1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוח

הסיפור המדהים על הישיבה שפונתה וקמה לתחייה

הנערים שנזרקו לרחוב, האם שנשפה לכולם בעורף, האישה שהגיעה מצרפת תוך 48 שעות והחורבה שהפכה לפנינה מדהימה • סיפורם המופלא של בני נוער קצה מישיבת תפארת יהודה בראשות הרב נתנאל גפני שנלחמו על הבית וניצחו את הבלתי יאמן • צפו בגלריה מרגשת
שיפי חריטן, י"א אלול תשע"ו 14/09/2016 18:40

תפארת יהודה,מורגן,ישיבה,נתנאל גפני באדיבות המצלם

את מורגן פגשתי בווילה הנטושה ברחוב החלוצים בשכונת פרדס כץ בבני ברק. היא עמדה בתוך המבנה שנראה חורבה עזובה מלאה אשפה של שנים. ביד אחת דלי וצבע ובשניה גלגלת, היא העבירה אותה נמרצות על פני הקיר. "לא ככה", הספיקה לצעוק בקולה החינני אל עבר בחור צעיר שצבע בפינה אחרת של החדר: "אתה צריך להתחיל מלמעלה, אחרת הצביעה תיראה לא יפה", היא מסבירה באהבה.

מורגן עובדת קשה כדי לשפץ את הווילה שעתידה לשמש את מגוריהם של עשרות בחורים ללא מסגרת, ישיבת 'תפארת יהודה'. מבטאה הצרפתי מסגיר אותה. "כששמעתי על המקרה של הישיבה הזאת, קניתי כרטיס טיסה מהיום למחר והגעתי", מסבירה לי מורגן בפשטות שאיני מצליחה לפענח.
אני חייבת סדר בדברים, הבהרתי בעודי מביטה על הררי האשפה שבחוץ, על הסורגים מלאי החלודה, על החלונות הישנים ועל הרצפה שפעם ראו את צבעה המקורי. "אני מתכננת שעד הערב יהיה פה..." ומורגן ממשיכה לתאר וראשי מסתחרר מהמהירות.

אל השיחה מצטרף ראש הישיבה, הרב נתנאל גפני, ויחד עמו מנהל הישיבה, הרב יואל בלומנטל, והר"מ הרב יונתן ברמן, שמספרים לי קצת על ההיסטוריה של הישיבה.

'תפארת יהודה' הוקמה שלא במתכונתה הנוכחית, עבור בחורים שלא יכלו ללמוד יום שלם. עם הזמן ומסיבות שונות, החלה התפוררות ולא היה מי שיחזיק את הבחורים שנותרו בה. אל המקום התקבצו נערים צעירים ממש (החל מגיל 14 – ש.ח) במצב שבו לא היתה כל מסגרת שתסכים לקלוט אותם – או שהם יסכימו להיות חלק ממנה. את הפרויקט הזה לקח על עצמו הרב גפני, שהגיע מרקע של טיפול בנוער קצה בדרגות שונות של נשירה/סיכון, וכהרגלו נכנס רק לפרויקטים "שאיש אינו נותן להם סיכוי", כדבריו. בעבודה קשה ובלתי מתפשרת, הפכה 'תפארת יהודה' לביתם של עשרות בחורים "ומאות רבים שעוד עומדים בתור ואין לנו אפשרות לקלוט אותם", מסבירים רבני הישיבה בכאב.

בתחילת 'בין הזמנים' האחרון הודיעו לרב גפני על פינוי הישיבה. "היה ברור לי שאם לא נמצא מקום, הישיבה נסגרת, הבחורים נזרקים לרחוב, תרתי משמע, ועמל רב יורד לטמיון", אומר הרב נתנאל גפני. אך לא נותרה כל ברירה. מקום לא נמצא. סמדר שפיצר, אמו של 'הבן יקיר לי אפרים', כפי שהיא אומרת בגאווה ומרשה לי לצטט, גילתה התנהגות של לביאה אמיצה שנלחמת עבור ילדיה. בנה, צעיר החבורה, מעט שונה מיתר הבחורים, שכל אחד סוחב איתו סיפור עגום אחר, משום שלו יש בית, ואפילו שניים, מאז גירושי הוריו, אך הוא בחר בדרך אחרת שגרמה לו בסופו של דבר ומבלי להיכנס לעומק הסיפור – להישאר בחוץ. "ה' עשה איתנו חסד שהבן שלי הגיע אל הרב גפני", מספרת סמדר וקולה רועד מהתרגשות.

"אם לא הרב גפני – איני רוצה לחשוב להיכן היה מגיע הבן שלי. במסגרת הישיבה מקבל כל בחור יחס פרטי ואישי שהופך להיות צד אחד במשפחה. מבחינתי הרב גפני הוא חלק מהמשפחה – וכך כל אחד מהבחורים שנמצאים תחת חסותו מרגישים. במקרים רבים הבית היחיד שיש להם באמת, זה מבנה הישיבה ואני לא מגזימה. רבני הישיבה שהיו עסוקים נטו בחינוך והקרבה, ולא ידעו עסקנות מהי, היו עסוקים בלקיים את הישיבה ממינימום היכולות שהיו להם ומעולם לא פנו לבקשת עזרה, מה שהפך את פינוי המבנה לרגע מבעית שבו ברור לכולם שמפעל החיים שמנהל פה הרב גפני, ייסגר, והנשמות היקרות שכה השקיע כדי לעצב את אישיותם – יחזרו או יגיעו למקומות שלא כדאי להגיד בקול אפילו".

כשהבינה אותה אם מהי רוע הגזירה, שמה פניה מצפון הארץ הרחוק עד לבני ברק וניגשה אל הרב בלומנטל. על אף שאין בידה את האמצעים, היתה חדורת ביטחון שאסור לחשוב איך יהיה אלא פשוט להיות כנחשון בשעתו ולקפוץ אל המים הסוערים. היא ניצבה כחומה בצורה ונשפה בעורף של כל מי שנגע בדבר: "אסור לנו לוותר", היא מסבירה. "היה פה פוטנציאל ועשייה ערכית מול החשש שעשרות נערים יזרקו לרחוב. היתה כאן הבנה שלרוב הבחורים זו התחנה האחרונה והתקווה האחרונה לעתיד נורמלי".

הישועה הגיעה ממקום בלתי צפוי, רגע לפני שהוכרזה "פשיטת הרגל" הסופית. הווילה הנטושה שעמדה שם שנים רבות בשל סכסוכי ירושה, הוצבה להשכרה. בית במצב מט ליפול, אין בו דבר אחד תקין או ראוי לשימוש, והטינופת זעקה עד לב שמים. בדרך לא דרך הגיעה סמדר למנהל עמותה שמסייע בנושאים קשים, ולאחר שהבהירה לו בכל דרך שאין סיכוי להשיב את פניה ריקם, הוא חיבר אותה עם מורגן, לא לפני שהגיע לבדוק במה מדובר והזהיר כי העבודה פה ארוכה וכמעט בלתי אפשרית וכרוכה בסכומי כסף גבוהים. אך מסתבר שזה לא הרתיע אף אחד, ובמיוחד לא את מורגן, שכאן נכנס החלק שלה.



מורגן, או כפי שמגדירים אותה בישיבה, המלאך המושיע, כי אין הגדרה אחרת. היא אחת ממנהלות קבוצת הפייסבוק 'תרומות ומעשים טובים'. "תכננתי להגיע לארץ באוקטובר לביקור משפחה", היא מספרת לי, "אבל כששמעתי על הסיפור וראיתי את התמונות, ארזתי את עצמי והגעתי לארץ תוך 24 שעות. למחרת הנחיתה הגעתי למקום, ובפתח ראיתי בחור ישן על מזרון וסביבו ערימות זבל. הלב שלי נשבר. באותו רגע היה לי ברור שאני עושה הכל כדי שלילדים האלו יהיה בית".

בלי לחכות דקה, היא הפעילה את כל מכירה בארץ ודרך הקבוצה והביאה למקום כלי עבודה וחומרים. בחורי הישיבה נרתמו ובראשם הרבנים שעלו על מדי עבודה והחלו לעבוד כפועלי בניין. החסדים החלו לצוץ מכל עבר.

מורגן, 41, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בטולוז שבצרפת. היא ישראלית שעברה לצרפת בגיל 27, אם כי המבטא הכבד כלל אינו מסגיר את עברה הישראלי. היא גדלה בבית די עני, אך עם עוצמות נתינה בלתי מתפשרות. במבצע עמוד ענן, פתחה דף פייסבוק שמטרתו עזרה לתושבי הדרום, ודרכו חיברה בין משפחות שיארחו משפחות מהדרום. כשהסתיימה המלחמה, החליטה מורגן שדבר טוב אסור להפסיק, והפכה את הדף שלה לקבוצת חסד. לאחר שהבינה מי הן שלוש קבוצות הפייסבוק הגדולות שעוסקות בחסד, הם התאחדו במטרה להשיג יותר אפשרויות תחת קורת גג אחת, וכך נולדה קבוצת 'תרומות ומעשים טובים'. יש שם החל מארגון ילקוטים לבית הספר, דרך בגדים לנזקקים ועוד, באנגליה, אמריקה, ישראל ועוד. מכיוון שמורגן טובה מאוד בתחום הבניה והשיפוץ היא לקחה על עצמה פרויקטים שקשורים בנושא. "וכולם יודעים שאם מורגן לוקחת פרויקט אישי, כנראה מדובר במקרה ממש קיצוני", היא משתפת אותי בעודה ממשיכה להזיז דברים במרץ תוך כדי שאינה שוכחת לברר מה עם הפיצה שתגיע אל הבחורים לארוחת צהריים. "מחר יהיה לכם פלאפל", היא מבשרת בצחוקה המתגלגל.

התעשיה הזו שמתרחשת מול עיני פשוט מפתיעה. לא בטוח שהייתי מאמינה לסיפור – לולא חזיתי בו במו עיני. כל האמצעים במקום, כולל צבע וחומרים, הם תרומות של חברים מהקבוצה. "נכנס לפה אדם שעוסק בשיפוצים, התעניין מה קורה פה, שמע מה הסיפור והתחיל פשוט לעבוד בהתנדבות. הוא אפילו החליף את השירותים הבלתי ניתנים לשימוש", מספר הרב ברמן והכרת התודה הגדולה מתפרצת מתוך עיניו.

כאנקדוטה קטנה שאבין מה עושה הרב גפני עם הבחורים במקום, אני שומעת את הסיפור המופלא הבא: כשעבדו שעות על גבי שעות במקום, נפתח גם הבוידם, ובזה אחר נשלפו משם פריטים מאובקים. ביניהם התגלתה חבילה מאובקת ככולן, אך תכולתה הממה את הבחור שפתח אותה. 25 אלף שקלים במזומן. הרב גפני מתאר בהתרגשות שניכרת בקולו ועל פניו: "הוא ניגש אלי ואמר לי 'הרב, אני רוצה להחזיר את כל הכסף הזה לבעלי הדירה'".

פינות החמד כבר החלו לנבוט בווילה הנטושה שקיבלה חיים באחת, אך עבודה רבה עוד לפני הצוות והבחורים שנרתמו ככל יכולתם להקמת הבית שלהם ממש. "אנחנו כבר בשבוע השני אחרי תחילת הזמן, ולא היה לנו מקום לפתוח בו את הישיבה", מסביר הרב גפני. "הפלא הזה שהגיעה בדמותה של מורגן הוא בלתי ניתן להסבר. כנראה שכולם התפללו מאוד חזק והישועה הזו צצה מכיוון בלתי צפוי בעליל".

סמדר, יוזמת כל הרעיון, אינה מוותרת: "אנו זקוקים בדחיפות להקים מועדונית פנאי לנוער לשעות אחה"צ וערב, משחקי חצר, מחשבים, מערכת שמע, קייטרינג שיעביר את העודפים של האוכל לישיבה קבוע ועוד".

אם אתם עוברים באזור, מוזמנים להציץ ולהציע עזרה, ואם אתם מכירים אנשים שיש להם מה לתרום וכיצד לסייע – תוכלו לפנות לרב נתנאל גפני במייל: Nati0666@gmail.com.





































הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.