י"ז ניסן התשפ"ד
25.04.2024

אנחנו רק תיירים פה

התקופה הקצרה שאנו 'מבקרים' כאן בעולם דומה לאותו ביקור חפוז של התייר וניסיונו להבין את התמונה המלאה

אנחנו רק תיירים פה
ד

פרשת השבוע היא פרשת דברים. פרשה זו פותחת את הספר האחרון בחמשה חומשי תורה. בפרשת השבוע נושא משה רבינו את נאום הפרידה שלו. כידוע, משה רבינו לא רק נפרד פיזית מבני ישראל, אלא אפילו מקום קבורתו לא נודע. כל מה שנותר לנו ממנו אלו דברי הפרידה האחרונים שנשא והצוואה אותה הותיר לדורות.

וכך כותב רבינו ישעיה הלוי זצוק"ל, בעל שני לוחות הברית: "הוכיחן סמוך למותו מלבד מה שהוכיחם ומלמדם בחייו דבר יום ביומו, הוכיחן בתוכחות מוסר סמוך למותו. וכן ראוי לכל מנהיג לדורו וגם כל אב ואם לבני ביתו כמו שעשה יעקב לבניו".

אם נעיין בפרשת השבוע, וכן ברובה של חומש דברים - המכונה גם 'משנה תורה', על שם שהתורה חוזרת על עיקרי התורה בספר זה - נגלה שהפרשה חוזרת על כל מאורעות עם ישראל, החל מיציאת מצרים עובר דרך חטא המרגלים, מלחמות ישראל ועוד.

תמיד מנקרת במוחי השאלה מדוע על התורה להקדיש ספר שלם לחזרה על כל המאורעות והסיפורים שכבר כתובים בחומשים הקודמים? מדוע משה רבינו כדברי פרידה מוצא לנכון לחזור על הסיפורים והמקרים שעבר עם ישראל בכל שנותיו במדבר?

להבין חשבונות שמים
משל ידוע נאמר בשם מרנא ה'חפץ חיים' זי"ע על תייר אורתודוקסי מארה"ב שהגיע להתארח בקהילה יהודית בארץ. כשהגיע לתפילת שחרית בשבת בבוקר, הוא גילה שבמהלך קריאת התורה, כאשר הגבאי קורא למתפללים לעלות לתורה, הוא עושה את זה בסדר משונה. לראשון הוא קורא מהצד האחד של בית הכנסת, לשני מהצד השני, לשלישי את היושב מאחורי הבימה ולרביעי את היושב ליד ארון הקודש.
התפלא התייר עד מאוד. לאחר התפילה ניגש לגבאי ושאל אותו: "מדוע אתה פועל בכזה חוסר סדר? תחליט שבכל שבוע עולים לתורה לפי סדר הישיבה בבית הכנסת, ולא תצטרך להתרוצץ כל התפילה בבית הכנסת להזמין את הקרואים לעלות לתורה".

ענה לו הגבאי: "מה אתה חושב, שאתה יכול להיות פה שבוע אחד ולהבין הכול? הראשון הוא כהן, השני הוא לוי, לשלישי יש אזכרה והרביעי היה צריך לברך הגומל וכן על זה הדרך".

ביאר ה'חפץ חיים' את מוסר ההשכל: אנשים נמצאים בעולם 70 או 80 שנה, ומתיימרים להבין חשבונות שמיים. מנסים להבין מהלכים ורוצים לדעת הכול. העולם קיים למעלה מ-5,000 שנה. התקופה הקצרה שאנו 'מבקרים' כאן בעולם דומה לאותו ביקור חפוז של התייר וניסיונו להבין את התמונה המלאה.

מדוע אני נזכר במשל המיוחד הזה? כידוע, אין לנו שום אפשרות לחשב חשבונות שמיים. אבל כולנו מאמינים שהעולם מתנהל לפי סדר, יש דין ויש דיין, ואין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה. העולם מתנהל עם דין וחשבון ובצורה מסודרת ומופתית. כל פרט ופרט בהיסטוריה של העם היהודי, כל אירוע קטן, כל מעשה ואפילו כל אמרה ומחשבה יש לה משמעות בסיפור הגדול והמושלם.

זה המסר שמשה רבינו רצה להעביר לעם ישראל: הסיפור של העם היהודי איננו אוסף מקרים, אלא כל פרט קטן בסיפור, הינו בעל משמעות בסיפור הכללי. גם אתה לא בהכרח מבין את הסיפור בביקורך הקצר.

קחו למשל את מעשה חטיפת שלשת הנערים. כולנו עמדנו המומים מול הזוועה. שאלנו שאלות, ניסינו להבין. אך לא עברה תקופה קלה ובורא עולם הראה לנו עד כמה הוא אוהב אותנו וכל מה שעושה לטובה הוא עושה. בלא לחשב חשבונות שמיים, ברור הדבר כי ללא המקרה המחריד של חטיפת הנערים, לא הייתה פורצת המערכה על עזה, ומנהרות התופת שכוונו לישראל, לא היו מתגלות. אני לא רוצה לתאר מה היה קורה, לו לא היו מגלים בזמן את הפצצה המתקתקת בדמות אותם מנהרות תופת.

כל פרט
לכל פרט ופרט בסיפור של העם היהודי יש משמעות. אין מקרה בעולם, וידוע ש'מקרה' הוא אותיות 'רק מה''. הנביא ירמיהו כבר אומר: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" - מתוך הצרה עצמה מגיעה הגאולה. "וממנה יוושע".

בערבו של תשעה באב נזכרים בכל הקורות אותנו מחורבן הבית: הרדיפות, הפוגרומים, מסעי הצלב, השואה הנוראה וקרבנות ימינו.

יש לזכור שמסורת לנו מחז"ל הקדושים שבשעת חורבן הבית – נולד המשיח, אורו של עולם. "מעשה ביהודי שחרש וגעתה פרתו, אמר לו ערבי אחד: התר פרתך, נחרב בית המקדש שלכם. תוך כדי שיחה, שוב געתה הפרה. אמר הערבי: קשור פרתך, נולד המשיח" (איכה רבה פ"א).

הבה לא נהיה כאותו תייר שהתיימר להבין הכול. נסמוך על בורא העולם שינווט אותנו אל ארץ מבטחים, נישא את עיננו למרום ונתפלל בעבור הכלל שמתוך הימים הללו, ימי בין המצרים, בהם אנו מתאבלים על חורבן בית מקדשנו, נזכה לראות את ירושלים בתפארתה, ושהקב"ה יאמר לצרותינו די.

לתגובות: [email protected]
תיירים

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד