1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. אקטואליה

נחשף: איש הביון החרדי שהצבא נעזר בו

מחמ"ל מיוחד בביתו בנתיבות מפעיל רפאל חיון את אחת מקבוצות הווטסאפ היעילות ביותר לכתבי צבא, מספק מידע עדכני גם לצה"ל ולא פעם מציל חיים • סיפור בלתי ייאמן
אהרן גרנות, משפחה, כ"ב אב תשע"ו 26/08/2016 17:48

רפאל חיון

כשרק הגענו ועשינו את דרכינו למרתף, הספקנות אחזה בנו. על פי הסיפורים ידענו שאנחנו עומדים להיכנס למקום שהוא תופעה, לפגוש אדם שבחוגים מסויימים מוכנים להישבע כי הוא אגדה. הכינו אותנו לזה שהביקור הזה ישנה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מרגלים ועל סוכנים, על השגת מידע ורשתות מודיעניות. סיפרו לנו שמהבית הזה הצליח אדם אחד – אזרח פשוט חובש כיפה שחורה בולטת – להקים רשת מודיעין עניפה, להפוך למרכז מידע שיודע בזמן אמת על כל מה שקורה בשטחים הפלסטיניים.

אבל מצאנו את עצמנו בבית דרומי סטנדרטי. במקום שנראה כמו כל מה שאתם חושבים על שכונה רגילה בנתיבות. שום דבר סביבנו לא רמז לנו שכאן, מתחת לרגלינו הצליח בעל הבית, רפי חיון, לרתום את הטכנולוגיה הרגילה שזמינה היום לכולם בקצות האצבעות ולטוות רשת ענק של מודיעים ומקורות שהפכה אותו למקור מספר אחד של כתבי השטחים בארץ וברשתות הזרות.

ואז ירדנו במדרגות, הגענו לקומת המרתף ופגשנו את בעל הבית. ראינו את המחשבים, עקבנו אחרי עשרת המסכים שפוזרו מסביב, תיעדנו את ההתכתבויות שרצו על המסכים – וקלטנו שמה שאנחנו רואים מול העיניים זה עולם שמשתנה והולך. עולם שבו כדי לדעת הכל על כל דבר, כדי להגיע למידעים שפעם נדרשו מרגלי חרש וסוכני שטח לחרף את נפשם בשבילו, לא צריך יותר ממסירות, טכנולוגיה וקסם אישי.

אבל נתחיל מההתחלה.

לפני חצי שנה בדיוק, בכ"ט באדר א', אירעה תקרית מחרידה בגבול הדרום. לפתע פתאום ומשום מקום, נורה מטח יריות לעבר לוחם שב"כ, אמיר מימוני שנהרג מיד. רק שאף אחד לא ידע מאיפה באו היריות ולמי היה אינטרס להרוג את איש השב"כ. "במשך מספר שעות איש לא ידע מה קורה, עד שכעבור שעתיים הגיע עדכון מדויק", מספר ל'משפחה' דניאל סיריוטי, עיתונאי מוערך שמסקר עבור העיתון 'ישראל היום' את התחום הפלסטיני. מתברר כי לוחם שב"כ שטעה בזיהוי ירה בשוגג באמיר מימוני, איש שירות הביטחון הכללי, שנהרג בגבול רצועת עזה. בשב"כ הודיעו כי מימוני השתתף בפעילות מבצעית בגבול הרצועה וחברו לכוח ירה בו בשוגג. איש השב"כ שירה לא פעל בנוהל המוסכם של זיהוי דמויות, הוא לא הבין שהדמות שבאה מולו אינה של מחבל אלא של חברו לארגון.

עד כאן סיפור עצוב, אבל רגיל למדי, רק שבשביל סיריוטי וחבריו לתחום הסיקור, דבר אחד היה לא שגרתי: זהותו של המקור שעדכן אותם בפרטי התקרית. זה לא היה דובר צה"ל או מקורות בשב"כ. זו לא הייתה הודעה רשמית או שום דבר מהסוג המוכר. מי שעדכן בצורה מיידית ומדויקת את העיתונאים המסקרים את הנעשה בגבול הדרום היה בחור דרומי בעל מראה חסר ייחוד, שהפך בזמן האחרון לילד הפלא של כתבי העיתונות הביטחונית, אף על פי שמעולם הוא לא הוכשר כעיתונאי.

"קיבלתי את המידע מרפאל חיון" מספר סריוטי. "ולא ידעתי האם לקחת את הסיכון ולפרסם את הדברים האלה על אף ששום גורם רשמי עדיין לא אישר אותם. לבסוף, אחר מספר גישושים ובדיקות לקחתי את הסיכון - ופרסמתי. קיבלתי שבחים מכל הממונים עלי בעיתון על אמינות המידע, הדיוק ובעיקר על פרסום הסיפור לפני כולם, אבל ידעתי שהקרדיט לא מגיע לי אלא לרפאל חיון".

מי זה האיש הזה, ואיך הכרת אותו?

"הכל התחיל בהודעה שקיבלתי: יום אחד הגיע אלי מסרון. כותב המסרון, שהציג את עצמו בשם רפאל חיון, שאל אותי האם אסכים להצטרף לקבוצת וואטסאפ שהוא מקים בשם 'ביטחון שדה'. את האמת, אני מצורף לקבוצות כאלה חדשים לבקרים. חשבתי לעצמי עוד קבוצה, עוד צינור מידע, מה כבר יכול להיות? אבל להפתעתי התברר לי שהפעם זה שונה. שהקבוצה הזו היא משהו אחר, ובמיוחד שהאיש שמנהל אותה, בחור צעיר עליו לא שמעתי מעולם, יודע מה הוא עושה.

"ככל שנחשפתי למידעים המועברים בקבוצה הבנתי שמאחוריה יושב 'קנון' שמגיע במהירות עצומה לכל מידע עוד לפני שמישהו שמע עליו. זה לא היה מידע שטחי, מדובר היה במידע איכותי מאד. התחלתי לעקוב אחרי הקבוצה וגיליתי שגם חברים, עיתונאים אחרים מעיתונים אחרים, עוקבים אחרי המידע שמועבר בה ומקבלים חומר איכותי. נוצר מצב שצינור המידע הזה הוא היום חמצן לקבוצה גדולה של אנשים - לעיתונאים, אבל גם לאנשי בטחון.

"אני לא מתחיל את היום לפני שאני עובר על החומר בקבוצה הזאת", מספר דניאל. אבל זה עוד לא הכל. "באחת הפעמים הייתי צריך סיוע בהשגת מידע פנימי מתוך מקורות פלסטיניים, החלטתי לנסות לבדוק האם יש מי שיוכל לעזור לי. פניתי לכל מיני גורמים, אחד מהם היה רפאל. התוצאה הייתה מפתיעה. מה שאחרים התקשו מאוד לעשות עשה רפאל בתוך רבע שעה, אני יכול לומר שלקחתי את המידע הזה ועשיתי הצלבת מידע עם גורמים פלסטיניים, שהיו המומים מהמידע העמוק והמדויק שיש לי, שנלקח ממקורות שהגישה אליהם מאוד מוגבלת. מאז, אני עובד אִתו המון באופן אישי, ולא רק אני".

לדברי סריוטי בתדרוכים שבהם השתתף יחד עם כתבים צבאיים נחשבים מכלי תקשורת נחשבים, הוא מגלה לא אחת כי גם המקורות שלהם הם מהחמ"ל של רפאל חיון. הם הודו בפני כי הם מבקשים את המידע הזה ביוזמתם מחיון, והוא נותן להם זאת בחפץ לב. פתאום אתה מקבל פידבקים מהעורכים שלך על המידע המדויק שאתה מביא. הקשרים הם כל כך הדוקים, שלא פעם הפלסטינים עצמם מבקשים להעביר מידע לעיתונאים דווקא דרך הצינור שלו".

ביון של איש אחד
כשנחשפנו בפעם הראשונה לסיפור הזה, הוא נשמע כמו הזיה. אדם פרטי, אזרח, שמצליח כמעט לבד להרים יכולות של ארגוני ביון. בחור נתיבותי עגלגל שמצליח במו ידיו ואינספור הכלים הטכנולוגים שהוא משתמש בהם להגיע למידע בטחוני מהשטח ממש, ברמות שאפילו גורמי הביטחון לא תמיד מגיעים אליהם. איש צעיר שחי את העולם הטכנולוגי בעומק כזה שהוא הצליח לייצר רשת של מקורות חיים, עמוק מאחורי קווי האוייב או סמוך ליחידות הלוחמות עד שלפעמים הוא נחשף למידע עוד לפני שהוא נמצא בידי כוחות הביטחון עצמם. אם לא שהיינו נחשפים אליו בעינינו ומאמתים את סיפוריו בעזרת תחקירנים, עיתונאים ואפילו מפקדי צבא שדיברו שלא לציטוט – לא היינו חושבים שזה אפשרי.

אבל זה כך.

לסיריוטי לא חסרות דוגמאות לדיוק של חיון במידע ובהם כאלו שיהיו מוכרות לכל אזרח. "אחרי הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב נערך מצוד של שבוע אחרי המחבל היורה, אבל מי שמחובר אליו ידע תוך שעה מי היורה, מה תכונותיו, במה היה לבוש, איך אפשר להתחקות אחריו, איך הוא ירה - הכל מתוך צילום האבטחה. אני מניח שגם אנשי שירות הביטחון קיבלו ממנו את המידע הזה".

הסיפור הזה, למי שזוכר את אירועי אותם ימים נשמע כמו התרברבות. נשאת מלחם, המחבל שרצח את שלושת יושבי הפאב ברחוב דיזנגוף, זוהה רק כעבור ימים ואותר כעבור שבוע של מצוד. האם יתכן שבסלון בית אחד בנתיבות ישב בחור שמחובר בקבוצה לצמרת העיתונאית ולבכירים בטחוניים וידע מיד הכל?

אתה אומר שידעתם מיד. למה לא פרסמתם?

"היה אסור לפרסם. היה צו איסור פרסום מוחלט שהטיל איפול על כל פרטי החקירה. אז כן, שיתפנו פעולה עם המשטרה לאורך המצוד, אבל בסוף הסתבר לנו שרפאל ידע מההתחלה".

אתה רוצה לומר לי שהצבא הגדול שלנו צריך דווקא אותו? אין לו מערכות מידע משלו?

"תתפלא, אבל כן. אולי בעבר זה לא היה כך, אבל האמצעים הטכנולוגיים כל כך התקדמו והפכו להיות כל כך נפוצים כך שמקורות המידע נהיו זמינים הרבה יותר. זה מצד אחד ומצד שני לגורמים הרשמיים אין די כוח לשבת על הכל, ובהחלט הממשלה מסתייעת באזרחים ולא רק למטרות כאלה" אומר סריוטי.

צומת עצבים מרכזית
לא רק עיתונאים מכירים מקרוב את חיון, גם אצל מזרחנים, חוקרי טרור ואקדמאים שבמשך שנים נאלצו להזיע ולהתאמץ בשביל להציץ לתוככי החברה הערבית, רפאל חיון הוא תופעה. כשד"ר מרדכי קידר, מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, רוצה להתכונן לראיון באחד מכלי התקשורת, הוא עובר על החומרים שמגיעים אליו במסגרת קבוצת 'ביטחון שדה' קבוצת הוואטסאפ הסגורה שמנהל חיון.

"תסתכל על רשימת החברים בקבוצה ותבין את הרצינות שלו", הוא אומר ל'משפחה'. גם ד"ר קידר מסתייע רבות במידע המועבר אליו מהקבוצה. אלא שלד"ר קידר יש תפקיד נוסף. "רפאל אינו דובר ערבית, משום כך הוא מעסיק בהתנדבות כמה דרוזים שקוראים את החומר שמגיע אליו בערבית באופן שוטף ומתרגמים אותו לעברית, אבל לא תמיד. לעתים הם מתקשים ואז הם פונים אלי, ואני קורא את הטקסט ומנסה להסיק ממנו מסקנות מעשיות", מספר ד"ר קידר. "מדובר באדם בעל כשרון בלתי רגיל למשוך מידע מכל מיני צינורות במהירות בלתי מוסברת. לא אחת אִמַתִּי את המקורות שלו, מתוך מה שאני יודע והתוצאות היו מדהימות. לדעתי הוא מקדים להגיע עוד לפני שהגורמים הרשמיים של הפלסטינים יודעים משהו", מסכם ד"ר קידר, "אי אפשר להיות מוכנים כמו שצריך אם לא מעיינים בחומרים שהוא מביא".

גם אמיר בר שלום, הכתב הצבאי של הערוץ הראשון, מכיר מקרוב את יכולותיו של חיון. "הוא מוכשר כמו שד, הוא בנה את עצמו מאפס", מספר בר שלום. "מקורות המידע שלו מדהימים, אם לומר את האמת, אני לא מבין בדיוק איך תופעה כזו קיימת מחוץ לגבולות השב"כ והמוסד. אבל עבורינו הוא מקור בלתי נדלה למידע. אין כמעט יום שבו אנחנו לא משוחחים ואני יודע על כתבים צבאיים נוספים שהוא צינור המידע שלהם".

לפני שנתיים הכירו רפאל חיון ואמיר בר שלום. "הציגו אותו בפניי, אני מכיר קשקשנים והסיפור שלו היה נשמע לי ממש הזוי אם לא נכלולי. הושטתי לו יד, וחשבתי שבזה זה נגמר. אבל אז התחלתי לעקוב אחרי המידע שהוא מביא, והתחלתי להבין שמדובר בדבר אמיתי ולא בקשקשן הזוי. יש לו כישרון טבעי, משהו בין עיתונאי חוקר לבין קצין איסוף במודיעין. יש לו איכויות של קצין מודיעין טוב. היכולת הטכנולוגית שלו פנומינלית, הוא יודע לנתח מקורות ולהגיע למידע בצורה מדהימה. מאז הפגישה הראשונה שלי איתו ועד היום, נעזרתי בו המון".

כשאני מבקש מבר שלום להדגים לי מקרים שבהם הוא נעזר בחיון, בר שלום נרתע. "יש כאן רגישויות, אני לא רוצה לחשוף סיפורים ומקורות, חלק מחשיפת הדברים ממש יסכן אותו. אבל באופן כללי אני יכול לומר שאני נעזר בו המון. ולא רק באשר לגבול הדרום, אלא בכל דבר הקורה בעולם, רבות מהידיעות שלי הן בזכותו".

"האמת היא שאני לא מכיר אותו אישית. הוא פנה אלי בשעתו, בהצעה להצטרף לקבוצה שהוא מפעיל", מספר גל ברגר, מי שהיה כתב לענייני פלסטינים של 'קול ישראל' ולאחרונה הצטרף ל'תאגיד'. "בהתחלה היססתי כיוון שהיו מקרים שבהם הצטרפתי לקבוצות עדכונים וזה התברר מהר מאוד כטעות. אבל לא במקרה הזה. כבר בהתחלה היה ברור שזו קבוצה איכותית יותר, קבוצת עבודה ממש. הקבוצה הזו מעבירה עדכונים שוטפים, בדגש על עדכונים רלוונטיים, ולא רק טקסט אלא גם המון חומר ויזואלי. יש הרבה אנשים איכותיים שחברים בה והם צומת של מידע, מקורות של אינפורמציה, ורובם אם לא כולם, מעדכנים את חברי הקבוצה בצורה שוטפת. המידע שעובר בקבוצה שימושי מאוד, ראשוני, ובעיקר כאמור רלוונטי. יש סדר בקבוצה, אין כמעט רעשי רקע שמפריעים לעבודה השוטפת.

"בניגוד לצינורות מידע אחרים, שהתאדיתי מהם מהר מאד. במקרים רבים זו הקבוצה שבה אני ועיתונאים אחרים מקבלים מושג ראשוני לגבי המתרחש בשטח - אם זה פיגוע, תקיפה בעזה, או כל אירוע ביטחוני אחר, בשפע של עדכונים חיוניים. הקבוצה הזו הייתה בעיניי היום אחד מכלי העבודה המרכזיים, בעיקר בהסלמה שחווינו כאן כולנו מאוקטובר האחרון ועד לפני כמה חודשים. אין קבוצה שהשתוותה לה בעיניי".

אדם ליד מכונה
אז מי אתה רפאל חיון, אזרח מן המניין, חבוש כיפה שחורה וחרדי בהגדרתו, שמצליח להדהים לא רק עיתונאים בכירים אלא גם קציני בטחון ביישובים ואנשי צבא?

בשביל לעמוד על סודו של האיש, הזמנו את עצמנו לחמ"ל הפרטי שהקים רפאל בביתו שבנתיבות. רשימת האנשים העומדים אתו בקשר רציף ומקבלים ממנו מידע, מרשימה בכל קני מידה ואם אנחנו מבינים היטב מהרשימה ומקבלים אותה כנכונה, אז גם אנשי צבא ומודיעין מחוברים לרשימת מקבלי החומרים שמנפיק החמ"ל שהקים.

מתחת לסלון ביתו, בתוך קומת מקלט על גבי מעמדים מיוחדים, סדורים בחצי מעגל כעשרה צגי מחשב ענקיים שכל אחד מהם מחובר למקור מידע אחר. כל מחשב מצויד במנוע מיוחד שמוגדר מראש כך שיוכל ללכוד כל צורת כתיבה של מילים מסוימות. למשל הצג הענק מצד ימין מחובר למחשב ענק המחפש באופן תמידי את יצירת המילים "טילים, טיל, פצצה, או יריות. ברגע שמישהו בעולם יכתוב באחת הרשתות החברתיות או תוכנות המסרים את המילים האלה, המקום 'יקפוץ' על הצג. לרוב בערבית, לעתים בשפה אחרת.

החומרים שמגיעים בערבית, עוברים מיד למתרגמים שעובדים עבור חיון והתוכן חוזר אליו בתוך דקות ספורות: "החומר הזה עובר ישר אליהם והם מתרגמים דברים מהותיים ואני הופך זאת למידע ומזרים אותו הלאה. צריך כמובן לומר שהמנויים לצינור המידע של חיון נהנים מהמידע ללא תמורה.

המידע מתחלף על צגי הענק של המחשב בחמ"ל המקצועי במהירות. אנחנו עומדים ומתבוננים ומגלים את רשת המידע הענקית שפרש חיון. לנגד עינינו אנחנו רואים את המסך עליו מתרכזות התכתבויות עם מקורות פלסטיניים רבים שמחוברים אליו באופן שוטף ומזרימים מידע.

במסך אחר מתברר לנו שלא תמיד האנשים מהצד השני יודעים שהם מדברים עם ישראלי שאפילו ערבית בקושי יודע. "הצלחתי לחדור לרשתות שלהם באמצעים פשוטים ביותר, שם אני מכונה בשם אחר, שֵם ערבי, הם חושבים שאני משלהם ומזמינים אותי לפורומים וירטואליים שבהם הם מחליפים מידע חיוני ביותר שאותו אני מעביר מיד הלאה. בין האנשים שמקבלים ממני מידע נמצאים גם גורמי ביטחון והם נעזרים בי".

אתה שומע את עצמך? צה"ל הגדול, השב"כ על כל זרועותיו צריך דווקא אותך - אזרח פשוט - שיביא לו מידע? מה יש לך שאין להם?

"מסתבר שכן, מגחף חיון "רשת המידע שהולכת ומתפתחת כל כך רחבה שמערכות המודיעין וגם הצבאיות נזקקות לאזרחים משוגעים כמוני שמכורים למדיה ולאינטראקציה, ויודעים הכל על כל מה שהולך.

"ברור יש להם יכולות שאין לי ולא יהיו לי. אם זה מעקב אחרי דברים צבאיים, חדירה לתוך שיחות טלפון מוצפנות והאזנה לגורמים צבאיים של האויב. אבל היום – בעידן של הטרור – הרבה מאד מעסקי המודיעין מגיע ממידע גלוי, מאנשים פשוטים ורגילים. הבעיה היא שצריך לדעת איפה להקשיב, לאן להאזין, עם מי לדבר וגם איך לדבר איתו, ובזה אני טוב. בסופו של יום, אני עוסק רק בדברים גלויים - רק מידע ונתונים שמגיעים מרשתות חברתיות ומתוכנות מסרים. אבל המידע שיש שם הוא עצום. בעידן שלנו, כל אדם עם טלפון הוא מקור, הוא מרגל. צריך רק להקשיב לו. ואני יודע להקשיב".

איך באמת אתה יודע למה צריך לשים לב?

חיון מחייך, מושך בכתפיו ובסוף רק אומר: "תראה, ברור שגם אני צריך להתקין תוכנות מיוחדות שיכולות לזהות וללכוד אמירות רלוונטיות ואת זה אני עושה".

וזהו. את זה הרי גם אנשי הביטחון עושים?

"תראה. אני לא עוסק במה יש להם או אין להם. העובדה היא שמכאן, מאחורי הצגים האלו, אני מצליח להגיע לקשר עם אנשים רבים כל כך, להיחשף למידע חיוני כל כך ועובדה גם שהמידע הזה עוזר הרבה פעמים לאנשי הביטחון עצמם.

"אנחנו פשוט חיים בעידן אחר. זה עידן חדש שכל מה שידענו על מידע מודיעיני והדרכים שמשיגים אותו, משתנה. היום יש עיניים ואוזניים בכל מקום, ויותר מזה, יש פיות שמדברים ואנשים שכותבים על כל דבר בכל מקום. זה עובדה שבכל אירוע שקורה הראשונים שרואים אותו הם האזרחים בשטח. ואם יודעים להקשיב להם אז מגיעים למידע הכי מהר והכי מדוייק".

מאחורי קווי האוייב
יש דברים שגם אם אתה ספקן אינך יכול להכחיש. גילוי נאות: גם כותב השורות חבר בקבוצת 'ביטחון שדה'. והנה סיפור: באחד הלילות התעוררתי כשעל גבי צג הטלפון שלי עדכון 'און ליין' ממקום התרחשות ביטחונית. היה זה הלילה שבו נכנסו כוחות צה"ל לכפר צוריף וחיסלו את מוחמד פקיה, המחבל שביצע את פיגוע הירי בדרום הר חברון שבו נרצח מיכאל מרק הי"ד.

המחבל, תושב חברון, בן 29, הסתתר מפני כוחות הביטחון מאז הפיגוע, ובאותו לילה אותר ונהרג בפשיטה על הבית שבו שהה. במבצע נעצרו עוד שלושה פלסטינים שסייעו לפקיה, בהם איש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, שנהג במכונית בעת הפיגוע. התפתחו עימותים וחילופי אש. כוחות ימ"מ פשטו על דירת המסתור של פקיה, והוא פתח לעברם בירי. לפי הודעת דובר צה"ל, הכוח השיב באש, ושיגר כמה טילי נ"ט לעבר המבנה. בתום חילופי הירי הרסו הכוחות את הבית באמצעות דחפור וגילו את גופתו. לפי הצבא, בקרבתו נמצא נשק מסוג קלצ'ניקוב וכן רימון מאולתר. עד כאן תיאור הפעולה. רק שאנחנו – חברי הקבוצה של חיון – ידענו הכל בזמן אמת. כל שלב בביצוע הפעולה דווח בהרחבה בלווי תמונות מהשטח. כמובן שלידיעה הוצמדה אזהרה כי לפי שעה אסור בשום אופן להוציא כל מידע מחוץ לקבוצה עד לגמר הפעולה והיתר דובר צה"ל לפרסמה. בבוקר, אכן פורסמה הידיעה על ידי דובר צה"ל, אבל עשרות העיתונאים ועשרות קציני הביטחון ובעלי העניין במידע כבר היו מצוידים בו.

איך הצלחת להגיע למידע? אפשר רק לקוות שזה לא מחיילים שהשתתפו בפעולה..

"ברור שלא. לחיילים אין בכלל טלפון סלולרי בשטח. אבל השכנים הפלסטיניים דווקא היו מצוידים במכשירי טלפון חכמים והם השתמשו בהם לספר על הפעילות הצבאית והם גם צילמו את השלבים. כל אלה הגיעו אלי בזמן אמת וכך גם ידעתי על הפעולה. כמו שאתה רואה, הידיעות הגיעו בשפה הערבית, אבל הן תורגמו מיד וכך ידעתי לזהות שמדובר בפעולה צבאית, עקבתי אחריה ואף שלחתי את הידיעות בקבוצה.

תגיד, זה לא מסוכן? לדווח על פעולה צבאית באמצע שהיא קורית?

"להיפך" משיב חיון בבטחון "לא המידע שלי הציל חיים כשהוא הגיע למקומות הנכונים. באחת הפעמים", הוא מספר, "תפס את תשומת לבי משפט שהעבירו פעילים בחברון ברשת חברתית, 'הילדים של סלאמה בדרך לכיוון בית המרקחת לחלק פחיות לחיילים', הבנתי שיש משהו בידיעה הזאת שכתב פעיל פלסטיני באמצעות תוכנת מסרים לחברו. העברתי את המידע הזה לאחד מהקצינים שאני איתם בקשר ולמחרת קיבלתי טלפון חוזר. 'הצלת את החיים של החיילים שהיו בפעילות בחברון', אמר הקצין, 'בית המרקחת הוא הצומת המפורסם בחברון, סמוך לבית המרקחת המתינו מחבלים ובקבוקי תבערה בידיהם. כוחות צה"ל אגפו אותם והפתיעו אותם מאחור. כולם נעצרו'.

"אתה רואה את המסמך הזה", מראה לי רפאל מסמך כתוב בערבית, מסמך מודפס מתוך מחשב, לא מסמך מקורי, "הדבר הזה הגיע אלי במהלך מבצע 'צוק איתן', ושלחתי אותו לתרגום. מתברר שיש כאן תדריך מפורט איך משתלטים על מזל"טים, איך מפילים אותם בצורה טובה ביותר, איך להסוות את עצם הנפילה. העברתי את המסמך לאחד הגורמים הבכירים ביותר", מספר רפאל, "וקיבלתי על כך ציון לשבח ממפקד פיקוד הדרום".

המחשבים של רפאל, רבי עָצמה. הם נראים כמו מחשבים של 'גיימרים' כבדים, והם פועלים מסביב לשעון ומפעילים מנועים ה'לוכדים' כל אזכור של פיגוע, של רצון לפגע. "באחת הפעמים הופיע לי על הצג התראה וירטואלית על מישהו שכתב שהלילה הוא עומד לפגוש את אלוקים בשמים כי הוא בדרך להפוך לשאהיד. המידע נמסר מידית למי שצריך היה להימסר, ותוך דקות כוחות הביטחון היו במקום ועצרו מחבל עוד לפני שביצע את הפיגוע".

"אני לא אומר שבלעדיי לא היו מסתדרים" ממהר חיון להדגיש "אבל המציאות היא שבעידן שלנו כל עין יכולה לשים לב למשהו חשוב".

"פעם אחת", מספר רפאל, "קלטתי שיחה מעניינת בנוגע להברחת מבוקשים בין פעיל פלסטיני למשנהו. הם העלו למכונית חולה סופני אמיתי שנסע לבית חולים לטיפול אמיתי. החולה היה כבר מוכר במחסומים והחיילים היו בודקים באופן מאוד שטחי את המכונית. מה שהם לא ידעו הוא שהמבוקש שאותו חיפשו נמצא בתא המטען של המכונית. המידע הועבר בעוד מועד לקציני בטחון המידע. המבוקש נעצר.

"רוצה סיפורים נוספים?" הוא שואל רטורית וממשיך: "פעם אחת היה עימות באחד הכפרים בין כוחות צה"ל שבאו לעצור מבוקש לבין תושבי הכפר. את המידע על הדברים האלה", מספר חיון, "אני מקבל ישירות מהכפר באמצעות התוכנות. קלטתי שיחה בין אחד המבוקשים לבין חבריו. הם הציעו לו שיימלט לבית הקברות הסמוך, בהנחה שאף אחד לא יגיע לשם ממילא. כמובן שהמידע הועבר מיד למי שצריך היה לקבל אותו, דרכו הוא עבר לכוחות צה"ל שדווקא כן הגיעו לבית הקברות - והמבוקש נעצר".

אזרח נגד אזרח
בשלב מסוים התחילו לחשוד במערכת הביטחון ונציגיה שאמונים על בטחון המידע תהו מאיפה מקבל רפאל את כל המידע הנדיר הזה. "יום אחד", מספר רפאל את הסיפור שאומת גם על ידי עיתונאים שאותם ראיינו, "התדפקו על דלתי נציגי מערכת הביטחון ועצרו אותי לחקירה. הם החרימו את כל המחשבים וניסו להבין מאיפה אני יודע כל כך הרבה". רפאל נחקר ממושכות, מחשביו נסרקו, עד שהחוקרים הגיעו למסקנה שהאיש נקי מכל חשד.

"אין ספק שרפאל חיון הוא תופעה, ועכשיו תשמע לי טוב, תופעה שאנחנו רוצים לעודד את התפשטותה בקרב אזרחים משוגעים לדבר", אמר ל'משפחה' גורם צבאי בכיר. "השאלה שלך האם הצבא הגדול שלנו צריך אזרחים היא שאלה נכונה. והתשובה חד משמעית שגם כיום, עם התפשטות והתרחבות האמצעים שדרכם אפשר לעלות על מודיעין גם בקרב אזרחים ומערכות אזרחיות גלויות, כן, אנחנו צריכים אזרחים.

"המלחמה היומיומית שלנו היא לא נגד צבאות מסודרים אלא נגד ארגוני טרור שחברים בהם המון פעילים. פעם הם היו מעבירים ביניהם פתקאות סודיות, וקשה היה לתפוס אותם, היום, בעיקר בעידן המפגעים הבודדים שחלק גדול מהם הם בכלל אזרחים שלא נמצאים על הכוונת שלנו, הם מתנהלים באמצעות מסרים וירטואליים שאותם דווקא אפשר לתפוס. ולפעמים מי שיכול לעלות על הסוג הזה של המידע הם דווקא אזרחים פשוטים".

רפאל חיון נולד במושב צרופה, הסמוכה לעתלית, למשפחה חילונית. בהיותו ילד קטן נפגע בעינו מממטרה שהזרימה מים בעָצמה גדולה והרשתית נקרעה. היות שהדבר היה בעיצומו של ראש השנה, המשפחה נותרה בבית החולים 'כרמל. "בכיתי כל הלילה והתפללתי להשם, הבטחתי שאם העין תינצל אחזור בתשובה", מספר ל'משפחה' אביו, ר' אילן חיון. במוצאי ראש השנה בדק רופא את העין וקבע כי היה כאן נס רפואי והעין ניצלה.

האב שמר את הבטחתו והמשפחה אכן חזרה בתשובה. הילד החל ללמוד בבית הספר הדתי בניר עציון, ובהמשך, כשהתחזקה המשפחה עוד, עבר רפאל ללמוד בישיבת 'יגדיל תורה' שבחיפה. בשנים שלאחר מכן עקרה המשפחה לביתר עילית ולאחר מספר שנים השתקעה בנתיבות, בשנים האלו למד רפאל בישיבות 'כיסא רחמים' ו'שדה חמד'.

מאז ומתמיד נמשך רפאל למדיה אלקטרונית הוא היה טכנאי מחשבים בכמה מקומות והתמחה בכך. לפני 5 שנים, בעיצומה של ההפיכה שבוצעה במצרים, הוא ישב בשיעור גמרא עם מספר חברים, ביניהם צלם ערוץ 10 דניאל חג'בי, ששאלו מדוע עם כל המידע ועם כל המחשבים הוא לא יכול להביא מידע מתוך מצרים על מה שקורה. "השאלה אכן אתגרה אותי", מעיד רפאל, "החלטתי 'להתלבש' על העניין. הקמנו קבוצת מידע בשם 'ביטחון שדה' והתחלתי לסרוק את האמצעים הגלויים במצרים ולקבל מידעים מעניינים ביותר שאותם הייתי מעביר לחברי הקבוצה. לאט לאט הצטרפו עיתונאים נוספים, שמעו עלי גם בעלי עניין נוספים והצטרפו, האחד הזין את חברו. לאחר מכן התחלתי גם להתעניין במה שקורה בעזה באותן שיטות. אז כבר הצטרפו אלי גם קציני מודיעין של הצבא, קציני ביטחון של ישובים באזור. לאט לאט התחלתי גם לסרוק ערוצים פלסטיניים מעניינים וכך גדל העניין והתפתח".

ואולי יש כאן המחשה של המשנה המפורסמת במסכת אבות: "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין".

הכתבה התפרסמה בעיתון 'משפחה'





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. כתבה מרגשת מאוד .כל הכבוד לו  (ל”ת)

    חיים מנהטן

    • הקפד להפסיק ממלאכה עם כניסת שבת קדש. פה זה אתר של שומרי שבת. היה אדם. ואל תזלזל בערכים, ליד אנשים שיודעים שזה חשוב. (ל”ת)


  2. הוא עובד חינם ? כיצד מתפרנס ? יש לו מקומות פרנסה אחרות ,?  (ל”ת)

    ציוד עולה כסף

    • תתבייש לך מחלל שבת קודש באתר חרדי. עד שתדאג לפרנסה שלו תדאג לנשמה העלובה שלך (ל”ת)


  3. מה האינטרס? ממה מתפרנס? נשמע לי לא אחראי להעביר מידע רגיש לעיתונאים שוחרי טרף...  (ל”ת)

    קובי

  4. אשרי הזוכה להגן ולהציל בניו אהוביו של מלך מלכי המלכים.  (ל”ת)


  5. יש דמי מנוי  

    mos

    • אין דמי מנוי, ולעולם לא גביתי שקל מאיש על צירוף לקבוצה. 

      רפאל חיון

  6. נתיבותי  


  7. מכיר את הבחור גאון מחשבים וחומרה! יהודי ירא שמים רווק וגר אצל הההורים ואם זה מעניין אז הוא מיתפרנס מתיקון מחשבים,,  (ל”ת)

    נתיבותי

  8. עבודה מגעילה כל הזמן לשבת על ה..... בעע מגעיל  (ל”ת)


  9. בחיים לא היה דמי מנוי בקבוצות  

    רפאל

    • איך מצטרפים לקבוצה (ל”ת)

      yosef

  10. תפרגנו זה לא בושה  

    אלי חזן

  11. אני מכיר את רפאל עוד שהיינו ילדים  


  12. כל אחד ומה שמתאים לו מבחינה תעסוקתית..  

    אחת מנתיבות.