"פרס עוד זכר את וולוז'ין" • אייכלר מספיד
ח"כ ישראל אייכלר הספיד את שמעון פרס: מה הורה לו אביו, הזכרון מהחפץ חיים, ומדוע היה הראשון לדחות את גיוס בני הישיבות • צפו
- יעקב גרודקה
- כ"ה אלול התשע"ו
- 2 תגובות
'''
יחסים טובים היו לנשיא המדינה התשיעי שמעון פרס עם חצר חסידות בעלזא ומנהיגה האדמו"ר,
פרס ביקר מספר פעמים במעונו של האדמו"ר שחיבבו ושמר עמו על קשר. השיא היה בבחירות 1996, כאשר פרס התמודד על ראשות הממשלה מול בנימין נתניהו. ההצבעה הייתה בשני פתקים, לכנסת ולראשות הממשלה.
למרות העובדה שהמפלגות החרדיות הצביעו באותה מערכת בחירות עבור נתניהו, ההוראה בבעלזא הייתה להצביע פתק לבן. היו שטענו כי בפועל חסידי בעלזא שמו בקלפי פתק עם שמו של שמעון פרס.
מי שליווה את פרס בכל פגישותיו עם האדמו"ר, היה ח"כ ישראל אייכלר. היום, בפתח ישיבת הוועדה לפניות הציבור שבראשותו - גולל אייכלר מעט מהקשר שהיה לפרס עמו, והרחיב על דמותו של הנשיא התשיעי.
"הבוקר התבשרנו על פטירתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, שהיה גם ראש ממשלה ושר בטחון, שר חוץ וגם שר התחבורה. הכרתי אותו מקרוב 28 שנים, כאשר הוא ביקר אצל כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א", פתח אייכלר את דבריו.
"היו לי אתו הרבה שיחות משך הרבה שנים. אני לא יודע מאיפה להתחיל כי אני יכול להתחיל גם מהסוף. לפני כמה חודשים הוא אמר לי דבר חכמה, משפט אחד כללי מאד מעניין. זה היה כשנשיא המדינה רובי ריבלין ישב שבעה וביקר אותו נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. כשבאתי לנחם, הוא אמר לי משפט כזה: "זקנה וצעירות אינם ענין של גיל. כל זמן שאדם יש לו שאיפות וחלומות לעתיד יותר מאשר זכרונות והישגים מן העבר, הוא אדם צעיר. מרגע שהוא מתחיל לספר על ההישגים ועל נוסטלגיה וזכרונות מן העבר יותר מאשר השאיפות והחלומות לעתיד, הוא כבר זקן". זה המשפט האחרון ששמעתי ממנו בחייו. אבל היו לנו משפטים הרבה יותר משמעותיים", הוסיף.
אייכלר המשיך לתאר: "פרס סיפר לי אישית שכשעלה לארץ, סבא שלו היה תלמיד ישיבת וולז'ין ולקח אותו לחפץ חיים, זכותו תגן עלינו. הוא קיבל ברכה ממנו, ובירך אותו באריכות ימים".
"עוד סיפר, ולא רק לי אלא הרבה פעמים, שסבו כאשר נפרד ממנו בעת שעלה לארץ ישראל עם אביו, אמר לו תזכור להיות יהודי - "געדענק זאלס'ט זיין א יוד".. היו כאלה שרצו לשכנע אותו שצריך להקים "עם עברית" במקום העם היהודי וכל החלומות שהיו לכנענים למיניהם בכל הדורות, הם קראו לעצמם כנעניים. שמעון פרס לא קנה את זה".
על ערך לימוד התורה שהיה לפרס, סיפר אייכלר: "רק לפני כמה חודשים שמעתי אותו בשמחת שבע ברכות אצל נכד הרב עובדיה יוסף, בנו של הראשון לציון רבי יצחק יוסף. הוא דיבר שם בחשיבות של לימוד התורה, של קיום התורה ועם ישראל בצורה שאף אדם חרדי לא היה יכול לדבר כך. הוא היה איש שדיבר על המדע, על הטכנולוגיה, על הפיתוח, ועל כל המעמד של העם היהודי בכל העולם. ואמר שכל המדעים וכל הטכנולוגיות מאד חשובות, אבל את זה יכולים לתת אומות העולם, כל אומה בעולם יכולה לעשות את זה. תורת ישראל, בלעדיה, בלי האמונה, בלי התורה, אין עם ישראל ואין עם יהודי".
"יש לו זכות אחת שאותה אי אפשר לקחת ממנו", המשיך אייכלר לספר, "לא רק שאי אפשר לקחת ממנו אלא אין מישהו אחר שיכול לקחת לעצמו את הזכות הזאת כמוהו. זה ההחלטה שלימוד תורה ועולם התורה הוא חלק בלתי נפרד מהמערך הביטחוני של עם ישראל. הוא היה הראשון בימי בן גוריון, כשהיה מנכ"ל משרדו של בן גוריון שקיבל את משלחת הרבנים ודיבר על דחיית שירותם של בני הישיבות לומדי תורה. הוא לא עשה את זה מסיבות קואליציוניות. אגודת ישראל רוב השנים לא היתה בקואליציה. הוא הבין שלימוד תורה בעם ישראל זה חלק בלתי נפרד ממערך הביטחון של עם ישראל. כי בלי לימוד תורה, כל עם אחר יכול להיות פה בארץ הזאת. גם היה לו את הזיכרון של וולוז'ין.
"לסיום אני רוצה לומר משהו ברוח אחרת.. קראו לו המפסידן. אמרו שאפילו אם ילך בבחירות לועד בית נגד עצמו הוא גם יפסיד. הוא הפסיד כמעט בכל המערכות. אבל הוא היחיד שהיה שר אוצר, שר החינוך, שר תחבורה, שר הביטחון, ראש הממשלה ונשיא. הוא הגיע לכל התפקידים, ולא רק הגיע לתפקידים בשביל לשבת על הכסא, אלא השפיע בכל מקום שהיה, למרות שהיה נקרא מפסידן. לכל ה"מנצחים" הגדולים, אנחנו כבר מזמן לא יודעים איפה הם. אפשר ללמוד מזה שאפשר להיות לפעמים מפסידן ולנצח במערכה כולה.
"אספר עוד סיפור, סיפור אישי של אדם שישב בבית הסוהר בארה"ב על עבירות כלכליות שם. יהודי שהיה מבוגר והיה על ערש דווי. ביקשנו בשעתו לשחרר אותו הביתה לפני מותו... איני זוכר אם שמעון פרס היה נשיא המדינה או שיכול להיות שהיה עוד לפני שהיה נשיא. הוא העיר את שר המשפטים האמריקני משנתו בימי החופשה והתחנן בפניו על יהודי שהוא לא הכיר, שישחררו אותו. שר המשפטים אמר, אני לא מאמין שמר פרס מצלצל אלי על דבר כזה... בסוף הוא נתן הוראה ועד שההוראה ירדה לכלא, האיש מת בכלא. אבל שמעון פרס עשה את זה פשוט מתוך רחמים", אמר לסיום.
פרס ביקר מספר פעמים במעונו של האדמו"ר שחיבבו ושמר עמו על קשר. השיא היה בבחירות 1996, כאשר פרס התמודד על ראשות הממשלה מול בנימין נתניהו. ההצבעה הייתה בשני פתקים, לכנסת ולראשות הממשלה.
למרות העובדה שהמפלגות החרדיות הצביעו באותה מערכת בחירות עבור נתניהו, ההוראה בבעלזא הייתה להצביע פתק לבן. היו שטענו כי בפועל חסידי בעלזא שמו בקלפי פתק עם שמו של שמעון פרס.
מי שליווה את פרס בכל פגישותיו עם האדמו"ר, היה ח"כ ישראל אייכלר. היום, בפתח ישיבת הוועדה לפניות הציבור שבראשותו - גולל אייכלר מעט מהקשר שהיה לפרס עמו, והרחיב על דמותו של הנשיא התשיעי.
"הבוקר התבשרנו על פטירתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, שהיה גם ראש ממשלה ושר בטחון, שר חוץ וגם שר התחבורה. הכרתי אותו מקרוב 28 שנים, כאשר הוא ביקר אצל כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א", פתח אייכלר את דבריו.
"היו לי אתו הרבה שיחות משך הרבה שנים. אני לא יודע מאיפה להתחיל כי אני יכול להתחיל גם מהסוף. לפני כמה חודשים הוא אמר לי דבר חכמה, משפט אחד כללי מאד מעניין. זה היה כשנשיא המדינה רובי ריבלין ישב שבעה וביקר אותו נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. כשבאתי לנחם, הוא אמר לי משפט כזה: "זקנה וצעירות אינם ענין של גיל. כל זמן שאדם יש לו שאיפות וחלומות לעתיד יותר מאשר זכרונות והישגים מן העבר, הוא אדם צעיר. מרגע שהוא מתחיל לספר על ההישגים ועל נוסטלגיה וזכרונות מן העבר יותר מאשר השאיפות והחלומות לעתיד, הוא כבר זקן". זה המשפט האחרון ששמעתי ממנו בחייו. אבל היו לנו משפטים הרבה יותר משמעותיים", הוסיף.
אייכלר המשיך לתאר: "פרס סיפר לי אישית שכשעלה לארץ, סבא שלו היה תלמיד ישיבת וולז'ין ולקח אותו לחפץ חיים, זכותו תגן עלינו. הוא קיבל ברכה ממנו, ובירך אותו באריכות ימים".
"עוד סיפר, ולא רק לי אלא הרבה פעמים, שסבו כאשר נפרד ממנו בעת שעלה לארץ ישראל עם אביו, אמר לו תזכור להיות יהודי - "געדענק זאלס'ט זיין א יוד".. היו כאלה שרצו לשכנע אותו שצריך להקים "עם עברית" במקום העם היהודי וכל החלומות שהיו לכנענים למיניהם בכל הדורות, הם קראו לעצמם כנעניים. שמעון פרס לא קנה את זה".
על ערך לימוד התורה שהיה לפרס, סיפר אייכלר: "רק לפני כמה חודשים שמעתי אותו בשמחת שבע ברכות אצל נכד הרב עובדיה יוסף, בנו של הראשון לציון רבי יצחק יוסף. הוא דיבר שם בחשיבות של לימוד התורה, של קיום התורה ועם ישראל בצורה שאף אדם חרדי לא היה יכול לדבר כך. הוא היה איש שדיבר על המדע, על הטכנולוגיה, על הפיתוח, ועל כל המעמד של העם היהודי בכל העולם. ואמר שכל המדעים וכל הטכנולוגיות מאד חשובות, אבל את זה יכולים לתת אומות העולם, כל אומה בעולם יכולה לעשות את זה. תורת ישראל, בלעדיה, בלי האמונה, בלי התורה, אין עם ישראל ואין עם יהודי".
"יש לו זכות אחת שאותה אי אפשר לקחת ממנו", המשיך אייכלר לספר, "לא רק שאי אפשר לקחת ממנו אלא אין מישהו אחר שיכול לקחת לעצמו את הזכות הזאת כמוהו. זה ההחלטה שלימוד תורה ועולם התורה הוא חלק בלתי נפרד מהמערך הביטחוני של עם ישראל. הוא היה הראשון בימי בן גוריון, כשהיה מנכ"ל משרדו של בן גוריון שקיבל את משלחת הרבנים ודיבר על דחיית שירותם של בני הישיבות לומדי תורה. הוא לא עשה את זה מסיבות קואליציוניות. אגודת ישראל רוב השנים לא היתה בקואליציה. הוא הבין שלימוד תורה בעם ישראל זה חלק בלתי נפרד ממערך הביטחון של עם ישראל. כי בלי לימוד תורה, כל עם אחר יכול להיות פה בארץ הזאת. גם היה לו את הזיכרון של וולוז'ין.
"לסיום אני רוצה לומר משהו ברוח אחרת.. קראו לו המפסידן. אמרו שאפילו אם ילך בבחירות לועד בית נגד עצמו הוא גם יפסיד. הוא הפסיד כמעט בכל המערכות. אבל הוא היחיד שהיה שר אוצר, שר החינוך, שר תחבורה, שר הביטחון, ראש הממשלה ונשיא. הוא הגיע לכל התפקידים, ולא רק הגיע לתפקידים בשביל לשבת על הכסא, אלא השפיע בכל מקום שהיה, למרות שהיה נקרא מפסידן. לכל ה"מנצחים" הגדולים, אנחנו כבר מזמן לא יודעים איפה הם. אפשר ללמוד מזה שאפשר להיות לפעמים מפסידן ולנצח במערכה כולה.
"אספר עוד סיפור, סיפור אישי של אדם שישב בבית הסוהר בארה"ב על עבירות כלכליות שם. יהודי שהיה מבוגר והיה על ערש דווי. ביקשנו בשעתו לשחרר אותו הביתה לפני מותו... איני זוכר אם שמעון פרס היה נשיא המדינה או שיכול להיות שהיה עוד לפני שהיה נשיא. הוא העיר את שר המשפטים האמריקני משנתו בימי החופשה והתחנן בפניו על יהודי שהוא לא הכיר, שישחררו אותו. שר המשפטים אמר, אני לא מאמין שמר פרס מצלצל אלי על דבר כזה... בסוף הוא נתן הוראה ועד שההוראה ירדה לכלא, האיש מת בכלא. אבל שמעון פרס עשה את זה פשוט מתוך רחמים", אמר לסיום.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות