הימים שחוויתי רעב על בשרי

רבים מהמוגדרים כ'עצמאיים' חוו עליות ומורדות במצבם הכלכלי. גם עלי לא פסחה החוויה הזו. בוודאי זכורה לרבים התקופה בה מכרתי את החנות ו"יצאתי לעסקים". אך בדיוק כפי שאנו אומרים בתפילה, "מחשבות רבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" - היכן שהנחתי יד, הקב"ה שם רגל, ובתוך כמה חודשים איבדתי את כל הוני ואף נשארתי בעל חוב גדול.

לא, לא שמתי מבטחי בניירות ערך, בורסה או בועת סבון אחרת. השקעתי בעסקים קיימים שעל-פי דרך הטבע הייתי אמור להתפרנס מהם בכבוד, אך באורח פלא הכול ירד לטמיון.

זה היה באחד הערבים, באותה תקופה קשה. ישבתי בביתי ורציתי לאכול ארוחת ערב עם משפחתי. הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסי, ומה שהצלחתי להעלות על השולחן היו כמה פרוסות לחם ובקבוק קטשופ. גם אם רציתי לרדת למכולת ולקנות דבר-מה, הרי שלא היתה באמתחתי אפילו לא אגורה שחוקה אחת.

מרחתי את הקטשופ, עצמתי את עיני ודמיינתי שאולי זו פיצה.

באותו ערב קשה הגעתי לשתי מסקנות: האחת, שאם עד היום לא חשבתי שיש מושג של אנשים רעבים, הנה הקב"ה הראה לי על בשרי שיש כאלה. השנייה, שהערב כנראה הגעתי לנקודת השפל במצבי הכלכלי ומהרגע... יש רק דרך לעלות למעלה בחזרה.

עשה עימי הקב"ה חסד, הצלחתי לקנות את החנות בחזרה, וברוך ה' הגלגל התהפך בחזרה.
עברו... כמעט ארבע שנים מאז, וטראומת ארוחת הערב ההיא עדיין לא חלפה, ומנקרת בראשי כל רגע.

אינני מזלזל חלילה באף מעשה צדקה עבור ישיבות, תלמודי תורה או ארגוני חסד, אבל את כל מעשרות הכספים וכספי צדקה שברשותי אני מעביר באופן אישי עבור קניית אוכל למשפחות, ואף תורם רבות לעמותות חסד העוסקות בחלוקת מזון ישירות לפתח הדלת. מי שרוצה לגרום לי "חיבוט המיטה", מי שמעוניין כי אתהפך על יצועי ולא אירדם בלילה - שיספר לי על ילד או אדם רעב.

הזכרתי זאת כבר בעבר. אני נחשף מידי שבוע להצעות מפתות מחברות מסחריות וארגוני חסד, בכדי שאזכיר את שמם בטורי האישי. אבל יש קו שאיתו אני הולך מזה כשבע שנים: לעולם לא 'אמסחר' את הטור ולא אהפוך אותו לשטח של יחסי ציבור עבור אף גורם. אם כבר הזכרתי גוף מסחרי או עמותת חסד, הרי זה רק מפני שחשבתי שהם ראויים לכך.

פגשתי אותו בשבוע שעבר. ר' יהודה חזקיה, תושב העיר בני-ברק, מנהל ביד רמה את ארגון החסד 'קרן רות בת שרה - פרויקט פת שחרית'. הארגון מחלק מידי יום 2200 כריכים ב-70 בתי ספר בכל רחבי הארץ. על מלאכת ההכנה מנצחים מתנדבים ומתנדבות בבני-ברק, ואת החלוקה לילדים בתוך מוסד החינוך מבצעים המורים והמורות.

"יש ילדים שיוצאים מהבית ליום לימודים ללא אוכל, כי אין להורים מה לתת", מסביר לי יהודה חזקיה בעצב. לי הוא לא צריך להסביר מהי משמעות של 'רעב' כי חוויתי זאת על בשרי,
"אני לא מבקש תרומות. אני צריך רק מתנדבים למלאכת ההכנה. הציבור במדינה צריך לדעת שקיים כזה ארגון, המופעל על-ידי תושבי העיר ומוקף במאות מתנדבים מידי יום".

כששנתכם נודדת, כשקשה לכם להחליט האם ללכת על הגי'פ עם גלגלי המגנזיום או עם גלגלי הטסות, כשאתם אכולי דאגה ומתכננים תביעה נגד סוכן הנסיעות עקב נחיתת הביניים בלונדון בדרככם לחופשה בארצות-הברית, תזכרו את המילים "ארגון פת שחרית", ותראו כמה החיים שלכם יפים ומעניינים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!