בג"ץ: אין להסיע נוסעים בעמידה

בפסק דין שניתן היום (ג) על-ידי שופטי בג"צ - השופטים רובינשטיין, ריבלין ומלצר - בעתירה שהגישה התנועה להגינות שלטונית, בראשות עו"ד מרדכי אייזנברג, נפסק כי אוטובוסים בינעירוניים ישירים לא יסיעו נוסעים בעמידה כלל, אוטובוסים בינעירוניים מאספים יוכלו להסיע עד 10 נוסעים בעמידה, והאוטובוסים שיוצאים אחרונים בכל יום יהיו אוטובוסים ארוכים.

וכך כתב בפסק הדין, השופט אליקים רובינשטיין:

"אלה עיקרי ההתחייבויות:

(1) לגבי קוים בין-עירוניים נקבעה מגבלה של עשרה נוסעים בעמידה, וזאת בכל רכב המוגדר כבין-עירוני ברישיון הרכב (הוראת נוהל מיום 30.1.07 הסדירה זאת); ההגבלה תירשם ברישיון ותחול בכל הקוים הבין עירוניים, בכפוף לכך שבקוים בין-עירוניים ישירים, ארוכים וממוגני ירי לא תותר נסיעה בעמידה.

(2) נקבע בהנחיות משרד התחבורה שילוט באוטובוסים בדבר הגבלת מספרם של הנוסעים באוטובוסים - באשר לתוכן, מיקום, גודל וסוג.

(3) לעניין הבקשה כי ההגבלה לגבי קוים בין-עירוניים תירשם ברשיון הקו (בנוסף לרשיון הרכב) נתקבלה הנמקת המשיבים על דעתנו, אף שסברנו תחילה כי יש מקום לכך. הטעם העיקרי הוא תקנה 431 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הקובעת: "לא יסיעו נהג או כרטיסן נוסעים יותר מהמספר שנקבע ברשיון הרכב, אם נקבע" (וראו גם תקנה 8 המחייבת מילוי אחר תנאים שבתעודה, ורשיון רכב הוא תעודה כנמסר). המשמעות היא כי אכיפת הדבר מוטלת לפתחם של גורמי האכיפה.

4) נדרשנו למעלה לאוטובוסים העירוניים, ואף שלא שינינו ממדיניות משרד התחבורה נוכח ההסברים המפורטים שניתנו, הטעמנו את נושא הבטיחות ונושא האכיפה. רשמנו לפנינו גם כי בתי אחיזה מותקנים על פי הוראות חובה לגבי נוסעים בעמידה.

(5) נזכיר גם כי תלונות בעתירה בנושאים הקשורים בירושלים הוסדרו עם תוספת נסיעות והחלפת אוטובוס אחרון באוטובוס מפרקי.

אנו יוצאים גם מן ההנחה כי הרגולטור - משרד התחבורה - ורשויות אכיפה אחרות ימשיכו בפיקוח הראוי, כדי שחברות התחבורה הגדולות, המשיבות האחרות, יעשו כחובתן, והדבר תואם כמובן גם מאמץ לשירות טוב עליו אין צורך להכביר מילים. תפקידו של משרד התחבורה הוא במעקב ובבדיקה כי - למשל - רשיונות הרכב והשילוט יהיו כמובטח בהודעותיו, שכן אין כשקיפות כדי להסיר קשיים ואי הבנות. עוד על המשרד להאיץ את המשטרה לאכיפה, כאמור.

ובחתימה נאמר: מדוע ראינו לנכון להידרש בפרטות לעתירה זו תקופה ארוכה? בעולם הזכויות וכבוד האדם, התחבורה הציבורית היא בראש וראשונה נחלתו של מי שאינו בין האמידים והעשירים, ונחלת צעירים, אנשים שמצבם הכלכלי לא שפר, קשישים החיים מקצבה וגמלה – כל אלה שאין בידם להחזיק מכונית פרטית, שהם הנזקקים לתחבורה הציבורית.

ככל שזו תהיה בטוחה יותר, ככל שיפחתו סכנות התאונות, תהא בכך תרומה לרווחתו של הציבור הנזקק, שאינו מן השכבות החברתיות הכלכליות הגבוהות. גם משום כך, ואולי במיוחד משום כך, חובתו של הרגולטור היא לפעול לשיפור מתמיד. באמרנו זאת אנו מצרפים קולנו גם למסר מסוים של שויון חברתי; בשעה שבעל הרכב הפרטי יסע ברכבו, במקביל יסע הנוסע באוטובוס בבטיחות וברווחה. אם היה בעתירה זו, ובטיפול בית המשפט, משום תרומה לבטיחות וגם לכבודם ולרווחתם של נוסעי האוטובוסים – והיה זה שכרם של העותרים, וגם בית המשפט יחוש סיפוק".

קישורים:
הידיעה הובאה לראשונה על ידי הניק עוד_עוד בפורום בחדרי חרדים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!