שוטרים ישראלים - לא נאצים // טור

בואו חשבון: עברו הימים הנוראים והגיע הזמן להביא לדיון ציבורי את אלה שהתנהגו בצורה לא ראויה בחול המועד כאשר לא היתה אפשרות להעמיד אותם במקום. בדיוק בשביל זה נבראו אחרי החגים.

באחד מלילות החג, בחורי ישיבת אורייתא רצו לרקוד בשמחת בית השואבה. אלא שאז, בדיוק באותו זמן ובצירוף מקרים הגיוני סך הכל, שכנים באזור רצו לישון. השכנים הזמינו שוטרים. או משטרה, תלוי את מי שואלים. שוטר ושוטרת נכנסו אל ההיכל והשאר - סרטון מביש שבו נראים עשרות בחורים צועקים עליהם 'נאצים'.

תיכף נחזור אל הצעקות, אך קודם לכן, הבהרה: אין שום סיכוי ששוטרים היו נכנסים בליל יום העצמאות או בחגים של המוסלמים אל מסגד כדי להנמיך את הרעש. לא שוטר, בוודאי לא שוטרת. אפשר להבין את התסכול של הרוקדים מצד אחד.

מצד שני, אלימות? נאצים? ברצינות? המדהים בסרטון הוא שכבר לא מדובר בנוער ממאה שערים, הקבוצה שם היתה מורכבת מהמיינסטרים של המגזר. האם ההורים של מי מהצועקים מודעים לאגרסיות שמקננות בבחורי החמד שלהם, מישהו שם אל ליבו לטפל בכל הזעם הקדוש הזה?!



אשר לקריאות ה'נאצים', שהפך אצלנו לשמו האמצעי של כל מי ששולט עליך, זה נורא פשוט: לצד חוסר האונים שהחרדים חשים כשמגיע שוטר ונוגש, חשוב לדעת שמי שצועק נאצים על שוטרי סיור שבאו להנמיך מוזיקה (איכותית ככל שתהיה) רוצח בשנית ששה מליון יהודים, אולי אפילו את סבא וסבתא שלו, וכמו יורה למוות בראש של תינוק לעיניי האם. כי אלו היו הנאצים. הם לא הנמיכו מוזיקה בישיבת אורייתא. הם השמידו כמעט עם שלם. את העם שלנו.

מרושעות ככל שיהיו הכוונות של מי שבא במגע עם קבוצה של חרדים, מנוכר מתנשא ועוין ככל שזה לא יהיה, הם עדיין (בנתיים) לא הורגים חרדים ברחובות. כשזה יגיע, אם יגיע, אפשר יהיה לצעוק, (אם ישאר מי שישמע) עד אז, אין בעיה להשתמש בביטויים קשים, רק צריך שאלו ישקפו את המציאות. לדוגמא, במקום נאצים - שוטרים ישראלים. כי זה מה שהם. שוטרים ישראלים. לא נאצים.

חשוב להדגיש, לקחת את המילה הכי קשה במילון ולעשות בה שימוש, ראוי שיהיה צורך גדול והרבה שיקול דעת. לדוגמא, ההפגנה שבה נמעך ראשו של הק' סאמעט והוא נהרג, שם היה מקרה קיצוני ולכן הייתי מקבל אם מישהו היה זועק מדם ליבו באופן חד פעמי ביטוי חריף כדי לבטא כאב וחוסר אונים. אבל אי אפשר להפוך את המילה נאצים לסתם סלוגן פתיחה של כל אירוע התנגשות בין חרדים לשוטרים. יש עליה, על המילה הזאת - הרבה מאוד משקל. של ששה מליון בני אדם.

בלי קשר ובמעבר חד - ישנה (אם כבר מסכמים חג) את תופעת הקומזיצים. אלפי חרדים שמתכנסים באולמי ענק לשירה משותפת בהובלה ובליווי להקות נחשבות. כמה נפלא. באחת מהן השתתפתי וראיתי קבוצת בחורים נצמדים אל הבמה באמצע השירה ומושיטים ידיהם אל רגליו של הזמר בנסיון לגעת בו.

ראיתי בעיניהם של אלפי האיש שהיו באולם שהם נבוכים מהעניין כמו כולם אך מתעלמים מהם. ואני שואל, למה? למה להתעלם? למה אין סדרן אחד מתוך עשרות מכשירי הקשר המהלכים, שיהיה אחראי להעיף כל טיפש כזה מהאולם? לא כי זה לא דתי כמו בגלל שזה מביך. לתשומת לב המארגנים ובכבוד רב: הנבוכים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!