"פסק דין המבוסס על חוסר ידע, עיוות, שנאה ורשע"
ח"כ אורי מקלב כואב את גזר הדין שספג לופוליאנסקי • 'בחדרי חרדים' מביא את הדברים החריפים שהעלה על הכתב
- ח''כ אורי מקלב
- כ"א סיון התשע"ד
- 8 תגובות
• בסעיף 2 לפסה"ד קובע השופט רוזן כי "עם זאת גם משלא נטל כספי שוחד לכיסו, כספי השוחד שמשו להעצמתו והגדלת כוחו והשפעתו, וכי הוא זכה לתפקידים ציבוריים נכבדים ורמים בשל פועלו בארגון "יד שרה". עוד הוא מוסיף וקובע כי בשל פועלו בארגון "זכה לקרבת גאון הדור, הרב אלישיב, קרבה שהינה בעלת ערך ללא מידה ושיעור, לאמור כספי השוחד לא נתנו באמתחתו, אבל היו יקרים עבורו ומסולאים מפז".
הטלת בוץ על הרב לופוליאנסקי בקביעה ללא עוררין כי המניע לפעילות החסד הענפה שלו היה רצונו להתקרב לגדול הדור - הרב אלישיב, הינה קביעה בלתי רציונאלית, לא הגיונית, ואינה עומדת במבחן המציאות. כל כולה מבוססת על השערות פרועות הנובעות מסברת כרס של מי שלא מכיר את המציאות ואף חסר לו את הכלים להביע דעה בכך.
כיצד יתכן שאדם שאין לו ידע, הבנה, ומושגים בהוואי החיים החרדי, באווירתו, במאפייניו, ובוודאי שלא בניואנסים הדקים של הווייתו, יביע דעה חד משמעית חותכת ונוקבת החורצת דיני נפשות?!
מעבר לעיוות, לשנאה, ולרשע המנתבים קביעה זו, מושתתת היא על שטות וחוסר דעת בעליל.
חוסר הבנתו של השופט ובורותו בעניין, בולטים שבעתיים בהמשך דבריו, כשקבע כי "בשל פעילותו של הרב לופוליאנסקי בעמותת "יד שרה" נבחר לייצג קהילה נכבדה בעירייה, ובהמשך למלא תפקידים רבים ורמים בעירייה. בשל עשייתו לטובת עמותת יד שרה, פגש את גדול הדור, גאון הדור, כב' הרב אלישיב, לפחות פעם פעמיים בשבוע - פגישות שלולא עשייתו בעמותה ספק רב אם היו אפשריות. מעמדו אצל הרב אלישיב הקנה לו מעמד ועוצמה רבה בסביבתו. ערך פגישותיו האישיות וקרבתו לכב' הרב אלישיב היו בלתי נתפסים ומעל לכל שווי כספי שהוא".
הרי כל מי שמכיר את השתלשלות הדברים, ורבים הם, יודע כי ארגון "יד שרה" היה ארגון חסד גדול ונודע ביסודו, ובפעילותו הנמרצת והבלתי שוקטת על שמריה של הרב לופוליאנסקי, וזאת עוד שנים רבות לפני שבכלל חשב הרב לופוליאנסקי להתקרב לרב אלישיב. ובכל זאת שקד הרב לופוליאנסקי לפתח ולהעצים את פעילות הארגון וזאת במטרה ברורה להרבות חסד עם כל נזקק. מה הניע אותו בכל אותן שנים לפעול ולעשות ולהרחיב את פעילות הארגון? אין זה, כי אם אהבת חסד טהורה וצרופה היא אשר הניעה אותו לכך.
יתירה מכך, קצת ידע כרונולוגי: קרבתו של הרב לופוליאנסקי לפוסק הדור הרב אלישיב החלה רק לאחר בחירתו לכהן כנציג ציבור מטעם סיעת דגה"ת, ומפאת אחריותו הרבה לציבור נאות הרב אלישיב לקבלו במעונו באופן שוטף וקבוע לייעוץ והכוונה בענייני הכלל, וכאמור היה זה רק בשנת תשמ"ט 1989 (13 שנים לאחר הקמת "יד שרה"). כך שכל התאוריה ובנין הקלפים הגרנדיוזי נופל מחוסר בסיס ויסודות במציאות!
• בסעיף 13 לפסה"ד מתייחס השופט רוזן להקמת בית הכנסת בבית "יד שרה", כשהוא כותב: "עם כל הכבוד, הקמת בית הכנסת.. אין לה דבר עם מאות הנזקקים לארגון "יד שרה". גם קביעה זו הינה, למרבה הצער, תלושה מהמציאות.
בית הכנסת הממוקם ב'יד שרה' מהווה חוליה נוספת בשרשרת החסד של הארגון, כאשר הוא משמש לתפילות לכל השוהים בו, למשתתפי הסדנאות, למתנדבים, לנתמכים ולכלל השוהים משך היום במבנה, העושים עבודת קודש למען הציבור. היכולת להתפלל במקום מאפשרת למתנדבים לשהות שם ברצף לתועלת הכלל, ולנתמכים נותנת מענה מקומי לצרכיהם. (כידוע, 'יד שרה' אינו ממוקם באזור מגורים חרדי, כך שבית הכנסת אינו משמש את הגרים באזור, אלא כל כולו לשימוש הנמצאים בית כתליו).
הקביעה כי בית כנסת בליבו של בית "יד שרה" אין לו דבר עם מאות הנזקקים לארגון "יד שרה", הינה שוב תלושה מהמציאות ומההבנה הבסיסית בחיוניותו של בית כנסת במפעל שחסד שכזה.
מציאת עילה להחמרה בענשו של הרב לופוליאנסקי בגין בניית בית הכנסת ב"יד שרה" מלמדת על תפיסתו המעוותת של השופט לגבי המושג 'חסד' ומהותו. להטיל עונש בגין נסיבות שכאלו על איש חסד שמסר ומוסר נפשו וגופו למען החסד, ואשר אף השופט עצמו הודה כי לא לקח לעצמו פרוטה, זהו דבר שמעולם ועד עתה לא נשמע כמוהו.
פסיקה זו מזעזעת את אמות הסיפין, ועימם מזדעזעים גם אלפי ורבבות נכים, קשישים, וחולים. הנכים הרתוקים לכסאות הגלגלים, והחולים הכבולים למכשירים רפואיים, אשר מצויים בידם אך ורק בזכות חזונו ופועליו של איש החסד המיטולוגי הרב אורי לופוליאנסקי, הכואבים ומוחים על גזר הדין המעוות שניתן לאיש חסדם ומייטבם.
שופט הגוזר גזר דין שכזה, הנוגד כל רציונאל מציאות וצדק, כשבתוך דבריו סותר את עצמו מניה וביה כאשר מחד הוא מפליג בשבח פועליו של הרב לופוליאנסקי, ומאידך תולה בו כוונות מעוותות של עשיית חסד רק כ'קרדום לחפור בו' מוכיח בעליל כי הוא מונע מנגיעה אישית של קידום וקריירה.
בגזר דין נגוע ומעוות זה גוזר השופט גזר דין של "המתת החסד", כאשר אנשים טובי לב בעלי מעוף וחסד עלולים להירתע מהמשך עשיית חסד עם הציבור, מחשש תקדימי שכזה שקבלת תרומות לצורך פעילות חסד תחשב לעבירה פלילית.
כולנו איתו ומחזקים את ידיו!
הטלת בוץ על הרב לופוליאנסקי בקביעה ללא עוררין כי המניע לפעילות החסד הענפה שלו היה רצונו להתקרב לגדול הדור - הרב אלישיב, הינה קביעה בלתי רציונאלית, לא הגיונית, ואינה עומדת במבחן המציאות. כל כולה מבוססת על השערות פרועות הנובעות מסברת כרס של מי שלא מכיר את המציאות ואף חסר לו את הכלים להביע דעה בכך.
כיצד יתכן שאדם שאין לו ידע, הבנה, ומושגים בהוואי החיים החרדי, באווירתו, במאפייניו, ובוודאי שלא בניואנסים הדקים של הווייתו, יביע דעה חד משמעית חותכת ונוקבת החורצת דיני נפשות?!
מעבר לעיוות, לשנאה, ולרשע המנתבים קביעה זו, מושתתת היא על שטות וחוסר דעת בעליל.
חוסר הבנתו של השופט ובורותו בעניין, בולטים שבעתיים בהמשך דבריו, כשקבע כי "בשל פעילותו של הרב לופוליאנסקי בעמותת "יד שרה" נבחר לייצג קהילה נכבדה בעירייה, ובהמשך למלא תפקידים רבים ורמים בעירייה. בשל עשייתו לטובת עמותת יד שרה, פגש את גדול הדור, גאון הדור, כב' הרב אלישיב, לפחות פעם פעמיים בשבוע - פגישות שלולא עשייתו בעמותה ספק רב אם היו אפשריות. מעמדו אצל הרב אלישיב הקנה לו מעמד ועוצמה רבה בסביבתו. ערך פגישותיו האישיות וקרבתו לכב' הרב אלישיב היו בלתי נתפסים ומעל לכל שווי כספי שהוא".
הרי כל מי שמכיר את השתלשלות הדברים, ורבים הם, יודע כי ארגון "יד שרה" היה ארגון חסד גדול ונודע ביסודו, ובפעילותו הנמרצת והבלתי שוקטת על שמריה של הרב לופוליאנסקי, וזאת עוד שנים רבות לפני שבכלל חשב הרב לופוליאנסקי להתקרב לרב אלישיב. ובכל זאת שקד הרב לופוליאנסקי לפתח ולהעצים את פעילות הארגון וזאת במטרה ברורה להרבות חסד עם כל נזקק. מה הניע אותו בכל אותן שנים לפעול ולעשות ולהרחיב את פעילות הארגון? אין זה, כי אם אהבת חסד טהורה וצרופה היא אשר הניעה אותו לכך.
יתירה מכך, קצת ידע כרונולוגי: קרבתו של הרב לופוליאנסקי לפוסק הדור הרב אלישיב החלה רק לאחר בחירתו לכהן כנציג ציבור מטעם סיעת דגה"ת, ומפאת אחריותו הרבה לציבור נאות הרב אלישיב לקבלו במעונו באופן שוטף וקבוע לייעוץ והכוונה בענייני הכלל, וכאמור היה זה רק בשנת תשמ"ט 1989 (13 שנים לאחר הקמת "יד שרה"). כך שכל התאוריה ובנין הקלפים הגרנדיוזי נופל מחוסר בסיס ויסודות במציאות!
• בסעיף 13 לפסה"ד מתייחס השופט רוזן להקמת בית הכנסת בבית "יד שרה", כשהוא כותב: "עם כל הכבוד, הקמת בית הכנסת.. אין לה דבר עם מאות הנזקקים לארגון "יד שרה". גם קביעה זו הינה, למרבה הצער, תלושה מהמציאות.
בית הכנסת הממוקם ב'יד שרה' מהווה חוליה נוספת בשרשרת החסד של הארגון, כאשר הוא משמש לתפילות לכל השוהים בו, למשתתפי הסדנאות, למתנדבים, לנתמכים ולכלל השוהים משך היום במבנה, העושים עבודת קודש למען הציבור. היכולת להתפלל במקום מאפשרת למתנדבים לשהות שם ברצף לתועלת הכלל, ולנתמכים נותנת מענה מקומי לצרכיהם. (כידוע, 'יד שרה' אינו ממוקם באזור מגורים חרדי, כך שבית הכנסת אינו משמש את הגרים באזור, אלא כל כולו לשימוש הנמצאים בית כתליו).
הקביעה כי בית כנסת בליבו של בית "יד שרה" אין לו דבר עם מאות הנזקקים לארגון "יד שרה", הינה שוב תלושה מהמציאות ומההבנה הבסיסית בחיוניותו של בית כנסת במפעל שחסד שכזה.
מציאת עילה להחמרה בענשו של הרב לופוליאנסקי בגין בניית בית הכנסת ב"יד שרה" מלמדת על תפיסתו המעוותת של השופט לגבי המושג 'חסד' ומהותו. להטיל עונש בגין נסיבות שכאלו על איש חסד שמסר ומוסר נפשו וגופו למען החסד, ואשר אף השופט עצמו הודה כי לא לקח לעצמו פרוטה, זהו דבר שמעולם ועד עתה לא נשמע כמוהו.
פסיקה זו מזעזעת את אמות הסיפין, ועימם מזדעזעים גם אלפי ורבבות נכים, קשישים, וחולים. הנכים הרתוקים לכסאות הגלגלים, והחולים הכבולים למכשירים רפואיים, אשר מצויים בידם אך ורק בזכות חזונו ופועליו של איש החסד המיטולוגי הרב אורי לופוליאנסקי, הכואבים ומוחים על גזר הדין המעוות שניתן לאיש חסדם ומייטבם.
שופט הגוזר גזר דין שכזה, הנוגד כל רציונאל מציאות וצדק, כשבתוך דבריו סותר את עצמו מניה וביה כאשר מחד הוא מפליג בשבח פועליו של הרב לופוליאנסקי, ומאידך תולה בו כוונות מעוותות של עשיית חסד רק כ'קרדום לחפור בו' מוכיח בעליל כי הוא מונע מנגיעה אישית של קידום וקריירה.
בגזר דין נגוע ומעוות זה גוזר השופט גזר דין של "המתת החסד", כאשר אנשים טובי לב בעלי מעוף וחסד עלולים להירתע מהמשך עשיית חסד עם הציבור, מחשש תקדימי שכזה שקבלת תרומות לצורך פעילות חסד תחשב לעבירה פלילית.
כולנו איתו ומחזקים את ידיו!
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות