1. עמוד הבית
  2. עסקים ונדל"ן
  3. בארץ

הבחירות להסתדרות מתקרבות והיו"ר ניסנקורן נערך להראות לתומכיו הישגים

אפקט הבחירות הקרבות בהסתדרות: היו"ר "שובר את הכלים", מתפרץ החוצה מישיבת השולחן העגול ויש לו, בכל רגע נתון, כמה וכמה סכסוכי עבודה פתוחים שמוכנים להפוך לשביתה
גלובס, י' סיון תשע"ו 16/06/2016 07:34

ניסנקורן בכנסת. צילום: יונתן זינדל, פלאש90 ניסנקורן, צילום: פלאש90

כמה ילדים, מבוגרים, תיירים ובני עדות שונות טבעו למוות בתקופה האחרונה? הרבה מדי. אבל המצילים בשביתה. שובתים בחסות, בתמיכת ובעידוד יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. אותו אחד שהשבוע עלה שוב ושוב על במת המופעים. ביום שני הוא "שבר את הכלים", התפרץ החוצה מישיבת "השולחן העגול" כשמאחוריו אצה-רצה הפמלייה. ביום שלישי הוא "נרגע" ו"התרצה" - נענה בטובו לשידולי מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, "להניח את המחלוקת בצד" כדי להתרכז ביצירת מנועי צמיחה ושיפור הפריון.

עם זאת מרגע לרגע מתחזקת השאלה - האם הצמיחה והפריון באמת מעניינים את ניסנקורן או שהכל מותנה רק במה שנוח וטוב למסע הבחירות האישי שלו, הראשון בתולדותיו. ניסנקורן הרי הוכתר כיורש ביוני 2014, בהחלטת המלך הקודם, עופר עיני, שהלך "לעשות לביתו". אלא שבעוד כמה חודשים לא תהיה לניסנקורן ברירה אלא ללכת לבחירות. כל זאת כאשר עוד לא ברור מי יתמודד מולו ולא ברור כיצד תשפיע ההתפקדות שלו לעבודה בפברואר השנה והתמיכה המסיבית שלו ביצחק הרצוג, שבסוף לא נכנס לממשלה.

מה המחיר שייאלץ המשק לשלם עבור האינטרסים של ניסנקורן וראשי ההסתדרות? צאו וראו.

נשוב למו"מ מול המצילים, שלא מצילים. מדובר בסך הכל כ-350 מצילים. מחציתם "דור א'", ששכרם הממוצע 30 אלף שקל לחודש תמורת 6-7 חודשי עבודה בלבד. מחציתם אנשי "דור ב'" עם שכר של כ-13 אלף שקל בחודש, המועסקים בעונת הרחצה ובשאר החודשים ברשויות המקומיות. האוצר כבר כמעט ונכנע, צימצם את פערי הדרישה, כאשר כל סופשבוע של קורבנות בים מגדיל את כניעתו לדרישות, גם המופלגות, של ההסתדרות.

למרות שפרסומים בתקשורת מתייחסים לכסף, הרי שהכסף הוא בכלל לא הבעיה במו"מ מול המצילים. לא להאמין מה הבעיה שנשארה, שבגללה סוכות המצילים ממשיכות להיות ריקות.

המדינה דורשת שהמצילים יבצעו בדיקות כושר גופניות תקופתיות. הסתדרות לא רוצה לשמוע על זה. אמנם מדובר בעבודה שרוב רובה היא ישיבה, ריכוז וצפייה, אבל מדי פעם צריך לבצע פעולות הצלה, מהירות ואינטנסיביות, שדורשות כושר גופני וסיבולת לב ריאה סבירים.

מתברר שיש מצילים נעדרי יכולת גופנית נדרשת. בקושי יכולים לעלות על סולם, שלא לדבר על שחייה מהירה, סחיבת טובע או יכולת לעזור. לכן באה הדרישה, שקיימת במדינות שונות בעולם. כמובן שהבדיקות יהיו במימון המעסיק ועל חשבון שעות העבודה - אבל ההסתדרות מסרבת בכל תוקף להכניס בדיקות גופניות מחייבות.

כך קורה שהמצילים ממשיכים לשבות והטובעים לטבוע.

וגם זה קרה השבוע: ביום ב' החליט בית הדין הארצי לעבודה לעכב את ביצוע ההחלטה של בית הדין לעבודה בחיפה, לפיה יש להתחיל ולקזז כבר בחודש הקרוב ממשכורות עובדי חברת החשמל את חריגות השכר מהם נהנו הרבה שנים. כלומר העובדים היו אמורים להתחיל להחזיר לקופת הציבור את הכספים שחולקו להם שלא כדין, ביוזמה, בידיעה ובחסות הוועד, ההנהלה והאיגוד המקצועי. משהו כמו 150 מיליון שקל.

כבר בסוף 2013 דרש הממונה הקודם על השכר, קובי אמסלם, לבצע את ההחזרים. אבל העובדים וההסתדרות גררו את המהלכים בעזרת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה - עד שזה הבין שהוא מגזים, מצטייר כמוטה ולפני כמה חודשים הורה על ביצוע ההחזר.

ניסנקורן, איש אשר כוחו נמצא בוועדים הגדולים, לא אהב את זה. ההסתדרות פנתה בערר לבית הדין הארצי לעבודה. לפי שעה נקבע עיכוב ביצוע עד אמצע יולי. עוד עיכוב ביצוע.

אגב, חריגות שכר מצויות בעוד כמה וכמה וכמה חברות וארגונים ממשלתיים-ציבוריים. העלות נמדדת במיליארדים. חברת החשמל היא מקרה מבחן לחוק ולהגינות של בתי הדין לעבודה.

ניסנקורן מסתובב כבר הרבה זמן עם אקדח בשלוף וכדורים בקנה. לאיים, להשבית ולסגור. השיטה היא זו: הוא מכריז על סכסוך עבודה בעניין שולי ומאותו רגע: כל הכדורים אצלו. ברצותו רק יאיים, ברצותו גם יסגור. למשל, יסגור את רשות שדות התעופה בעיצומה של עונת הנסיעות או את המשק כולו - מה שעלול לקרות ככל שנתקרב למועד הבחירות.

בכל רגע נתון יש לניסנקורן כמה וכמה סכסוכי עבודה פתוחים. כלומר, כאלה שעבורם כבר בוצעו הכרזות על סכסוכי עבודה, מה שמאפשר לו בכל רגע נתון להפעיל את איום ההשבתה. מדובר בהחלטות שלו, בלי בקרה ובלי שמישהו יעז לצייץ. אין ענף משמעותי במשק ללא סכסוך עבודה פתוח כלשהו.

מדובר בעיקר במונופולים, והעיקר שיהיו במעמד קריטי למשק. כאלה שחייבים לעבור שינוי פנימי למען הצמיחה, הפריון והציבור.

ניסנקורן גייס לצידו גם את פרופ' ירון זליכה, פעם חשכ"ל ולוחם למען תחרות, שהיום מגייס את יכולותיו דווקא לחזק גורמים לא תחרותיים ("הגווארדיה השחורה - כל מה שאסור לדעת על שוד הקופה הציבורית", זה שם ספרו של זליכה מ-2008). כי מי באמת רוצה להשתתף במעשה הצמיחה והעלאת פיריון? לא העובדים הקבועים, לא איגודי המונופולים החזקים, לא ההסתדרות וגם לא ניסנקורן. אולי כי רק עובדים מרוצים, מדושנים ובטוחים יבואו לבחור דווקא בו?

בשירות המדינה הוצהר זה מכבר על סכסוך מתמשך בעניין מיקור חוץ ובכל רגע אפשר להשבית את כל הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מה שמסביב. כמה וכמה סכסוכי עבודה כבר הוכרזו ברשות שדות התעופה, בחברת החשמל, בנמלי הים, בדואר, ברכבת, במקורות ועוד.

מקורות, מונופול המים המנופח והיקר כדוגמה: במחצית השנייה של 2014 הוגשו המלצות ועדת בלינקוב לרפורמה במקורות. בלינקוב בדק מצא וציין כי הרווחיות הגבוהה מדי, העלויות הכבדות ומופרזות מדי וחוסר היעילות המתמשך בניהול מביאים להוצאות עתק, המתבטאות בעלות המים.

מאז רק מדברים, דנים, שוקלים ומנהלים מו"מ. לפני כמה שבועות פנה ניסנקורן לשר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, יובל שטייניץ, ואמר לו בערך כך: אתה נדרש להקפיא את כל המהלכים לקידום תוכניות ההתייעלות במקורות. קודם כל תגיע לפתרון מוסכם עם ההסתדרות, כלומר איתי, ניסנקורן, ולא - ינקטו צעדים ארגוניים.

השולחן העגול מתפוצץ
ונחזור לאירועי השבוע הזה. ב"שולחן העגול" שנפתח באחרונה ביוזמת שר האוצר, משה כחלון, התיישבו השבוע כמה עשרות אנשים. כחלון, ניסנקורן ונשיא התעשיינים, שרגא ברוש, על הפמליות והאנשים שהם חפצים ביקרם. מלכתחילה נקבע שיהיו שלוש פגישות. ביום ב' התקיים רב השיח השני. המטרה המוצהרת היתה לשמוע הצעות, לדון ולגבש בהסכמה פתרונות להאטה במשק, חיזוק הצמיחה, צמצום פערי הפריון והכנה למצב של גידול באבטלה.

אפשר אולי שמשרד האוצר טעה בזה שלא הכין שיעורי בית ולא גיבש קודם עמדה לעצמו, וכך קרה שנציגים שונים הציגו עמדות שונות, אפילו קיצוניות, לעמדת ניסנקורן ותאומתו אילנה כהן. עם זאת, חוסר התכנון מראש של האוצר דווקא מראה על סוג של תום לב. האוצר לא בא מקובע בעמדותיו וביקש לקיים דיון במשולש שווה שוקיים וזכויות.

בכל מקרה - ניסנקורן היה מוצא דרך לשבור את הכלים. כי ההצגה הרי חייבת להימשך. אז באמצע הדיון הוא באמת קם ויצא. בהפגנתיות. ברעש. שיתחננו אליו. שיוותרו לו מראש.

מה רוצה האוצר? לא ברור. גם לאוצר עצמו לא ברור. חוץ מהרעיון הידוע וההיסטורי - להוציא כמה שפחות ולקבל כמה שיותר.

מה רוצה ברוש? די ידוע - יעדים ומדדים כמותיים, כולל אבני דרך ומועדי בקרה, להגדלת הצמיחה וגידול הפריון. שהמדינה תיתן כסף. הרבה. תעודד חינוך טכנולוגי, תגדיל השקעות, הלוואות ארוכות טווח, תקציבי מדען ראשי, מרכז ההשקעות, מו"פ, קרנות יצוא, קרנות שיווק, לשנות שוב את תנאי המס בחוק עידוד השקעות הון - חזרה למס של 6% בפריפריה ו-12% במרכז.

ומה רוצה ניסנקורן? הוא רוצה כספומט. תנו לי, תנו לי, תנו לי, והבו לאנשי". עוד עובדי מדינה, עוד עובדים בשירות הציבורי, עוד שכר, עוד תנאי קביעות, עוד הטבות, הרבה פחות שעות עבודה, עוד ועוד ימי חופש על חשבון המדינה. רק אל תבקשו כלום בתמורה (גם לא הוכחת יכולת פיזית של מציל לסחוב טובע לחוף). ומה יעשו המעסיקים האחרים, עסקים קטנים, בינוניים? עליהם יוטל צו הרחבה - והם יצטרכו להסתדר. או שלא.
עיתון גלובס לחודש היכרות - כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;