החייל ששרד בעזה, אך לא שרד את הפגיעה מהחיידר
לפני כשנתיים נמצאה גופתו של החייל דייויד גורדון, כמה שבועות לאחר תום מבצע 'צוק איתן' בו לחם • במשך כל חייו נשא גורדון סוד אפל ונורא מהחיידר, ממנו לא נרפא מעולם
- כותב אורח: צביקי פליישמן
- כ"ד אב התשע"ו
- 29 תגובות
מצבתו של דוד מנחם גורדון ז"ל
אתמול, כ"ג אב, היה יום היארצייט של דייויד גורדון ז"ל.
לכאורה זו עוד תמונה של חלל צה"ל שנפל לאחר קרב קשה עם האויב, אבל במקרה של דוד גורדון הקרב הוא קשה עוד יותר והאויב הוא קטלני והרסני במיוחד.
דייויד גורדון סיים את חייו לאחר שהתמודד במשך שנים עם ההשלכות החמורות של פגיעה מתמשכת על ידי אנשי חינוך בתלמוד תורה בו למד בדטרויט. דיוויד הגיבור שחבריו ומכריו מתארים אותו כבחור בעל מידות תרומיות, לא מספר לאף אחד על הפגיעה הקשה, הוא מתמודד עמה לבד ובמשך שנים חורק שיניים, שותק ושותק ושותק....
כעבור זמן הוא אוזר אומץ.
דייויד מתחיל לספר את שעבר עליו לאנשי חינוך ורבנים בקהילה שלו במטרה לקבל סיוע ובמטרה שהקהילה תרחיק את התוקפים מהעמדות בהן הם מחזיקים, כדי שחלילה לא יפגעו שוב בילדים אחרים. התגובות בהן הוא נתקל נעות בין הדחקה והשתקה במקרה הטוב, לזלזול במקרה הפחות טוב.
עוברים הימים ודייויד לא יכול כבר לשאת את השתיקה. הוא מתחיל לכתוב בלוג על חוויותיו הקשות מהילדות, במטרה להעלות את המודעות למקרים דומים. הוא אף מבקש מכל מי שקורא את דבריו ועבר חוויה דומה לגשת למשטרה ולהתלונן. "עדיף להסמיק לשניות בודדות מאשר לתת לעצמך לדמם כל החיים" הוא כתב. דייויד שרד את הקרב הקשה מול האויב הרצחני בעזה, אך לא שרד את הקרב מול הרוצח השקט והקטלני ששכן בתוכו.
הקרב הקשה מול הפגיעה והפוגעים גובה בכל שנה את חייהם של עשרות רבות של קורבנות, ורבים מהניצולים שנאבקים בקרב הקשה הזה נשחקים ומתעייפים במהלך כל יום שעובר.
ניצולים יקרים, אנא אל תשתקו.
נפגעתם? נוצלתם? זו אינה אשמתכם, אל תתמודדו עם ההשלכות של הפגיעה לבד, פנו לבקשת עזרה ואל תיקחו איתכם את הסוד הזה לקבר.
עלינו כקהילה מוטלת האחריות לתת לניצולים הללו את מלוא הכבוד, לעולם לא לגרום להם להרגיש רע. להיפך, עלינו לסייע ככל שניתן לשקם את נפשם החבולה והפצועה.
השתיקה גובה קורבנות, והמלחמה בה - מחויבת המציאות.צביקי פליישמן הוא פעיל "לא תשתוק", ארגון להעלאת מודעות לתקיפות במגזר החרדי
לכאורה זו עוד תמונה של חלל צה"ל שנפל לאחר קרב קשה עם האויב, אבל במקרה של דוד גורדון הקרב הוא קשה עוד יותר והאויב הוא קטלני והרסני במיוחד.
דייויד גורדון סיים את חייו לאחר שהתמודד במשך שנים עם ההשלכות החמורות של פגיעה מתמשכת על ידי אנשי חינוך בתלמוד תורה בו למד בדטרויט. דיוויד הגיבור שחבריו ומכריו מתארים אותו כבחור בעל מידות תרומיות, לא מספר לאף אחד על הפגיעה הקשה, הוא מתמודד עמה לבד ובמשך שנים חורק שיניים, שותק ושותק ושותק....
כעבור זמן הוא אוזר אומץ.
דייויד מתחיל לספר את שעבר עליו לאנשי חינוך ורבנים בקהילה שלו במטרה לקבל סיוע ובמטרה שהקהילה תרחיק את התוקפים מהעמדות בהן הם מחזיקים, כדי שחלילה לא יפגעו שוב בילדים אחרים. התגובות בהן הוא נתקל נעות בין הדחקה והשתקה במקרה הטוב, לזלזול במקרה הפחות טוב.
עוברים הימים ודייויד לא יכול כבר לשאת את השתיקה. הוא מתחיל לכתוב בלוג על חוויותיו הקשות מהילדות, במטרה להעלות את המודעות למקרים דומים. הוא אף מבקש מכל מי שקורא את דבריו ועבר חוויה דומה לגשת למשטרה ולהתלונן. "עדיף להסמיק לשניות בודדות מאשר לתת לעצמך לדמם כל החיים" הוא כתב. דייויד שרד את הקרב הקשה מול האויב הרצחני בעזה, אך לא שרד את הקרב מול הרוצח השקט והקטלני ששכן בתוכו.
הקרב הקשה מול הפגיעה והפוגעים גובה בכל שנה את חייהם של עשרות רבות של קורבנות, ורבים מהניצולים שנאבקים בקרב הקשה הזה נשחקים ומתעייפים במהלך כל יום שעובר.
ניצולים יקרים, אנא אל תשתקו.
נפגעתם? נוצלתם? זו אינה אשמתכם, אל תתמודדו עם ההשלכות של הפגיעה לבד, פנו לבקשת עזרה ואל תיקחו איתכם את הסוד הזה לקבר.
עלינו כקהילה מוטלת האחריות לתת לניצולים הללו את מלוא הכבוד, לעולם לא לגרום להם להרגיש רע. להיפך, עלינו לסייע ככל שניתן לשקם את נפשם החבולה והפצועה.
השתיקה גובה קורבנות, והמלחמה בה - מחויבת המציאות.צביקי פליישמן הוא פעיל "לא תשתוק", ארגון להעלאת מודעות לתקיפות במגזר החרדי
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 29 תגובות