שמעון פרס והחרדים / מני גירא שוורץ

הנשיא התשיעי, שלאורך תקופות בחייו לא היה נחשב מידידי הציבור החרדי, היה מדינאי ופוליטיקאי דגול. עד כדי כך דגול, שלימים הצליח להשכיח עובדה זו. פרס 'זכה' להתבטאויות קשות, למשל זו של הרב שך שכינה אותו 'מוסר' בפרשת סברה ושתילה. הוא אף סירב לפוגשו, כמו גם האדמו"ר מויז'ניץ ושניים מאדמו"רי גור שלא הסכימו לפוגשו. בכלל, תמיכתו בוועדת חקירה בסברה ושתילה, הביאה גם את הרבי מחב"ד להתנגד לקשרים עמו, כשלימים מנע ממנו הקמת ממשלה בפרשה שכונתה 'התרגיל המסריח'.

באמצעות כבוד רב שרכש לגר"ע יוסף זצ"ל וכשרון אישי לומר דברים המתקבלים על לב השומעים, זכה פרס בעשור האחרון לחייו להתקבל בבתי רבנים ולהצהיר הצהרות - שכיום, אחר לכתו, גרמו לאישים בציבור החרדי למחוות כבוד עבורו.

אחת הדוגמאות לכשרונו של פרס לקנות לב שומעיו, הוא סיפורו על ה'חפץ חיים'. המנהיג החרדי הגדול של המאה הקודמת, מחולל המהפכה לשמירת הדיבור מלשון הרע, ומחבר ספר ה'משנה ברורה' - לכאורה הספר הכי פופולרי בעולם היהודי, שבירך את פרס בגיל 4.

פרס ידע שעצם אזכור זכרו של החפץ חיים כבר "עושה טוב" לחרדים השומעים, וכך הרבה לספר שוב ושוב, כי זכה לאריכות ימים בשל ברכת הצדיק היהודי. כך הצליח פרס להשכיח גם את חלקו בחוק הנוגד את ההלכה - שם פעל נגד הבטחה מפורשת, ו"זכה" לכינוי שקרן מהרבי מגור.

מעבר לכשרון, היה לפרס גם יכולת - אחר שסיים הקריירה הפוליטית, לתזמן אמירותיו למועדים ואירועים בהם יזכה לאהדה ותשומת לב ציבורית חיובית. לא יכולת לשמוע ממנו אמירה בנושא במחלוקת, ממתי שהפך לדיפלומט ומשווק מרכז פרס לשלום. אפילו הכישלון של שי אגסי עם המכונית החשמלית, שפרס דחף בכל כוחו, לא נדבק בפרס.

התזמון הזה כנראה גם עמד לימינו ביום פטירתו. למעשה לא ממש ביום פטירת ה'חפץ חיים', כ"ד אלול, אבל כמה שעות אחרי, בלילה שבין כ"ד לכ"ה.

כשהגיעו הידיעות על ההידרדרות במצבו, שהיתי בדיוק בראדין, עיירה בבלארוס שם נטמן ה'חפץ חיים'. זכרתי לפרס את אמירותיו הנאלחות על דוד המלך, שהביאו באורח נדיר את הרבי ה'פני מנחם' מגור לפרסם באופן חריג מכתב נגדו בעיתון המודיע: "ואם אחד מהרחוקים מתומ"צ שאין לו מושג בקדושת וצדקת דוד המלך שלח לשונו להלעיב על קדוש ה' – חייב אני למחות על דבריו, שנאמרו בפרהסיא, ואין לנו אלא להתחזק בתורה ובאמונה".

זכרתי גם את "היצמדותו לספר" בנושאים רגישים שהגיעו לשולחנו, אך בהם לא רצה לגעת, על אף שהיה בהם כדי לעזור ליהודי. מכיר כמה וכמה בקשות, כולל של ישיבות ומוסדות תורניים וכן יהודים שנקלעו לצרה בעולם, ורק לפרס מכוחו, כמנהיג היהודי הכי מוכר בעולם, היה איך לעזור להם - והוא חמק מכך. אך למרות זאת התפללתי עבורו וביקשתי מעוד כמה יהודים במקום להצטרף אליי.

כי אצל יהודים אמיתיים לא מתחשבנים במצבים כאלה. מתפללים. זוכרים גם את הדברים הטובים שעשה - בעיקר שחרור בני הישיבות מגיוס, והכבוד בפומבי שרכש למסורת וליהדות, על אף עמדותיו הכפרניות, אותן לא הסתיר.

הערה לסיום: הרשו לי להפריך אגדה שהתפרסמה על כך שפרס גם נפטר בגילו של החפץ חיים. תצלום מהניו יורק טיימס, אחר פטירת ה'חפץ חיים, מעיד כי בהערכת שנותיו, היה בן 105 בפטירתו. גם חישוב השנים על פי מה שמופיע במצבה אינו 93, ומביא ל-94 שנים. המסורת, בין היתר מפי הרב שך בשם דודו הרב מלצר, שחי לצד ה'חפץ חיים', כי בשל חשש מעין הרע משפחתו הפחיתה באופן רשמי עשור מחייו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!