בכיר בלשכת רה"מ: "שרי הבית היהודי יצביעו לפי הכותרת בידיעות"
על רקע הדיון בקבינט בנוגע לאישור הסכם הפיוס עם טורקיה, בכיר בלשכת ראש הממשלה משגר עקיצה לשרי "הבית היהודי" שהודיעו כי יתנגדו להסכם. לדבריו, "הם הרי יצביעו בהתאם לכותרת שיקבלו בידיעות אחרונות"
נפתלי בנט (Tomer Neuberg/Flash90)
את הרוב בקבינט המדיני-ביטחוני לעסקה הטורקית – נתניהו ידע שהשיג כשיצא מניחום אבלים בבית הרב. בש"ס התלבטו השבוע האם הכבוד שחלקו בכירי המדינה לנשיא מועצת חכמי התורה הגר"ש כהן בבית האבל, היה גדול מזה שראינו לאחרונה בבית המשתה של הראשון-לציון הגר"י יוסף. המסקנה הייתה כמסקנתו של החכם מכל אדם בספר קהלת.
כל בכירי המדינה, בעבר, בהווה ובעתיד, הגיעו כדי להיראות ולהישמע. כשגדעון סער יצא ובתקשורת פורסם שחכם שלום שאל אותו "מתי אתה חוזר?", בלשכת ראש-הממשלה הרימו גבה והתעניינו מה כואב כל כך לש"סניקים שגורם להם להתגעגע דווקא לשר הפנים לשעבר.
בלשכת ראש הממשלה נענו בתגובה, כי השר לשעבר שטורד את מנוחתם והתבטא השבוע בחריפות נגד ההסכם הטורקי, בסך הכל נשאל לשלומו בשיחת נימוסין, וכשיצא, נתן מי שנתן לשאלה התמימה פרשנות מרחיבה, כביכול בשם הרב. במבחן התוצאה, המטרה הושגה ובבלפור נרשמה תזוזה.
איש לא נעדר, וליוצאים מן הכלל היו נסיבות מוצדקות. בצמרת ש"ס מספרים שגם יאיר לפיד התעניין באלגנטיות היכן נשיא המועצת יושב שבעה, אך נרמז בעדינות כי איחוליו יתקבלו גם מבלי שיגיע אישית. בחתונת בנו של סגן השר איציק כהן נראה לפיד כמו מחותן ראשי, עד שלרגע נדמה היה שכהן מכהן כסגן תחת שר האוצר לפיד ולא כחלון. הנוכחות הדומיננטית של לפיד בבית המשתה, הספיקה לש"סניקים גם בשביל בית האבל.
צילום: חכם שלום כהן, נתניהו ודרעי (יעקב כהן)
נתניהו שהגיע לנחם תוך כדי ניהול המגעים האחרונים עם הטורקים, ניצל את ההזדמנות כדי לסגור תמיכה הרמטית בגוף הממלכתי המוסמך. לא הממשלה, אלא הקבינט המדיני-ביטחוני, הוא הגוף המוסמך לאשר או לדחות את העסקה ולנתניהו היה חשוב לדעת מראש שיש לו על מי להישען.
תמיכת שרי הליכוד שמיישרים קו עם כל גחמה – נתונה לו אוטומטית ממילא ללא השקעת מאמץ. מליברמן שתקף את הבזאר הטורקי בשבתו על הכיסא הנמוך באופוזיציה הוא לא ציפה לקבל תמיכה פומבית. משרי הבית היהודי נתניהו לא מצפה לדבר. "הם הרי יצביעו בהתאם לכותרת שיקבלו בידיעות אחרונות", התבטא השבוע בבוז מהול בתסכול, מקור בכיר בלשכת ראש הממשלה.
נתניהו שהבין כי הוא זקוק לאצבע נוספת, של חבר קבינט שאינו נמנה על שרי הליכוד, סימן את ידו של דרעי. את העדכון הסופי על ההסכם המסתמן הוא העביר לו ישירות, בלי מזכ"צ ובלי תיווך של ליצמן, בעת שהגיע לניחום אבלים בבית נשיא מועצת החכמים. דרעי עודכן, התעניין ושאל גם בשמו של שמחה גולדין אביו של הדר ז"ל האם השבת הבנים תיכלל בהסדר. רק אחרי שקיבל תשובות סדורות שהניחו את דעתו (פרטים, בהמשך), הבהיר דרעי לנתניהו כי יצביע בעד ואף הגדיר את ההסכם כהישג גדול. ביבי בא לנחם ויצא מנוחם.
מארס טורקי
אפילו התקשורת הטורקית לא קשרה כתרים לארדואן כמו מקבילתה הישראלית. בטורקיה הדגישו את הוויתור על דרישת הסרת המצור. בכותרות הראשיות של העיתונות הישראלית כל זה נשכח כלא היה.
ידיעות אחרונות נראה השבוע כמו העיתון הטורקי 'זאמאן' עליו השתלט ארדואן. זועבי שכינתה את ההסכם "הודאה באשמה" קיבלה כותרת ראשית עם תמונה מחמיאה. גם גרסת טורקיה הודגשה בהבלטה וארדואן קיבל במה גדולה יותר מזו שניתנת לנתניהו בישראל היום.
אכן, 'ארדואן זה כאן' אך לא במובן ההשוואתי בין נתניהו לארדואן - כפי שמנסים לטפטף לנו ללא הרף בתקשורת. לנתניהו אולי יש את ישראל היום, ובדרך גם את התאגידון אבל ברוב כלי התקשורת החופשית, הגרסה הטורקית הועדפה השבוע על פני הישראלית.
בתחום יחסי החוץ נתניהו הוא ההיפך הגמור מהדמות הנרפית, חדלת המעש שמציגים שונאיו. את ניהול היחסים מול אובמה לאורך שנות הקדנציות המשותפות של השניים אפשר לאהוב ואפשר לשנוא, אבל להתעלם מיכולות הניהול אי אפשר. ביבי הוביל, התריס, הרתיע והתעמת מול נשיא אמריקאי עוין. הדבר היחיד שהוא לא עשה זה להתקפל.
שר בכיר בקבינט שלא נמנה על חוג אוהדי נתניהו, בוודאי שלא לאחרונה, הציע השבוע זווית ראייה מרתקת: קחו את המקום שבו היו נתניהו וארדואן לפני שש שנים, ערב אירוע המרמרה והשוו זאת למצב כיום. ארדואן היה אז בשיא כוחו, על סף כניסה לאירופה, מחבר בין מזרח למערב, סולטן שמחדש את זוהר התקופה העותומאנית. ביבי לעומתו היה בשיאו של משבר מול נשיא אמריקאי בקדנציה ראשונה שהפך את ראש ממשלת ישראל מבן יקיר לבן חורג.
ארדואן מאז ועד היום, לא מפסיק להסתבך. יחס האויבים שלו קפץ ועלה מאפס למאה. הוא הסתכסך עם פוטין, א-סיסי, הסעודים, האירופאים, הכורדים והמורדים. המשחק הכפול שלו מול דאעש מתפוצץ לטורקים בחצר האחורית. נתניהו לעומתו ניהל את הסיטואציה המשברית במזרח התיכון בתבונה. הוא יצר עם השריף החדש פוטין ערוץ ישיר, שימר את הברית עם מצרים, חיזק את הציר עם סעודיה והאגף המתון בעולם הערבי, תחזק את יחסי החוץ עם אירופה השסועה, קרץ ליוון על חשבון הטורקים, ובמקביל יצר בריתות בדרום אמריקה ובאפריקה. בעוד שבועיים, הוא ייסע לאוגנדה לציון מבצע אנטבה - מסע שהוא תולדה של השקעה נכונה בבניית בריתות עם מדינות מפתיעות. ורק בתקשורת הישראלית החופשית, שמבכה על אובדן עצמאותה, לא תמצאו מחמאה אחת על ראש הממשלה.
את הצעדים שעשה נתניהו בתחום יחסי החוץ צריך להעריך במידה הראויה, דווקא על רקע היחסים הקשים עם האמריקאים, שהורעו בעיקר בגלל זהות היושב בבית הלבן. קל להאשים את נתניהו, בסוג של גלותיות, בדרדור היחסים, אבל מי שפתח את תפקידו בביקור מזרח תיכוני כשהוא מדלג במופגן על מדינת החסות הישראלית היה אובמה. מאז ועד היום הוא לא חדל להבהיר מה דעתו על ביבי ועשה כל מה שאפשר כדי שגם השכנים הלא נחמדים שלנו יבינו.
עם בחירתו של אובמה נדרש נתניהו לסוג של חשיבה מחדש, שיש מי שמדמה אותה בזעיר אנפין לחשיבה היצירתית של דוד בן גוריון לאחר הפניית העורף הצרפתית ב-67'. אז נכון שאין מה להשוות ואמריקה (למרות אובמה) היא עדיין ידידתנו הטובה ביותר, אבל מה שהיה - איננו ובסיטואציה שנוצרה נתניהו תפקד בכלל לא רע. רק בישראל, לא תקראו על כך מילה.
צילום: שמחה גולדין (פלאש 90)
הדר יהודי
"למעשה, קיבלנו נרמול יחסים בלי לתת שום דבר משמעותי", הבהיר נתניהו בשיחות השכנוע עם שרי הקבינט ערב ההצבעה, "הרי התנצלות כבר הושמעה ב-2013 בלחצו של אובמה בעת שביקר בישראל. העברת הסכום לקרן הטורקית, תיעשה רק אחרי שהפרלמנט באנקרה יעביר חוק שאוסר על הגשת תביעות ויתחייב לשפות את ישראל על כל תביעה שתוגש. הפיצויים שיועברו בלי לקחת אחריות משפטית, משרתים גם אותנו הואיל והם נעשים במסגרת אימוץ מסקנות הוועדה הבינלאומית שפסקה כי הסגר על עזה והפשיטה על המאווי מרמרה היו חוקיים אבל הופעלה מידה רבה מדי של כוח. בחרנו לקבל את ההמלצות במלואן, והמחיר הכספי של אימוץ החלק הנוגע להפעלת הכוח – בהחלט נסבל".
את ההישג הגדול שלו נתניהו רואה בהשארת המצור על עזה: "בכל מה שנוגע לדרישה המרכזית של הסרת המצור הימי על עזה – ההתנגדות שלנו נותרה בעינה. הטורקים לא קיבלו כלום. הרי גם היום המשלוחים לרצועה עוברים דרך נמל אשדוד. כל סחורה שנשלחת, נבדקת על ידינו ורק אחר כך מועברת לעזה. בעניין המהותי הזה לא זזנו מילימטר והטורקים ויתרו. הסבלנות השתלמה כי ארדואן במצבו, צריך כיום את ההסכם יותר מאיתנו".
בכל מה שנוגע לחללי צוק איתן שלא הובאו לקבורה וגופותיהם נותרו בשבי החמאס, ביבי מבין שהוא בבעיה. ביום חמישי האחרון התארחתי באולפן רשת ב', בתוכנית 'המזנון' של יואב קרקובסקי, לצידו של פרופ' שמחה גולדין אביו של הדר, חלל צוק איתן שגופתו לא הובאה לקבורה. הפרופסור חובש הכיפה הסרוגה, איש מעורר השראה שדיבורו מתון ואת כאבו הוא מביע באצילות שקטה, סיפר על התחייבות מפורשת של נתניהו להחזיר את הבנים ולהביאם לקבורה בכל סוג של הסדרה.
למרות הכאב שמפעפע וניכר בכל מילה ותנועת גוף, גולדין מסרב לשמוע על יציאה להפגנות עם דרישה לוויתורים מפליגים בסגנון עסקת שליט. הוא מדבר על המחיר ששולם לאחר עסקת שליט, ומבהיר שהוא במקום הזה - לא יהיה. "אנחנו צריכים להפוך את המשוואה מול החמאס", אומר גולדין, "לא לוותר ולהיכנע, אלא לטפל בחמאס בצורה כזאת שבצד השני יבינו שהם משלמים מחירים על כך שהם לא מחזירים את גופות הילדים. במקום זה, לצערי, ממשלת ישראל נכשלת במבחן הראשון שלה, ובמקום להבהיר שלא תהיה שום הסדרה מול הטורקים בלי החזרת גופות הבנים – היא מוותרת ואינה מפעילה לחץ על החמאס".
שמחה גולדין, הוא יהודי מעורר השראה ששם את טובת כלל העם לפני טובת בנו החלל. בתקשורת החרדית, וגם כאן בין השאר, נמתחת לא פעם ביקורת נוקבת על התנהלות הנציגות הדתית לאומית. זו ביקורת חשובה לשעתה, אך חשוב לא פחות לזכור תוך כדי כתיבתה וקריאתה שבשטח, בחיים האמיתיים, הציונות הדתית גידלה דור שמסכן את חייו ואת חיי ילדיו בגבורה, גם למענם של היושבים ועוסקים בתורה.
את הביקורת הנוקבת נגד הפקרת החללים במסגרת ההסכם עם הטורקים השמיע גולדין גם בסבב אישי שערך השבוע בין שרי הקבינט. "אני מבין אותו, ליבי עם המשפחות", השיב נתניהו לדרעי, "אבל לא הבטחתי לתלות את ההסדר עם הטורקים בהשבת הגופות וגם אינני יכול. ההשפעה של הטורקים על החמאס מוגבלת ממילא ומה עוד שהטורקים לא קיבלו מאיתנו שום הישג משמעותי שיאפשר לנו להפעיל עליהם כאלו מנופים. אם נתלה את הדברים זה בזה, עמדתנו תתפרש כהתחמקות מהסדר ובמקום הזה אסור לנו להיות".
ההסבר שהשמיע ביבי נפל על אוזניים קשובות של דרעי ושל שרים נוספים. "נתניהו פעל בתבונה בסביבה רגישה ונפיצה ומגיעות לו על כך מילים טובות שהוא לא מקבל, שלא בצדק", אומר דרעי. אז גם אחרי מעלליו התקשורתיים בנוגע לישראל היום, קול ישראל, התאגיד החדש, זיכיונות ערוץ 2 ודירקטוריון ערוץ 10, הבעיה בה"א הידיעה של ראש הממשלה הייתה ונותרה התקשורת העוינת.
הומור שחור
את המציאות של תקשורת עוינת ללא קשר למציאות, נתניהו מנסה לשנות - ולזכותו ייאמר שבקדנציה הנוכחית הוא עושה זאת מהמקפצה. בלי למצמץ ובלי להתנצל הוא מנסה לבנות תקשורת אחרת. הביביתון ישראל היום הוא העיתון הנקרא במדינה ובעיניים של ביבי, רשות השידור שהפכה לתאגיד היא היעד הבא.
למירי רגב שהתלוננה השבוע על הפיכת התאגיד החדש לסוג של גלגלצ אין באמת על מה להלין. התאגיד - הוא מעשה ידי נתניהו להתפאר. בתפקידו המשמעותי יותר בקדנציה הנוכחית כשר התקשורת הוא בונה לעצמו 'ישראל היום' רדיופוני. קול ישראל היום מירושלים.
המרמור עושה למירי רגב טוב גם כשאין סיבה. המגויסים הטריים לתאגיד לא מזכירים את גלצ אלא יותר את גלי ישראל. לציבור החרדי, אין יריב תקשורתי מתייג ומזלזל כמו האליטה התקשורתית החדשה של חובשי הכיפות הסרוגות. ושוב, לא מדובר בציבור הסרוג שהוא קהל נפלא, שמוסר נפש כפשוטו עבור הערכים שהוא מאמין בהם, אלא בדרך שבה פועלים חלקים דומיננטיים ממייצגי הציבור הדתי לאומי, בפוליטיקה ובעיקר בתקשורת.
בלי לערוך הכללות מהסוג שעושים לנו ובלי להזכיר שמות, אפשר לקבוע בבירור שיש אנשי תקשורת רבים שצמחו בערוגה הדתית לאומית ומתקשים לפרגן לפוליטיקאי חרדי, יותר מגלצניק שגדל ברמת אביב. כשמדובר בחרדי שבנוסף לכל מגרעותיו הוא גם שסניק, לחלץ מחמאה עבורו מאותם כתבים, זו משימה בלתי אפשרית.
על הרקע הזה וגם בעקבות הפרת הסיכומים על הכללת אנשי תקשורת חרדים בתאגיד, שיגר בשבוע שעבר ח"כ יגאל גואטה מכתב למנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, עם העתק לשר הממונה – אחד בשם נתניהו, תחת הכותרת "הנדון: הרכב מועצת תאגיד השידור הישראלי החדש".
"ברצוני להביא לידיעתך", כותב גואטה – כאילו פילבר לא ידע דבר עד כה, "כי הוצגו בפני שורת המינויים בתאגיד השידור הישראלי החדש. עיון בנתונים שפורסמו מעיד על חוסר איזון הולם בין הרכב המועצה לחלקי האוכלוסייה השונים. נתונים אלו מעידים על אפליה מתמשכת במינויים לתפקידים בעלי חשיבות ציבורית. ברצוני לדעת האם בכוונתך כמנכ"ל המשרד וכמי שאמון על הנושא מתוקף תפקידו לפעול בנושא, ולהביא לידי ביטוי בהרכב המועצה מינויים המייצגים בצורה הולמת מגזרים נוספים בחברה, כדוגמת החרדים ויוצאי בני עדות המזרח 'שזוכים' להדרה פעם אחר פעם מרשימת השיבוצים שבחסות התאגיד. כמו כן הבנתי שיש ועדה מייעצת למינויים לחטיבת החדשות. אבקש לדעת מי הם חברי הוועדה ועל בסיס מה נבחרים העובדים. אבקש את התייחסותך בנושא וטיפולך בהקדם".
הואיל וגואטה אומר את מה שדרעי חושב אפשר לראות בפנייה האישית, תלונה רשמית. תגובה רשמית לעומת זאת לא נמסרה עד לרגע זה, אך יומיים אחרי שליחת המכתב פורסם בתקשורת על פנייה הומוריסטית בסגנון פשקווילי של התאגיד, הקוראת לחרדים להגיש מועמדות: "כי מציון תצא תורה ודבר התאגיד מירושלים. כולם נקבצו באו לך. שמועה נפלאה נודעה בשערנו עת תאגיד השידור הישראלי (שר"י) הכריז על גיוס (רח"ל) של אנשי ונשות תקשורת (בשעות נפרדות תחת השגחת ועדת טוהר המחנה) למגוון תפקידים. הגיבורים ואנשי החיל מביניכם יקומו ויעשו מעשה, ישלחו מייל עם קורות חיים ויראו ישועות".
בדיחת הקרש הזאת – על חשבוננו. גואטה בטוח שהפרסום בסופ"ש שעבר, הוא תולדה ישירה של המכתב ששלח. "הם לא מתכוונים לשלב חרדים, ובמקום לענות תשובות הם עוד מתבדחים", אומר גואטה. זה מה שנקרא, הומור שחור.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
כל בכירי המדינה, בעבר, בהווה ובעתיד, הגיעו כדי להיראות ולהישמע. כשגדעון סער יצא ובתקשורת פורסם שחכם שלום שאל אותו "מתי אתה חוזר?", בלשכת ראש-הממשלה הרימו גבה והתעניינו מה כואב כל כך לש"סניקים שגורם להם להתגעגע דווקא לשר הפנים לשעבר.
בלשכת ראש הממשלה נענו בתגובה, כי השר לשעבר שטורד את מנוחתם והתבטא השבוע בחריפות נגד ההסכם הטורקי, בסך הכל נשאל לשלומו בשיחת נימוסין, וכשיצא, נתן מי שנתן לשאלה התמימה פרשנות מרחיבה, כביכול בשם הרב. במבחן התוצאה, המטרה הושגה ובבלפור נרשמה תזוזה.
איש לא נעדר, וליוצאים מן הכלל היו נסיבות מוצדקות. בצמרת ש"ס מספרים שגם יאיר לפיד התעניין באלגנטיות היכן נשיא המועצת יושב שבעה, אך נרמז בעדינות כי איחוליו יתקבלו גם מבלי שיגיע אישית. בחתונת בנו של סגן השר איציק כהן נראה לפיד כמו מחותן ראשי, עד שלרגע נדמה היה שכהן מכהן כסגן תחת שר האוצר לפיד ולא כחלון. הנוכחות הדומיננטית של לפיד בבית המשתה, הספיקה לש"סניקים גם בשביל בית האבל.
צילום: חכם שלום כהן, נתניהו ודרעי (יעקב כהן)נתניהו שהגיע לנחם תוך כדי ניהול המגעים האחרונים עם הטורקים, ניצל את ההזדמנות כדי לסגור תמיכה הרמטית בגוף הממלכתי המוסמך. לא הממשלה, אלא הקבינט המדיני-ביטחוני, הוא הגוף המוסמך לאשר או לדחות את העסקה ולנתניהו היה חשוב לדעת מראש שיש לו על מי להישען.
תמיכת שרי הליכוד שמיישרים קו עם כל גחמה – נתונה לו אוטומטית ממילא ללא השקעת מאמץ. מליברמן שתקף את הבזאר הטורקי בשבתו על הכיסא הנמוך באופוזיציה הוא לא ציפה לקבל תמיכה פומבית. משרי הבית היהודי נתניהו לא מצפה לדבר. "הם הרי יצביעו בהתאם לכותרת שיקבלו בידיעות אחרונות", התבטא השבוע בבוז מהול בתסכול, מקור בכיר בלשכת ראש הממשלה.
נתניהו שהבין כי הוא זקוק לאצבע נוספת, של חבר קבינט שאינו נמנה על שרי הליכוד, סימן את ידו של דרעי. את העדכון הסופי על ההסכם המסתמן הוא העביר לו ישירות, בלי מזכ"צ ובלי תיווך של ליצמן, בעת שהגיע לניחום אבלים בבית נשיא מועצת החכמים. דרעי עודכן, התעניין ושאל גם בשמו של שמחה גולדין אביו של הדר ז"ל האם השבת הבנים תיכלל בהסדר. רק אחרי שקיבל תשובות סדורות שהניחו את דעתו (פרטים, בהמשך), הבהיר דרעי לנתניהו כי יצביע בעד ואף הגדיר את ההסכם כהישג גדול. ביבי בא לנחם ויצא מנוחם.
מארס טורקי
אפילו התקשורת הטורקית לא קשרה כתרים לארדואן כמו מקבילתה הישראלית. בטורקיה הדגישו את הוויתור על דרישת הסרת המצור. בכותרות הראשיות של העיתונות הישראלית כל זה נשכח כלא היה.
ידיעות אחרונות נראה השבוע כמו העיתון הטורקי 'זאמאן' עליו השתלט ארדואן. זועבי שכינתה את ההסכם "הודאה באשמה" קיבלה כותרת ראשית עם תמונה מחמיאה. גם גרסת טורקיה הודגשה בהבלטה וארדואן קיבל במה גדולה יותר מזו שניתנת לנתניהו בישראל היום.
אכן, 'ארדואן זה כאן' אך לא במובן ההשוואתי בין נתניהו לארדואן - כפי שמנסים לטפטף לנו ללא הרף בתקשורת. לנתניהו אולי יש את ישראל היום, ובדרך גם את התאגידון אבל ברוב כלי התקשורת החופשית, הגרסה הטורקית הועדפה השבוע על פני הישראלית.
בתחום יחסי החוץ נתניהו הוא ההיפך הגמור מהדמות הנרפית, חדלת המעש שמציגים שונאיו. את ניהול היחסים מול אובמה לאורך שנות הקדנציות המשותפות של השניים אפשר לאהוב ואפשר לשנוא, אבל להתעלם מיכולות הניהול אי אפשר. ביבי הוביל, התריס, הרתיע והתעמת מול נשיא אמריקאי עוין. הדבר היחיד שהוא לא עשה זה להתקפל.
שר בכיר בקבינט שלא נמנה על חוג אוהדי נתניהו, בוודאי שלא לאחרונה, הציע השבוע זווית ראייה מרתקת: קחו את המקום שבו היו נתניהו וארדואן לפני שש שנים, ערב אירוע המרמרה והשוו זאת למצב כיום. ארדואן היה אז בשיא כוחו, על סף כניסה לאירופה, מחבר בין מזרח למערב, סולטן שמחדש את זוהר התקופה העותומאנית. ביבי לעומתו היה בשיאו של משבר מול נשיא אמריקאי בקדנציה ראשונה שהפך את ראש ממשלת ישראל מבן יקיר לבן חורג.
ארדואן מאז ועד היום, לא מפסיק להסתבך. יחס האויבים שלו קפץ ועלה מאפס למאה. הוא הסתכסך עם פוטין, א-סיסי, הסעודים, האירופאים, הכורדים והמורדים. המשחק הכפול שלו מול דאעש מתפוצץ לטורקים בחצר האחורית. נתניהו לעומתו ניהל את הסיטואציה המשברית במזרח התיכון בתבונה. הוא יצר עם השריף החדש פוטין ערוץ ישיר, שימר את הברית עם מצרים, חיזק את הציר עם סעודיה והאגף המתון בעולם הערבי, תחזק את יחסי החוץ עם אירופה השסועה, קרץ ליוון על חשבון הטורקים, ובמקביל יצר בריתות בדרום אמריקה ובאפריקה. בעוד שבועיים, הוא ייסע לאוגנדה לציון מבצע אנטבה - מסע שהוא תולדה של השקעה נכונה בבניית בריתות עם מדינות מפתיעות. ורק בתקשורת הישראלית החופשית, שמבכה על אובדן עצמאותה, לא תמצאו מחמאה אחת על ראש הממשלה.
את הצעדים שעשה נתניהו בתחום יחסי החוץ צריך להעריך במידה הראויה, דווקא על רקע היחסים הקשים עם האמריקאים, שהורעו בעיקר בגלל זהות היושב בבית הלבן. קל להאשים את נתניהו, בסוג של גלותיות, בדרדור היחסים, אבל מי שפתח את תפקידו בביקור מזרח תיכוני כשהוא מדלג במופגן על מדינת החסות הישראלית היה אובמה. מאז ועד היום הוא לא חדל להבהיר מה דעתו על ביבי ועשה כל מה שאפשר כדי שגם השכנים הלא נחמדים שלנו יבינו.
עם בחירתו של אובמה נדרש נתניהו לסוג של חשיבה מחדש, שיש מי שמדמה אותה בזעיר אנפין לחשיבה היצירתית של דוד בן גוריון לאחר הפניית העורף הצרפתית ב-67'. אז נכון שאין מה להשוות ואמריקה (למרות אובמה) היא עדיין ידידתנו הטובה ביותר, אבל מה שהיה - איננו ובסיטואציה שנוצרה נתניהו תפקד בכלל לא רע. רק בישראל, לא תקראו על כך מילה.
צילום: שמחה גולדין (פלאש 90)הדר יהודי
"למעשה, קיבלנו נרמול יחסים בלי לתת שום דבר משמעותי", הבהיר נתניהו בשיחות השכנוע עם שרי הקבינט ערב ההצבעה, "הרי התנצלות כבר הושמעה ב-2013 בלחצו של אובמה בעת שביקר בישראל. העברת הסכום לקרן הטורקית, תיעשה רק אחרי שהפרלמנט באנקרה יעביר חוק שאוסר על הגשת תביעות ויתחייב לשפות את ישראל על כל תביעה שתוגש. הפיצויים שיועברו בלי לקחת אחריות משפטית, משרתים גם אותנו הואיל והם נעשים במסגרת אימוץ מסקנות הוועדה הבינלאומית שפסקה כי הסגר על עזה והפשיטה על המאווי מרמרה היו חוקיים אבל הופעלה מידה רבה מדי של כוח. בחרנו לקבל את ההמלצות במלואן, והמחיר הכספי של אימוץ החלק הנוגע להפעלת הכוח – בהחלט נסבל".
את ההישג הגדול שלו נתניהו רואה בהשארת המצור על עזה: "בכל מה שנוגע לדרישה המרכזית של הסרת המצור הימי על עזה – ההתנגדות שלנו נותרה בעינה. הטורקים לא קיבלו כלום. הרי גם היום המשלוחים לרצועה עוברים דרך נמל אשדוד. כל סחורה שנשלחת, נבדקת על ידינו ורק אחר כך מועברת לעזה. בעניין המהותי הזה לא זזנו מילימטר והטורקים ויתרו. הסבלנות השתלמה כי ארדואן במצבו, צריך כיום את ההסכם יותר מאיתנו".
בכל מה שנוגע לחללי צוק איתן שלא הובאו לקבורה וגופותיהם נותרו בשבי החמאס, ביבי מבין שהוא בבעיה. ביום חמישי האחרון התארחתי באולפן רשת ב', בתוכנית 'המזנון' של יואב קרקובסקי, לצידו של פרופ' שמחה גולדין אביו של הדר, חלל צוק איתן שגופתו לא הובאה לקבורה. הפרופסור חובש הכיפה הסרוגה, איש מעורר השראה שדיבורו מתון ואת כאבו הוא מביע באצילות שקטה, סיפר על התחייבות מפורשת של נתניהו להחזיר את הבנים ולהביאם לקבורה בכל סוג של הסדרה.
למרות הכאב שמפעפע וניכר בכל מילה ותנועת גוף, גולדין מסרב לשמוע על יציאה להפגנות עם דרישה לוויתורים מפליגים בסגנון עסקת שליט. הוא מדבר על המחיר ששולם לאחר עסקת שליט, ומבהיר שהוא במקום הזה - לא יהיה. "אנחנו צריכים להפוך את המשוואה מול החמאס", אומר גולדין, "לא לוותר ולהיכנע, אלא לטפל בחמאס בצורה כזאת שבצד השני יבינו שהם משלמים מחירים על כך שהם לא מחזירים את גופות הילדים. במקום זה, לצערי, ממשלת ישראל נכשלת במבחן הראשון שלה, ובמקום להבהיר שלא תהיה שום הסדרה מול הטורקים בלי החזרת גופות הבנים – היא מוותרת ואינה מפעילה לחץ על החמאס".
שמחה גולדין, הוא יהודי מעורר השראה ששם את טובת כלל העם לפני טובת בנו החלל. בתקשורת החרדית, וגם כאן בין השאר, נמתחת לא פעם ביקורת נוקבת על התנהלות הנציגות הדתית לאומית. זו ביקורת חשובה לשעתה, אך חשוב לא פחות לזכור תוך כדי כתיבתה וקריאתה שבשטח, בחיים האמיתיים, הציונות הדתית גידלה דור שמסכן את חייו ואת חיי ילדיו בגבורה, גם למענם של היושבים ועוסקים בתורה.
את הביקורת הנוקבת נגד הפקרת החללים במסגרת ההסכם עם הטורקים השמיע גולדין גם בסבב אישי שערך השבוע בין שרי הקבינט. "אני מבין אותו, ליבי עם המשפחות", השיב נתניהו לדרעי, "אבל לא הבטחתי לתלות את ההסדר עם הטורקים בהשבת הגופות וגם אינני יכול. ההשפעה של הטורקים על החמאס מוגבלת ממילא ומה עוד שהטורקים לא קיבלו מאיתנו שום הישג משמעותי שיאפשר לנו להפעיל עליהם כאלו מנופים. אם נתלה את הדברים זה בזה, עמדתנו תתפרש כהתחמקות מהסדר ובמקום הזה אסור לנו להיות".
ההסבר שהשמיע ביבי נפל על אוזניים קשובות של דרעי ושל שרים נוספים. "נתניהו פעל בתבונה בסביבה רגישה ונפיצה ומגיעות לו על כך מילים טובות שהוא לא מקבל, שלא בצדק", אומר דרעי. אז גם אחרי מעלליו התקשורתיים בנוגע לישראל היום, קול ישראל, התאגיד החדש, זיכיונות ערוץ 2 ודירקטוריון ערוץ 10, הבעיה בה"א הידיעה של ראש הממשלה הייתה ונותרה התקשורת העוינת.
הומור שחור
את המציאות של תקשורת עוינת ללא קשר למציאות, נתניהו מנסה לשנות - ולזכותו ייאמר שבקדנציה הנוכחית הוא עושה זאת מהמקפצה. בלי למצמץ ובלי להתנצל הוא מנסה לבנות תקשורת אחרת. הביביתון ישראל היום הוא העיתון הנקרא במדינה ובעיניים של ביבי, רשות השידור שהפכה לתאגיד היא היעד הבא.
למירי רגב שהתלוננה השבוע על הפיכת התאגיד החדש לסוג של גלגלצ אין באמת על מה להלין. התאגיד - הוא מעשה ידי נתניהו להתפאר. בתפקידו המשמעותי יותר בקדנציה הנוכחית כשר התקשורת הוא בונה לעצמו 'ישראל היום' רדיופוני. קול ישראל היום מירושלים.
המרמור עושה למירי רגב טוב גם כשאין סיבה. המגויסים הטריים לתאגיד לא מזכירים את גלצ אלא יותר את גלי ישראל. לציבור החרדי, אין יריב תקשורתי מתייג ומזלזל כמו האליטה התקשורתית החדשה של חובשי הכיפות הסרוגות. ושוב, לא מדובר בציבור הסרוג שהוא קהל נפלא, שמוסר נפש כפשוטו עבור הערכים שהוא מאמין בהם, אלא בדרך שבה פועלים חלקים דומיננטיים ממייצגי הציבור הדתי לאומי, בפוליטיקה ובעיקר בתקשורת.
בלי לערוך הכללות מהסוג שעושים לנו ובלי להזכיר שמות, אפשר לקבוע בבירור שיש אנשי תקשורת רבים שצמחו בערוגה הדתית לאומית ומתקשים לפרגן לפוליטיקאי חרדי, יותר מגלצניק שגדל ברמת אביב. כשמדובר בחרדי שבנוסף לכל מגרעותיו הוא גם שסניק, לחלץ מחמאה עבורו מאותם כתבים, זו משימה בלתי אפשרית.
על הרקע הזה וגם בעקבות הפרת הסיכומים על הכללת אנשי תקשורת חרדים בתאגיד, שיגר בשבוע שעבר ח"כ יגאל גואטה מכתב למנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, עם העתק לשר הממונה – אחד בשם נתניהו, תחת הכותרת "הנדון: הרכב מועצת תאגיד השידור הישראלי החדש".
"ברצוני להביא לידיעתך", כותב גואטה – כאילו פילבר לא ידע דבר עד כה, "כי הוצגו בפני שורת המינויים בתאגיד השידור הישראלי החדש. עיון בנתונים שפורסמו מעיד על חוסר איזון הולם בין הרכב המועצה לחלקי האוכלוסייה השונים. נתונים אלו מעידים על אפליה מתמשכת במינויים לתפקידים בעלי חשיבות ציבורית. ברצוני לדעת האם בכוונתך כמנכ"ל המשרד וכמי שאמון על הנושא מתוקף תפקידו לפעול בנושא, ולהביא לידי ביטוי בהרכב המועצה מינויים המייצגים בצורה הולמת מגזרים נוספים בחברה, כדוגמת החרדים ויוצאי בני עדות המזרח 'שזוכים' להדרה פעם אחר פעם מרשימת השיבוצים שבחסות התאגיד. כמו כן הבנתי שיש ועדה מייעצת למינויים לחטיבת החדשות. אבקש לדעת מי הם חברי הוועדה ועל בסיס מה נבחרים העובדים. אבקש את התייחסותך בנושא וטיפולך בהקדם".
הואיל וגואטה אומר את מה שדרעי חושב אפשר לראות בפנייה האישית, תלונה רשמית. תגובה רשמית לעומת זאת לא נמסרה עד לרגע זה, אך יומיים אחרי שליחת המכתב פורסם בתקשורת על פנייה הומוריסטית בסגנון פשקווילי של התאגיד, הקוראת לחרדים להגיש מועמדות: "כי מציון תצא תורה ודבר התאגיד מירושלים. כולם נקבצו באו לך. שמועה נפלאה נודעה בשערנו עת תאגיד השידור הישראלי (שר"י) הכריז על גיוס (רח"ל) של אנשי ונשות תקשורת (בשעות נפרדות תחת השגחת ועדת טוהר המחנה) למגוון תפקידים. הגיבורים ואנשי החיל מביניכם יקומו ויעשו מעשה, ישלחו מייל עם קורות חיים ויראו ישועות".
בדיחת הקרש הזאת – על חשבוננו. גואטה בטוח שהפרסום בסופ"ש שעבר, הוא תולדה ישירה של המכתב ששלח. "הם לא מתכוונים לשלב חרדים, ובמקום לענות תשובות הם עוד מתבדחים", אומר גואטה. זה מה שנקרא, הומור שחור.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 9 תגובות