השליסל אחד יחטא, ועל כל המשפחה נקצוף?
מיכאל שליסל נעצר במה שנראה כעוון אחיו, זאת על אף שמחה בידו • עו"ד רבקה שוורץ על ההיסטוריה והמורכבות של האשמת המשפחה בחטא אחד מבניה, ועל המחיר שהחברה כולה משלמת על הנורמה הפסולה הזו
- עו''ד רבקה שוורץ
- י"ט תמוז התשע"ו
- 2 תגובות
הרוצח ישי שליסל מוקף באנשי שב"ס, צילום: יונתן זינדל, פלאש90
"קל אלקי הרוחות לכל בשר! האיש אחד יחטא, ועל כל העדה (המשפחה) תקצוף?"
שאלת השתת עונש "קבוצתי" על משפחה שלמה או חברה שלמה, שבה ועלתה במשך ההיסטוריה פעמים רבות, והיא מעסיקה אנשי דת ופילוסופיה, משפט וחברה.
מצד אחד עומד לפנינו הכלל של: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו", כלומר - כל אחד משלם על החטא שלו ואם ישי שליסל כזה או אחר פשע, לא אמורה כל משפחתו להפוך למוקצה. כך גם נכון לגבי כל אדם אחר שחטא, שבעיני החברה הופכים ילדיו, הוריו ואשתו באופן אוטומטי לכתם, לנזק בשידוכים, ל'אל תתחברו איתם', שעה שהם אינם אשמים שאחיהם או אביהם פשע.
אך לצד אמירה נוקבת זו, ניצבת אמירה נוספת הקובעת כי אלוקים "שופט כל הארץ", "פוקד עוון אבות על בנים, על שִלשים ועל רִבעים" ועוד. נראה כי משום מה במקרה של משפחת שליסל, בחרו הרשויות את הצד הזה שבו משפחה היא משפחה לטוב ולרע, בעיקר לרע.
בתלמוד הבבלי (סנהדרין כז ע"ב), מסבירים את הסתירה הזו באופן כזה ש"פקידת עוון האבות על הבנים" חלה רק כאשר הבנים "אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם" והולכים בדרכם. עם זאת, אמרו שם גם כי במקרים מסוימים אכן קיימת אחריות על כולם, כזו שבאה לידי ביטוי גם בענישה: "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז) - איש בעוון אחיו, מכאן לומדים שכולם ערבים זה לזה.
וכאן ראוי להדגיש שהגמרא מסתייגת מהערבות ההדדית הזו וקובעת שהאחריות חלה רק על האחים שאמנם לא עברו את העברה, אבל היה בידם למחות ולא מחו. כלומר: לפי תפיסה זו, בהחלט ייתכן שתוחל אחריות כוללת גם על שותפים פסיביים לעברה, ובלבד שהיו יכולים למנוע את ביצוע העברה, או לפחות למחות כנגדה ולהתריע עליה.
בשיחת הטלפון שקיימו האחים שליסל הציג האח שלא חטא את היותו "בר פלוגתא" של אחיו המרצה את עונשו. ייתכן שהמצותתים לא הבינו מה זה "בר פלוגתא" או ייתכן שכן הבינו, אבל היה בידו למחות וכן מחה, כך שעל פי הנ"ל לא חלה עליו אחריות קולקטיבית, מה שלא ממש קרה בפועל וכל המשפחה שילמה מחיר על מעשי אח אחד.
אז אני שואלת שוב, למען השם - היחטא אח אחד ועל כל המשפחה נקצוף?
(וזו אגב, אחת הסיבות שנפגעים כל כך חוששים להתלונן בפגיעה בתוך המשפחה, מתוך ידיעה שאם אחד מהמשפחה הוא פרי רקוב, לא משנה כמה ירחיקו אותו מהסלסילה המשפחתית, לנצח יהיו כולם רקובים בעיני החברה, גם אלו שמחו וגם אלו שלא - ואולי דווקא בעיקר אלה שמחו, וד"ל).
שאלת השתת עונש "קבוצתי" על משפחה שלמה או חברה שלמה, שבה ועלתה במשך ההיסטוריה פעמים רבות, והיא מעסיקה אנשי דת ופילוסופיה, משפט וחברה.
מצד אחד עומד לפנינו הכלל של: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו", כלומר - כל אחד משלם על החטא שלו ואם ישי שליסל כזה או אחר פשע, לא אמורה כל משפחתו להפוך למוקצה. כך גם נכון לגבי כל אדם אחר שחטא, שבעיני החברה הופכים ילדיו, הוריו ואשתו באופן אוטומטי לכתם, לנזק בשידוכים, ל'אל תתחברו איתם', שעה שהם אינם אשמים שאחיהם או אביהם פשע.
אך לצד אמירה נוקבת זו, ניצבת אמירה נוספת הקובעת כי אלוקים "שופט כל הארץ", "פוקד עוון אבות על בנים, על שִלשים ועל רִבעים" ועוד. נראה כי משום מה במקרה של משפחת שליסל, בחרו הרשויות את הצד הזה שבו משפחה היא משפחה לטוב ולרע, בעיקר לרע.
בתלמוד הבבלי (סנהדרין כז ע"ב), מסבירים את הסתירה הזו באופן כזה ש"פקידת עוון האבות על הבנים" חלה רק כאשר הבנים "אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם" והולכים בדרכם. עם זאת, אמרו שם גם כי במקרים מסוימים אכן קיימת אחריות על כולם, כזו שבאה לידי ביטוי גם בענישה: "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז) - איש בעוון אחיו, מכאן לומדים שכולם ערבים זה לזה.
וכאן ראוי להדגיש שהגמרא מסתייגת מהערבות ההדדית הזו וקובעת שהאחריות חלה רק על האחים שאמנם לא עברו את העברה, אבל היה בידם למחות ולא מחו. כלומר: לפי תפיסה זו, בהחלט ייתכן שתוחל אחריות כוללת גם על שותפים פסיביים לעברה, ובלבד שהיו יכולים למנוע את ביצוע העברה, או לפחות למחות כנגדה ולהתריע עליה.
בשיחת הטלפון שקיימו האחים שליסל הציג האח שלא חטא את היותו "בר פלוגתא" של אחיו המרצה את עונשו. ייתכן שהמצותתים לא הבינו מה זה "בר פלוגתא" או ייתכן שכן הבינו, אבל היה בידו למחות וכן מחה, כך שעל פי הנ"ל לא חלה עליו אחריות קולקטיבית, מה שלא ממש קרה בפועל וכל המשפחה שילמה מחיר על מעשי אח אחד.
אז אני שואלת שוב, למען השם - היחטא אח אחד ועל כל המשפחה נקצוף?
(וזו אגב, אחת הסיבות שנפגעים כל כך חוששים להתלונן בפגיעה בתוך המשפחה, מתוך ידיעה שאם אחד מהמשפחה הוא פרי רקוב, לא משנה כמה ירחיקו אותו מהסלסילה המשפחתית, לנצח יהיו כולם רקובים בעיני החברה, גם אלו שמחו וגם אלו שלא - ואולי דווקא בעיקר אלה שמחו, וד"ל).
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות