הברכה והקללה • אבי בלום מסכם שנה

הרלוונטיות של האיחול "תכלה שנה וקללותיה" תקפה גם השנה. זו הייתה שנה בה הורקו על ראשינו ברכות עד בלי די, אך לכל ברכה וברכה נצמדה כמו עלוקה, קללה קטנה. "גזיירת הגיוס" בוטלה אך לפני שחברי הכנסת נשמו לרווחה, קיבלנו על הראש את דו"ח הצוות הבינמשרדי, שגובש בתקופת שר הביטחון יעלון. יש על מה להתפלל בימים הנוראים גם בסוגיה הזאת, הואיל ודווקא תחת פיקודו של האזרח המודאג איווט ליברמן שעלה על מדים, שיתוף הפעולה מיושם, לכתחילה ולא רק בדיעבד. השתיקה יפה ועל כך עוד ידובר, אחרי החגים.

תקציב הישיבות הושב לקדמותו, אך אז נודע לחברי הכנסת, לא מעיון בחומר אלא מלחישה באוזן, שבספר התקציב הדו-שנתי, תקציבי הרעב מקדנציית לפיד נותרו כשהיו. היה זה טל גן צבי, ראש המטה של שר החינוך, שזיהה וגם פירק את המוקש בשיתוף פעולה. הברית החדשה בין בנט לליצמן עליה דווח כאן לראשונה, והאיום של דרעי שפרש לביתו כשקול אורלוגין קרא חצות, סייעו במשהו כדי להכניס את חלק הארי של הכסף לבסיס התקציב. ועדיין, גם אחרי הסיכומים שהושגו באישון ליל, למעלה ממאה מיליוני שקלים "יצאו בחוץ", אם להשתמש בלשון הזהב של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. הקללה הקטנה הזאת תרדוף אחרינו בשנת התקציב הקרובה, כשעל כל העברה בוועדת הכספים, ינסו להדביק לכולנו תווית של סחטנים.

כוס פגומה של ברכה, שתינו לאורך כל השנה. במישור התקציבי, הקצבאות חזרו עם הערת אזהרה של הפרשה לתוכנית חיסכון במקום כסף מזומן. בזירה הפנימית, היחסים בין ש"ס הספרדית ליהדות התורה האשכנזית פרחו ולבלבו. פורום ראשי המפלגות החרדיות ביסס מעמד רשמי, ולא רק בתקשורת החרדית. גם פורום ראשי הרשויות החרדיות בראשות ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, פרץ השנה קדימה והחל להטביע חותם. "בערים שלכם מתגוררים כשש מאות אלף תושבים ואם תדעו לפעול בשיתוף פעולה, נוכל לרוץ קדימה ולהגיע להישגים", אמר שר הפנים דרעי לראשי הערים.

חובת ההוכחה במקרה הזה, על כל המעורבים, אך בראש ובראשונה על דרעי, שמתחיל את השנה החדשה כשהעננים הקודרים שהתחשרו מעל לראשו באמצע הקיץ, הפכו לקראת החורף לענני נוצה. על הסקרים זה עדיין לא משפיע. תכלה שנה וקללותיה.

היה זה מחזה יפה לעין, לראות בעיצומו של חודש אלול את ראשי המפלגות החרדיות מתכנסים בלשכת ליצמן כדי לדון בתוכנית של סגן השר פרוש לפתרון מצוקת הכיתות במגזר. ברוח ימי הרחמים והסליחות נכחו במפגש גם השר בנט וכל ראשי הרשויות החרדיות – כולל גוטרמן האינדיווידואליסט שהגיע באיחור וננזף על ידי השר הגוראי. מעניין מתי יחליטו החברים שהגיעה השעה להתכנס ולדון בפתרון מצוקת הדיור.

דווקא כשנראה היה כי היחסים בין ש"ס ליהדות התורה מעולם לא היו טובים יותר קפצה מהבקבוק סערת הסמינרים, שהזכירה לכולנו שהפוליטיקאים החרדים הם אלופי העולם בהסכמה על פתרונות לטווח ארוך שלא מחייבים הסכמות מיידיות. כשזה נוגע לפתרון מצוקות עכשוויות, המחלוקות לא פוסקות.

מהפך השנה
תמונת השנה באלבום המגזרי, לקוחה מבימת הכבוד בחתונת השלום של גור. מרן הגראי"ל שטיינמן אוחז בידו של כ"ק האדמו"ר מגור והשניים פוצחים בריקוד חסידי-ליטאי. בשם רבי אהרון מקרלין ידועה האימרה על מעלת כוחו של הריקוד שמרומם את האדם טפח מעל גבי הקרקע. בחתונה הזאת, היהדות החרדית כולה התרוממה עשרה טפחים.

השלום הפנימי (ועדיף שלום קר ממלחמה חמה) הקרין על השלווה החיצונית. כשמתאפשר לחברי הכנסת והשרים החרדים לעסוק בצרכי ציבור ולא בתככים פנימיים, גם הציבור החילוני מבין ומפנים שמדובר בפרלמנטרים ובאנשי מעש מהטובים והראויים בתחום.

ליצמן שנבחר פעם אחר פעם לשר הפופולרי בממשלה, הסביר לא אחת שהוא היה מעדיף את המקום השני. אצל פולני כמוהו לעולם אין לדעת האם הוא מדבר בציניות או ברצינות, אך דומה שברמה המגזרית – כל מילה בסלע. אכן, אחת הבעיות שלנו בשנה האחרונה היא שהצלחנו יותר מדי.

התדמית של העסקונה החרדית עברה מהפך, אך כפי שקרה לא מעט פעמים בעבר מצאנו עצמנו בתהליך של 'מהפך אל הפחת'. חטא היוהרה, ההיבריס הבלתי נמנע, הגיח וצץ בעיקר בחלק האחרון של השנה. פרשת הרכבת הייתה צריכה להיות מנוהלת בצורה אחרת. כאשר דרעי שפך מים קרים למדורה ומועצת גדולי התורה אמרה את דברה, הנזק כבר נעשה. לפיד זינק בסקרים והיהדות החרדית הפסידה נקודות בדעת הקהל הישראלית, בגלל קרב יצרים פנים-ליכודי. הפסדנו גם במישור הפוליטי כאשר כיום ברור לכל, בעיקר לביבי, כי החרדים צמודים לכיסאותיהם בדבק מטוסים. לפחות דבר אחד נכון אמר נתניהו במפגש עם העיתונאים החרדים: היזהרו בהצהרותיכם, ואל תזניקו מחדש את יאיר לפיד בסקרים.

אנשי שנה לא חסרים, מהשר הפופולרי בישראל ועד לראש הממשלה שמסיים שנה עם קואליציה יציבה, כשאיווט שהשליך אבנים, יושב בממשלה כאחד מאבני היסוד לקיומה. אבל אולי, דווקא במישור המקומי, שווה לבחור לסיום, פוליטיקאי שזכאי לפרס 'מהפך השנה'. מדובר בראש עיריית אלעד ישראל פרוש שעלה לליגה הלאומית, כשבחג החירות האחרון שכנע את אביו מאיר להתפטר מהכנסת ו'להתנרווג' לטובת יעקב אשר מדגל התורה. כבונוס הוא קיבל, ודווקא מידיו של דרעי, פרס ניהול תקין כלכלי, אם כי את הפרס האמיתי, הוא זכאי לקבל על היותו "הראשון שפתר" את מצוקת הסמינרים עם תעודת כשרות משפטית, כבר באמצע השנה שחלפה. האיש שהצטייר כמי שאין לו גבולות, שינה השנה תדמית והרחיב אופקים וגם גבולות. את גבולות העיר.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה והצלחותיה, אך לטובת הפוליטיקאים ולטובתנו צריך להתפלל ולייחל - שרק לא יצליחו יותר מדי.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!