הפסיקו להצטדק, כי אנחנו יהודים • טור
משה ברקת לא מבין למה אנחנו טורחים להדגיש שוב ושוב את הסולידריות החרדית, שהרי את מצוות הבורא אנחנו עושים
- משה ברקת. תמונת שער: פלאש 90
- ו' תמוז התשע"ד
- 1 תגובות
צילום: קובי הר צבי
למשך שמונה עשר יום עצרה מדינה שלמה את נשימתה, כולם היו אחוזי חרדה ודאגה לגורל הבנים, הדוברים הרבים שעלו לכלי התקשורת השונים הדגישו חזור והדגש על חשיבות האחדות ועל כך שאומה שלמה מאוחדת מתפללת ומחפשת.
בשולי הדברים היו כאלו שדיברו על ההתגייסות החרדית לצד המשפחות ולצד כוחות ההצלה והחיפושים, הדבר בלט במיוחד בעיר אלעד ש-90% מתושביה הם חרדים וההתגייסות ומופעי האחדות והתפילות הרבות, מעמדי הפרשת החלה וכו' כבשו בה כל פינה וכל בית.
דווקא בשל כך צבטה בלב העובדה הפשוטה הזו, שבכל פעם שקורים אירועים מצערים ונוראים דווקא אצל המגזר הכללי, טורחים להדגיש כל כותבי הטורים ומושכי העט למיניהם מהציבור החרדי איך שהציבור החרדי מגיב בדאגה ואכפתיות למול הכאב הנורא של הציבור הכללי, רואים כאן אחדות מיוחדת של עם ישראל ועוד ועוד.
גם הפעם לא איחרו משפטים כגון אלו להגיע: "דווקא בתקופה שהציבור החרדי סובל מנחת זרועה של הממשלה הרעה והחילונית, בולטת התשובה החרדית שלא מבחינה בין דם לדם ותומכת, עוזרת ומסייעת..."
וכאן הבן שואל: אין ספק שכציבור הסובל מחוסר לגיטימציה נוראה במדינה, דווקא רגעי הנחת הללו הם חשובים ומאירים אותנו באור אחר ושונה הכל כך חשוב לנו, אבל האם מישהוא שם לב גם לכך שכל הקריאות הללו הן גם קריאות שבר נוראיות של: תביטו עלינו, תתייחסו אלינו כשווים... הנה גם אנחנו כמוכם, גם אנו תורמים את חלקנו למאמץ הלאומי... אולי קריאות אלו - צודקות ככל שיהיו - באות להעיד בעצם על חוסר ההבנה וההכרה בצדקת דרכינו? על חוסר ביטחון מסוים בפעולותינו? האם אנחנו טובים רק משום שהחילוני הצעקן יאמר לעצמו הנה החרדים טובים או כי באמת אנחנו טובים? האם עלה בליבו של אחד מאותם האלפים של גומלי החסד הנפלאים שקיימים בציבור שלנו שהוא עושה את מה שהוא עושה בשביל למצוא חן בעיני מישהו או בשביל לקיים את מצוות בוראו של: "גמילות חסדים כנגד כולם".
אולי הגיע הזמן שנפסיק כל היום להצטדק בפני אחינו התועים ולבקש הכרה בנו ובקיומינו? זכור לכולם משפטו של חה"כ הרב אברהם רביץ ז"ל "אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים..."
ולכן אנו אומרים לכולם: אנחנו עושים את חובתנו אך ורק בשל הציווי האלוקי הבלתי נשכח של לגמול חסד עם כל אחד ואחד מישראל, איננו מצפים מכם לטובה עבור זה או להכרה בשל כך, אנו יודעים הרי שבין כה וכה מה שנעשה לא יעזור לנו אצלכם, אנחנו יכולים במשך שנים רבות לתמוך מכל הלב ובאהבה ושמחה בכל מפעלי ההתיישבות הברוכים שלכם מעבר לקווי האויב, ואילו אתם ברגע שזה מתאפשר לכם תגדעו באבחת חרב את הענף הכלכלי שרבים מעולם הישיבות הסתמכו עליו במשך שנים...
ולכן איננו מחשבים כאן חשבונות פוליטיים של כדאיות וכדומה, של מה נקבל עבור תמיכתנו בהמשך, או כל מיני שיקולים זרים ולא ענייניים, אלא אנחנו גומלי חסדים בניו של אברהם אבינו עמוד החסד אמונים אנו על ציוויו של מלך העולם של גמילות חסדים, עושים את כל מעשינו נטו בשביל המצווה נטו בשביל החסד!!!
זוהי חובתנו בעולמנו, כן! כי אנחנו יהודים!!!
בשולי הדברים היו כאלו שדיברו על ההתגייסות החרדית לצד המשפחות ולצד כוחות ההצלה והחיפושים, הדבר בלט במיוחד בעיר אלעד ש-90% מתושביה הם חרדים וההתגייסות ומופעי האחדות והתפילות הרבות, מעמדי הפרשת החלה וכו' כבשו בה כל פינה וכל בית.
דווקא בשל כך צבטה בלב העובדה הפשוטה הזו, שבכל פעם שקורים אירועים מצערים ונוראים דווקא אצל המגזר הכללי, טורחים להדגיש כל כותבי הטורים ומושכי העט למיניהם מהציבור החרדי איך שהציבור החרדי מגיב בדאגה ואכפתיות למול הכאב הנורא של הציבור הכללי, רואים כאן אחדות מיוחדת של עם ישראל ועוד ועוד.
גם הפעם לא איחרו משפטים כגון אלו להגיע: "דווקא בתקופה שהציבור החרדי סובל מנחת זרועה של הממשלה הרעה והחילונית, בולטת התשובה החרדית שלא מבחינה בין דם לדם ותומכת, עוזרת ומסייעת..."
וכאן הבן שואל: אין ספק שכציבור הסובל מחוסר לגיטימציה נוראה במדינה, דווקא רגעי הנחת הללו הם חשובים ומאירים אותנו באור אחר ושונה הכל כך חשוב לנו, אבל האם מישהוא שם לב גם לכך שכל הקריאות הללו הן גם קריאות שבר נוראיות של: תביטו עלינו, תתייחסו אלינו כשווים... הנה גם אנחנו כמוכם, גם אנו תורמים את חלקנו למאמץ הלאומי... אולי קריאות אלו - צודקות ככל שיהיו - באות להעיד בעצם על חוסר ההבנה וההכרה בצדקת דרכינו? על חוסר ביטחון מסוים בפעולותינו? האם אנחנו טובים רק משום שהחילוני הצעקן יאמר לעצמו הנה החרדים טובים או כי באמת אנחנו טובים? האם עלה בליבו של אחד מאותם האלפים של גומלי החסד הנפלאים שקיימים בציבור שלנו שהוא עושה את מה שהוא עושה בשביל למצוא חן בעיני מישהו או בשביל לקיים את מצוות בוראו של: "גמילות חסדים כנגד כולם".
אולי הגיע הזמן שנפסיק כל היום להצטדק בפני אחינו התועים ולבקש הכרה בנו ובקיומינו? זכור לכולם משפטו של חה"כ הרב אברהם רביץ ז"ל "אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים..."
ולכן אנו אומרים לכולם: אנחנו עושים את חובתנו אך ורק בשל הציווי האלוקי הבלתי נשכח של לגמול חסד עם כל אחד ואחד מישראל, איננו מצפים מכם לטובה עבור זה או להכרה בשל כך, אנו יודעים הרי שבין כה וכה מה שנעשה לא יעזור לנו אצלכם, אנחנו יכולים במשך שנים רבות לתמוך מכל הלב ובאהבה ושמחה בכל מפעלי ההתיישבות הברוכים שלכם מעבר לקווי האויב, ואילו אתם ברגע שזה מתאפשר לכם תגדעו באבחת חרב את הענף הכלכלי שרבים מעולם הישיבות הסתמכו עליו במשך שנים...
ולכן איננו מחשבים כאן חשבונות פוליטיים של כדאיות וכדומה, של מה נקבל עבור תמיכתנו בהמשך, או כל מיני שיקולים זרים ולא ענייניים, אלא אנחנו גומלי חסדים בניו של אברהם אבינו עמוד החסד אמונים אנו על ציוויו של מלך העולם של גמילות חסדים, עושים את כל מעשינו נטו בשביל המצווה נטו בשביל החסד!!!
זוהי חובתנו בעולמנו, כן! כי אנחנו יהודים!!!
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות