תחפשו פראיירים: הארכת השירות לנח"ל החרדי

חד גדיא

לקול צחצוח החרבות שסביב אישור חוק הגיוס לפני שבועיים ומקול ענות החלושה שסביב פרשת הממ"חים הוחרשו צליליה של פגישה ביטחונית חברתית חרדית שבכל עיתוי אחר הייתה מזנקת לכותרות מיד עם קיומה. יום לאחר אישור חוק הגיוס בכנסת התכנסו במשרד הביטחון בתל אביב כמה לובשי מדים. אזרחים בשירות הצבא וכמה יהודים טובים עם זקנים ארוכים אך מטופחים. בתום הפגישה יצאו האחרונים מהוססים עד נבוכים. לא לזאת הם ציפו מאלה שעד עתה נדמו להם כידידים הכי טובים.

נושא השיחה היה הנח"ל החרדי. אותו גדוד ששבוע לאחר מכן אבטח את מבצע חיסול בכיר החמאס במחנה הפליטים בג'נין וזכה למחמאות רבות על תפקודו. המשתתפים שאינם בעלי רוח הקודש כמובן לא צפו זאת מראש. אך הם לא היו זקוקים לכך. יעילותו הצבאית של הגדוד היא מהמפורסמות שכבר זכו לראיה בפרס מטכ"ל אחד או שניים. מה שהתברר למשתתפים החרדים במהלך הפגישה זה שהצבא כל כך מרוצה מיוצאי הישיבות החרדיות והישיבות הציוניות הגבוהות - אלו שלא במסגרת ההסדר - עד שאין הוא רוצה להסתפק בשירות של עשרים וארבעה חודש בלבד. אם כבר יש ברשותו חיילים כל כך טובים, מן הראוי שישרתו לפחות עשרים ושמונה חודשים.

את ההצעה-דרישה העלה בפגישה ראש אגף התכנון באכ"א גדי אגמון. תיכף ומיד התברר לנאספים כי אגמון לא רק מבקש אלא אף פעל לביצוע. הוא פנה לרמטכ"ל וקיבל את אישורו להוצאת הנחיה בכתב לכל הגורמים המעורבים בגיוס לנח"ל החרדי. בהנחיה נאמר כי החל מקיץ תשע"ד לכל מתגייס לנח"ל החרדי יובהר מראש כי בניגוד לעמיתיו בגיוסים הקודמים, שהסתפקו בעשרים וארבעה חודשים, הוא יזכה לכבוד הגדול של שירות העם והמולדת עשרים ושמונה חודשים.

נציגי הנח"ל החרדי שהשתתפו בפגישה לא ידעו מאיפה זה בא להם. איש לא התייעץ איתם קודם. איש לא שאל לדעתם. אף אחד גם לא ביקש מהם תסקיר על ההשפעה הצפויה של הארכת הגיוס על המוטיבציה של צעירים חרדים ופליטי ישיבות לבוא ולהתגייס. וזאת עוד בימים שמספר המתגייסים שהיה עד עתה בעלייה מתמדת נבלם על רקע מלחמת הגוג ומגוג של חוק הגיוס והזעם ברחוב החרדי. (אפרופו זעם חרדי בעקבות החוק. השבוע סיפר ראש מנהל השירות האזרחי שר שלום ג'רבי כי מאז העצרת הגדולה ירדו מספר דורשי השירות בכשבעים אחוז). ובכלל, מה יגידו כעת רכזי הגיוס לנח"ל החרדי לצעיר שישאל אותם מדוע הוא צריך לשרת עשרים ושמונה חודשים כאשר חוק הגיוס לבני הישיבות שייכנס לפועל בעוד שלוש שנים יחייב אותם בשנתיים בלבד.

אבל אגמון לא התרגש במיוחד מהטענות שהועלו. צבא זה לא מערכת אזרחית שההחלטות בה מתקבלות בהצבעות. במקרה הטוב המפקד שומע טיעונים לכאן ולכאן ומקבל החלטות. במקרה הרע הוא לא שומע אף אחד, ומוריד מיידית פקודות לביצוע. אם אנשי הנח"ל החרדי חשבו שיש להם מעמד מיוחס בגלל החלוציות והראשוניות שלהם בגיוס חרדים הרי שהפגישה הבהירה להם שלאחר שחצו את שערי הבקו"ם דין אחד להם ולכל לובש מדים אחר.

יוזם המדיניות החדשה היה מי ששמו הופיע בקלטות הסתר בחזו"א 5 שדלפו כידוע וכמפורסם לכל העולם (לקט אמרות מובחר התפרסם לראשונה במדור זה). גדי אגמון היה האיש עימו נפגשו ראשי ישיבות וחברי כנסת חרדים בכל הקשור לחוק הגיוס. באחת הקלטות נשמע אחד הדוברים שח על המגעים עם אגמון בנושא הקמת הממ"חים החרדים. הדובר ציין בסיפוק כי הנ"ל הסכים לעסוק בהקמת הממ"חים רק לאחר שחוק הגיוס יעבור, וזאת כדי למנוע סקנדלים לפי שהחוק יעבור. אז עוד חשב מי שחשב שיש ערך לדיבורים של אשת הטייס וגורמים אחרים בבית היהודי שהבטיחו שבכל מקרה החוק לא יכלול סנקציות פליליות אלא כלכליות בלבד. אגמון, כך השתמע מהדברים, הבטיח לפעול בהתאם.

אם הבטיח הוא אכן קיים. הצבא המשיך בהקמת הממ"ח הגדול ליד בסיס תל השומר - כפי שפורסם במדור זה בשבוע שעבר - אך לא נתן פרסום לתכנים שיהיו בו. המידע על אולמות ההרצאות לבני הישיבות והסרטונים שיצפו בהם נשמר בחשאי עד להעברת חוק הגיוס. רק יומיים לאחר מכן קיבלו הח"כים החרדים את המידע ששרף להם את הפיוזים וגרם להתלקחות האחרונה.

אגמון, אומר לנו ח"כ חרדי ששוחח עימו שעות ארוכות, הוא אדם שמוכן לזרום איתך רק עד שזה נוגע לאג'נדה שלו. מכאן ואילך הוא ינהל מלחמה שתיגמר רק כאשר הוא יעמוד מול קיר בטון או שאתה תהיה זה שייאלץ להרים ידיים. אחת האג'נדות של אגמון היא הארכת שירות של חיילים משרתים. היעד הראשון שלו היה הארכת השירות לבני ישיבות ההסדר ל-24 חודשים במקום ה-16 שהם משרתים היום. רק מלחמה עיקשת של הבית היהודי, שמכר לשם כך את החרדים ליאיר לפיד, עצרה אותו בתוספת של חודש בלבד וגם זה בחקיקה ראשית בכנסת.

משנכשל בישיבות ההסדר פנה אגמון ליעד הקל יותר של חיילי הנח"ל החרדי. לאלה אין גב פוליטי שיילחם עבורם. הבית היהודי דואג לילדי השמנת של ישיבות ההסדר בלבד והחרדים רואים בנח"ל החרדי פרצה חמורה בחומת ההתנגדות לגיוס. בהעדר פטרון פוליטי ובהעדר חוק המסדיר את ההקלות באורך השירות לנח"ל החרדי, הרי שזה תלוי ברצונו הטוב של הצבא. ברצותו יקצר וברצותו יאריך.

ולמה שלא יאריך? אם השכל הישר היה עובר תהליך חיול ולא נשאר מחוץ לבקו"ם הוא היה מעניק לאגמון וחבריו כמה סיבות טובות לא לעשות זאת. קודם כל כי מדובר בהפרת אמונים. האנשים שהקימו את הנח"ל החרדי וספגו על כך קיתונות של ביקורת מבית ומחוץ עשו זאת על בסיס על מערכת הסכמות. אחת מהן הייתה שירות של שנתיים בלבד שיקרוץ למתגייסים החרדים הפוטנציאליים ויעניק להם הטבה לעומת מתגייסים שאינם חרדים ואינם עומדים בלחצים חברתיים.

הסיבה השנייה היא המתגייסים עצמם. מי יאמין יותר לצבא שמפר הבטחות. היום מעלים את השירות לעשרים ושמונה חודשים ובעוד חצי שנה יעלו אותו לשלוש שנים. הסיבה השלישית היא אי שיווניות משוועת. חייל הסדר ישרתו שבעה עשר חודש בלבד. בני ישיבות שיצייתו לצו הגיוס בגיל עשרים ואחת - אם יהיו כאלה - ישרתו שנתיים. ורק הפראיירים שהתגייסו בגיל שמונה עשרה עד עשרים ישרתו שנתיים וארבעה חודשים. פראיירים כידוע לא מתים אלא רק מתחלפים ובכל זאת מספרם בוודאי שיפחת וילך.

על הסיבה הרביעית יכולים היו אנשי אכ"א לחשוב גם בלי מתנת השמיים של השכל הישר. במהלך הדיונים בוועדת שקד נעשה מאמץ כנה, גם של נציגי הצבא שהשתתפו בה, להרחיב מאוד את מסגרת ההגדרה מיהו חרדי. לשם כך נכללו בה גם כאלה שלא ראו את פני בית המדרש כמה וכמה שנים טובות. הם מוגדרים כחרדים לצרכי חוק הגיוס רק כי למדו שנתיים במוסד חרדי בין הגילאים ארבעה עשרה לשמונה עשרה. מטרת ההרחבה הייתה ברורה: לאפשר לציבור החרדי לעמוד ביעדי הגיוס ולמנוע התנגשות חזיתית עם הצבא ביום פקודה.

ההמשך הישיר למדיניות שפויה זו היה צריך להיות הקלות נוספות לנח"ל החרדי ולא תוספת שירות שתרחיק ממנו מתגייסים נוספים. מה שמוזר הוא שהפה שהתיר הוא הפה שאסר. כלומר: אותו גדי אגמון שהסכים בוועדה להגדרות הנרחבות של מיהו חרדי הוא זה שפועל כעת כדי להפוך את הנח"ל החרדי למבוקש פחות ובכך להקשות על העמידה ביעדי הגיוס. זה אותו חד גדיא, או שמא מדובר בשניים?

עכשיו או מאוחר יותר

ח"כ חרדי עימו שוחחנו טוען כי לאגמון יש דווקא רציונל פנימי שאפשר להבין אותו. הוא מעדיף ציפור אחת בידיים, אומר הח"כ החרדי, מאשר עשר על העץ. איש אינו יודע אם לבסוף החרדים יעמדו ביעדים ויתגייסו, או שלבסוף הכול ממילא יגמר בפיצוץ. אם יש לו ביד כאלף ומאתיים חיילים שמוכנים לשרת הוא יאריך את שירותם בארבעה חודשים כדי לנצל את מה שיש. הוא גם מניח, כנראה, שתוספת של ארבעה חודשים לא תרתיע מי שממילא יצא ממסגרות הישיבה ומחפש את עצמו.

כך או אחרת. מה שברור הוא שאם יהיה פיצוץ ביחסים בין החרדים והצבא אחד התורמים הגדולים שלו יהיה גדי אגמון. ההחלטה להפוך את מרכז המיון החרדי, שאמור היה מלכתחילה להיות בסיס רישום צבאי בו מוענקים הדחיות והפטורים לבני הישיבות (דחיות לצעירים. פטורים לגילאי עשרים ושתיים ומעלה) למרכזי תעמולה צבאית למטרות גיוס, הייתה שלו ורק שלו. זו לא הייתה יוזמה של הרמטכ"ל וגם לא שר הביטחון. אגמון החליט, אגמון כמעט ביצע.

אגמון נאלץ לחזור מול הזעקה החרדית הגדולה ומול ההחלטה המסתמנת של גדולי התורה לאסור כליל את ההתייצבות לצו ראשון במרכז הגיוס. אלמלי אותה החלטה אווילית היה שקט בגזרת החרדים והצבא עוד שלוש שנים לפחות. שקט שהיה מופר רק בהפגנות הפלג הירושלמי שהורה לבחוריו לא להתייצב בשום אופן והופך אותם לקדושים מעונים כאשר הם נעצרים.

אבל גם ביטול ההחלטה, עליה התבשרו חברי הכנסת החרדים בשבוע שעבר, עשוי שלא להביא את השקט המיוחל. אנרציית ההתנגדות שנוצרה סוחפת בעקבותיה גם חוגים שישבו על הגדר ולא הביעו דעה לכאן או לכאן בנושא ההתייצבות. כעת גוברת המגמה שלא להתייצב גם לקבלת דחייה ובלי שום הטפות ושטיפת מוח לצרכי גיוס. אין ספק כי אלמלי הטעות של אגמון הייתה האנרציה זורמת לצידם של הגורסים שאין טעם לצאת כעת למלחמות על מה שיהיה רק בעוד שלוש שנים.

וכל כך למה? לח"כ הרב מאיר פרוש יש הסבר לרוח ההתנגדות הנושבת כעת במחננו במלוא עוזה. פרוש משוכנע, ובידו אף נתונים, המוכיחים לטענתו כי אין מצב שהציבור החרדי יעמוד ביעדים בעוד שלוש שנים. הוא גם הביא נתונים אלה בפני גדולי ישראל. לדעתו של פרוש אלה הסוברים שיש לאסור על התייצבות גם לצו ראשון משוכנעים אף הם שהיעדים לא יושגו, והמלחמה פרוץ תפרוץ.

הסיבה להקדים אותה כבר לעכשיו היא משיקולים טקטיים. כעת הציבור חזק ומאוחד נגד הגיוס. בעוד שלוש שנים מי יודע מה יהיה. עדיף כעת לשבור את הכלים מאשר להמתין לעתיד בו כוחנו לא ידוע. כך או כך, אין ספק שבלי האש שהצית אגמון בנושא הממ"חים, הרוח המתונה הבורחת ממאבקים קודם זמנם הייתה נושבת ביתר עוז וסוחפת עימה גם את המתלבטים.

האפס של המע"מ

הקרב העיקש ביותר בוועדת שקד היה כידוע סביב הסנקציות לחרדים אם לא יעמדו ביעדי הגיוס. הברירה הייתה בין סנקציות כלכליות שיבואו לידי ביטוי בשלילת הטבות לדיור ובין עונשי מאסר לסרבנים. התוצאה המרה ידועה.

תכנית הפטור ממע"מ לזוגות צעירים עם התניה לשירות צבאי הייתה אפוא החוצפה בהתגלמותה. לא רק סנקציות פליליות אלא גם כלכליות. לא רק במידה ולא יעמדו ביעדים אלא אף אם יעמדו בהם. כל מי שלא יתגייס, גם אם חבריו שהתגייסו מילאו את היעדים והפטור שלו הוא כדת וכדין, יזכה לסנקציה הכלכלית של שלילת ההטבה הכי משמעותית לדיור שניתנה אי פעם בישראל.

כצפוי מראש, השר הראשון בממשלה שקם למחות על החוצפה היה שר השיכון אורי אריאל. כמנהגו שלא בקודש הוא עלה להתראיין בתחנות הרדיו החרדיות והבטיח שלא יקום ולא יהיה. הוא לא ייתן את ידו לאפליית חרדים בצורה כל כך חמורה.

אז אמר. גם בעלי זיכרון ממוצע ומטה לא יתקשו לזכור שכך הוא גם אמר בנושא גיוס החרדים. בשלב הראשון הוא אמר שלא יקום ולא יהיה גיוס בכפיה. בשלב השני בו אושר החוק במליאת הממשלה הוא הבטיח שהדבר ישונה בדיוני ועדת שקד. כאשר החלו הדיונים הוא הבטיח שלא יהיו סנקציות פליליות וברגע האמת בו אושרו הסנקציות הוא נעלם ועבר לדבר על נושאים אחרים. כעת הוא מדבר על אפליית חרדים בדיור שכאמור לא ייתן לה את ידו.

ופתאום הוא הפסיק לדבר. ביום שישי שעבר הוא נועד לשיחה ארוכה מאוד ולבבית עם שר האוצר יאיר לפיד בביתו בתל אביב (קרדיט לחשיפה: ל' ויסמן מ'גלובס'). השיחה נמשכה עד קרוב לכניסת השבת והייתה כנראה פורייה מאוד. הנה עובדה היא כי ביום שני השבוע אישר קבינט הדיור את תוכנית לפיד ככתבה וכלשונה. אז היכן ההתנגדות של אריאל לאפליית החרדים ומה הוא קיבל בתמורה? אולי עוד כמה מאות מיליוני שקלים לחטיבה היהודית להתיישבות בשטחים? לך תדע. פראייר הוא בטח לא יצא.

ובכל זאת משהו הוא כן עשה. ביום ראשון השבוע שוחח אריאל עם חברי הכנסת פרוש וגפני. הוא ביקש מהם לפעול בלשכת ראש הממשלה כדי שההתנגדות לאפליה תבוא מצידה. הוא עצמו אין לו מספיק כוח מול שר האוצר הדומיננטי.

אפרופו שר אוצר דומיננטי: השבוע חשף הכתב יעקב רייניץ סקופ רציני (מהסוג שנחשף בעיתון המפלגתי השמרני אחת לשלושים שנה בממוצע. וגם זה בטעות. מעניין לבדוק איך המבקר העביר לו את זה). הוא גילה כי היועץ המשפטי של משרד האוצר כתב חוות דעת ראשונית המתנגדת לאפליית ערבים וחרדים בפטור המע"מ לזוגות צעירים. לאחר מכן נכתבה חוות דעת אחרת תחת לחץ כבד של שר האוצר. אגב: נוסח התגובה של משרד האוצר מאשר למעשה שזה מה שהיה.

איך יכול שר בישראל לכפות חוות דעת על יועץ משפטי? שרים בממשלה רגילים לומר שהם בעלי זכות הדעה במשרד עד שזה מגיע ליעוץ המשפטי. לפיד, לצערנו הרב, קורץ כנראה מחומרים קשיחים יותר. מילא לרמוס את אנשי אגף התקציבים. הם הרי עובדים אצלו והוא לא אצלם. יועץ משפטי לעומת זאת הוא עובד של משרד המשפטים ואף שר לא יגיד לו מה לעשות. כנראה שללפיד יש אמצעי שכנוע שאנחנו עדיין לא מכירים.

בעקבות פנייתו של אריאל (לא ברור למה הם לא חשבו על זה קודם) החלו הח"כים החרדים לפעול. פרוש דיבר עם פ' לרנר. גפני דיבר עם א' ליכט. שניהם דיברו עם ראש הממשלה שכנראה פנה מצידו ליועץ המשפטי של הממשלה יהודה ויינשטיין.

נגיד מה שנגיד על היועץ הלא מבריק הזה ועל ההיגררות המיותרת שלו אחר הפרקליטות בפרשת הבחירות החוזרות בבית שמש, ברגעי האמת הוא מפגין יושרה והגינות שלא מצאנו אצל קודמיו לתפקיד. לפני שנה הוא בלם את ביטול המעמד המיוחד של הרשתות החרדיות.

השבוע הוא החל במהלך בלימה של האפליה החמורה בנושא הדיור. בעוד שלפיד מפטפט ומתרברב בתקשורת על הבומבה שהכניס לחרדים, הרי שמי שיעיין בנוסח ההחלטה שהתקבלה השבוע בקבינט הדיור יראה שם משהו אחר. אין תנאי סף מחייב של שירות צבאי אלא אמירה כללית שתהיה התחשבות בנושא השירות. התחשבות זה אומר משהו בסגנון של העדפה למשרתים בצבא במקרה שכמה זוגות צעירים יתחרו על אותה דירה. מאחר וחרדים לא מתמודדים על דירות יד ראשונה באזורים חילוניים ולהפך הגזירה רחוקה מלהיות נוראה. אז למי תודה ולמי ברכה? לכבוד היועץ המשפטי לממשלה. תודה לך, יהודה. באמת תודה רבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!