סערת הטבילה: דרישות הרבנות לא מתאימות לנו? בואו נשנה אותן

קשה שלא לחוש בחוסר נוחות משמעותי, כשלדיון ציבורי עולה נושא שמהווה עניין כה פרטי ואינטימי שלה אישה – כמו מקווה. אלא שניכר שאין כל ברירה, לאחר ונוצרת מערבולת שסוחפת אליה גם את אלו שכלל אינם רוצים להיות שם.

בג"ץ הודיע לרבנות כי יש לאפשר לנשים הרוצות לטבול ללא השגחה – יוכלו לעשות זאת ואין למנוע מהן. מדובר בהחלטה תקדימית, המנוגדת לעמדת הרבנות וההלכה בהחלטה החדשה נכתב כי "הטובלת תוכל להחליט עבור עצמה אם לפעול בהתאם לכלל הלכתי זה, לרבות טבילה לבדה או בנוכחות חברה, והמועצה הדתית ועובדיה לא יַתנו את הטבילה בנוכחות נוספת בשעת הטבילה".
שנים על גבי שנים צועדות נשות ישראל הצדקניות למקום בו ייטהרו.

אני יודעת על סיפורים בהם מעורבות חוויות בלתי נעימות ולעתים אף קשות – שחוו נשים מצד הנשים שתפקידן מטעם הרבנות, לוודא שהטבילה כהלכתה. אולם קשה להתעלם מהעובדה שברוב המקרים, אין הדבר כך. באופן אישי בדקתי מספר מקומות ובעצמי חוויתי פעם אחת קשה מאוד, אך כבר יותר מעשר שנים שנתקלתי רק בנשים טובות שעושות עבודתן נאמנה, בצניעות, באמפתיה, ללא הערמת קשיים מיוחדים.

נראה בשנים האחרונות כי ישנן נשים, בודדות או תחת ארגונים שונים, המנסות לקחת לידיהן הלכות או תקנות בענייני נשים, ולהוציא אותן מידי הנהגת מדינת ההלכה. הדיבורים על הפרדת דת ממדינה אולי יכולים לעלות לדיון, ואולי הם לא חמורים ונוראיים, אך התחושה היא, אחרי מלחמות הכותל והרפורמיות, שיש כוונה לנגוס בעוד ועוד חלקים ולשנות אותם.

תחילה, כשקראתי את הידיעה על כך שאישה תוכל לנהוג כרצונה, זעמתי בתוכי ואף חשתי עצב גדול. אנחנו חיים במדינת ישראל, תחת החלטות של הרבנות הכפופה להלכה, וכך היא דרכנו. המקוואות שייכים לשירותי הדת במדינה היהודית הזאת ולכן יש שם חוקים וכללים – ולפיהם יש להשגיח על טבילה כראוי. מי שלא מוצא חן בעיניה לקבל את החוקים – יכולה ללכת לטבול במקום אחר או להקים מקום פרטי שלא יחולו עליו חוקים, אבל מאיפה האומץ הזה ללכת ולהילחם בכזו עזות, בתקנות של שנים רבות השייכות לגוף שמנהיג אותנו לפי הלכה? אם לאישה זה לא מתאים שמישהי "תחפור לה", אז שלא תבוא לשם – אבל להילחם להוציא את המשגיחה מטעם הרבנות?

לאחר כמה שעות נרגעתי, וחשבתי לעצמי, בעצם, מה הבעיה? אולי להפך, זה דווקא יבדיל אותנו מחבורות נשים שאינן מעוניינות לנהוג לפי הוראת הרבנות וכך נדע בדיוק ממי להיזהר וממי לא. לכו תדעו לאיפה זה יכול להמשיך מכאן?

אבל אחרי שעות נוספות חזר העצב לשכון בתוכי. גם אם לפי ההלכה מותר, וגם אם זו לא עבירה, יש כאן משהו בסיסי שיוצא משליטה והופך להיות נחלת הכלל. באים אנשים שמתנגדים לצורה בה פועלת הרבנות ומחליטים להכריח אותה על ידי חוקי מדינה – להפוך ללא רלוונטיים וזה עצוב בעיניי.

לא אתעלם מהעובדה שיש נשים שחשות מושפלות, לא אתעלם מהעובדה שיש נשים שעברו חוויות קשות מצד נשים שלקחו את תפקידן צעד קדימה. צריך לחדד נהלים בנושא, ולבדוק כל מקרה של אישה שלא ממלאת כראוי את תפקידה – בצורה המידית והמדויקת ולא לרחם – אלא לשלוח הביתה מי שתמעל בתפקידה. אם אישה תחזור הביתה בוכה בגללה בכזה ערב, שום דבר לא שווה. אכן, אני חושבת שצריכים לנהוג בתקיפות וביד קשה בנשים שלא פועלות כראוי במקום הקדוש הזה, אך אין לפטור את התפקיד הזה לחלוטין.

אם אנחנו מגיעים למצב שהלכה כבר לא הלכה, כי מצאנו למה מותר – אז באופן טבעי כשיש ירידת הדורות, מן הסתם זה לא ייעצר כאן.

מנחמת אותי העובדה שנשים רבות אינן מייחסות חשיבות להחלטה החדשה הזו, כי הן אינן מחפשות אותה. הן מחפשות החלטת רבנות – הלכה, ולא החלטת מדינה. וכמובן שמצד הרבנות לא חל כל שינוי, כפי שמסרו: "ברצוננו להבהיר שהעמדה המשפטית שנקבעה ונכתבה בתשובת הפרקליטות לבג"ץ, לפיה נשים יוכלו לטבול שלא בהתאם לדרישות ההלכה - הינה עמדה משפטית של פרקליטות המדינה. הרבנות הראשית לא שינתה ולא תשנה בכהוא זה את עמדתה שניתנה בעבר וקיבלה משנה תוקף נוסף במהלך ישיבות המועצה האחרונות, לפיה הטבילה צריכה להיעשות בנוכחות אשה נוספת ומועצת הרבנות הראשית אף נתנה פתרונות המכבדים את פרטיות האשה. ככל שהטובלת בוחרת לטבול שלא בהתאם לכללי הלכה, בידה לטבול גם ב"בריכת שעשועים", שכן טבילתה לבטלה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!