הכרעה גורלית • 64 שנים ל'גורל הגר"א' המפורסם

"הנה, זה כאן. על השולחן הזה עשה ר' אריה את ה'גורל' המפורסם, אני זוכרת את האנשים שעלו כאן במדרגות בכניסתם לבית המדרש למעמד גורל הגר"א" – משחזרת בהתרגשות הרבנית פלצינסקי שתחי', בתו של הצדיק רבי אריה לוין זצוק"ל, ומוסיפה: 'הוא נעשה בחרדת קודש, ואבא זצ"ל התכונן לכך רבות בעיקר בעבודה רוחנית מעשית'. נכדו של הרב, הרב הגאון רבי שלמה פלצינסקי שליט"א, משמש כראש כולל 'בית אריה', שהוקם על ידי אביו הגאון הגדול רבי אליעזר פלצינסקי זצוק"ל לזכרו של חמיו, במקום ההיסטורי שהיה ונשאר אכסניה לתורה, כאילו לא חלפו יותר מ-64 שנים.

'תלכו לר' אריה'

היתה זו אחת ההכרעות הקשות שידע עולם הרבנות בארץ הקודש: בשנת תש"ח נהרגו שלושים וחמישה איש שהיוו את שיירת הל"ה שיצאה לעזרת הלוחמים בגוש עציון, והם נקברו בקבר עראי מפאת תלאות הדרך. הקבורה נערכה מתוך מסירות נפש ובתנאי מלחמה קשים, בתנאים אלו לא יכלו הקוברים לערוך תרשימים מדויקים של כל קבר וקבר.

בתום המלחמה הועברו ההרוגים הקדושים לקבורת קבע, והוקדשו מאמצים מרובים לזיהויים. נעזרו בתרשימים, בצילומים ובאמצעים נוספים, ולאחר מאמץ רב רק עשרים ושלושה הרוגים זוהו באופן ודאי. לגבי היתר, ידעו את שמותיהם של שנים עשר האחרים, אך לא היה ידוע בוודאות מי היא גופת פלוני או גופת אלמוני, והיה ספק היכן לקוברם.

יגון הורים שכולים, מה ידמה לו ומה ישווה לו. אנקת אם הניצבת שחוחה בפני קבר בנה בעלומיו, שערי שמים תפתח ושער דמעות שוב לא יינעל, ואולם השברון והאנחה גוברים לאין שיעור כאשר אין ההורים יכולים להשתטח על קבר יקירם מבלי ידע מי הוא.

הנושא הובא לפתחם של גדולי ישראל, הוכחה ברורה לא היתה, וכך שמו אחדים מבין ההורים השכולים את פעמיהם אל מרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצוק"ל, רבה של ירושלים, ששקל בדבר והציע לפנות אל הגאון רבי אריה לוין זצוק"ל, ולבקש ממנו לערוך 'גורל הגר"א', שהוא ידע כיצד לעשותו, לשם זיהוי הקברים. הגורל שנעשה במעמד הוד קדומים, נערך בהיכל ישיבת 'בית אריה' שבסמטאות בתי ראנד, עם י"ב נרות דולקים ואמירת תהילים ברגש רב, ואכן בסיעתא דשמיא זכו הם ע"י הגורל לקבוע במדויק את מקום מנוחתם של כל אחד ואחד מי"ב החיילים, לפי פסוקים מדויקים אשר עלו להם בגורל.,

'אבא התכונן רבות',
66 שנים אחרי, שמנו פעמינו להיכל בית המדרש 'בית אריה', בו שוכן עד היום הזה מקום משכנו ומדרשו של הגה"צ רבי אריה לוין זצוק"ל. ביקשנו בעזרתם של זקני המקום להצביע על המיקום המדויק, ולתעד את המעמד נורא ההוד שהתרחש שם שנים רבות לפני.

לפנינו נגלה הפרוטוקול שכתב רבי אריה זצוק"ל, לאחר עריכת גורל הגר"א וזיהוי הקברים של הקדושים שנרצחו בנתיב הל"ה: "בעזרת השם יתברך, הערב אור ליום שני לסדר ועשית עמדי חסד ואמת ח' בטבת תשי"א, שנת הגאולה תבוא במהרה לפ"ק שהוא לפי מנין אומות העולם בדצמבר בירושלים עיה"ק, נערכה בבית המדרש של ישיבת בית ארי' הפלת גורל של הגר"א זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, לגבי שנים עשר הקברים בקבר הל"ה בהר הרצל.

"בכדי להעלות בגורל את מקום מנוחתם של שנים עשר הקדושים מפלוגת הל"ה, שנפלה בהרי חברון ביום ה' בשבט התש"ח, הגורל הופל על ידי, בהשתתפותם של הגאונים רבי אהרן יעקובוביץ ורבי רפאל בנימין לוין. בשם ועד משפחות הל"ה השתתפו בהפלת הגורל הר' ראובן מס ור' יצחק דב הכהן פרסיך נ"י, הדלקנו שנים עשר נרות והתפללנו תפילה קצרה לעילוי נשמותיהם של הקדושים ז"ל הי"ד, לאחר מכן ניגשנו לסידור הגורל, הפסוק הראשון שיצא בגורל א' בקרובי אקדש, ב' כי קודש קדשים הוא לכפר עליכם.

"בהמשך הפלת הגורל יצאו הפסוקים ג' כי ד' אלקיכם הוא הנלחם לכם, ד' כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את העי, ה' וכפר עליו הכהן לפני ד', ו' אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל, ז' והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך הוא לא ילך, ח' וישכם בבוקר ביום החמישי ללכת, והמעשה אשר השכימו ללכת היה ביום ד', ט' נחנו נעבור חלוצים לפני העם, י' מדם חללים מחלב גיבורים קשת יונתן לא נשוג אחור, י"א ויקם את דבריו אשר דבר עלינו וכו'...",

'שלא להרפות ידיים',
אנו צופים בשולחן השחור הגדול עליו דלקו הנרות, ועליו ניצב בגאון ספר התנ"ך המיוחד שבו היה עורך רבי אריה זצוק"ל את הגורל, ובמנהרת הזמן נדמה לנו הדבר כאילו נעשה הדבר אך תמול שלשום. בשיחה עם זקני המקום, הם מתארים בערגה את הגורלות שערך רבם הנערץ, אותם הם זוכרים היטב, והם מוסיפים לספר את החלק הפחות נודע לרבים: כי כשהיה עושה את גורל הגר"א, הרי שכשהיה עולה בידו פסוק המרמז על בשורה לעתיד טוב, היה שמח כי באפשרותו כעת לנסוך תקווה ועידוד בלב השואל, ובשמחה היה מראה לשואל את הפסוק המרומז בו.

אולם כשהיה עולה בידו פסוק אשר היה מנבא רעות, לא היה מגלה זאת לשואל, והיה מתחמק ממתן התשובה בתואנות שונות שאין הדבר ברור אצלו בכוונת הפסוק וכדומה, ונימק זאת בכך שהלא 'אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים', וודאי שגם אם עלה פסוק המנבא רעות, הרי 'יד ד' לא תקצר'. אולם אמר ברגע שאדם ישמע כי ח"ו יש כאן איזה רמז כלשהוא לרעה, ירפו ידיו ושוב לא יתפלל.

כך כשנעדר בחור מישיבת מיר, וחיפושים רבים נערכו אחריו, נתבקש לעשות גורל הגר"א לדעת מה עלה בגורלו, ולאחר שעשה את הגורל טען כי לא עלה בידו פסוק עם דבר ברור. אולם לאחר מכן, כשלדאבון לב נמצא הבחור ללא רוח חיים, אמר למקורבו כי עתה מרשה הוא לעצמו לגלות לו שאכן כשעשה את הגורל הפסוק שעלה ניבא רעות, אולם לא הסכין לגלות זאת כדי לא להרפות ידיים מלהמשיך בתפילה ובתחנונים לפני יוצר כל.,

'גורל בעקבות כאב ראש',
האם היו מגיעות בקשות רבות לעריכת גורל הגר"א? - אנו שואלים את זקני המקום שבאו להאיר מזכרונותיהם מאותם ימים, ואחד מהם נזכר בסיפור מופלא בעניין רבנותו של הגרי"ט ראקאוו זצ"ל מגייטסהעד, שבשום אופן לא רצה ליקח עליו עול הרבנות למרות בקשת הרבים והרבנים מארץ הקודש בראשם מרנן הרב מפוניבז' והגר"י סרנא ועוד, והוא לא נעתר לכך.

"בסופו של דבר הוא ניאות לכך לאחר שנעשה על כך גורל הגר"א, ואני שמעתי שכך היה המעשה: מרן הגאב"ד דטשעבין זצוק"ל שלחם להגה"צ רבי אריה לוין זצוק"ל לעשות 'גורל הגר"א', ויצא לו הפסוק 'נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותיו', ולא ידעו פשר הכוונה, ולא החליטו אז על פי הגורל, שהיה בלתי ברור כוונתו. בסוף ימיו נתוודע לו, שעל המצבה של זקנו בעל התוספות יום טוב זיע"א נכתב שמו - רבי גרשון שאול יו"ט ליפמאן והלא הוא היה מצאצאי התוספות יו"ט, והתברר הכוונה של הפסוק 'נשא את ראש בני גרשון...', שהוא יעלה כנכד לאותו גאון לכס הרבנות".

איזה מאורע נוסף זכור במיוחד ממעמד עריכת הגורל כאן בביהמ"ד? "ישנו סיפור שהתפרסם לאחר פטירתו של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, שהלווייתו כידוע התקיימה בפורים בירושלים, ואף שאין מספידים בפורים, גדול בתורה מספידים משום כבוד התורה. אברך אחד השתתף בהלוויה וזמן קצר לאחר הלוויה נתקף בכאבי ראש נוראים ומצבו הלך והידרדר, בלי שהרופאים מוצאים את מקור הבעיה. בצר לו פנה לרבי רפאל לוין, בנו של הגה"צ רבי אריה לוין, שהמשיך אף הוא בעשיית הגורל כאן באותו מעמד ומקום, וביקש ממנו לעשות גורל הגר"א ולמצוא את הסיבה למחלתו כי חייו אינם חיים.

למרות שזה מקרה פרטי, ערך לו רבי רפאל לוין גורל הגר"א מתוך רחמים, והנה יצא הפסוק 'ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'! כששמע זאת האברך נזכר, שבהלוויה של רבי משה פינשטיין שנערכה בעיצומו של הפורים, ונאמרו הספדים שעה ארוכה, לאחר שגמרו להספיד לפתע נעמד עוד אחד להספיד, והאברך שכבר היה קצר סבלנות התבטא באומרו: 'בסדר, כבודו של רבי משה פינשטיין במקומו מונח, אולם מה יהיה עם מצוות היום? הזמן קצר והמלאכה מרובה...', ולמרות שלא יצאו מפיו דיבורים רעים, לא מתאים להתבטא כך על גדול בתורה.

הלך אותו אברך להתייעץ בגדולי תורה ואמרו שיש בהחלט קשר בין הדברים, שנאמר 'הזהרו בגחלתם', שהבורא מקנא לכבודם של ת"ח. עלה האברך עם מניין לקברו של 'ר' משה' וביקש מחילה בדמעות, אך עדיין לא פסקו כאבי הראש, ואז יעצו לו גדולי התורה לחפש ליד מי אמר משפט זה כדי לבקש מחילה באוזניו. מיד פרסם האברך מודעה בעיתון ובה הסיפור ובקשת מחילה מרבי משה פינשטיין, וכעבור זמן קצר נעלמו כאבי הראש כלא היו...

זיכרונות לא רבים נותרו מאותו מעמד, אך כמה מתאים לשוב לאחר שנות דור לאותו מקום, להביט באותו שולחן גדול ונורא עליו הודלקו הנרות, וסביבו עמדו האנשים ניצבים בחרדת קודש, עד שיצא המקרא מאותו גורל מרגש ומרטיט. די לראות את המקום עליו ישב רבי אריה בעת הגורל, ולהבין כי במקום גדולים נעשו מאורעות גדולים, ואין יותר מהם לחזק ולראות כמה העולם כולו מתנהל אך ורק בידי שמים.,

הכתבה לקוחה מתוך אחד ממגוון המוספים המרתקים של 'יתד נאמן' לקראת פסח

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!