'יתד נאמן' על הרבצ"ר החדש: "המאבק הוא על המושג רב"
עורך היומון הליטאי מסביר במאמר מערכת את השיקולים במאבק על מינויו של הרב הצבאי הראשי החדש, וכמו גם במינוי הדיינים
הרב קרים. צילום: דינה חננשווילי, פלאש 90
תחת הכותרת 'על משמר חומות ההלכה', מפרסם עורך 'יתד נאמן' הרב ישראל פרידמן מאמר העוסק במאבק התקשורתי-חילוני נגד מינוי הרבצ"ר החדש.
"סערת מינוי הרבצ"ר הבא, אינה נוגעת כלל לצבור החרדי. זה לא עסק שלנו, זה איננו מעניינו. לא התפקיד מעניין אותנו, ולא הפרסונה. סביר להניח שגם חוגים שהנושא כן שייך להם, לא יחפשו ולא יסמכו על פסיקה הלכתית המגיעה מחוגי הרב"צ הכפופה לפקודות הצבא ונועדה לכלול את אילוציו וכופה את מגמותיו. אנחנו לא בעד ולא נגד, פשוט לא בעניין. אבל הגלים הגבוהים והקצף שנגרמו בעקבות התבטאויותיו של מועמד מסוים לתפקיד, חושפים את משמעות המושג "רב" בעיניה של מדינת ישראל.
"השמאל האנטי דתי הזדרז לנצח על תזמורת התקשורת הז'דנוביסטית כדי לנגן את סמפוניית הטרור הליברלי, שנועד להסית את דעת הקהל. כמה "פסיקות" ודעות שלא ערבות לאוזנים של שונאי הדת, גרמו תרועה רועמת, והם החלו לנגן בכל הכלים התקשורתיים. אם אדם שמיועד לכהן בתפקיד רבני מעז להשמיע דעה הלכתית שאיננה מוצאת חן בעיניהם, הוא מוקע אל עמוד הקלון ונדון לסקילה פומבית. הם מחפשים "רב נטול קופאין".
"ללא קשר לאמור לעיל, רב אמור להשמיע את דעת ההלכה. רב הוא מי שמבין שתורה מן השמים וההלכה היא הוצאה לפועל וביטוי בחיי המעשה למה שנכתב בתורה. רב הוא מי שמבין שיהודי מחויב רק לתורה, מלידה ועד זיבולא בתרייתא, מחייו בחדרים המוצנעים ועד להתנהלותו ברשות הרבים ובחייו הצבוריים. השאלה האמיתית היא שאלת הריבונות: מי ריבון על חייו של היהודי: האם מדינת ישראל שרוצה להשליט את רבונותה גם על רבנותה, או התורה הקדושה – שתים שהן צרות זו לזו. ליהודי יש רק ריבון אחד – ריבון העולמים! תפקידו של רב הוא לבטא את רצונו של הקב"ה, כפי שהוא עולה מתוך התורה. זו מערכת החקיקה שמחייבת. ואם יש סתירה בין הוראות הריבון האמיתי – ריבון העולמים, למי שחושב שכביכול הוא הריבון, אז רצון ד' מחייב וההלכה מחייבת. רב צריך להשמיע את זה בגלוי, ללא מורא וללא משוא פנים.
"אבל מדינת ישראל לא מעוניינת ברבנים אלא במריונטות. הם מחפשים בובה שהיום אפילו לא צריכה להיראות כמו רב, העיקר שיותקן בה שלט-רחוק באמצעותו יוכלו להפעיל אותה לצרכי עקירת הדת. אם תהיה תקלה בתוכנה והמועמד או הרב יעזו להשמיע קול לא מתוכנת, תפרוץ סערה והם ינתקו את הסוללה. הם מעוניינים ברב-מטעם ללא טעם, שפיו סתום לדבר הלכה, והוא מתנועע לצלילי חלילם. הם לא מסתפקים ברמיסת היהדות באורח חייהם, אלא מחפשים "רב" כפוף, ש"יכופף" את ההלכה וינפיק להם "פסקים" שיאפשרו להם להרעיל את לבו ותודעתו של ההמון הרדוד או המסורתי שמעוניין בשמיכה רבנית כלשהי. הם מעוניינים ברב שידור בכפיפה אחת עם כוונת שולחיו – מקור לחמו וכוחו, שיקמט את ההלכה לסד שולחיו בכל שאלה בעיתית.
"המערכה אינה ניטשת על דמותו של רב כזה או אחר, אלא היא חלק מהמדרון הרוחני התלול שמדינת ישראל מידרדרת בשיפועו לעבר פי תהום. זו גם היתה המערכה הקשה שניטשה לאורך תקופה ממושכת על מינוי הדיינים, שם זה כן נוגע לכולנו, כערבים לכלל ישראל, בה הוכתר מאבקה של היהדות החרדית בהצלחה גדולה. אלא ששם המאבק הוא הרבה יותר חמור, כי הוא נוגע לשאלות של ממזרות, טהרת היחוס והתבוללות של יהודים בין יהודים. גם הדיינים "שלהם" נראים כדיינים, עם חזות דיינית, אבל דוקא כאשר החזות אינה מסגירה, הסכנה חמורה בהרבה":
בהמשך מאמרו מתייחס הרב פרידמן גם לבחירת הדיינים השבוע: "גדולי הדור זצוק"ל כמרן החזו"א ומרן הגר"י סרנא זכר צדיקים לברכה עודדו ושלחו לבתי הדין גדולי תורה מוכרים בעלי שעור קומה הלכתית, כדי לתפוס את מקומם של קלי דעת הלכתיים לבל יסלפו בתורת ישראל. רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עמד במשך תקופה ארוכה כחומה בצורה על משמר הדיינות כדי להציל מהארי, הדב והברדלס ומזוטו של ים הכפירה המנסה לשטוף את עולם ההלכה – ופעל באמצעות שלוחי דרבנן בהצלחה רבה להכניס דיינים ראויים, שיעמדו על ההלכה והמסורה, מתוך אותה כוונה ומגמה. השבוע, באמצעות נציגי המפלגות החרדיות, נחלה היהדות הנאמנה ועולם הדיינות נצחון גדול כאשר נבחרו דיינים ראויים לבית הדין הגדול, והנסיונות לטעת עצי אשרה נכשלו.
"למרות הנצחון הגדול, חייבים לעמוד על המשמר. כוחות ההרס עתירי אינטרסים וממון, לא הניחו את נשקם. העובדה שפוליטיקאים אנטי חרדים ואנטי יהודים מריצים מועמדים שנמדדו בפלס תועלתם, חייבת להדאיג ביותר. והרדאר חייב לעבוד שעות נוספות, כאשר מדינת ישראל ואותם ארגונים, תקשורתנים מגויסים ופוליטיקאים נטולי רוח מנסים להחדיר רפורמיות-אורטודוקסית לתוך בתי הדין הרבניים".
ובהמשך: "מי שעומד על קוצו של יו"ד, מי שתובע, מזהיר, מטיף, מתריע, מי שפוסק שלא ברוח ה"הנאורות הליברלית", לא יזכה לרגע של קורת רוח. כאשר גופי עויני היהדות או מפלגות פשרניות של דתיי-לייט מריצים מועמדים לתפקיד, כאשר גורמים אינטרסנטים, ארגוני נשים או כתות חוץ יהודיות מריצים דיינים לכסאם הממלכתי, זה חמור שבעתים. כאשר שונאי הדת מבקשים להשתלט על מנגנוני הדת ולכבוש את המלכה עמי בבית באמצעות גרורות בדמות דיינים, זו פשוט קריסת מערכות. ההישג של היהדות הנאמנה הוא גדול, אבל המערכה עדיין בעיצומה. אך מלבד עצם החומרה שגורמים אלה מריצים ויריצו לתפקידי רבנים ודיינים שבחירתם תביא לפגיעה בהלכה ובהפניית העורף לשו"ע, יש כאן טרגדיה נוספת וכאובה שחושפת את עומק השפל אליו הגיעו אחים תועים ואחים מזידים:
"פעם נפגשו העורב והחמור על אם הדרך, והתווכחו למי יש קול יותר ערב. הם סיכמו שהשופט שיכריע ביניהם יהיה הראשון שיפגשו בדרכם. מי שינצח, כך החליטו, ינקר לרעהו את העין. כעבור מספר דקות פגשו בדרכם את החזיר. לאחר שקיבל על עצמו את התפקיד, העורב קרא והחמור נער, והחזיר בחר בעורב. על פי כללי ההסכם, ניקר העורב את עינו של החמור. בכה החמור בכי תמרורים. שאל אותו העורב: למה תבכה, הלא על כך סיכמנו?! השיב החמור: לא רק על העין אני בוכה. אוי לי ואבוי לי שלכך הגענו. אני בוכה מי היה השופט!"
"סערת מינוי הרבצ"ר הבא, אינה נוגעת כלל לצבור החרדי. זה לא עסק שלנו, זה איננו מעניינו. לא התפקיד מעניין אותנו, ולא הפרסונה. סביר להניח שגם חוגים שהנושא כן שייך להם, לא יחפשו ולא יסמכו על פסיקה הלכתית המגיעה מחוגי הרב"צ הכפופה לפקודות הצבא ונועדה לכלול את אילוציו וכופה את מגמותיו. אנחנו לא בעד ולא נגד, פשוט לא בעניין. אבל הגלים הגבוהים והקצף שנגרמו בעקבות התבטאויותיו של מועמד מסוים לתפקיד, חושפים את משמעות המושג "רב" בעיניה של מדינת ישראל.
"השמאל האנטי דתי הזדרז לנצח על תזמורת התקשורת הז'דנוביסטית כדי לנגן את סמפוניית הטרור הליברלי, שנועד להסית את דעת הקהל. כמה "פסיקות" ודעות שלא ערבות לאוזנים של שונאי הדת, גרמו תרועה רועמת, והם החלו לנגן בכל הכלים התקשורתיים. אם אדם שמיועד לכהן בתפקיד רבני מעז להשמיע דעה הלכתית שאיננה מוצאת חן בעיניהם, הוא מוקע אל עמוד הקלון ונדון לסקילה פומבית. הם מחפשים "רב נטול קופאין".
"ללא קשר לאמור לעיל, רב אמור להשמיע את דעת ההלכה. רב הוא מי שמבין שתורה מן השמים וההלכה היא הוצאה לפועל וביטוי בחיי המעשה למה שנכתב בתורה. רב הוא מי שמבין שיהודי מחויב רק לתורה, מלידה ועד זיבולא בתרייתא, מחייו בחדרים המוצנעים ועד להתנהלותו ברשות הרבים ובחייו הצבוריים. השאלה האמיתית היא שאלת הריבונות: מי ריבון על חייו של היהודי: האם מדינת ישראל שרוצה להשליט את רבונותה גם על רבנותה, או התורה הקדושה – שתים שהן צרות זו לזו. ליהודי יש רק ריבון אחד – ריבון העולמים! תפקידו של רב הוא לבטא את רצונו של הקב"ה, כפי שהוא עולה מתוך התורה. זו מערכת החקיקה שמחייבת. ואם יש סתירה בין הוראות הריבון האמיתי – ריבון העולמים, למי שחושב שכביכול הוא הריבון, אז רצון ד' מחייב וההלכה מחייבת. רב צריך להשמיע את זה בגלוי, ללא מורא וללא משוא פנים.
"אבל מדינת ישראל לא מעוניינת ברבנים אלא במריונטות. הם מחפשים בובה שהיום אפילו לא צריכה להיראות כמו רב, העיקר שיותקן בה שלט-רחוק באמצעותו יוכלו להפעיל אותה לצרכי עקירת הדת. אם תהיה תקלה בתוכנה והמועמד או הרב יעזו להשמיע קול לא מתוכנת, תפרוץ סערה והם ינתקו את הסוללה. הם מעוניינים ברב-מטעם ללא טעם, שפיו סתום לדבר הלכה, והוא מתנועע לצלילי חלילם. הם לא מסתפקים ברמיסת היהדות באורח חייהם, אלא מחפשים "רב" כפוף, ש"יכופף" את ההלכה וינפיק להם "פסקים" שיאפשרו להם להרעיל את לבו ותודעתו של ההמון הרדוד או המסורתי שמעוניין בשמיכה רבנית כלשהי. הם מעוניינים ברב שידור בכפיפה אחת עם כוונת שולחיו – מקור לחמו וכוחו, שיקמט את ההלכה לסד שולחיו בכל שאלה בעיתית.
"המערכה אינה ניטשת על דמותו של רב כזה או אחר, אלא היא חלק מהמדרון הרוחני התלול שמדינת ישראל מידרדרת בשיפועו לעבר פי תהום. זו גם היתה המערכה הקשה שניטשה לאורך תקופה ממושכת על מינוי הדיינים, שם זה כן נוגע לכולנו, כערבים לכלל ישראל, בה הוכתר מאבקה של היהדות החרדית בהצלחה גדולה. אלא ששם המאבק הוא הרבה יותר חמור, כי הוא נוגע לשאלות של ממזרות, טהרת היחוס והתבוללות של יהודים בין יהודים. גם הדיינים "שלהם" נראים כדיינים, עם חזות דיינית, אבל דוקא כאשר החזות אינה מסגירה, הסכנה חמורה בהרבה":
בהמשך מאמרו מתייחס הרב פרידמן גם לבחירת הדיינים השבוע: "גדולי הדור זצוק"ל כמרן החזו"א ומרן הגר"י סרנא זכר צדיקים לברכה עודדו ושלחו לבתי הדין גדולי תורה מוכרים בעלי שעור קומה הלכתית, כדי לתפוס את מקומם של קלי דעת הלכתיים לבל יסלפו בתורת ישראל. רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עמד במשך תקופה ארוכה כחומה בצורה על משמר הדיינות כדי להציל מהארי, הדב והברדלס ומזוטו של ים הכפירה המנסה לשטוף את עולם ההלכה – ופעל באמצעות שלוחי דרבנן בהצלחה רבה להכניס דיינים ראויים, שיעמדו על ההלכה והמסורה, מתוך אותה כוונה ומגמה. השבוע, באמצעות נציגי המפלגות החרדיות, נחלה היהדות הנאמנה ועולם הדיינות נצחון גדול כאשר נבחרו דיינים ראויים לבית הדין הגדול, והנסיונות לטעת עצי אשרה נכשלו.
"למרות הנצחון הגדול, חייבים לעמוד על המשמר. כוחות ההרס עתירי אינטרסים וממון, לא הניחו את נשקם. העובדה שפוליטיקאים אנטי חרדים ואנטי יהודים מריצים מועמדים שנמדדו בפלס תועלתם, חייבת להדאיג ביותר. והרדאר חייב לעבוד שעות נוספות, כאשר מדינת ישראל ואותם ארגונים, תקשורתנים מגויסים ופוליטיקאים נטולי רוח מנסים להחדיר רפורמיות-אורטודוקסית לתוך בתי הדין הרבניים".
ובהמשך: "מי שעומד על קוצו של יו"ד, מי שתובע, מזהיר, מטיף, מתריע, מי שפוסק שלא ברוח ה"הנאורות הליברלית", לא יזכה לרגע של קורת רוח. כאשר גופי עויני היהדות או מפלגות פשרניות של דתיי-לייט מריצים מועמדים לתפקיד, כאשר גורמים אינטרסנטים, ארגוני נשים או כתות חוץ יהודיות מריצים דיינים לכסאם הממלכתי, זה חמור שבעתים. כאשר שונאי הדת מבקשים להשתלט על מנגנוני הדת ולכבוש את המלכה עמי בבית באמצעות גרורות בדמות דיינים, זו פשוט קריסת מערכות. ההישג של היהדות הנאמנה הוא גדול, אבל המערכה עדיין בעיצומה. אך מלבד עצם החומרה שגורמים אלה מריצים ויריצו לתפקידי רבנים ודיינים שבחירתם תביא לפגיעה בהלכה ובהפניית העורף לשו"ע, יש כאן טרגדיה נוספת וכאובה שחושפת את עומק השפל אליו הגיעו אחים תועים ואחים מזידים:
"פעם נפגשו העורב והחמור על אם הדרך, והתווכחו למי יש קול יותר ערב. הם סיכמו שהשופט שיכריע ביניהם יהיה הראשון שיפגשו בדרכם. מי שינצח, כך החליטו, ינקר לרעהו את העין. כעבור מספר דקות פגשו בדרכם את החזיר. לאחר שקיבל על עצמו את התפקיד, העורב קרא והחמור נער, והחזיר בחר בעורב. על פי כללי ההסכם, ניקר העורב את עינו של החמור. בכה החמור בכי תמרורים. שאל אותו העורב: למה תבכה, הלא על כך סיכמנו?! השיב החמור: לא רק על העין אני בוכה. אוי לי ואבוי לי שלכך הגענו. אני בוכה מי היה השופט!"
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות