דבש חמניות - מותר?

השמיטה לא הסתיימה


שנת השמיטה הסתיימה כבר בערב ראש השנה האחרון, אך איסוריה ממשיכים עוד זמן רב. גם כיום, תשעה חדשים לאחר סיומה, ישנם מספר גידולים חקלאיים שעדיין אסורים משום איסורי השמיטה. רק לקראת סיום שנה זו, שהיא השנה השמינית למניין שנות השמיטה, יסתיימו הלכתית החששות בכל התוצרת החקלאית.

לפי הדעה המקלה בהלכה, מהזמן בו ניתן להשיג בשוק ירק מסוים, אין יותר צורך לחשוש שמא הירק נקצר בשמיטה, ורק אם ידוע בוודאות כי נקצר בשמיטה הוא אסור. לדוגמא, חסה שאורך גידולה הוא כחודש. כשיגיע ראש חודש חשוון של השנה השמינית, תותר כל החסה הנמצאת בשוק שלא ידוע בוודאות שנקצרה בשמיטה. אך כל זמן שעדיין אין חסה חדשה, חל איסור לאכול חסה, כיוון שמן הסתם נקצרה בשמיטה.

עדיין אסור


חלק מהגידולים שעדיין אסורים כיום הם בטנים, כיוון שעדיין לא נקצרה תוצרת שנה זו, וכל הבטנים הינם מגידולי שמיטה; חומוס, שממש בימים הקרובים ייקצר. גרעיני אבטיח גם הם עדיין באיסור.

אמנם אבטיח קיים בשוק כבר זמן רב, אך האבטיח ממנו מפיקים את הגרעינים התעשייתיים ייקצר רק בעוד כחודשיים. עבור גרעיני האבטיח – אשר, אגב, מתוך כל הפיצוחים תוצרת הארץ הם היקרים ביותר - מגדלים אבטיחים מזן מיוחד, ואף שיטת גידולם שונה. כדי להפיק מהאבטיח גרעינים רבים, מנווטים את ההשקיה באופן שתגרום לאבטיח לייצר גרעינים רבים, ופחות בשר. כשהאבטיח מוכן, הוא נקצר באמצעות מיכון מיוחד המרסק עוד בשדה את האבטיח, את הגרעינים מאחסנת המכונה בבטנה, ובשר האבטיח וקליפתו נותרים בשדה. לאחר מכן שוטחים את הגרעינים לייבוש, ניקיון, ריכוך, וקלייה.

ישראל היא מעצמת גרעיני אבטיח, בעוד שישנן מדינות רבות שאינן מצליחות כלל לגדלם.

חמנייה: מנגנון אי סבילות עצמית


גם גרעיני החמנייה עדיין באיסור שביעית, כיוון שכל החמניות הקיימות כיום בשוק הינן מגידולי שנת השמיטה, ואילו התוצרת של השנה השמינית תיקצר רק בעוד כחודש. כל הנוסע בכבישי הדרום יכול ליהנות מהמראה המרהיב, העוצר נשימה, שטבע הבורא במראה שדות החמניות. אך לא לאורך זמן ניתן יהיה ליהנות מהצהוב-צהוב הזה של פרח החמנייה, כיוון שכבר בימים אלו החמנייה נמצאת בתחילת התייבשותה לקראת קצירת גרעיני החמנייה.

בכדי שמהפרח הצהוב יתפתח גרעין, שהוא בעצם פרי החמנייה, יש צורך בהפריה. ההפריה מתבצעת כש'אבקת הפרח' נוחתת על 'צלקת הפרח'. גרגר אבקה זה נובט על הצלקת, ומתפתח לגרעין. כך זה בכל הצמחים והפירות. המיוחד בחמנייה (ובעוד צמחים) הוא מנגנון הקרוי אי התאם עצמי, או אי סבילות עצמית.

כלומר, בעוד שישנם סוגי צמחים, בהם תיתכן הפריה עצמית, כלומר אבקת פרח תנחת על צלקת מאותו הצמח, ותצמיח פרי, הרי שבחמנייה, מנגנון אי הסבילות העצמית יגרום לכך שפרח שהואבק באבקה של אותה החמנייה - לא יחנוט לגרעין. כאשר האבקה מפרח החמנייה תנחת על הצלקת של אותה החמנייה, ימנע מנגנון אי הסבילות, את התפתחותו לגרעין.

יותר מכך, באם אבקה מפרח חמנייה אחד תנחת על צלקת של פרח חמנייה אחרת, אך הגנום של שתי החמניות הינו זהה, גם במקרה זה ימנע מנגנון אי הסבילות העצמית התפתחות גרעין. למנגנון זה ישנה חשיבות מרובה במיוחד בסביבה משתנה, בה הדור הבא של החמניות עשוי לפגוש תנאים השונים מאלו של הדור הנוכחי. ובמידה וידמו בכל תכונותיהם לדור הנוכחי, יקטנו סיכוייהם להסתגל לתנאי סביבה משתנים.

המאביקה: כך פועלת הדבורה


כיוון שאין בחמניות האבקה עצמית, יש הכרח בהאבקה על-ידי הדבורים, שיעבירו את האבקה מפרח חמנייה אחת אל הצלקת של פרח החמנייה האחרת. הדבורה עושה זאת בכדי למצוץ את הצוף מהפרחים, ובדרך אגב אוסף גופה השעיר את האבקה, וכאשר היא עוברת לחמנייה הבאה, מנחיתה היא את האבקה על הצלקת, ובכך גם הדבורה הרוויחה את מחייתה, וגם הצמח הרוויח את המשכיותו. וכך, בהגיע עונת החמניות, ישאיל המגדל מהכוורן מספר כוורות כדי שהדבורים יפרו את חמניותיו.

האבקה באמצעות דבורת דבש יעילה יותר מהאבקה באמצעות חרקים אחרים, וזאת עקב תכונת הנאמנות הקיימת אצל הדבורה. כלומר: במעוף אחד של הדבורה מהכוורת לפרחים, תהיה הדבורה נאמנת למין אחד של צמח, ואף באם בסמוך לו יימצא צמח ממין אחר, לא תבקר אצלו הדבורה. בכך מובטח שהאבקה שנלקחה ממין צמח אחד, תועבר לאותו המין ולא למין אחר. שכן, לא תיתכן הפריה ממין אחד למשנהו.

דבש שביעית? ועד הכשרות לא שמע


בשנה הקודמת ניזונו הדבורים מפירות או ירקות וזרעים שגדלו בשמיטה, אך בעוד שפרי שגדל בשמיטה, אינו אסור באכילה, הרי שירק שגדל בשמיטה - אסור באכילה.

הדבורים שלנו, שהפרו את החמנייה, הפיקו דבש מצוף שנמצץ מחמנייה שאסורה באכילה, ויש מקום לשאלה האם גם הדבש אסור. שאלה זו לא עלתה על דעתם של מרבית העוסקים בהלכות ודיני השמיטה. ייתכן שהסיבה לכך היא, שרגילים הם לדבש הדרים, ולא שמו לבם לכך שקיים גם דבש חמניות.

איני רוצה כמובן להכריע בדבר, וייתכן שהדבש לא נאסר, אך שאלה לדיון יש כאן, ותשובה ברורה לא קיבלתי עדיין ממיטב הרבנים עימם התייעצתי.

ייתכן שכשרויות טובות וידאו לקיחת דבש מכוורות שלא שהו ליד גידולי ירקות וזרעים. אך לפחות ועד כשרות אחד, אותו חקרתי בעניין, לא ידע בכלל על מה אני מדבר, וכלל לא שמע על תופעת דבש החמנייה, כי לדעתו קיים דבש הדרים בלבד... ולכן לקח דבש מכל כוורת שהיא, מבלי לבדוק את מקור הצוף.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!