הילדות שלא יתחילו מחר את שנת הלימודים
בשבת האחרונה למדתי על הכישלון העמוק והמתמשך של מוסדות החינוך החרדי הפרטיים • הפתרון: להוציא את האינטרסים מהחינוך
הילקוט נשאר בחדר, צילום אילוסטרציה: משה שי, פלאש90
לאחר שלושה שבועות חזרתי לתל אביב. בשבת האחרונה בבית שמש סעדתי ארוחת שישי אצל חברים של המשפחה (המשפחה עצמה עדיין בנופש), חבר'ה מתוקים ואהובים, משכמם ומעלה, שכל אחד מאיתנו היה שמח לגור בשכנותם, להתברך בחברתם ולהתבשם בצדקתם.
נדהמתי לשמוע כי אחת מבנות המשפחה עדיין לא שובצה לשנת הלימודים שנפתחת בעוד יומיים.
במשך שעתיים שמעתי סיפורים קשים על עוד ועוד בנות, שכנות בבניין ובשכונה, חברות משכונה סמוכה ומערים אחרות שנותרו ללא מוסד, שחלקן נאלצות לנדוד לפנימייה (כי אין מוסד בעיר שיהיה מוכן לקבלן, על אף שהן מצטיינות בלימודים) וחלקן פשוט לא ילכו ללימודים, יישארו בבית או יסתובבו ברחוב.
בנוסף, שמעתי כמה סיפורים על הקורה בחינוך לבנים. על מנהל תלמוד תורה שסוחט כסף מהורי התלמידים, מספסר ברישומם לישיבות קטנות ונוהג בתלמידיו - הלומדים בכיתות של ארבעים ילד, באיפה ואיפה. על מפקח בתלמוד תורה, אחר, שמעלים עין ממורים אלימים, ועל מנהלת רשת גנים שהחליטה בבת אחת לפטר את כל הגננות הותיקות ולהעסיק במקומן גננות זולות יותר. שמעתי גם על אוזלת ידה של ועדת הערר העירונית, שלא ממש יכולה להפעיל סנקציות על המוסדות הללו ועל רשתות חינוך שנגועות בשחיתות קשה, וכשלא - הרשתות כבולות לאינטרסים פוליטיים ואילוצים חושקי ידיים.
עוד ועוד הורים שמדברים בלחש, מספרים על הילד והבן שנמאס לו ופרק עול ומלאים בייאוש. אין למי לפנות, אין עם מי לדבר, לית דין ולית דיין.
אני האחרון שיקל, ולו לרגע, בעוול הבלתי נתפס של אפליית ספרדים במוסדות החינוך הליטאים. אבל הפעם זה לא היה העניין, הסיבות לאפליה הרבה יותר מגוונות מזה: עדה, קשיי למידה, מצב סוציו אקונומי, סטטוס אחים גדולים ועוד ועוד. בין המוסדות היו ליטאים, חסידיים וספרדים. חלקם עם לימודי ליבה מלאים וחלקם בעלי שיטות "חינוך" מתקדמות. מאד מתקדמות. כולם נגועים בחטא החמור והנורא הזה.
זהו לא פופוליזם, תבינו - יש כאן ילדים קטנים ששומעים שוב ושוב שהם לא שווים, שהם לא ראויים ללמוד כמו השכן מקומה שניה, שאת הילקוט החדש לכיתה א' אותו קנו בהתלהבות הם ייאלצו להצניע בחדר, להתכסות בבושה ולחכות בבית. אני בעצמי מכיר שלושה ילדים כאלו.
מה שמשותף לכל המוסדות הללו, כולם, הוא היותם פרטיים. עסק לכל דבר, שמי שעומד מאחוריו רואה ממנו רווחים. אותו מנהל שמחליט איזו ילדה משתלם לו לקבל, הוא גם זה שיקנה רכב ויחתן את ילדיו מרווחי בית הספר. אחרי כל סיפור על אפליה והדרה, מספרים ההורים - שהם השכנים למגורים ולתפילה של אותם מנהלים ומנהלות, על הכסף הגדול. על רכב השרד שמתחלף מידי שנה, על הילדים והחתנים המשתלבים בעסק המשפחתי, על משכורות העתק ועל התרמות הפתע - סחיטות נכון יותר לומר - עליהם אף אחד לא נותן דו"ח, ואף לא אחד לא מעז לבקש.
מי שלא מתגורר בשכונה חרדית, לא יכול לתפוס את זה בכלל. המדינה לא שם, אין שום סוג של חינוך ממלכתי ושיבוץ הופך פעמים רבות להמלצה בלבד. הדיון הציבורי בישראל על חינוך פרטי לא צריך להפליג מעבר לים, די לו לנסוע לאלעד או לבית שמש ולהביט בתוצאות הניסוי הזה בבני האדם הקטנים. העמותות הפרטיות, שלכולן ערכים נעלים ועקרונות קודש, יוצרות במכוון או בהעלמת עין עוול למאות בעוד משרד החינוך, חסר שיניים, מעלים עין ומשתרך מאחור.
לא כפיית לימודי ליבה על החינוך הפרטי החרדי ולא משחקי כיסאות במחוז החרדי של משרד החינוך - הפתרון היחיד לקטסטרופה הזו, שקשה מאד להפריז במשמעותה, הוא חינוך ממלכתי לכל. אין דרך אחרת.
כשמנהל יהיה, כמו המורה, עובד מדינה, וששיקולי הקבלה והדחייה יהיו אזוריים ותחת חוזר מנכ"ל - עדיין יהיה על מה להילחם אבל - רוב רובן של הבעיות, המגובות בכוח עסקנים ופוליטיקאים, יתפוגגו מאליהן.
זה לא יהיה קל לעיכול לעסקני החינוך, שהורגלו במשך שנים להתעשר על חשבון החינוך. אבל זה לא יהיה קל גם לאבירים הליברלים הלבנים - בשנים הקרובות נראה עוד ועוד חרדים בשירות המדינה, וכמו עם נוכחותם באקדמיה ובמסגרת נוספות, גם נוכחותם שם - ובפרט במשרד החינוך - היא פתח למאבקים רבים (כמו גם פתח לדיון בעצמאות המוגזמת מאד של החמ"ד, ומועצת המחליטים העלומה שמנהלת אותו). "הפתרון" הליברלי שהשליך את האחריות מעבר להרי החושך ולסדין הלבן הוא זה שלמעשה יצר את העוול המתמשך, בחסות מוסדות המדינה, כוחה וכספה.
במקום לבנות בית חולים ליד הגשר ההרוס, תוציאו את האינטרסים ממערכת החינוך.
נדהמתי לשמוע כי אחת מבנות המשפחה עדיין לא שובצה לשנת הלימודים שנפתחת בעוד יומיים.
במשך שעתיים שמעתי סיפורים קשים על עוד ועוד בנות, שכנות בבניין ובשכונה, חברות משכונה סמוכה ומערים אחרות שנותרו ללא מוסד, שחלקן נאלצות לנדוד לפנימייה (כי אין מוסד בעיר שיהיה מוכן לקבלן, על אף שהן מצטיינות בלימודים) וחלקן פשוט לא ילכו ללימודים, יישארו בבית או יסתובבו ברחוב.
בנוסף, שמעתי כמה סיפורים על הקורה בחינוך לבנים. על מנהל תלמוד תורה שסוחט כסף מהורי התלמידים, מספסר ברישומם לישיבות קטנות ונוהג בתלמידיו - הלומדים בכיתות של ארבעים ילד, באיפה ואיפה. על מפקח בתלמוד תורה, אחר, שמעלים עין ממורים אלימים, ועל מנהלת רשת גנים שהחליטה בבת אחת לפטר את כל הגננות הותיקות ולהעסיק במקומן גננות זולות יותר. שמעתי גם על אוזלת ידה של ועדת הערר העירונית, שלא ממש יכולה להפעיל סנקציות על המוסדות הללו ועל רשתות חינוך שנגועות בשחיתות קשה, וכשלא - הרשתות כבולות לאינטרסים פוליטיים ואילוצים חושקי ידיים.
עוד ועוד הורים שמדברים בלחש, מספרים על הילד והבן שנמאס לו ופרק עול ומלאים בייאוש. אין למי לפנות, אין עם מי לדבר, לית דין ולית דיין.
אני האחרון שיקל, ולו לרגע, בעוול הבלתי נתפס של אפליית ספרדים במוסדות החינוך הליטאים. אבל הפעם זה לא היה העניין, הסיבות לאפליה הרבה יותר מגוונות מזה: עדה, קשיי למידה, מצב סוציו אקונומי, סטטוס אחים גדולים ועוד ועוד. בין המוסדות היו ליטאים, חסידיים וספרדים. חלקם עם לימודי ליבה מלאים וחלקם בעלי שיטות "חינוך" מתקדמות. מאד מתקדמות. כולם נגועים בחטא החמור והנורא הזה.
זהו לא פופוליזם, תבינו - יש כאן ילדים קטנים ששומעים שוב ושוב שהם לא שווים, שהם לא ראויים ללמוד כמו השכן מקומה שניה, שאת הילקוט החדש לכיתה א' אותו קנו בהתלהבות הם ייאלצו להצניע בחדר, להתכסות בבושה ולחכות בבית. אני בעצמי מכיר שלושה ילדים כאלו.
מה שמשותף לכל המוסדות הללו, כולם, הוא היותם פרטיים. עסק לכל דבר, שמי שעומד מאחוריו רואה ממנו רווחים. אותו מנהל שמחליט איזו ילדה משתלם לו לקבל, הוא גם זה שיקנה רכב ויחתן את ילדיו מרווחי בית הספר. אחרי כל סיפור על אפליה והדרה, מספרים ההורים - שהם השכנים למגורים ולתפילה של אותם מנהלים ומנהלות, על הכסף הגדול. על רכב השרד שמתחלף מידי שנה, על הילדים והחתנים המשתלבים בעסק המשפחתי, על משכורות העתק ועל התרמות הפתע - סחיטות נכון יותר לומר - עליהם אף אחד לא נותן דו"ח, ואף לא אחד לא מעז לבקש.
מי שלא מתגורר בשכונה חרדית, לא יכול לתפוס את זה בכלל. המדינה לא שם, אין שום סוג של חינוך ממלכתי ושיבוץ הופך פעמים רבות להמלצה בלבד. הדיון הציבורי בישראל על חינוך פרטי לא צריך להפליג מעבר לים, די לו לנסוע לאלעד או לבית שמש ולהביט בתוצאות הניסוי הזה בבני האדם הקטנים. העמותות הפרטיות, שלכולן ערכים נעלים ועקרונות קודש, יוצרות במכוון או בהעלמת עין עוול למאות בעוד משרד החינוך, חסר שיניים, מעלים עין ומשתרך מאחור.
לא כפיית לימודי ליבה על החינוך הפרטי החרדי ולא משחקי כיסאות במחוז החרדי של משרד החינוך - הפתרון היחיד לקטסטרופה הזו, שקשה מאד להפריז במשמעותה, הוא חינוך ממלכתי לכל. אין דרך אחרת.
כשמנהל יהיה, כמו המורה, עובד מדינה, וששיקולי הקבלה והדחייה יהיו אזוריים ותחת חוזר מנכ"ל - עדיין יהיה על מה להילחם אבל - רוב רובן של הבעיות, המגובות בכוח עסקנים ופוליטיקאים, יתפוגגו מאליהן.
זה לא יהיה קל לעיכול לעסקני החינוך, שהורגלו במשך שנים להתעשר על חשבון החינוך. אבל זה לא יהיה קל גם לאבירים הליברלים הלבנים - בשנים הקרובות נראה עוד ועוד חרדים בשירות המדינה, וכמו עם נוכחותם באקדמיה ובמסגרת נוספות, גם נוכחותם שם - ובפרט במשרד החינוך - היא פתח למאבקים רבים (כמו גם פתח לדיון בעצמאות המוגזמת מאד של החמ"ד, ומועצת המחליטים העלומה שמנהלת אותו). "הפתרון" הליברלי שהשליך את האחריות מעבר להרי החושך ולסדין הלבן הוא זה שלמעשה יצר את העוול המתמשך, בחסות מוסדות המדינה, כוחה וכספה.
במקום לבנות בית חולים ליד הגשר ההרוס, תוציאו את האינטרסים ממערכת החינוך.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות