1. עמוד הבית
  2. בריאות
  3. חדשות בריאות

על המחלה, אבא ובן, חברות ותפילה

מרדכי רוט קיבל פרופורציות על החיים, כששמע חבר שבנו חולה מבקש לקבל את הסבל במקום בנו
מרדכי רוט, ט' תמוז תשע"ו 15/07/2016 15:38

מרדכי רוט

סיפרתי לא מזמן על חבר שסיפר לי שבנו חולה במחלה. הדבר כמובן עורר בי הרבה רגשות, והוציא ממני תחושות שלא חשתי מזה זמן רב.

אבל אני רוצה לספר על משפט שאמר לי אותו חבר: אם הייתי יכול לקחת מהבן שלי את המחלה ולתת אותה לעצמי - ככה הייתי מעדיף. הייתי שמח מאוד לסבול במקומו.

בהתחלה היה לי קשה להבין אותו מאוד. תתפלל שאף אחד לא יהיה חולה. תתפלל שהבן שלך יבריא במהירות. למה אתה רוצה את המחלה שלו? אז החבר אומר לי: אני לא יכול לדעת שהבן שלי סובל כל כך. הייתי מעדיף לסבול אני ושהוא לא יצטרך לסבול בכלל. אם הייתי יכול הייתי מונע ממנו כל סבל שאי פעם הוא יפגוש בחיים שלו.

המילים האלה גרמו לי להבין עד כמה הורות משנה אותנו כאנשים. בן אדם רגיל ללא ילדים. או אפילו אבא לילדים שישמע על מישהו אחר חולה - יתפלל שהכל יסתדר. יעזור במה שהוא יכול, אבל לא ייקח על עצמו את הייסורים של האחר. עד שזה מגיע לילדים שלנו. אז אנחנו מוכנים ממש להתחלף איתם. המסירות הזאת היא שגורמת לנו להיות תלויים בהורים שלנו. הרבה מהפסיכולוגיה בנויה על ניתוח דברים שקרו בינינו ובין ההורים שלנו, והסיבה נעוצה בכך שאנחנו כאנשים יודעים שההורים יעשו הכל בשבילנו. לכן כל מילה שלהם הינה בעלת משמעות חזקה שעושה עלינו רושם לכל החיים.

מכאן אספר על תחושתי שלי כחבר שרואה הכל מהצד. פתאום החיים מקבלים פרופורציה. המינוס בבנק נראה כמו בעיה קלילה שתעבור בעזרת ה' במהירות. הכל נראה אחרת, והדאגה שלי לילד הזה הולכת וגדלה. ככל שאני רואה ויודע כמה אביו מתייסר וכמה הטיפולים קשים ומה הרופא אומר אני מתפלל יותר בכוונה. מקבל על עצמי דברים לרפואתו השלמה והמהירה. מתפלל לטוב ומאמין שהטוב הזה יבוא ומהר.

החלטתי שאני משתף את חברי באמונה שלי שהכל יעבור ויהיה בסדר. התחלתי לכתוב לו הודעות כמה שאני יודע שהכל יהיה בסדר, וכמה אני מאמין שבנו יתרפא במהרה ויתברך ברפואה שלמה. לפתע הבנתי כמה המצב הזה משנה את מהלך חיי הרגיל. כמה פעמים ביום אני עוצר לחשוב על חברי ועל בנו. מתקשר לבדוק מה שלום שניהם. מוודא שיש להם כח להתמודד. מרגיש שהכל יהיה בסדר במהרה ודואג לספר להם על הרגשתי הזו.

פתאום הבנתי עד כמה באמת אכפת לי. עד כמה באמת אני רוצה שיהיה להם טוב. עד כמה באמת אני מאמין ומרגיש שיהיה להם טוב כי הם קרובים מאוד לליבי. אני רואה את בנו של חברי נלחם בגבורה. לא מתייאש לרגע, ממשיך להילחם באמונה שהכל יעבור מהר. ונותר לי רק להתפלל בשם החברות ובשם ההורות לרפואה שלמה לכל חולי עם ישראל.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מרגש מרגש מרגש  (ל”ת)

    יצחק

  2. כבר אין לכם על מה לכתוב?  

    קשקשנים

  3. מוטי ריגשת אותי המשך בכך עלה והצלח.  (ל”ת)

    אברהם משה

  4. תתחילו להגיד "סרטן" ותשלחו את הנשים לעשות ממוגרפיה!!  (ל”ת)

    חולה

;