נקמה מתוקה? כואבת! • טור אישי מקצינת המבחן
זה נראה מתוק ומשכר לרגע, אבל טעמה של הנקמה מריר וכאוב • ואיזו סוג של נקמה מומלץ, ואף נקבע בקיצור שולחן ערוך?
צילום ארכיון: להב אסף אברס
בימים אלו, כאשר מעשי זוועה נעשים במחוזותינו, ועליהם מגיבים במעשי זוועה נוספים, יש לבחון האם יש נקמה מתוקה? האם במעשה הנקמה יש מעין נחמה?
נקמה היא רגש אנושי, כאשר אדם חש פגוע, הוא רוצה לפגוע באחר, להחזיר, להכות בחזרה. האם באמת יש בכך כדי להקל, כדי להרגיע?
אם נתייחס לאירועי הטרור האחרונים, הקשים והכואבים שטלטלו את כולנו, נשאלת השאלה, האם הידיעה כי נער אחר, ערבי, חף מפשע אף הוא, נרצח, מקלה על ההורים השכולים על אובדנם? האם היא מקלה עלינו כולנו, ואנו חשים פחות את אובדנם של שלושה נערים שנקטפו בדמי ימיהם?
בעבודתי כקצינת מבחן נתקלתי באינספור מקרים בהם בוצעה עבירה בגין נקמה. נקמה על עלבון, פגיעה, קללה, יחסים שבינו ובינה ועוד ועוד. ראיתי את עולמם של אנשים צעירים נהרס על משהו שבאותו רגע נראה להם כ"סוף העולם", וכשמעשה הנקמה מתגלה, והם מבינים את המחיר הגדול על המעשה, הם מבינים את גודל הטעות.
זכור לי במיוחד מקרה של נער צעיר, שיצא לבלות עם חבריו, ומישהו, מקבוצה אחרת ששהה במקום התגרה בו וזרק קללה פוגענית על אימו. הנער שלא יכול היה להכיל את הפגיעה, יצא מהמקום, חזר מצויד בסכין ודקר את המקלל.
אין צורך להכביר במילים על הפגיעה. כמובן בנער הנדקר, אבל אני רוצה דווקא להתייחס לפוגע.
חייו נעצרו. הוא נעצר, הואשם. המשטרה והפרקליטות הפכו להיות לחלק מרכזי בחייו, ולא מהסיבות הטובות. אבל בעיקר אני זוכרת את האם, שלכאורה, בנה נלחם על שמה הטוב. הכאב, חוסר התוחלת של המעשה, היכו בה בכל פה. היא לא הצליחה להתאושש מתחושת האחריות והאשמה שאפפה אותה. היא לא הבינה מה היא עשתה רע, ואיפה היא בהתנהגותה הייתה אחראית לתגובת בנה.
הנקמה היא חרב פיפיות. היא עשויה לפגוע בצד הננקם, אך ללא ספק היא פוגעת בנוקם. היא הופכת את הנוקם לעבריין, ואיש חסר מוסר בעצמו.
אנחנו עוברים ימים לא קלים. הפתרונות סבוכים ולא פשוטים. לא פעם אנו חשים את אותה תחושת אוזלת היד וחוסר האונים, מול האירועים הקשים.
אז איך באמת ניתן להתמודד עם אותה תחושה, של הרצון למקום שאמרנו קודם שהיא אנושית? אני חושבת שעל כך היטיב במיוחד להציע רבי שלמה גנצפריד בקיצור שולחן ערוך (סימן ל, איסור רכילות, סעיף ח'): "אם תרצה להנקם מאויבך תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאך, כי הוא יצטער על מידותיך, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך. והנה הוא מתנקם בך".
הכותבת, רחל נחום, עו"ס, מרצה, מומחית לחוות דעת משפטיות בתחום הפלילי ובדיני משפחה.
נקמה היא רגש אנושי, כאשר אדם חש פגוע, הוא רוצה לפגוע באחר, להחזיר, להכות בחזרה. האם באמת יש בכך כדי להקל, כדי להרגיע?
אם נתייחס לאירועי הטרור האחרונים, הקשים והכואבים שטלטלו את כולנו, נשאלת השאלה, האם הידיעה כי נער אחר, ערבי, חף מפשע אף הוא, נרצח, מקלה על ההורים השכולים על אובדנם? האם היא מקלה עלינו כולנו, ואנו חשים פחות את אובדנם של שלושה נערים שנקטפו בדמי ימיהם?
בעבודתי כקצינת מבחן נתקלתי באינספור מקרים בהם בוצעה עבירה בגין נקמה. נקמה על עלבון, פגיעה, קללה, יחסים שבינו ובינה ועוד ועוד. ראיתי את עולמם של אנשים צעירים נהרס על משהו שבאותו רגע נראה להם כ"סוף העולם", וכשמעשה הנקמה מתגלה, והם מבינים את המחיר הגדול על המעשה, הם מבינים את גודל הטעות.
זכור לי במיוחד מקרה של נער צעיר, שיצא לבלות עם חבריו, ומישהו, מקבוצה אחרת ששהה במקום התגרה בו וזרק קללה פוגענית על אימו. הנער שלא יכול היה להכיל את הפגיעה, יצא מהמקום, חזר מצויד בסכין ודקר את המקלל.
אין צורך להכביר במילים על הפגיעה. כמובן בנער הנדקר, אבל אני רוצה דווקא להתייחס לפוגע.
חייו נעצרו. הוא נעצר, הואשם. המשטרה והפרקליטות הפכו להיות לחלק מרכזי בחייו, ולא מהסיבות הטובות. אבל בעיקר אני זוכרת את האם, שלכאורה, בנה נלחם על שמה הטוב. הכאב, חוסר התוחלת של המעשה, היכו בה בכל פה. היא לא הצליחה להתאושש מתחושת האחריות והאשמה שאפפה אותה. היא לא הבינה מה היא עשתה רע, ואיפה היא בהתנהגותה הייתה אחראית לתגובת בנה.
הנקמה היא חרב פיפיות. היא עשויה לפגוע בצד הננקם, אך ללא ספק היא פוגעת בנוקם. היא הופכת את הנוקם לעבריין, ואיש חסר מוסר בעצמו.
אנחנו עוברים ימים לא קלים. הפתרונות סבוכים ולא פשוטים. לא פעם אנו חשים את אותה תחושת אוזלת היד וחוסר האונים, מול האירועים הקשים.
אז איך באמת ניתן להתמודד עם אותה תחושה, של הרצון למקום שאמרנו קודם שהיא אנושית? אני חושבת שעל כך היטיב במיוחד להציע רבי שלמה גנצפריד בקיצור שולחן ערוך (סימן ל, איסור רכילות, סעיף ח'): "אם תרצה להנקם מאויבך תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאך, כי הוא יצטער על מידותיך, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך. והנה הוא מתנקם בך".
הכותבת, רחל נחום, עו"ס, מרצה, מומחית לחוות דעת משפטיות בתחום הפלילי ובדיני משפחה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות