שחזור מצמרר: "כולם התכופפו רק אבא לא"

יום שבו אירע פיגוע הירי הרצחני בכביש 60 החל כמו עוד יום שישי רגיל של משפחת מרק בעתניאל. ההורים יצאו לקניות לשבת, פדיה עזר בבית ואחר כך קפץ לבריכה וחיכה שאביו ואמו יאספו אותו לביקור אבל הסבתא בירושלים.

"ב-14:30 הם אספו אותי", שחזר היום (רביעי) פדיה לראשונה בראיון לערוץ 2. "עשר דקות בערך אחרי שיצאנו מהיישוב שמעתי 'בום', יריות ואת החלונות מתנפצים". זה קרה קרוב מאוד לבית, בציר שבו נסע כבר אינספור פעמים. מכונית פלסטינית עקפה את המכונית שבה נסעה המשפחה - אבא מיכי ואמא חווי מקדימה, פדיה ואחותו תהילה מאחור.




"צעקנו 'להתכופף!' וכולנו התכופפנו, אבל אבא, הוא לא התכופף", מספר פדיה. "הוא נשאר כדי להחזיק את ההגה ולנסוע. חשבתי... רק שזה לא יקרה, שכולם יישארו מזה בחיים. ואז הרכב התהפך סיבוב וחצי. אני שחררתי מהר את החגורה ותהילה השתחררה ממנה.

"הסתכלתי דרך החלון וראיתי מכונית עוצרת", הוא מספר על הפלסטינים שהיו הראשונים לסייע לבני המשפחה בשטח. "אחד מהם ניסה לפתוח את הדלת ולא הצליח, אז הוא קרא לעוד אנשים. בהתחלה פחדנו שהם המחבלים. אחותי יצאה אז יצאתי איתה. היא הראתה לי שהיא פצועה ואמרתי להם שהיא נפצעה ושאנחנו צריכים פלאפון".

בכל הזמן הזה, במהלך ההמולה, פדיה כבר הבין שאביו ואמו נפצעו וביקש להזעיק את כוחות ההצלה. "התקשרתי, אמרתי שירו עלינו ואז במקרה הגיע ג'יפ שהיה באמצע סיור ואמבולנס של הסהר האדום".

"הם הוציאו את אמא שלי כבר חבושה, ראיתי שהיא מסדרת עם היד את התחבושת אז ידעתי שהיא בחיים. רק אחרי הרבה זמן הם הוציאו את אבא. ראיתי אותו שוכב על הכביש כשכל הגב מלא בדם וראיתי מישהו בודק לו דופק. ראיתי וחשתי ש... לא ידעתי בוודאות, העדפתי לא לחשוב על זה".

באותו זמן לא רחוק משם נמצא נתנאל, אחיו של פדיה, שהוא קצין בגזרה. באמצע ישיבת הערכת מצב התקבלה הודעה על אירוע חריג. הוא הגיע בתוך דקות, בדרך כבר התחילו לרוץ המחשבות. "בכל פעם שיש אירוע ירי באזור, ישר אתה מתחיל לנסות לעשות חשבון מי נמצא איפה ומי נוסע לאיפה", הוא אומר. "ידעתי שאבא ואמא נוסעים לירושלים".

דקות לאחר מכן הוא הגיע למקום והתמונה התגלתה לעיניו. "לא חשבתי שזה מה שאני הולך לראות, אבל איך שהגעתי ראיתי את הרכב הפוך", הוא מספר. "בשנייה הראשונה כבר זיהיתי את הרכב, הבנתי בדיוק מה הסיפור ומי נפצע. גם הקצין, ככה בחצי רמיזה, אמר לי 'צריך להיות חזקים'".

נתנאל הצטרף לפדיה באמבולנס, ובמהלך הנסיעה עדכן את האחים והאחיות הנוספים שעוד לא שמעו על הפיגוע שצריך להגיע לבית החולים. האם חווי והבת תהילה כבר הגיעו לחדר הטראומה, אבל דקות לאחר מכן הגיעה ההודעה על מותו של מיכי. הוא היה הקורבן ה-11 שגבה הטרור במרוצת השנים מהיישוב עתניאל. במרחק של שלושה בתים בלבד התגוררה דפנה מאיר ז"ל.

ילדיו של מיכי רואים בעתניאל, דווקא במקום הזה, את צוואתו - להמשיך ולחיות. "אני רואה פה את הבית שלי", אומר הבן נתנאל. "אני לא חושב שזו סיבה לעזוב את המקום, הפוך. אבא גר פה, אבא בנה את היישוב הזה". לדבריו האלה מצטרף גם פדיה. "בנסיעות האחרונות אחרי הפיגוע קצת פחדתי, אבל כמו שנתנאל אמר - אנחנו לא מפחדים ואנחנו ממשיכים לנסוע שם, לא משנה מה קרה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!