לאומי שדעתם כדעתי, אבל ארשה לעצמי לומר את הדברים מחמת מספר נימוקים שלטעמי לא מספיק מודגשים.
צבא הוא כלי חיוני בעת הזו. לדאבון הלב אין שום אפשרות לקיים את חיינו ללא צבא גדול וחכם. אבל הצבא הוא כלי, והשאלה היא כלי לשם מה? מה התכלית שלשמה יש צבא? צריך לזכור ולהזכיר שהכלי החשוב הזה לא נועד לצורך קיום ביולוגי, וזו מסיבה פשוטה, כדי לקיים את עצמו מבחינה פיזית, יכול כל יהודי להגר לארץ אחרת, להמיר את דתו, או לחיות בעמק הסיליקון כחסר זהות ודת.
הסיבה שבגללה אנו צריכים צבא, היא העובדה שאנו חיים דווקא כאן, ודווקא תחת מהות וזהות יהודית. האופן שבו זהות כזו מתכוננת קשורה בלימוד תורה לסוגיו וגווניו. אמור מעתה, הצבא הוא כלי לקיומנו כיהודים מבלי לסמוך על הנס. הטענה שלימוד התורה הוא הגנה על ישראל וריבוי זכויותיו, תקיפה רק למי שמאמין בה ולא יכולה לשמש כלפי מי שאינו מוכן לקבל את הנחות היסוד שלה, אך קיימת טענה אחרת: לימוד התורה הוא עצם עיצומה של המשמעות שיש למושג ישראל, זאת גם כלפי מי שאינו מאמין בה כלל. ללא הרעיון הנובע מהתורה, איזו משמעות יש למושג "ישראל"?
מדוע אם כן, לא נשרת בצבא וגם נלמד תורה, כפי שאני קיימתי בעצמי? התשובה קשורה בהבנה שיש סוגים שונים של תפיסות לימוד תורה. אם נערער על סוג מסוים של לימוד תורה, אנו מסכנים גם את הלגיטימיות של כל סוג לימוד. לימוד התורה החרדי לגווניו הוא אחד האופנים המלהיבים ביותר של לימוד תורה. הוא טוטאלי, מתמסר, מלא בלהט ובעוצמה. דורות של תלמידי חכמים צמחו מצורה זו של לימוד, הרבה לפני שהחברה החרדית הייתה בעולם.
אמת, גם בישיבות שבהן אני למדתי, ישיבות הסדר וישיבות גבוהות של הציבור הדתי לאומי, נוכל למצוא סוג זה של לימוד ואף יותר, אך עדיין, דבר מה בהוויית החיים של שני חבורות הלומדים הללו שונה וצריכים לשמור על זה וגם על זה.
למען ההגינות, צריך לומר שלדעתי יש לפטור משירות צבאי גם סוגים שונים של אמנים [כמו פסנתרנים ונגני כלי קשת בעלי יכולות נדירות] אך כאן השיקולים הם אחרים וקשורים לנזק העצום שיכול להיגרם לאמנים אלו כתוצאה מהפסקת האימון השוטף. מדובר בבודדים.
אך לדעתי יש לשחרר גם חרדים שאינם דבקים בתורה כבן עזאי. אמנם, על פי תורת רבותי, השרות בצבא הוא מצווה שאינה שונה בהרבה מהנחת תפילין או נטילת ידיים, ועל כן עצם היותך שומר מצוות מחייב אותך בשירות בצבא. אולם צריך לזכור שאחת מזכויות האדם הבסיסיות היא הזכות לשמור על תרבותו ומורשתו. יש סכנה עצומה בחשיפת התרבות החרדית להווי הצבאי החילוני. מדובר בסדק ופצע שעשוי לאיים על המצב המנטאלי של הצעיר החרדי.
לעיתים תלמידי מהישיבה מספרים על ההשפעה החיובית שלהם על החיילים שמשרתים עימם, אך מדובר בתלמידים שאני עצמי חשפתי אותם בגיל צעיר לחילונים ולתרבות החילונית, סוג החשיפה הזה רוקן את החילוניות מהאיום שבה. לעומתם, צעיר חרדי עשוי למצוא את עצמו במבוכה קשה לנוכח ההווי החילוני. כפיה על שירות צבאי עשויה לקעקע את ההוויה הרוחנית החרדית ובכך לפגוע בזכות של החרדי לקיים את העולם התרבותי שלו.
אכן, צעיר חרדי שהוא חזק ברוחו ויכול לשרת במסגרת הולמת עם חברים מסוגו, וגם אינו רואה את עצמו כלומד תורה, צריך להתגייס ולא לפרוש מהציבור. אך זאת רק במסגרת שתאפשר לו להמשיך את הוויית חייו. אין הכוונה כאן למסגרות כמו הנח"ל החרדי. בהיותי במילואים באחת המקומות ביהודה ושומרון, בקשתי להשתבץ למקום שבו שרתו הנח"ל החרדי משום שקיוויתי שאוכל להתפלל במניין. מתוך פלוגה שלמה של חיילים לא הצלחתי לקבץ מניין ולו פעם אחת, לא משום שהם היו בפעילות, אלא משום שהם התעצלו לקום לתפילה. לא במסגרת כזו מדובר. [אם המצב היום בנח"ל החרדי שונה, אבקש מחילה].
איני שייך למגזר החרדי, מרבית רבותי היו רחוקים מהתפיסה החרדית והתורה שעדיין ממנה אני שותה היא תורתו של הראי"ה זצ"ל ואחרי אחריו בקודש הרב שג"ר זצ"ל. אבל הזכות לשמור על החברה החרדית היא אחת מזכויות האדם השייכת לקטגורית זכויות הקולקטיב ושימור התרבות. אין שום רשות לשום גוף לכפות על זולתו מסגרת שתערער את מהותו הרעיונית. זכות זו היא גם חיונית לקיומו של עם ישראל.
עם כל המחלוקת החריפה שלי על האידיאולוגיה וההישגים של חלק ממרכיבי התפיסה החרדית, אני מאוד אוהב את החברה החרדית, מכבד כבוד עצום את גדולי התורה שלה [אף על פי שאין היהדות החרדית נוהגת כך כלפי גדולי התורה הציוניים, ואף לא כלפי גדולי התורה החרדים בין הזרמים השונים ביהדות החרדית] וגם מעריך אלמנטים שונים בהוויה החרדית. הצבע שהציבור החרדי מוסיף להיסטוריה של העם היהודי הוא צבע מלהיב, מחדד, וחיוני. כפיית הגיוס וערעור החברה החרדית, תמחק באופן אלים מרכיב חיוני בשיח היהודי של דורנו.
יש הרבה רבנים מהציבור הדתי לאומי שדעתם כדעתי, אבל ארשה לעצמי לומר את הדברים מחמת מספר נימוקים שלטעמי לא מספיק מודגשים.
צבא הוא כלי חיוני בעת הזו. לדאבון הלב אין שום אפשרות לקיים את חיינו ללא צבא גדול וחכם. אבל הצבא הוא כלי, והשאלה היא כלי לשם מה? מה התכלית שלשמה יש צבא? צריך לזכור ולהזכיר שהכלי החשוב הזה לא נועד לצורך קיום ביולוגי, וזו מסיבה פשוטה, כדי לקיים את עצמו מבחינה פיזית, יכול כל יהודי להגר לארץ אחרת, להמיר את דתו, או לחיות בעמק הסיליקון כחסר זהות ודת.
הסיבה שבגללה אנו צריכים צבא, היא העובדה שאנו חיים דווקא כאן, ודווקא תחת מהות וזהות יהודית. האופן שבו זהות כזו מתכוננת קשורה בלימוד תורה לסוגיו וגווניו. אמור מעתה, הצבא הוא כלי לקיומנו כיהודים מבלי לסמוך על הנס. הטענה שלימוד התורה הוא הגנה על ישראל וריבוי זכויותיו, תקיפה רק למי שמאמין בה ולא יכולה לשמש כלפי מי שאינו מוכן לקבל את הנחות היסוד שלה, אך קיימת טענה אחרת: לימוד התורה הוא עצם עיצומה של המשמעות שיש למושג ישראל, זאת גם כלפי מי שאינו מאמין בה כלל. ללא הרעיון הנובע מהתורה, איזו משמעות יש למושג "ישראל"?
מדוע אם כן, לא נשרת בצבא וגם נלמד תורה, כפי שאני קיימתי בעצמי? התשובה קשורה בהבנה שיש סוגים שונים של תפיסות לימוד תורה. אם נערער על סוג מסוים של לימוד תורה, אנו מסכנים גם את הלגיטימיות של כל סוג לימוד. לימוד התורה החרדי לגווניו הוא אחד האופנים המלהיבים ביותר של לימוד תורה. הוא טוטאלי, מתמסר, מלא בלהט ובעוצמה. דורות של תלמידי חכמים צמחו מצורה זו של לימוד, הרבה לפני שהחברה החרדית הייתה בעולם.
אמת, גם בישיבות שבהן אני למדתי, ישיבות הסדר וישיבות גבוהות של הציבור הדתי לאומי, נוכל למצוא סוג זה של לימוד ואף יותר, אך עדיין, דבר מה בהוויית החיים של שני חבורות הלומדים הללו שונה וצריכים לשמור על זה וגם על זה.
למען ההגינות, צריך לומר שלדעתי יש לפטור משירות צבאי גם סוגים שונים של אמנים [כמו פסנתרנים ונגני כלי קשת בעלי יכולות נדירות] אך כאן השיקולים הם אחרים וקשורים לנזק העצום שיכול להיגרם לאמנים אלו כתוצאה מהפסקת האימון השוטף. מדובר בבודדים.
אך לדעתי יש לשחרר גם חרדים שאינם דבקים בתורה כבן עזאי. אמנם, על פי תורת רבותי, השרות בצבא הוא מצווה שאינה שונה בהרבה מהנחת תפילין או נטילת ידיים, ועל כן עצם היותך שומר מצוות מחייב אותך בשירות בצבא. אולם צריך לזכור שאחת מזכויות האדם הבסיסיות היא הזכות לשמור על תרבותו ומורשתו. יש סכנה עצומה בחשיפת התרבות החרדית להווי הצבאי החילוני. מדובר בסדק ופצע שעשוי לאיים על המצב המנטאלי של הצעיר החרדי.
לעיתים תלמידי מהישיבה מספרים על ההשפעה החיובית שלהם על החיילים שמשרתים עימם, אך מדובר בתלמידים שאני עצמי חשפתי אותם בגיל צעיר לחילונים ולתרבות החילונית, סוג החשיפה הזה רוקן את החילוניות מהאיום שבה. לעומתם, צעיר חרדי עשוי למצוא את עצמו במבוכה קשה לנוכח ההווי החילוני. כפיה על שירות צבאי עשויה לקעקע את ההוויה הרוחנית החרדית ובכך לפגוע בזכות של החרדי לקיים את העולם התרבותי שלו.
אכן, צעיר חרדי שהוא חזק ברוחו ויכול לשרת במסגרת הולמת עם חברים מסוגו, וגם אינו רואה את עצמו כלומד תורה, צריך להתגייס ולא לפרוש מהציבור. אך זאת רק במסגרת שתאפשר לו להמשיך את הוויית חייו. אין הכוונה כאן למסגרות כמו הנח"ל החרדי. בהיותי במילואים באחת המקומות ביהודה ושומרון, בקשתי להשתבץ למקום שבו שרתו הנח"ל החרדי משום שקיוויתי שאוכל להתפלל במניין. מתוך פלוגה שלמה של חיילים לא הצלחתי לקבץ מניין ולו פעם אחת, לא משום שהם היו בפעילות, אלא משום שהם התעצלו לקום לתפילה. לא במסגרת כזו מדובר. [אם המצב היום בנח"ל החרדי שונה, אבקש מחילה].
איני שייך למגזר החרדי, מרבית רבותי היו רחוקים מהתפיסה החרדית והתורה שעדיין ממנה אני שותה היא תורתו של הראי"ה זצ"ל ואחרי אחריו בקודש הרב שג"ר זצ"ל. אבל הזכות לשמור על החברה החרדית היא אחת מזכויות האדם השייכת לקטגורית זכויות הקולקטיב ושימור התרבות. אין שום רשות לשום גוף לכפות על זולתו מסגרת שתערער את מהותו הרעיונית. זכות זו היא גם חיונית לקיומו של עם ישראל.
עם כל המחלוקת החריפה שלי על האידיאולוגיה וההישגים של חלק ממרכיבי התפיסה החרדית, אני מאוד אוהב את החברה החרדית, מכבד כבוד עצום את גדולי התורה שלה [אף על פי שאין היהדות החרדית נוהגת כך כלפי גדולי התורה הציוניים, ואף לא כלפי גדולי התורה החרדים בין הזרמים השונים ביהדות החרדית] וגם מעריך אלמנטים שונים בהוויה החרדית. הצבע שהציבור החרדי מוסיף להיסטוריה של העם היהודי הוא צבע מלהיב, מחדד, וחיוני. כפיית הגיוס וערעור החברה החרדית, תמחק באופן אלים מרכיב חיוני בשיח היהודי של דורנו.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות