מתגרשים? לפחות אל תהרסו את חיי הילדים
מרדכי רוט בטור כואב על תופעה הולכת וגוברת של גירושין במגזר, ועל הסבל הרב שעוברים הילדים
אם אתם נמצאים בפרשת דרכים בחיי הנישואין שלכם, כדאי שתקראו את הכתבה הבאה, שנכתבה ממקומי כמטפל באנשים ולא כיועץ נישואים - מאחר ואינני עוסק בכך כלל. אני חייב לציין כי הכתבה מתארת צד אחד של הגירושין, שהוא הצד של הילדים. ואיני כאן כדי לשפוט או להחליט לאף אחד.
לפני תקופה הגיע אלי מטופל, אדם כבן שלושים, איש 'מסודר' בלשון העם. יש לו עבודה ורווחה כלכלית. יש לו אישה שהוא אוהב וילדים מקסימים. כמובן שהשאלה הראשונה היא - למה הגעת אלי, והתשובה הייתה - רע לי, לא טוב לי. אנשים מבחוץ לא יודעים שיש לי הרבה סיבות לבכות. אמנם לא הסיבות הרגילות כי ב"ה הכל בסדר. אבל הלב שלי מסרב להרגע וליהנות מהטוב הקיים ומדוע? כי הורי התגרשו.
וכך הוא התחיל לספר: מאז שאני זוכר את עצמי כילד, הורי תמיד היו מתווכחים, רבים על כל דבר קטן, מקללים ומגדפים. בערב שבת לדוגמא אבי היה יכול לריב עם אמי תוך כדי צעקות איומות ופגיעות ישירות.
בערך בגיל 10 יום אחד אני קם בבוקר מחכה לבוקר טוב של אבי ואני רואה שאבא לא בבית. אני שומע את אמא מתווכחת בסלון בטלפון עם אדם מסוים, לא זוכר את פרטי השיחה אך עד היום אני זוכר את הצעקות הנוראיות שאמא שלי צעקה בטלפון: "שילך, לא רוצה לראות אותו".
מאותו יום אבא לא חזר הביתה. המורה של הכיתה שלי הסביר לי שהורי בגלל כל מיני סיבות צריכים לחיות בנפרד. כששאלתי מה יהיה איתי, האם לא יהיה לי אבא? המורה אמר לי שסוכם שאראה את אבי פעם בחודש.
מאותו יום חיי השתנו. כמו שאני זוכר את המריבות של הורי בימי שישי, אני גם זוכר היטב איך שאבי היה לוקח אותי לבית הכנסת, נותן לי יד, מתעניין בשלומי ובאיך עבר עלי השבוע. מתעניין ברצונות שלי ובצרכים שלי.
מאז הגירושין הייתי הולך לבד לבית הכנסת או עם שכן. הייתי מקנא בחבריי שיש לצידם אבא. גם אם אבא לא הכי נחמד - אבל לפחות הם לא לבד. הייתי מקנא בהם כשלמדו יחד עם אביהם. כשקיבלו סוכריה מתי שהתפללו יפה. אימי לא הרגישה נח להתארח בסעודות שבת, וכך הסעודות הפכו להיות מהירות ועצובות.
אני זוכר שנים שהייתי שוכב כל ליל שבת ובוכה לתוך הכרית שאמא לא תשמע ותהיה עצובה ולא מספר לה אף פעם. לא היה איכפת לי לראות את הורי רבים אך כל כך רציתי שאבא יעשה קידוש, שאני אלך ואחזור מהבית כנסת ביד של אבא, ושבסעודה יבחן אותי על פרשת השבוע. שאבא ישב איתי באבות ובנים. שכן טוב מהבניין שלנו היה מרחם עלי ולומד איתי עשר דקות. בהמשך השבוע היה לי קצת יותר קל כי הייתי הולך לחברים בכל יום. תמיד הייתי ילד חברותי והסתדרתי עם חברים היטב.
פעם בחודש היה לי אבא, אבל הרחק מאמא. הורי ממש לא רצו להתראות יותר. היה לי עצוב בכל פעם שהייתי צריך לעזוב את אבא. חגגו לי שתי בר מצוות במקומות שונים, ולחופה ליוו אותי סבא וסבתא.
לא אמשיך את התיאורים של אותו אדם מאחר והם נפרשו על פני כמה שעות. לסיכום, ציין בפני אותו אדם כמה הרגיש שונה תמיד. כמה הרגיש בודד וחיפש אהבה.
שאלתי אותו האם כל אחד מן ההורים בנפרד התייחס אליו יפה והתשובה היתה כן. בנפרד הם עשו את המיטב וניסו לפצות על החוסר. אבל אני תמיד רציתי אותם יחד. בסך הכל המשאלה שלי כילד היתה שתהיה לי משפחה רגילה ונורמאלית.
היום אני מנהל חיים טובים אך בתוכי לא הצלחתי לפצות ולכסות על שנות ילדותי שפוצלו לשניים. ואני לא חושב שזה נתון לשינוי. אני אולי יכול להתמקד בטוב הנוכחי אבל אין איך למחוק שנים שלמות שעליהן גדלתי.
אני מדגיש שוב כי בוודאי שיש מקרים שגירושין הם חובה והם ברירת המחדל היותר טובה לכל הנוגעים בדבר כולל הילדים. אך שמעתי מהרב שמחה כהן שלא מעט מהאנשים שמתגרשים חושבים לאחר מכן שהיו יכולים להציל את הנישואים הראשונים שלהם אם היו משקיעים יותר.
ושוב, אני כותב את הכתבה מצד הילדים. פחות מצד ההורים. הורה צריך לקחת אחריות על טובת הילד ולחשוב מיליון פעם לפני כל מעשה אם הוא אכן לטובת הילד. תחשבו על כל האפשרויות, תנסו לטפל, להתייעץ, לנסות שוב ולמצות את כל ההליכים לפני שאתם מחליטים על צעד כזה - ולו בשביל הילדים שהבאתם לעולם.
אנחנו חיים בדור האינסטנט, הכל מהר וכאן ועכשיו. קשה לנו להתמודד עם בעיות שלאורך זמן ונישואים הם אתר בנייה ניצחי. עבודה קשה ומתישה לפעמים, אבל כשהיא נושאת פירות של ילדים מוצלחים - אין אושר וסיפוק יותר גדולים מזה. חישבו על הילדים. על דור העתיד.
מרדכי רוט הינו מטפל רב תחומי ברפואה טבעית, מטפל בבעיות גב וצוואר, התעמלות רפואית, סכרת וירידה במשקל, מאמן אישי בגוף ונפש ומחבר הספרים יש לך 10 דקות לבריאות .ועשר דקות לפני שהולכים לרופא [email protected]
לפני תקופה הגיע אלי מטופל, אדם כבן שלושים, איש 'מסודר' בלשון העם. יש לו עבודה ורווחה כלכלית. יש לו אישה שהוא אוהב וילדים מקסימים. כמובן שהשאלה הראשונה היא - למה הגעת אלי, והתשובה הייתה - רע לי, לא טוב לי. אנשים מבחוץ לא יודעים שיש לי הרבה סיבות לבכות. אמנם לא הסיבות הרגילות כי ב"ה הכל בסדר. אבל הלב שלי מסרב להרגע וליהנות מהטוב הקיים ומדוע? כי הורי התגרשו.
וכך הוא התחיל לספר: מאז שאני זוכר את עצמי כילד, הורי תמיד היו מתווכחים, רבים על כל דבר קטן, מקללים ומגדפים. בערב שבת לדוגמא אבי היה יכול לריב עם אמי תוך כדי צעקות איומות ופגיעות ישירות.
בערך בגיל 10 יום אחד אני קם בבוקר מחכה לבוקר טוב של אבי ואני רואה שאבא לא בבית. אני שומע את אמא מתווכחת בסלון בטלפון עם אדם מסוים, לא זוכר את פרטי השיחה אך עד היום אני זוכר את הצעקות הנוראיות שאמא שלי צעקה בטלפון: "שילך, לא רוצה לראות אותו".
מאותו יום אבא לא חזר הביתה. המורה של הכיתה שלי הסביר לי שהורי בגלל כל מיני סיבות צריכים לחיות בנפרד. כששאלתי מה יהיה איתי, האם לא יהיה לי אבא? המורה אמר לי שסוכם שאראה את אבי פעם בחודש.
מאותו יום חיי השתנו. כמו שאני זוכר את המריבות של הורי בימי שישי, אני גם זוכר היטב איך שאבי היה לוקח אותי לבית הכנסת, נותן לי יד, מתעניין בשלומי ובאיך עבר עלי השבוע. מתעניין ברצונות שלי ובצרכים שלי.
מאז הגירושין הייתי הולך לבד לבית הכנסת או עם שכן. הייתי מקנא בחבריי שיש לצידם אבא. גם אם אבא לא הכי נחמד - אבל לפחות הם לא לבד. הייתי מקנא בהם כשלמדו יחד עם אביהם. כשקיבלו סוכריה מתי שהתפללו יפה. אימי לא הרגישה נח להתארח בסעודות שבת, וכך הסעודות הפכו להיות מהירות ועצובות.
אני זוכר שנים שהייתי שוכב כל ליל שבת ובוכה לתוך הכרית שאמא לא תשמע ותהיה עצובה ולא מספר לה אף פעם. לא היה איכפת לי לראות את הורי רבים אך כל כך רציתי שאבא יעשה קידוש, שאני אלך ואחזור מהבית כנסת ביד של אבא, ושבסעודה יבחן אותי על פרשת השבוע. שאבא ישב איתי באבות ובנים. שכן טוב מהבניין שלנו היה מרחם עלי ולומד איתי עשר דקות. בהמשך השבוע היה לי קצת יותר קל כי הייתי הולך לחברים בכל יום. תמיד הייתי ילד חברותי והסתדרתי עם חברים היטב.
פעם בחודש היה לי אבא, אבל הרחק מאמא. הורי ממש לא רצו להתראות יותר. היה לי עצוב בכל פעם שהייתי צריך לעזוב את אבא. חגגו לי שתי בר מצוות במקומות שונים, ולחופה ליוו אותי סבא וסבתא.
לא אמשיך את התיאורים של אותו אדם מאחר והם נפרשו על פני כמה שעות. לסיכום, ציין בפני אותו אדם כמה הרגיש שונה תמיד. כמה הרגיש בודד וחיפש אהבה.
שאלתי אותו האם כל אחד מן ההורים בנפרד התייחס אליו יפה והתשובה היתה כן. בנפרד הם עשו את המיטב וניסו לפצות על החוסר. אבל אני תמיד רציתי אותם יחד. בסך הכל המשאלה שלי כילד היתה שתהיה לי משפחה רגילה ונורמאלית.
היום אני מנהל חיים טובים אך בתוכי לא הצלחתי לפצות ולכסות על שנות ילדותי שפוצלו לשניים. ואני לא חושב שזה נתון לשינוי. אני אולי יכול להתמקד בטוב הנוכחי אבל אין איך למחוק שנים שלמות שעליהן גדלתי.
אני מדגיש שוב כי בוודאי שיש מקרים שגירושין הם חובה והם ברירת המחדל היותר טובה לכל הנוגעים בדבר כולל הילדים. אך שמעתי מהרב שמחה כהן שלא מעט מהאנשים שמתגרשים חושבים לאחר מכן שהיו יכולים להציל את הנישואים הראשונים שלהם אם היו משקיעים יותר.
ושוב, אני כותב את הכתבה מצד הילדים. פחות מצד ההורים. הורה צריך לקחת אחריות על טובת הילד ולחשוב מיליון פעם לפני כל מעשה אם הוא אכן לטובת הילד. תחשבו על כל האפשרויות, תנסו לטפל, להתייעץ, לנסות שוב ולמצות את כל ההליכים לפני שאתם מחליטים על צעד כזה - ולו בשביל הילדים שהבאתם לעולם.
אנחנו חיים בדור האינסטנט, הכל מהר וכאן ועכשיו. קשה לנו להתמודד עם בעיות שלאורך זמן ונישואים הם אתר בנייה ניצחי. עבודה קשה ומתישה לפעמים, אבל כשהיא נושאת פירות של ילדים מוצלחים - אין אושר וסיפוק יותר גדולים מזה. חישבו על הילדים. על דור העתיד.
מרדכי רוט הינו מטפל רב תחומי ברפואה טבעית, מטפל בבעיות גב וצוואר, התעמלות רפואית, סכרת וירידה במשקל, מאמן אישי בגוף ונפש ומחבר הספרים יש לך 10 דקות לבריאות .ועשר דקות לפני שהולכים לרופא [email protected]
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות